1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום ברמלה מיום 8.2.21 (כב' השופט הבכיר, ז' ימיני, שניתנה בת"א 64175-11-19) ולפיה נדחתה הבקשה לעיכוב הליכים מחמת "הליך תלוי ועומד", וכן נדחתה הבקשה לזימון עדים.

2. ברקע ההחלטה קמא, מקרקעין הידועים כחלקה 56 בגוש 9081 בכפר קאסם (להלן "המקרקעין"), אשר מדינה ישראל רשומה כבעלת הזכויות במקרקעין אלו. לטענת המשיבה, נודע לה כי המבקש תפס חזקה במקרקעין, לרבות בניית מבנה מגורים בן 3 קומות, כאשר פעולות המבקש במקרקעין נעשו בניגוד לדין. המשיבה הגישה לבית משפט קמא תביעה לפינוי וסילוק ידו של המבקש מהמקרקעין וכן עתרה לחייבו בתשלום דמי שימוש ראויים בסך של כ-1,045,000 ₪. המבקש הגיש כתב הגנה ובמסגרתו טען, בין היתר, כי המדובר במקרקעין השייכים למשפחתה של אשתו וקיימת "מחלוקת קשה בכלל על עצם זכויות המדינה בקרקע" (סע' 2 לכתב ההגנה), וממילא, לטענתו, קיבל הרשאה לבנות במקרקעין.

ביום 20.12.20 הוגשה לבימ"ש זה תביעה למתן פסק דין הצהרתי (ת"א 42250-12-20) לפיו ייקבע, בין היתר, כי המנוח מוסא דאהוד עיסא היה זכאי להירשם כבעל הזכויות במקרקעין- התביעה הוגשה ע"י בנו של המנוח, מר עיסה סלימאן מוסה, שלטענת המבקש מר מוסה הינו אביה של אשתו (להלן "התביעה למתן פס"ד הצהרתי"). תביעה זו קבועה לדיון מקדמי ליום 1.6.21.

בדיון שהתקיים בבית משפט קמא ביום 8.2.21, עתר המבקש לעיכוב הליכים מחמת "הליך תלוי ועומד" (התביעה למתן פס"ד הצהרתי). לאחר שנשמעו עמדות הצדדים לבקשה, ניתנה ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור לפיה הבקשה נדחתה. נקבע, כי התביעה למתן פסק דין הצהרתי הוגשה לאחר שהוגשה התביעה קמא, כאשר תביעה זו מצויה בשלב מתקדם של בירור ההליך, ולבימ"ש קמא סמכות שבגררה לדון בטענות המבקש. עוד נקבע כי באם יינתן פס"ד לפינוי הוא יהיה כפוף לפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי. כן נדחתה בקשתו של המבקש לזמן עדים לדיון הוכחות, וזאת מן הטעם כי פסק הדין שניתן בשנת 1974 , באשר לזכויות במקרקעין, הינו פס"ד חלוט ואין מקום לזמן עדים אשר באים לסתור, לכאורה, את פסק הדין החלוט.

3. לטענת המבקש, בתמצית, שגה בית משפט קמא עת דחה את בקשותיו: יש לעכב את הדיון בהליך קמא עד לבירור התביעה למתן פס"ד הצהרתי, שכן לאחר שתוכרע שאלת הזכויות במקרקעין ניתן יהיה לבחון האם יש מקום להורות על פינויו; המדובר במחלוקות זהות המצדיקות עיכוב הליכים; שיקולים של יעילות הדיון מצדיקים עיכוב הדיון בהליך קמא; היה מקום לאשר את הזמנת העדים, שכן ניתן לתקוף פס"ד חלוט (במסגרת משפט חוזר אזרחי).

