1. נגד הנאשם, הוגש כתב אישום לפיו ביום 18.2.2020 בשעה 18:49 ברחוב יפת ליד 23 ביפו השתמש הנאשם שלא כדין בנתיב נסיעה אשר יועד וסומן בתמרור כנתיב תחבורה ציבורית, עבירה לפי תקנה 22 (א) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן – החוק) אשר זו לשונה: "עובר דרך חייב לקיים את ההוראות הניתנות בתמרור, אולם תהיה הגנה טובה לנאשם אם יוכיח שהתמרור הוצב, סומן או נקבע שלא כדין".
2. בישיבת ההקראה שהתקיימה ביום 2.5.2021 (בפני כב' הש' מירי הרט-ריץ) ביקש הנאשם להסב את הדו"ח, שנרשם במקור על שם אשתו, על שמו, שכן הוא זה שנהג ברכב בזמן ביצוע העבירה נשוא כתב האישום. הנאשם טען כי במקום הצבת התמרור היו מספר רב של כשלים של העירייה בהם אופן הצבת התמרורים וסימוני הדרך של עיריית תל אביב. ב"כ המאשימה טענה כי בפנייה של אשתו של הנאשם לאגף החניה, נכתב כי זו הפעם הראשונה שהיא מבצעת עבירה וכי התבלבלה. הנאשם טען כי כתב את המכתב לעירייה בשם אשתו שכן מדובר ברכב עבודה של אשתו אך הוא זה שנהג בו וחזר על כך כי הסימונים על הכביש מטושטשים וביקש לקבוע את התיק להוכחות.
3. ביום 13.7.22 נשמעו הוכחות בפניי.
4. מטעם המאשימה העיד הפקח, מר אסף כהן, אשר ערך את הדו"ח והתמונות שצורפו לו (ת/1). הפקח העיד כי רכבו של הנאשם נסע בנתיב שיועד לתחבורה ציבורית בניגוד לתמרור האוסר על כך. הפקח הציג תצ"א של האזור (ת/2) והסביר כי רכבו של הנאשם נסע, עבר את הצומת והמשיך ישר בנתיב תחבורה ציבורית בניגוד לתמרור. הפקח הציג בעדותו תמונות של התמרור משנת 2020 (ת/3) בהן נראה התמרור (בעמ' 2 לת/3) בבירור ובו כתוב "נתיב תחבורה ציבורית. אכיפה באמצעות מצלמות", כאשר רואים חץ צהוב על הכביש שמשמעו נסיעה המיועדת לתחבורה ציבורית וחץ לבן לפנייה שמאלה. עוד העיד הפקח כי בעמ' 4 לת/3 רואים תמרור נוסף המתאר את השעות בהן נתיב הנסיעה מיועד לתחבורה ציבורית וכולל ציור של אוטובוס ומונית והנאשם יכול היה לפנות שמאלה לרחוב לואי פסטר. הפקח אף הציג את הסרטון בו נראה רכבו של הנאשם נוסע בנתיב נסיעה אשר יועד לתחבורה ציבורית בניגוד לתמרור (עמ' 2 ש' 12 – עמ' 3 ש' 13).
