23 דצמבר 2021

לפני:

כב' הרשם בנימין טואף

החלטה

1. לפניי בקשה לחייב את המשיב/התובע, מבקש מקלט אזרח סודן, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה של המבקשת/הנתבעת 2, בגין התביעה שהגיש נגדה (להלן: הבקשה והתביעה, בהתאמה).
2. לטענת המבקשת, המשיב לא הביא בתביעתו ובתגובתו ולו ראשית ראיה להוכחת תביעתו.
3. לגרסת המבקשת, המשיב פעל בחוסר תום לב, בכך שהסתיר מעיני בית הדין את העובדה שבינו לבין המבקשת נחתם הסכם פשרה מכוחו קיבל סך של 22,000 ₪, במסגרתו ויתר באופן גורף על תביעותיו, טענותיו ודרישותיו, כך שלא נותרו כל תשלומים או זכויות שהמשיב זכאי להן, ותביעתו הוגשה בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים.
4. המבקשת מוסיפה שבהיעדר יכולת פירעון מוכחת או נכסים בישראל, ובהיעדר טעמים מיוחדים לפטור את המשיב מהפקדת ערובה, דין הבקשה להתקבל.
5. בתגובתו, הבהיר המשיב כי הסכם הפשרה נחתם מבלי שהמשיב ידע על הזכויות עליהן ויתר, לכאורה, ותוך התניית התשלום לו היה המשיב זכאי בחתימתו על המסמך, ומשכך אין ליתן לו תוקף.
6. המשיב מוסיף שעיון בכתב התביעה ובכתב ההגנה בתיק, מלמד כי עצם עבודתו של המשיב אצל המבקשת לא הוכחש, וכך גם תקופת העבודה הנטענת. לגרסתו, המשיב הקים ראשית ראיה לזכויות שהופרו, שכן אין חולק שבמשך העסקתו שכרו שולם "בשחור" ללא תלוש שכר ושהמבקשת לא הציגה דוחות נוכחות או הודעה לעובד.
7. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בתשובה, בכתבי הטענות על נספחיהם וביתר המסמכים בתיק נחה דעתי, כי דין הבקשה להידחות מן הטעמים שיפורטו להלן.
8. ראשית אציין, כי חיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה של הנתבעת מהווה פגיעה בזכות הגישה של התובע לערכאות, ולכן יש לערוך את האיזון בין הזכויות המתנגשות בהתאם לכללים שהתוו בחקיקה ובפסיקה, כפי שסוכמו אך לאחרונה בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (ע"ע (ארצי) 2385-02-17 אבו מוחסן - קיבוץ בית הערבה, ניתן ביום 11.2.2021, להלן: הלכת אבו מוחסן).
9. בהתאם לתקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן: התקנות), הכלל הוא כי יש לחייב בהפקדת ערובה תובע שאינו תושב ישראל או אזרח מדינה זרה שהיא צד לאמנת האג, למעט אם הראה ראשית ראיה להוכחת תביעתו או יכולת פירעון עתידית, או אם מתקיימים בעניינו טעמים מיוחדים המצדיקים לפטור אותו מהפקדת ערובה. זאת, לנוכח הצורך הגובר "להבטיח כי נתבעים יוכלו להיפרע מתובעים שאינם תושבי ישראל, שעל דרך הכלל אין להם נכסים בישראל ועשוי להיות קושי לאתרם ולאכוף כלפיהם את פסק הדין, ככל שהתובעים לא יזכו בתביעתם וייפסקו הוצאות לזכות הנתבעים" כפי שהוסבר בדברי ההסבר לתיקון תשע"ו (2016) לתקנות.
10. במקרה שלפניי, המשיב אינו תושב ישראל או אזרח מדינה זרה שהיא צד לאמנת האג, ולכן הכלל הוא כי יש לחייבו בהפקדת ערובה, למעט אם הראה ראשית ראיה להוכחת תביעתו כנגד הנתבעת, או יכולת פירעון עתידית, או אם מתקיימים בעניינו טעמים מיוחדים המצדיקים לפטור אותה מהפקדת ערובה.
11. עיון בכתבי הטענות מעלה כי המשיב טען בסעיף 21 לתביעתו שלא קיבל מהנתבעת הודעה לעובד על תנאי העסקתו. בכתב ההגנה (סעיף 22) נטען כי בתחילת העסקתו נמסרה לעובד הודעה על פירוט תנאי עבודתו, אלא שהודעה זו לא צורפה על ידי המבקשת עד למועד זה ובחלוף המועד שנקבע לגילוי מסמכים.
12. בסעיף 22-23 לכתב התביעה מציין המשיב שלא קיבל מעולם תלושי שכר מאת המבקשת, והוא תובע סעד בגין הפרת חוק הגנת השכר בשל כך. בסעיף 23 לכתב ההגנה הכחישה המבקשת את האמור בסעיף זה, וציינה שזכויותיו של המשיב שולמו לו לפי ימי ותקופת עבודתו, ושהועסק לפי חוק, אך תלושי שכרו לא הוגשו על ידי המבקשת עד למועד זה.
13. אם לא די באלה, הרי שבסעיפים 24-26 לכתב התביעה, מבקש המשיב סעד בגין שעות נוספות, בהיעדר דוחות נוכחות. המבקשת, מצדה, מבהירה בסעיף 24 לכתב הגנתה כי המשיב מעולם לא הועסק אצלה בשעות נוספות, אך היא אינה מצרפת דוחות נוכחות להוכחת טענה זו, עד למועד זה.
14. תלושי שכר ודוחות נוכחות הם מסמכים שחובה על המבקשת לערוך מכוח חוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958, וטופס הודעה לעובד חובה על המבקשת למסור למשיב מכוח חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002. בהתאם לאמור בהלכת אבו מוחסן (שם, סעיף 50), בהיעדר הצגתם של מסמכים אלה לאחר שהתובע הראה כי מתקיימים התנאים להעברת הנטל, מתקיים התנאי שנקבע בתקנה שהתובע הראה "ראשית ראיה".
15. משכך, ולצורך הכרעה בבקשה שלפניי, הרי שעלה בידי המשיב להציג ראשית ראיה להוכחת עילת התביעה להפרשי שכר, לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד ולפיצוי בגין חוק הגנת השכר, לכל הפחות.
16. באשר לטענת המבקשת ולפיה המשיב הסתיר את העובדה שבין הצדדים נחתם הסכם פשרה, הרי שהטענות הנוגעות לחתימת המשיב על מסמכי קבלת שכר/כתבי ויתור מצריכות בירור עובדתי נוכח טענות המשיב, בפרט לאור התנאים שנקבעו בפסיקה לצורך הענקת תוקף מחייב למסמכים מסוג זה. מעבר לכך, יצוין כי המשיב הודה בסעיף 15 שקיבל את סכום הפשרה.
17. לאור האמור, ובפרט משהמשיב אינו נדרש להציג ראשית ראיה לכל אחת מעילות התביעה ויכול להסתפק בהצגת ראשית ראיה לחלק מעילותיה (ע"ר (ת"א) 20992-02-17 דיקסי גריל-בר בע"מ נ' HABTOM YASO ניתן ביום 19.4.2017, ובהלכת אבו מוחסן, שם), השתכנעתי כי עלה בידיו לעשות כן.
18. לפיכך, הבקשה נדחית.
19. הנתבעת 2 תישא בהוצאות התובע בסך כולל של 1,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו וללא קשר לתוצאות ההליך.

ניתנה היום, י"ט טבת תשפ"ב, (23 דצמבר 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.