4. מנגד טענה המשיבה, בתמצית, כי דין הבקשה להידחות: ההחלטות נכונות ואין להתערב בהן; התביעה קמא הוגשה לביהמ"ש טרם הוגשה התביעה למתן פס"ד הצהרתי, כאשר היא נמצאת בשלב מתקדם של בירור ההליך וקבוע דיון הוכחות למועד קרוב, בעוד בתביעה למתן פסק דין הצהרתי, טרם הוגשו כתבי טענות מטעם המשיבה והבירור טרם החל; כך גם המדובר בצדדים שונים ובמחלוקות אחרות; אין מקום להורות על זימון העדים שכן הם אינם קשורים במישרין לאפשרות בירור המחלוקות שבין הצדדים ולא הוכחה רלוונטיות של העדים לבירור ההליך קמא.

5. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

6. באשר לדחיית הבקשה לעיכוב הליכים-

המדובר בהחלטה בעלת אופי דיוני מובהק המסורה לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית, וערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות שעניינן עיכוב הליכים (או אי עיכובם) בשל טענת "הליך תלוי ועומד", אלא במקרים חריגים, וזאת אף אם ערכאת הערעור סבורה כי היה מקום לנקוט בדרך דיונית אחרת. ראו רע"א 4549/20 גינדי החזקות ייזום 2009 בע"מ נ' רות פייס ואח', מיום 22.7.20.

לא מצאתי כי העניין שבפני נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור. ודוק, בימ"ש רשאי להורות על עיכוב הליכים מחמת "הליך תלוי ועומד" שעה שמתנהל הליך מקביל באותו עניין, הליך שבו נדונה מערכת עובדתית ומשפטית דומה (ראו א' גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה 12- 2015, עמ' 173-174). ההכרעה בסוגיה זו מושתתת על מספר שיקולים וביניהם היקף השאלות המשותפות בשני ההליכים ומידת הזהות ביניהן, מניעת הכרעות סותרות, חיסכון בזמן שיפוטי, יעילות הדיון, וכן השאלה אם אחד ההליכים עשוי לייתר את הליך אחר (ראו רע"א 3459/19 אלבז נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, מיום 31.7.19).

המבקש לא הרים את הנטל המוטל עליו בדבר הוכחת התנאים הנדרשים לעיכוב ההליך קמא עקב "הליך תלוי ועומד": אין זהות בין בעלי הדין בהליכים השונים, שכן, התובע בתביעה למתן פס"ד הצהרתי הינו מר עיסא סלימאן מוסה, שלטענת המבקש הינו אביה של אשתו, בעוד הצדדים בתביעה קמא הם המבקש והמשיבה; אין המדובר במערכת עובדתית ומשפטית זהה- הגם שבמסגרת התביעה קמא טען המבקש כי למשפחתה של אשתו זכויות בעלות במקרקעין, הרי שהתביעה למתן פסק דין הצהרתי אינה מתייחסת למקרקעין נשוא ההליך קמא בלבד, אלא התובע שם עותר למתן סעד רחב יותר- "סעד הצהרתי הקובע כי כלל הליכי ההסדר שבוצעו בכפר קאסם, החל משנות הששים מהווים פעולות מרמה, הונאה וגזלת קרקעות...". כך גם המבקש טען טענות הגנה נוספות בהליך קמא (כגון הרשאה להקמת מבנים במקרקעין, הליכי פשרה בין הצדדים בשנת 2013, קבלת היתר בנייה ועוד)- טענות אלו אינן חלק ממסכת הטענות המשפטיות שהועלו בתביעה למתן פסק דין הצהרתי; אין בהכרעה בתביעה למתן פסק דין הצהרתי כדי לייתר את הדיון בהליך קמא, שכן למבקש, כאמור, טענות הגנה נוספות (מלבד הטענות בדבר הבעלות) מפני הליך הפינוי ויש להכריע בהן לגופן; תביעת המשיבה היא זו שהוגשה תחילה לבית המשפט קמא, ואילו התביעה למתן פסק דין הצהרתי הוגשה בחלוף למעלה משנה לאחר הגשת התביעה קמא. ככל שהמבקש סבר כי הוא (או מי מבני משפחתו) בעלי הזכויות במקרקעין- היה עליו לפנות בהליך משפטי מתאים, מבעוד מועד; נראה כי בירור התביעה למתן פסק דין הצהרתי, המצויה בשלב מקדמי (טרם הוגשו כתבי טענות מטעם המשיבה ודיון ראשון קבוע ליום 1.6.21), וכאשר לתובע טענות ביחס לכלל הליכי ההסדר שבוצעו בכפר קאסם, יימשך זמן רב יותר (וזאת אף נוכח היקף התביעה) מבירור התביעה שהוגשה לבימ"ש קמא- תביעה המצויה בשלבים מתקדמים, הוגשו כתבי טענות ותצהירי עדות ראשית, ודיון הוכחות קבוע למועד קרוב יחסית (9.6.21).

