1. בפני בקשה של הנתבעים 1 ו-3 לה הצטרף הנתבע 2, לסילוק על הסף של התביעה בהעדר סמכות עניינית.

רקע:

2. עסקינן בתביעה למתן 13 סעדים הצהרתיים שלצורך בחינת הבקשה, יובאו להלן:

1. "על הנתבעים ו/או לנתבע 1 ליתן הגדרות משפטיות למונחים הבאים: "משפט צדק"; ''הטיית משפט"; ''הכרת פנים", ככל ולא יעשו כן, הרי שהגדרת מונחים אלו המוגדרים באקדמיה ללשון יהווה הגדרה למונחים אלו.
2. להורות לנתבעים ו/או לנתבע 1 שר המשפטים, לקבוע בי הטיית משפט ו/או הכרת פנים תהווה עבירה פלילית, שבצידה עונש מאסר ובנוסף עבירה שבגינה יחולט רכושו הפרטי ופרי רכושו הפרטי של נושא משרת האמון השיפוטי לפיצוי המדינה כמעסיקה ולניזוק וכך גם כנגד המשדל לביצוע העבירה, והסרת חסינותו של השופט הן בתחום הפלילי והן בתחום הנזיקי.
3. להורות לנתבעים ו/או לנתבע 1 לקבוע בחיקוק כי הטיית משפט ו/או הכרת פנים תהווה עילה לפסלות שופט מלישב בדין או להמשיך ולישב בדין, וכי לא אותו שופט ידון בבקשה לפסלותו.
4. להורות לנתבעים ו/או לנתבע 1 לקבוע בחיקוק כי מועמד לשפיטה יעבור טרם כניסתו לתפקיד בדיקת פוליגרף כמו גם בתקופות קצובות שיקבעו בחוק, במהלך הכהונה ו/או ככל ויתבקש על ידי הגוף המפקח לאור חשדות לביצוע עבירות שיפוטיות.
5. להורות לנתבעים ו/או לנתבע 1, לקבוע בחיקוק כי כל דיוני ביהמ"ש יוקלטו (וידאו ואוודיו- שמע) ויתומללו (מבלי שתתאפשר הפסקת הקלטה במהלכה), באופן שההקלטה והתמליל יהיו לפרוטוקול הדיון המחייב.
6. להורות לנתבעים ו/או לנתבע 1 לקבוע בחיקוק כי שופט שפרש או הופסקה כהונתו כשופט מכל סיבה שהיא לא יוכל להמשיך לשמש כ"שופט עמית'' ולא יוכל לעסוק כמקצוע (כך בכתב התביעה- מ.ל.פ) עריכת הדין משך "תקופת צינון'' בת ארבע שנים לפחות.
7. להורות לנתבעים ו/או לנתבע 1, לקבוע בחיקוק כי צד למשפט ו/או צד שלישי אשר נגרם לו נזק ממוני מכל מין וסוג בגין עדות שקר שניתנה במשפט, יוכל לתבוע נזקיו.
8. להורות לנתבעים ו/או לנתבע 1, לקבוע בחיקוק כי יוקם טריבונל שיפוטי, בו ישפטו שופטים, במידת הצורך, ואשר המותבים בו יורכבו משופט בימ"ש מחוזי או עליון בדימוס, נציג ציבור מטעם פרקליטות המדינה ונציג מטעם משרד מבקר המדינה וכן נציג ציבור מטעם האזרחים אשר לו הכישורים המקצועיים ו/או המשפטיים.
9. להורות לנתבעים ו/או לנתבע 1 לקבוע בחיקוק כי כל תלונה שתוגש כנגד שופט (כדוגמת השופט מיכאל תמיר), תיחקר ע"י משרד מבקר המדינה וכן על ידי משטרת ישראל ללא כל צורך בקבלת אישור היועמ"ש שכפי שהובהר במקרה של התובעת 3 (בג"צ 8468/20; בג"ץ 9210/20 וכן בג"ץ 1430/21 היועמ"ש לא שש לבדוק החשדות החמורות אשר מבצע נושא משרת האמון - השופט מיכאל תמיר); והיה וימצא מבקר המדינה כי יש להגיש הליך משפטי כלשהו כנגד השופט הנילון, יערך לשופט שימוע בתוך פרק זמן שלא יעלה על 90 ימים, במהלכו יושעה השופט מתפקידו בתיק בגינו הוגשה התלונה. ההשעיה תעמוד בתוקפה גם לתקופת המשפט בבית משפט "מיוחד" כאמור בסעיף ח' לעיל, היה ויקבע לאחר השימוע כי יש לפתוח בהליך משפטי מכל מין וסוג כנגד השופט.
10. להורות לנתבעים ו/או לנתבע 1, לקבוע בחיקוק, כי ככל ויוגשו מספר מסויים של תלונות כנגד נושא משרת אמון שיפוטי ובגין תלונה חוזרת על עצמה, תיפתח חקירה מיידית כשבמהלכה יושעה נושא משרת האמון השיפוטי מכל תפקיד שיפוטי.
11. להורות לנתבעים ו/או לנתבע 1 לקבוע בחיקוק, כי תקום יחידה כלכלית אשר תנטר פעילות כספית של נושא משרת האמון השיפוטי ושל בני משפחתו, וככל ותהא חריגה מהמקובל, או אז תפתח חקירה מיידית וללא כל צורך באישור היועמ"ש, שכן, כדוגמת השופטת אתי כריף ויו"ר לשכת עוה''ד לשעבר מר אפי נווה, התברר כי היועמ"ש היה מצוי בקשרים חברים פסולים על החשוד בקבלת השוחד.
12. להורות לנתבעים ו/או לנתבע 1, להורות על הסרת חסינותו של השופט מיכאל תמיר וחקירתו המיידית והעמדתו לדין פלילי , וכן כנגד כל נושא משרת אמון שיפוטי אשר יש ראיות למכביר בגין עבירות שבוצעו, (ע''פ פרסומים נשיא ביהמ"ש המחוזי בדימוס השופט אורנשטיין ולא רק הוא), וכן על השעייה מידיית של כל שופט אשר יש כנגדו ראיות ואישומים חמורים מצד אזרחים.
13. ליתן כל סעד נוסף שידרש לצרכיה של תביעה זו וכדי להבטיחה, לרבות סעדים זמניים וכן להתיר לתובעים פיצול סעדים וכן להתיר לתובעים לתקן תביעתם ולצרף תובעים נוספים ו/או נתבעים נוספים ככל ויהיה צורך בכך" (סעיף 11 לכתב התביעה, להלן:"הסעדים").

