1. בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכבה של תובעת מס' 2 בעת שזה היה נהוג בידי בן זוגה, תובע מס' 1 (להלן: התובע), כאשר נפגע ממכסה ביוב פתוח בכביש 65 בסמוך למחלף פרדס-חנה (להלן: התאונה).

טענות הצדדים בכתבי הטענות

1. בכתב התביעה טען התובע כי ביום התאונה השעה 4:45 נפל רכבו לבור הביוב הפתוח וניזוק.

לכתב התביעה צורפו, בין השאר, אישור המשטרה על התאונה; דו"ח פעולה של המשטרה, המתעד פנייה אל המשטרה של אדם בשם פאדי מהשעה 04:40 בבוקר יום התאונה; חוות דעת שמאי, לרבות צילומים; חשבון שכר טרחת השמאי וקבלה על התשלום; אישור כיוון פרונט מיום 17.12.2020; חשבונית תיקון הרכב במוסך; צילום של שני צמיגים; קבלה על רכישת שני צמיגים; וצילום של מכסה הביוב הפתוח.

1. הנתבעות הגישו כתב הגנה קצרצר, בו כפרו באירוע התאונה, בנסיבותיה, באחריותן לה ובשיעור הנזק. לטענתן, בדו"ח הפעולה שצורף לכתב התביעה כתב התובע כי "כמעט" עשה תאונה; בנוסף, דו"ח השמאי הינו מיום 21.12.2020, כחודש לאחר מועד התאונה הנטענת. מכל כפרו הנתבעות בעצם אירוע התאונה ועתרו לדחיית התביעה תוך חיוב התובע בהוצאות.

הדיון בתובענה

1. בדיון שהתקיים תיאר התובע את אופן אירוע התאונה. זו אירעה, לדבריו, בשעה 4:45 בבוקר, בדרכו לעבודתו. לדבריו, סמוך לאחר שעבר תחנת דלק ראה לפתע בור ביוב כשהמכסה שלו פתוח למחצה. לדבריו - "כשראיתי את זה לא הספקתי לעשות כלום, אמרתי 'שמע ישראל' והחזקתי את ההגה בשתי הידיים." (עמ' 1, ש' 18). הוא העיד כי נכנס אל תוך הבור עם שני הגלגלים השמאליים, הקדמי והאחורי. הוא המשיך בנסיעה עד שהגיע למפרץ חניה בכביש ושם עצר, החליף את הגלגל הקדמי שהתפוצץ, ואילו את הגלגל האחורי שהתפוצץ אף הוא פירק ונטל אותו אל ביתו הסמוך, ברגל, כשהוא מגלגל אותו לפניו. בהמשך היום הביא את הגלגל למכון צמיגים, שם תוקן. לדבריו, בהמשך פנה טלפונית לנציגת הנתבעות, שהנחתה אותו לתקן את הנזק ולהביא קבלות, והנתבעות ישלמו לו על הנזק.
2. לדבריו, הוא סבר שדי בהחלפת הצמיגים, אולם כאשר המשיך לנסוע ברכב חש שהוא רועד; במוסך אליו פנה נאמר לו כי גם החישוקים (הג'נטים) התעקמו. כאשר עידכן בעניין זה את נציגת הנתבעות, התרעמה זו, אמרה לו כי יפגשו בבית המשפט וטרקה את הטלפון. לפיכך ניגש למוסך טויוטה והזמין שמאי, אשר בדק את הרכב וערך חוות דעת.
3. במסגרת חקירתו הנגדית מסר התובע, כי מיד לאחר התאונה התקשר למשטרה, ושם נאמר לו כי כבר קיבלו דיווח על בור הביוב הפתוח. לדבריו, את דו"ח הפעולה שצירף לכתב התביעה קיבל מהמשטרה; הוא עצמו אינו מכיר את פאדי, האדם שדיווח לראשונה למשטרה על הבור הפתוח. לדבריו, הגריל הקדמי של הרכב נפגע אף הוא בתאונה, כתוצאה מפגיעת מכסה הביוב המורם. הוא שלל פגיעה בתאונה מאוחרת יותר, כפי שטענה בפניו נציגת הנתבעות.
4. בסיום הדיון אישרה נציגת הנתבעות, כי בהנחה שתצלום המכסה הפתוח שהוצג משקף את מצב הדברים בפועל, הרי שהאחריות לאירוע התאונה מוטלת על הנתבעות.