אם אי די בכך, הרי בהחלטה קמא נקבע כי ככל שיינתן פס"ד לפינוי המבקש מהמקרקעין- פסה"ד יהיה כפוף לפסק דינו של בית המשפט המחוזי. מכאן, כי אף אם ביהמ"ש ייעתר לתביעת המשיבה ויורה על פינוי המבקש (ובני משפחתו)- פסה"ד לא יבוצע עם הינתנו, אלא יעוכב עד להכרעה בתביעה למתן פסק דין הצהרתי, ובהתאם לאמור בה, ועל כן נראה כי אין בדחיית הבקשה לעיכוב הליכים כדי לפגוע בזכויותיו של המבקש. זאת ועוד, בחינת מבחן היעילות הדיונית מורה על כך שאין לעכב את ההליכים בבימ"ש קמא, שכן אם יעוכבו הליכים אלו ייתכן ויערכו שני משפטים/הליכים אחד לאחר השני (והדבר יימשך זמן רב), בשעה שבהתאם להחלטה קמא, הדיונים, לכאורה, ייערכו (בחלקם) במקביל וכן ייחסך זמן והמחלוקת תנוהל ביעילות.

בנסיבות האמורות, המבקש לא הוכיח את התנאים הנדרשים לעיכוב בירור תביעת המשיבה- תביעה שהוגשה, כאמור, טרם הגשת התביעה למתן פס"ד הצהרתי- ואין בשלב זה הצדקה לעיכוב ההליך קמא.

7. באשר לדחיית הבקשה לזימון עדים-

החלטת בית משפט קמא, הדוחה בקשה לזימון עדים, הינה החלטה דיונית במהותה, המתייחסת לאופן ניהול הדין, והיא מצויה בשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית. ערכאה הערעור נוטה שלא להתערב בהחלטות אלו למעט במקרים חריגים (ראו רע"א 2577/17 עזבון המנוחה לטיפה זבידאת נ' זהרה חלאילה, מיום 6.6.17).

לא מצאתי כי העניין שבפני נכלל באותם מקרים חריגים בהם יתערב ביהמ"ש בשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית, וממילא לא מצאתי כי נפלה שגגה בהחלטה או בשיקול הדעת. המבקש לא הוכיח, בשלב זה, את הרלוונטיות של העדים לצורך בירור התביעה שהוגשה נגדו. כפי שצוין בהחלטה, במסגרת ההליך קמא אין מקום להורות על זימון עדים שמטרת עדותם- לכאורה- לסתור פסק דין חלוט, וככל שהמבקש סבור כי יש לקיים "משפט חוזר אזרחי", עליו לנקוט בהליך משפטי מתאים, אך לא במסגרת התביעה קמא.

8. לפיכך, כאמור, הבקשה נדחית.

המבקש יישא בהוצאות לטובת המשיבה בסך 4,000 ₪, אשר ישולמו מתוך העירבון שהופקד.

יתרת העירבון תוחזר למבקש באמצעות ב"כ.

ניתנה היום, כ"ד אייר תשפ"א, 06 מאי 2021, בהעדר הצדדים.