5. בחקירתו הנגדית השיב הפקח כי ניתן לראות את התמרורים אותם הציג בחקירתו הראשית. הנאשם הגיש תמונות של התמרורים ממקום ביצוע העבירה שצולמו כשנה לאחר מועד ביצוע העבירה (נ/1 ונ/3) וטען כי לוקח לקרוא את השילוט והתמרור למעלה מ – 4 שניות. הנאשם הפנה את הפקח לנ/2 שהוא ריכוז הנחיות לתמרור נתיבי העדפה לתחבורה ציבורית, מסמך של משרד התחבורה מעודכן למרץ 2019, והפנה אותו לגודל הפונט של התמרור במקום ביצוע העבירה. הנאשם טען כי השלט התחתון ביותר של התמרור לא עמד בפונט הנדרש הקבוע בנ/1 והדבר מטעה. לכך השיב הפקח כי מה שרואים בתמונות – זה מה שהיה בזמן אמת (עמ' 4 ש' 5 – 16). הנאשם הציג לפקח תמונות שצולמו על-ידו שנה לאחר ביצוע העבירה וביקש שיאשר לו כי רואים בהם על הכביש קווים מטושטשים כאשר לא ניתן להבחין בצבע בין צהוב ללבן (נ/4). הפקח השיב כי מדובר בנת"צ כפי שרואים בסרטון והוסיף כי ממילא התמונות צולמו כשנה אחרי ביצוע העבירה ולכן זה לא רלבנטי. עוד השיב הפקח כי בסרטון החיצים על הכביש נראים בבירור ורואים בו גם תמרורים ברורים האוסרים על נסיעה בנתיב תחבורה ציבורית (עמ' 4 ש' 22 – עמ' 5 ש' 6). הנאשם טען בהפנותו לנ/2 כי השילוט מטעה וכי ניתן היה לסבור כי דווקא הפנייה שמאלה מובילה לנתיב תחבורה ציבורית ולא הפנייה ישר. לכך השיב הפקח כי אינו מכיר את נ/2 וכפי שנראה בסרטון ובת/1 רכבו של הנאשם נסע בנתיב תחבורה ציבורית ולכן ניתן לו דו"ח (עמ' 5 ש' 7 – 17).
6. הנאשם העיד בחקירתו הראשית כי הוא נהג זהיר אשר מקפיד מאוד על הכללים. עוד אמר כי במועד ביצוע העבירה נשוא כתב האישום, נהג יחד עם אשתו ברחוב שאינו מכיר והדבר היה בסמיכות לכך שאשתו עברה לידה שקטה ונכנסה לדיכאון (עמ' 5 ש' 26 – 31). עוד טען כי מהסרטון עולה כי לאחר שהבין שנסע בנתיב שיועד לתחבורה ציבורית, מייד חיפש דרך לצאת. לדבריו הוא נהג כשורה והיו מספר נסיבות שבעטיין הוטעה ע"י השילוט והתמרור ונסע בנתיב שיועד לתחבורה ציבורית: גודלו הקטן של השלט לפיו מדובר בנתיב שיועד לתחבורה ציבורית, העובדה שהשלט מוסתר (נ/ 5), העובדה שלדבריו כל הרמזורים באזור מהבהבים בצהוב כל העת והעובדה כי לפי בדיקתו היה עליו להחליט בתוך 21.95 מ' האם להמשיך ישר או לפנות שמאלה כאשר לדבריו התקן קובע כי מדובר על החלטה שיש לקבל בתוך 65 מ' (נ/6). הנאשם טען כי לולא נסיבות אלה, לא היה ממשיך ישר ונוסע בניגוד לתמרור אלא פונה שמאלה כפי שדורש התמרור (עמ' 6 ש' 1 – 18).
