14 יולי 2021

1. בפניי ערעור על החלטת הוועדה לעררים (שירותים מיוחדים) מיום 6.1.21 אשר קבעה כי המערערת אינה זכאית לקצבת שירותים מיוחדים, שכן אינה תלויה בזולת בעזרה רבה ברוב פעולות היום יום ברוב בשעות היממה (להלן – הוועדה).

העובדות

1. המערערת, ילידת 1958, סובלת ממספר ליקויים רפואיים והגישה תביעה לקצבת נכות כללית. בהתאם, נקבעה לה נכות רפואית בשיעור 91%.
2. המערערת הגישה תביעה לקצבת שירותים מיוחדים. לאחר שנדחתה הבקשה בדרג הראשון, הגישה ערר על ההחלטה.
3. הוועדה התכנסה לדון בערר והאזינה לתלונות המערערת.
4. הוועדה דחתה את הערר ומכאן הליך זה.
5. הואיל והשגות המערערת על פי כתב הערעור מכוונת כנגד קביעות הוועדה ביחס לפעולות ADL, תובאנה להלן קביעות הוועדה ביחס לפעולות הללו.

בסעיף ניידות הוועדה הסבירה כי המערערת בתקופה הרלוונטית הייתה ניידת בעזרת הליכון עם דוקטוס, ולכן עצמאית.

בסעיף הלבשה הוועדה קבעה, כי המערערת " בתקופה הרלוונטית לדבריה הייתה עצמאית בפעולה זו " ומשכך ניתן ניקוד אפס.

בסעיף אכילה נקבע כי המערערת "בתקופה הרלוונטית אכלה ושתתה בכוחות עצמה אך הייתה זקוקה לעזרה בחימום והגשה", ולכן זכאית לסיוע מועט.

בסעיף היגיינה אישית קבעה הוועדה, כי המערערת שולטת על סוגרים וכי "הייתה עצמאית בשימוש בשירותים כולל ניידות הלבשה והיגיינה אישית", ולכן עצמאית.

בסעיף השגחה הוועדה מצאה, כי המערערת אינה זקוקה להשגחה.

1. כאמור הוועדה קבעה בסופו של יום, כי המערערת אינה תלוי בעזרה רבה מהזולת ברוב הפעולות משך רוב שעות היממה.

