בפני תביעה כספית על סך 9,224 ₪.

על פי כתב התביעה, ביום 3.9.20 נפגע רכב התובעת בתאונה. נטען כי במועד הנ"ל עמד הרכב ליד חניה הצמודה לקיר בחניון בעיר נהריה. בעודו עומד בעצירה מוחלטת, הגיע רכב הנהוג על ידי הנתבעת 1 (והמבוטח על ידי הנתבעת 2) ופגע מאחור ברכב התובעת. לרכב נגרם נזק המוערך על ידי שמאי מטעם התובע ב- 6,806 ₪. עוד עותרת התובעת לפצות אותה בגין ירידת ערך של הרכב (בשיעור 1,944 ₪), בגין שכ"ט השמאי (450 ₪) והפרשי הצמדה וריבית.

הנתבעות הגישו כתב הגנה, במסגרתו הוכחשו החבות והנזק. נטען, כי הרכב הנהוג על ידי הנתבעת 1 עמד בעצירה מוחלטת, וכי רכב התובעת פגע ברכב הנתבעת 1 בעת שנסע לאחור.

נוכח האמור, נקבע התיק לשמיעת ראיות. במהלך הדיון נשמעו עדויות הנוהג ברכב התובעת, וכן שני עדים לתאונה, מטעם התובעת. הנתבעת 1, אשר נהגה ברכב, העידה אף היא, מטעם ההגנה. הוגשו בנוסף על ידי הצדדים מסמכים, וביניהם שרטוט של מקום התרחשות התאונה, תמונות, חוות דעת שמאי, טופסי דיווח אודות אירוע התאונה.

בתום הדיון הודיעו הצדדים על הסכמתם כי יינתן פסק דין על דרך הפשרה, וסיכמו טענותיהם בעל פה.

לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי בלבד, וכי יש לחלק את האחריות לקרות התאונה. על הנוהג ברכב התובעת מוטל אשם תורם משמעותי לקרות התאונה, אם כי אין בו כדי למנוע הטלת חבות על הנתבעות.

אני מחייב לפיכך את הנתבעות לשלם לתובעת פיצוי בסך 4,000 ₪. לסכום זה יתווספו הוצאות משפט בסך 750 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪.

הסכום הכולל, בסך 5,750 ₪, ישולם לתובעת בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המזכירות תעביר את העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ג אדר א' תשפ"ב, 24 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.