7. בחקירתו הנגדית העיד הנאשם כי הוא זה שנהג ברכב וכי הבחין בתמרור שאוסר על נסיעה בנתיב תחבורה ציבורית המוצב יהודה מרגוזה פינת יפת. לדבריו ראה את כל התמרור, אך הבחין דווקא באותיות הקטנות יותר בהן כתוב כי "מותרת הנסיעה לכל כלי הרכב עד לואי פסטר" והאותיות הגדולות האוסרות על נסיעה בנתיב שיועד לתחבורה ציבורית בשעות המצויינות בו, אשר גם בהן הבחין, כתובות לדבריו בהסתייגות (עמ' 6 ש' 25 – עמ' 7 ש' 27). עוד טען כי התמונות שהופקו בזמן אמת מתוך הסרטון (ת/5 ו – ת/6) מראות את השטח אחרי הצומת ואת ההחלטה האם להיכנס לנתיב שיועד לתחבורה ציבורית ניתן לקבל אחרי הצומת. הנאשם אישר שנסע ברכב והדליק פנסים ולפיכך רואים את הקיווקוו שמצביע על נתיב תחבורה ציבורית על הכביש (עמ' 8 ש' 11 – 12). עם זאת חזר וטען כי עפ"י הנחיות משרד התחבורה, הסימון צריך להיות באורך של 65 מ' כדי שהמשתמש יראה את הקיווקוו על הכביש ויחליט כיצד לנהוג ובת/5 רואים קיווקוו על מספר מטרים בודדים וכאשר הוא נוסע אחרי רכב אחר לא ניתן לראות את הסימון על הכביש (עמ' 8 ש' 13 – 19). עוד השיב לשאלת ב"כ המאשימה כי באשר לתלונה על רמזורים מהבהבים באזור ביצוע העבירה נשוא כתב האישום – לא התלונן על כך בעירייה. ב"כ המאשימה אמרה לנאשם בחקירתה הנגדית כי טענות ההגנה בנוגע להנחיות הצבת התמרורים נולדו לאחר שקיבל דו"ח ובזמן אמת ראה את התמרור האוסר על נסיעה בנת"צ כפי שהעיד. על כך השיב הנאשם כי התמודד עם אשה בדיכאון קשה לאחר לידה שקטה ולו היה צריך לכתוב על כל דבר מכתב תלונה לעירייה היה צריך לעבוד רק בזה (עמ' 8 ש' 29 – עמ' 9 ש' 3).
8. בסיכומיה ביקשה המאשימה להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. לדבריה הנאשם הודה כי הבחין בתמרור האוסר על נסיעה בנתיב תחבורה ציבורית ביפת פינת יהודה מרגוזה מתחילתו עד סופו והבחין בכך שהנת"צ הוא עד השעה 22:00. עוד סיכמה כי עולה מהסרטון ומהתמונות (ת/1, ת/3 ת/4 ות/5 מתוך הסרטון) כי החצים והסימון המקווקוו ע"ג הכביש היו ברורים. עוד אמרה כי טענת הנאשם לפיה התמרור לא עומד בהנחיות להצבת תמרורים היא טענה מאוחרת שנולדה לאחר קבלת הדו"ח וכי תשובותיו של הנאשם בעדותו היו מתחמקות ולא ענייניות אלא חזרו והפנו להנחיות להצבת תמרורים. בנוסף אמרה כי הנחיות אלה אינן מחייבות והפנתה לפסיקה בעניין מ"ח 6270/15 יורם ניצן נ' מדינת ישראל (24.12.2015) [פורסם בנבו] (להלן – עניין יורם ניצן) ועפמ"ק 55311-06-18 רינה איגרא נ' מדינת ישראל (15.10.2018) [פורסם בנבו] (להלן – עניין רינה איגרא) אשר קבעו כי ההנחיות להצבת תמרורים הינן הנחיות פנימיות שאינן מחייבות אלא מיועדות ומופנות לאנשי רשות התמרור ומנחות אותם בהצבת התמרורים אך אינן גוברות על החוק (עמ' 9 ש' 6 – 27). ב"כ המאשימה הפנתה גם לח"נ 48747-08-20 מדינת ישראל נ' מרק פוירשטיין (23.12.2020) בו נדון מקרה שנסיבותיו דומות ובית המשפט הרשיע את הנאשם שם בקובעו כי לא הוכיח שהתמרורים הוצבו שלא כדין וכי הרשות נהנית מחזקת התקינות המנהלית.
9. בסיכומיו חזר הנאשם על כך שלא ניתן להבחין בתמרורים ובשילוט בזמן אמת, חזר ואמר כי התמרורים לא עומדים בהנחיות הקבועות בנ/2, שלא ניתן להבחין בסימון המקווקוו על הכביש שמראה שמדובר בנת"צ, כי הרשויות מבקשות ממנו לקרוא תמרורים עם מלל רב כאשר לרשותו עומדות מספר שניות בודדות וכי ליבו היה נתון אותה עת לאורות הרמזור שהבהב בצהוב (עמ' 10 ש' 1 – 17).