דיון והכרעה

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת ראיותיהם, מצאתי לנכון לקבל את התביעה ברובה. להלן טעמיי לכך, שיובאו בתמצית, כמצוות תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976.
2. ראש וראשון, לעניין עצם אירוע התאונה: העדות שמסר התובע ובה תיאר את אופן אירוע התאונה היתה כנה ומשכנעת בעיניי. לא יכולתי שלא להתרשם מאמיתות דבריו של התובע, שניכר בו כי הוא נרגש מעצם תיאור התאונה ושחזורה בשנית.
3. תימוכין לעצם היותו של מכסה הביוב פתוח ניתן למצוא הן בצילומו שצורף לכתב התביעה והן בדו"ח הפעולה של המשטרה. על פי דו"ח זה, אדם בשם פאדי דיווח בשעה 4:40 ביום התאונה על מכסה ביוב שנמצא על הכביש בכביש 65, ליד תחנת הדלק של מחנה שמונים, סמוך לפרדס חנה כרכור, בדיוק כפי שתיאר זאת התובע. בשעה 5:59, כך על פי דו"ח הפעולה, הגיעו למקום שני סיירי משטרה, מצאו "בור שככל הנראה נפל הפתח של הביוב והבור מסכן את עוברי הדרך", ולאחר מכן עזבו את המקום. משמע, ישנה ראיה אובייקטיבית חד משמעית לפיה בין השעה 4:40 (מועד הודעתו של פאדי למוקד המשטרה) והשעה 5:59 (מועד הגעת הסיירים למקום), היה בור הביוב פתוח. בשים לב לעדותו של התובע, לפיה עבר במקום בשעה 4:45, הרי שיש בדו"ח הפעולה כדי לתמוך בעדותו ולאששה במלואה.
4. מכל אלו יש לקבוע, כי התובע היה מעורב בתאונה כתוצאה ממכסה ביוב פתוח בכביש 65 בבוקר ה - 19.11.2020.
5. אעיר, כי עיון זהיר יותר מצד הנתבעות בדו"ח הפעולה שצורף לכתב התביעה, בו נאמר בבירור כי המודיע הינו פאדי ולא התובע, היה חוסך את הכפירה הגורפת בתאונה, כנטען בסעיף 3 לכתב ההגנה מטעמן.
6. לאור הודאתה של נציגת הנתבעות בדיון יש לקבוע, כי האחריות לנזקי התובע בגין פגיעת רכבו ממכסה הביוב הפתוח מוטלת על הנתבעות.