טענות הצדדים

1. טענות המערערת
2. הוועדה התעלמה מחוסר יציבות ונפילות;
3. החלטת הוועדה מתעלמת מהעובדה כי המערערת פנתה למיון ביום 2.1.20 עקב נפילה;
4. המערערת מקבלת טיפול פיזיותרפיה בשל בעיית יציבות;
5. הוועדה טעתה בניקוד בסעיף רחצה שכן המערערת פירטה כי היא מתקלחת בישיבה על כיסא והבעל משגיח;
6. המערערת זקוקה לעזרה בקימה בשירותים ולהשגחה;
7. הניקוד בסעיף השגחה שגוי שכן היו אירועים מסכנים ב-3 החודשים קודם לוועדה והמערערת ציינה כי נפלה ופנתה למיון עקב פציעת הסנטר;
8. הוועדה לא ערכה דיון מעמיק במגבלות;
9. הוועדה לא נימקה החלטתה כנדרש.
10. טענות המשיב
11. המערערת לא הצביעה על פגם משפטי אלא חולקת על שיקול דעת הוועדה;
12. המערערת טענה כי היא הולכת עצמאית עם דיקטוס;
13. המערערת טענה בוועדה כי עצמאית ברחצה;
14. משלא נטען להגבלה בהלבשה ולאור הממצאים בניידות וברחצה אין כל פגם משפטי בניקוד שניתן בגין היגיינה אישית;
15. המערערת לא טענה לגבי צורך בהשגחה;
16. נפילה חד פעמית אינה מלמדת על צורך בהשגחה;
17. המערערת רחוקה מסף ניקוד מזכה.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים בעניין, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. להלן אפרט טעמיי לכך.
2. בית הדין מוסמך לדון בערעורים על החלטות ועדות לעררים שירותים מיוחדים בשאלות משפטיות בלבד. סעיף 206 (א) לחוק מגדיר "שירותים מיוחדים" הניתנים לנכה כ"שירותים לטיפול אישי בו ולעזרת בית לשירותו האישי ולמשק ביתו".
3. מהתיאור שהובא עולה, כי החלטת הוועדה נסמכת בעיקר על תלונות המערערת, כפי שתועדו בפרוטוקול, ועל התרשמותה מהמערערת.
4. כך, למשל, בסעיף ניידות נרשם מפי המערערת כי הולכת בעזרת מכשיר (דיקטוס) באופן עצמאי. מכאן, מובן מדוע נקבע, כי המערערת עצמאית בניידות. יש לזכור כי הבחינה מתייחסת לניידות בתחומי הבית. העובדה כי המערערת נפלה פעם אחת אינה מצדיקה לראותה כזקוקה לעזרה בניידות. גם לא מצוין בסיכום חדר מיון כי נדרש להשגיח על המערערת בזמן הליכתה בבית.
5. לגבי הקביעה לפיה המערערת עצמאית ברחצה, קביעה זו סבירה לאור העובדה כי המערערת ציינה רק שמבצעת רחצה על כיסא. לא נטען דבר בוועדה לגבי צורך בהשגחה. הואיל והמערערת טענה כי את פעולות הרחצה עצמן היא מסוגלת לבצע בישיבה אין מניעה כי הוועדה תקבע שהמערערת עצמאית בפעולה זו.
6. בסעיף היגיינה אישית אמנם נשמעו תלונות על צורך בסיוע, אלא שנוכח קביעת הוועדה לעניין ניידות והלבשה ניתן להבין מדוע מצאה הוועדה כי המערערת מסוגלת להסתדר בעצמה בשירותים.
7. אשר להשגחה, נוכח הממצא לגבי הפעולות האחרות, לא נפל פגם בכך שנמצא כי המערערת אינה זקוקה להשגחה. נפילה חד פעמית אינה מלמדת על נפילות חוזרות המצדיקות צורך בהשגחה וגם לא הוצג אישור רפואי הממליץ על כך.
8. ראוי לציין כי בסיכום אשפוז בית לוינשטיין מתאריך 31.12.19 שצורף לכתב הערעור נרשם כי "לאחרונה עצמאית ברחצה, בלבוש, מעברים למקלחת בהשגחה, שולטת על סוגרים..." ובהמשך נרשם "עצמאית בהליכה עם דיקטוס" . עוד נרשם בממסך זה כי "BADL – עצמאית בכל תפקודי היום יום הבסיסיים".
9. החלטת הוועדה מתיישבת עם הסיכום הרפואי האמור ויודגש כי לפני הוועדה לא עלתה טענה של צורך בהשגחה ברחצה. מעבר לכך, גם אם נפלה טעות בעניין זה לכל היותר מדובר בצורך בסיוע מועט ברחצה, שכן את יתר פעולות הרחצה מבצעת המערערת בעצמה. ממילא לא יהיה בנתון זה לשנות את ההחלטה הסופית ולא שוכנעתי בהצדקה להשיב את התיק לדיון חוזר בסוגיה זו.
10. כללו של דבר, החלטת הוועדה נסמכה על תלונות המערערת והתרשמותה מהתנהלותה. מכאן, כי מדובר בהחלטה המבוססת על שיקולים רלבנטיים אשר ניתן להתחקות אחריהם. בהתאם לאלה, העריכה הוועדה על פי שיקול דעתה המקצועי והרפואי את מידת התלות. אכן, בשל מצבה המערערת זקוקה לעזרה בחלק מהפעולות (בסעיפי IADL), אך מידת התלות נמוכה מהדרגה המזכה בתשלום קצבה.
11. משלא נפל פגם משפטי בעבודת הוועדה, אשר יהא בו להצדיק השבת התיק לדיון נוסף לבחינת הזכאות מחדש, דין הערעור להידחות.
12. סיכומו של דבר – הערעור נדחה.
13. כמקובל בהליכים מתחום הביטוח הסוציאלי - אין צו להוצאות.

ניתן היום, ה' אב תשפ"א, (14 יולי 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.