דיון והכרעה

1. מצפייה בסרטון ובתמונות שהופקו ממנו (ת/4 ות/5) ומעדותו של הפקח, שמצאתיה אמינה ומדוייקת, עולה כי רכבו של הנאשם נסע בנתיב תחבורה ציבורית בזמן ובמועד המיוחסים לו בכתב האישום, בניגוד לחוק. בכך התקיים היסוד העובדתי בעבירה שהינה עבירה של אחריות קפידה. הנאשם בעדותו לא חלק על כך אך טען להגנתו כי בשל כשלים של העירייה באופן הצבת התמרור עומדת לו ההגנה הקבועה בחוק לפיה התמרור הוצב וסומן שלא כדין.
2. כאמור, אין חולק כי במקום ובמועד ביצוע העבירה הנאשם נסע בנתיב תחבורה ציבורית בניגוד לחוק. אין חולק כי במקום הוצב תמרור האוסר על נסיעה בנתיב המיועד לתחבורה ציבורית, הכולל תמונה של אוטובוס ומונית ומתחתיהם מצויינות השעות בהן ניתן לנסוע ומייד לאחריו שילוט בו כתוב "נתיב תחבורה ציבורית אכיפה באמצעות מצלמות" כפי שעולה בבירור מת/3 וגם מנ/1.
3. לאחר ששמעתי את עדויות הפקח והנאשם, מצאתי כי לנאשם לא קמה הגנה כפי שיפורט להלן. עדותו של הנאשם היתה מתחמקת ורצופת סתירות. הטענות כי לא היה לו די זמן לקרוא את כל המלל הכתוב בתמרור, כי לא ראה את הסימון על הכביש שכן הקווים על הכביש היו מטושטשים, כי הרמזורים במקום מהבהבים בצהוב והם אלה שלכדו את תשומת ליבו, כי השלט התחתון של התמרור האוסר על נסיעה בנתיב תחבורה ציבורית לא היה בגודל הנכון עפ"י ההנחיות בנ/2 ולכן זה מטעה וכי יש רמזורים שמסתירים את התמרור, אינן מקובלות עליי ונסתרו בראיות שהוצגו בפניי. באשר לטענה הראשונה הודה הנאשם בחקירתו הנגדית כי ראה את התמרור מתחילתו ועד סופו כפי שפירטתי לעיל. באשר לטענה השנייה, כפי שעולה מהסרטון ומת/3 ניתן לראות בבירור את הסימון על הכביש המעיד על כך כי עסקינן בנתיב תחבורה ציבורית. באשר לטענה השלישית, מדובר בטענה בעלמא שלא הובאה לה כל ראיה וממילא טענה לפיה רמזור מהבהב גורמת לכך שלא ניתן להבחין בתמרור היא טענה שאין בה ממש. באשר לטענה הרביעית הנוגעת לגודל של חלקו התחתון של התמרור, הנאשם לא הביא ראיה בנוגע לגודל של התמרור שהוצב במועד ביצוע העבירה וממילא כפי שנקבע בעניין יורם ניצן ובעניין רינה איגרא הרי שההנחיות אליהן הנפנה הנאשם (נ/2) הינן הנחיות פנימיות המיועדות לאנשי רשות התמרור והן אינן גוברות על החוק. באשר לטענה החמישית לפיה התמרור היה מוסתר ע"י רמזורים, הרי שמת/3, ת/4 ות/5 ומהסרטון שהוצג בפניי עולה שההיפך הוא הנכון והתמרור נראה בבירור.
4. בנוסף, טענות הגנה אלה שנטענו ע"י הנאשם לא מתיישבות עם פנייתו הראשונה לאגף החנייה בה ביקשה אשתו לבטל את הדו"ח כי זו לה העבירה הראשונה שביצעה וכי התבלבלה.
5. בנסיבות אלה, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. המזכירות תשלח את הכרעת הדין לצדדים, תקבע מועד לטיעונים לעונש ותזמן את הצדדים.

ניתנה היום, י"ז אב תשפ"ב, 14 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.