שיעור הנזק

1. ראשית דבר, חוות דעתו של שמאי התובע נערכה אמנם ביום 21.12.2020, אולם מועד בדיקת הרכב על פיה הוא ביום 9.12.2020; גם בעניין זה, מוטב היה לולא היו טוענות הנתבעות את טענתן בסעיף 4 לכתב ההגנה, קרי, כי פער הזמנים בין חוות הדעת ובין מועד התאונה הנטענת שולל את עצם התרחשותה.
2. לאחר שעיינתי בחוות דעת השמאי, בתמונות המצורפות לה, בחשבונית המוסך ובקבלה ממכון הצמיגים, מצאתי לנכון לייחס את מרבית הנזקים הנטענים על ידי התובע לתאונה.
3. ראשית, על פי חוות דעת השמאי נפגעו חישוק הגלגל השמאלי הקדמי (אמנם, בחוות דעת לא צויין מיקומו, אולם כך עולה מהתמונות המצורפות); הגלגל השמאלי הקדמי עצמו (לאור הצורך בהחלפת בטנת הגלגל ונוכח צילום הצמיגים); הסרן האחורי; והגריל הקדמי. פגיעות אלו תואמות את אופן אירוע התאונה כפי שתואר על ידי התובע.
4. לא שוכנעתי כי גם הגלגל האחורי השמאלי נפגע, זאת משאין רואים פגיעה בו בצילום הצמיגים, ולאור השינוי הברור שנערך במספר הצמיגים ובסכום בקבלה ממכון הצמיגים; אבהיר, כי בשום אופן אין באמור לעיל כדי לקבוע כי התובע היה מעורב בדרך כלשהי בזיוף הקבלה: ייתכן מאוד שהתיקון נערך על ידי מכון הצמיגים עצמו, לאחר שבתחילה הביא אליו התובע את הצמיג הראשון (הצמיג אותו גלגל במו ידיו אל ביתו ברגל, כפי שהעיד), ולאחר מכן הוסיף את הגלגל השני. עם זאת, בהעדר הסבר ברור לכך בעדות התובע, ומשלא הובא עורך המסמך עצמו לעדות, ובשים לב לכך שהנטל להוכחת כל מרכיבי תביעתו מוטל על התובע, מצאתי לנכון להכיר בעלות תיקון צמיג אחד בלבד, בסך של 400 ₪.
5. אשר לגריל הקדמי: אין בידי לקבל את טענתה של נציגת הנתבעות, לפיה הגריל נפגע באירוע אחר, מאוחר יותר. כאמור, מאז התאונה ועד לבדיקת הרכב על ידי השמאי חלפו 20 יום בלבד, ולא למעלה מחודש ימים, כנטען בכתב ההגנה. התובע הסביר את פער הזמנים בין התאונה לבין מועד בדיקת השמאי בכך שסבר בתחילה כי מדובר בנזק לצמיגים בלבד, ובהמשך סבר כי יוכל לקבל פיצוי מהנתבעות על יסוד קבלות התיקון בלבד, כפי שהבטיחה לו נציגת הנתבעות בשיחתם הטלפונית. קיומו של אירוע אחר, מאוחר יותר, כטענת הנתבעות, לא באה לוֹ מטעמן ולוּ ראשית ראיה, ולמעשה טענה זו נטענה על ידיהן באופן סתמי ובעלמא. עצם ההיתכנות של פגיעת גריל הרכב כתוצאה מהחבטה העזה שקיבל בעת הפגיעה במכסה הביוב הבולט לא נסתרה על ידי הנתבעות; ואילו טענת נציגתן, כי לא ניתן לנסוע עם גריל שבור, לא רק שלא הוכחה על ידיה, היא אף איננה הגיונית ואינה מתיישבת עם נסיון החיים ועם השכל הישר.
6. עוד אציין, כי תאריך אישור כיוון הפרונט, 17.12.2020, הוא יום יציאתו של הרכב מהמוסך, לאחר שבוצע כיוון הפרונט באמצעות המוסך, ואין כל סתירה בין מסמך זה ובין עדות התובע, כנטען על ידי נציגת הנתבעות בדיון.
7. אוסיף, כי הנתבעות לא ביקשו לחקור את שמאי התובע על חוות דעתו, לא ביקשו לבדוק את הרכב על ידי שמאי מטעמן ולא הגישו חוות דעת נגדית; מכאן שיש לקבוע, כי חוות הדעת של שמאי התובע לא נסתרה.
8. אין בידי לקבל את טענת התובע בדבר הפסדי שכר בימים בהם היה רכבו מושבת. ראשית דבר, על פי מסמכי המוסך, הרכב שהה במוסך יומיים בלבד ולא שלושה, כנטען בכתב התביעה. שנית, התובע אישר כי בימים אלו נסע לעבודתו ברכבה של אשתו. שלישית, התובע אישר גם כי לא הופחת משכרו עקב העדרותו לצורך הטיפול ברכב, וכי לקח לצורך כך ימי חופשה. עם זאת, אין ספק כי הטיפול ברכב היה כרוך בטרחה, בבזבוז זמן ובהוצאות. אלו יילקחו בחשבון במסגרת פסיקת הוצאות ההליך.
9. מכל האמור לעיל, אני קובעת כי אלו הם נזקיו של התובע בעקבות התאונה:

נזק על פי חוות דעת השמאי: 4,134 ₪

נזק לצמיג: 400 ₪

חוות דעת השמאי: 600 ₪

סך הכל: 5,134 ₪.

1. מצאתי לנכון להעיר, כי מתחילת ההליך הציגו הנתבעות עמדה נוקשה ובלתי מתפשרת, כפרו בכתב ההגנה בעצם אירוע התאונה על יסוד קריאה בלתי-זהירה של מסמכי התביעה, ואילו בדיון עצמו חקרה נציגת הנתבעות את התובע בנוקשות חריגה ולעתים אף באגרסיביות, עד כי בסיום הדין פרץ התובע בבכי; כל זאת כאשר ברי לגמרי כי הינן אחראיות למפגע חמור בכביש, שיש בו משום סיכון עצום למשתמשי הדרך. התנהלות זו תילקח בחשבון במסגרת פסיקת הוצאות ההליך.
2. מכל האמור לעיל אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעת מס' 2, בעליו הרשום של הרכב, את שיעור הנזק בסך של 5,134 ₪, בצירוף הוצאות בסך של 1,500 ₪.

הסכום הכולל בסך של 6,634 ₪ ישולם לתובעת על ידי הנתבעות, יחד ולחוד, בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זכות הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ' כסלו תשפ"ב, 24 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.