בפני בקשתו של תאופיק כריים (להלן: "המבקש") למתן ארכה להגשת ערעור מינהלי.

רקע וההליך קמא

1. המבקש הגיש לועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה מחוז צפון (להלן: "ועדת הערר"), שני עררים הנוגעים לחלקה 112 בגוש 17464 מאדמות משהד (להלן: "המקרקעין"), והדיון בהם אוחד במסגרת "ערר מס': 929-930/15".
2. במסגרת שני העררים ביקש המבקש לפסוק לו פיצויים בגין ירידת ערך המקרקעין.
3. בהחלטתה מיום 24.1.2021 אימצה ועדת הערר את חוות הדעת המייעצת המעודכנת שערך השמאי עומר סרחאן, ולמעשה קיבלה את שני העררים ופסקה לטובת המבקש פיצויים כפי שנקבע בשומה המייעצת.

בהחלטה זו לא נפסקו למבקש הוצאות ושכ"ט עו"ד, ולכן הגיש לועדת הערר בקשה בעניין.

1. בהחלטתה מיום 2.3.2021 נעתרה ועדת הערר לבקשת המבקש לפסיקת הוצאות ושכ"ט עו"ד באופן חלקי.

טענות המבקש

1. הבקשה מוגשת מטעמי זהירות, שכן ב"כ המבקש סבורה, כי המועד להגשת ערעור מינהלי מתחיל להיספר ממועד מתן ההחלטה האחרונה, קרי – ההחלטה מיום 2.3.2021, ולכן המועד האחרון להגשת ערעור מינהלי על שתי ההחלטות של ועדת הערר הוא 16.4.2021.
2. בסעיף 5 לבקשתו עותר המבקש להארכת המועד עד ליום 18.4.2021; ובסעיף 7 לבקשתו הוא מבקש מבית המשפט להורות על מתן ארכה כמבוקש ברישא של הבקשה, קרי – עד ליום 14.4.2021.
3. המבקש טוען, כי הוא שוקל להגיש ערעור מינהלי על הכרעה ועדת הערר שקיפחה אותו שלא בצדק, ו"מבקש שיהיה בידו הזמן והיכולת לכך".
4. ההליך בפני ועדת הערר נמשך כשש שנים, דבר המלמד על מורכבות העניין, והיעתרות לבקשה לא תגרום כל נזק למשיבות, לא כל שכן נזק ששקול לשלילת זכות המבקש להגיש ערעור.

תגובת המשיבה 1

1. המשיבה 1, הועדה המקומית לתכנון ולבניה "מבוא עמקים" (להלן: "הועדה") מתנגדת למתן הארכה המבוקשת, ומבקשת לחייב את המבקש בהוצאות.
2. החלטת ועדת הערר מיום 24.1.2021 היא ההחלטה הסופית והמכרעת במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים. ההחלטה מיום 2.3.2021 היא החלטה טפלה לנושא שהיה במחלוקת, ומהווה החלטה אחרת שניתנה לאחר מתן ההכרעה ביום 24.1.2021, וערעור עליה ייתכן ברשות בלבד.
3. בהתאם לתקנה 23(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: "התקנות"), היה על המבקש להגיש ערעור מינהלי על החלטת ועדת הערר מיום 24.1.2021, תוך 45 ימים, קרי- עד ליום 10.3.2021.
4. תקנה 38 לתקנות מסמיכה את בית המשפט להאריך את המועד להגשת ערעור מינהלי רק מטעמים מיוחדים שיירשמו.
5. הועדה הפנתה לפסיקה (עמ"נ (ב"ש) 39015-03-16; עמ"נ (מרכז) 12519-08-16), לפיה הנטייה להכיר בנימוק מסוים כ"טעם מיוחד" להארכת מועד גוברת ככל שנימוק זה נובע מסיבות חיצוניות שאינן בשליטתו של המבקש.
6. המבקש לא הציג טעמים מיוחדים המצדיקים היעתרות לבקשה, ולא הציג כל נימוק בגינו נדרשת ארכה כמבוקש, ולכן דין הבקשה להידחות.
7. המבקש לא עמד בבקשתו על הפגם בגינו הוא שוקל להגיש ערעור ומבקש את התערבות בית המשפט ולא ציין מהם סיכויי ערעורו, ככל שיוגש, כל אלה שיקולים רלוונטיים לצורך בחינת הבקשה.

תגובת המשיבה 2

1. המשיבה 2, נתיבי הגז הטבעי לישראל בע"מ (להלן: "נתג"ז") מתנגדת לבקשה ומבקשת לחייב את המבקש בהוצאות, וזאת מאותם נימוקים שבתגובת הועדה.

תגובת המשיבה 3

1. המשיבה 3, נתיבי ישראל החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ (להלן: "נתיבי ישראל") הותירה את ההחלטה בבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט.

דיון והכרעה

1. המבחן המקובל לעניין ההבחנה בין "פסק-דין" ל"החלטה אחרת" הוא האם ההחלטה שניתנה סיימה את בירור המחלוקת בין הצדדים. בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, שאלת סופיות ההחלטה נבחנת לפי מבחן הסעד.

אשר להחלטות שניתנו לאחר פסק דין - נוהג מבחן מהותי, הבוחן את תוכנה או נושאה של ההחלטה הנדונה - האם מדובר בהחלטה העומדת על רגליה שלה וטעונה הפעלת שיקול דעת שיפוטי שאינו בגדר יישום טכני או ביצוע של פסק-הדין שקדם לה - שאז מדובר בפסק דין; או שמא ההחלטה שניתנה טפלה לפסק-הדין העיקרי שקדם לה ונוגעת רק לביצועו או ליישומו - שאז מדובר בהחלטה אחרת.

ראו: ע"א 7790/10 MOBILEYE N.V  נ' טלקורפ קומיוניקיישין בע"מ, פיסקה 5 והאסמכתאות שם, (2.12.2010); רע"א 6822/12 משרקי נ' אייזנבך, פיסקה 5 והאסמכתאות שם, (29.11.2012) להלן: "עניין משרקי"; עע"מ 8234/20 הממונה על שוק ההון וביטוח חסכון נ' רווה, פיסקה 4 והאסמכתאות שם, (8.2.2021).

1. ביישום המבחן המהותי על ענייננו, אין לראות בהחלטה מיום 2.3.2021 החלטה הטפלה לפסק-הדין מיום 24.1.2021, בדומה להחלטה שאינה עוסקת אלא באופן ביצוע פסק-הדין, או הארכת מועד לביצועו. בהחלטה זו נקבע לראשונה עצם החיוב בהוצאות, על מי מבעלי הדין הוא מוטל, כמו גם סכום ההוצאות. מדובר בהחלטה הטעונה הפעלת שיקול דעת שיפוטי.
2. סבורני, כי יש לראות בהחלטה מיום 2.3.2021 כ"נבלעת" בפסק-הדין מיום 24.1.2021, ועל-פי אבחנה זו עומדת למבקש זכות ערעור על פסק הדין, כאשר מועד מתן ההחלטה ייראה כמועד מתן פסק הדין, קרי- 2.3.2021.
3. בהנחה שפסיקת הוצאות טפלה למחלוקת העיקרית, כטענת המשיבות 2-1, על-פי תפיסה זו, אם נשמט ענין פסיקת ההוצאות מפסק-הדין, ענין לנו ב"השמטה מקרית" במובן סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (אשר מוחל על ענייננו על-פי סעיף 14 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס – 2000), וניתן לתקן את פסק-הדין ולהוסיף לו הוראה שעניינה פסיקת הוצאות משפט. ההסדר הקבוע בסעיף 81 בנוגע להחלטות המתקנות את פסק-הדין (ובהן גם החלטות המסדירות את נושא ההוצאות, אם הושמט ענין זה בפסק-הדין) הוא, שהחלטות אלה נחשבות, לצורך ערעור, כחלק מפסק-הדין ומועד מתן ההחלטה המתקנת ייראה כמועד מתן פסק-הדין (ראו: עניין משרקי, פיסקה 7 והאסמכתאות שם).
4. בהתאם לתקנה 23(ב) לתקנות, ערעור מינהלי יוגש בתוך ארבעים וחמישה ימים.
5. לאור האמור לעיל, מניין הימים יחל ממועד מתן ההחלטה השנייה, קרי מיום 2.3.2021. מאחר שהמועד האחרון (ה-16.4.2021) נופל ביום שישי, נדחה המועד ליום ראשון ה- 18.4.2021.
6. לפיכך טרם חלף המועד להגשת ערעור מינהלי, והבקשה מתייתרת.
7. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשפ"א, 05 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.