תמצית טענות התובעים בכתב התביעה:

3. בכתב התביעה מלינים התובעים כנגד המצב החוקי במדינת ישראל בו נפגעות זכויות בסיסיות של כלל האזרחים - להליך תקין וראוי, ללא משוא פנים וללא הטיית משפט. כך בין השאר בהרחבה בפסיקה של החסינות החלה על השופטים במעשה שעשה גורם שיפוטי בעת מילוי תפקידו בהתאם לסעיף 8 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] תשכ"ח- 1968 תוך ריקון מתוכן של הוראת סעיף 2 לחוק יסוד: השפיטה. וכן, נוכח סעיף 34 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, הפוטר נושא משרה שיפוטית מאחריות פלילית על מעשים שנעשו במילוי תפקידו, אף אם הלה חרג מסמכותו.

4. בהתנהלות זו הופרה האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות (נספח 1 לכתב התביעה, להלן: "האמנה") עליה חתומה מדינת ישראל. תכלית האמנה להבטחת מתן הזכויות המובאות בה ליחידיה בתחומה, ללא הפליה. היה ונפגעו זכויות וחירויות של אדם, תהיה לו תרופה אף אם המעשה נעשה ע"י סמכות רשמית והכל שווים בפני החוק וזכאים להגנה שווה. זכויות אלו של אזרחי המדינה הופרו לטענת התובעים, בהיות השופטים 'מורמים מעם', נוכח החסינות המוענקת להם.

5. ה"שחיתות שיפוטית" ופגיעה בהליך שיפוטי תקין תוך רמיסת זכויות הפרט הוצגה בזיקה להליך אזרחי שהתובעת 3 בעלת דין בו (ת.א. (מחוזי מרכז) 25501/03/18) (להלן: "התביעה האזרחית") משלא הוסרה החסינות של המותב בפניו מתברר ההליך (להלן: "השופט תמיר") מחמת שחיתות שיפוטית ובהיעדר סמכויות בנדון לנציב תלונות השופטים, המצוי בניגוד עניינים אינהרנטי לבירור תלונות נגד שופטים.

6. עתירות שהגישו התובעים 1-3 להסרת חסינות של השופט תמיר נדחו. עם זאת בפסק הדין בעתירה (בג"צ 5204/20 עודד הוכהאוזר עו"ד ואח' נ' כנסת ישראל ה 23) נספח 2 לכתב התביעה, להלן: "בג"ץ 5204-20") נקבע כי מבורכת הדרישה לחזק ולשקם את אמון הציבור, על ידי שורה של צעדים פלילים ועונשיים כנגד נושאי משרת שיפוטית. בכך, יש כדי ללמד על ההכרה של בית המשפט הגבוה לצדק בעוול החוקתי אשר נגרם לאזרחים, בהיעדר מרות הדין, פיקוח ובקרה על השופטים.

7. מעבר לעניינה האישי של התובעת 3 בתביעה האזרחית המלמד על השחיתות השיפוטית אף פרסומים בתקשורת, בעניינים אחרים, מעידים על שחיתות שיפוטית. תיקון מערכת המשפט, יבוא במתן הסעדים שהתבקשו בכתב התביעה.

טענות המבקשים:

8. טוענים הנתבעים (בכינויים גם: "המבקשים") כי יש למחוק את התביעה על הסף בהיעדר סמכות עניינית לבית המשפט לדון בתביעה ולתן את הסעדים ולהורות למחוקק או לממשלה, מה לחוקק.

9. בהתאם לסעיף 15 (ד)(2) לחוק יסוד: השפיטה, בית משפט אזרחי אינו מוסמך לתת צווי עשה לגופים מנהליים כי אם בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט הגבוה לצדק אשר גם הוא, לא מורה למחוקק או לממשלה על חקיקה ו/או תיקוני חקיקה. כך מצינו בעניינם של מי מהתובעים בין היתר בבג"ץ 5204-20 שקבע כי בית המשפט העליון "אינו מורה למחוקק מה לחוקק". ובדומה לכך נאמר בעתירה אחרת של התובעים (בג"ץ 9208-20 הוכהאוזר נ' שר המשפטים ואח' (10.1.2021)) (להלן: "בג"ץ 9208/20").

10. לאור פסק הדין בבג"ץ 5204/20 בדחיית העתירה למתן סעדים זהים או דומים לאלו שתביעה זו, נוצר מעשה בית דין. גם בכך יש כדי להביא לסילוק על הסף של התביעה.

11. בנוגע להסרת החסינות של המותב הדן בתביעה האזרחית טענו המבקשים כי נדחתה כבר בקשת הפסלות ונדחה ערעור על ההחלטה שלא לפסול את השופט מלדון בתביעה (ע"א 77-21 קילקר נ' נעם (1.2.2021)). כמו כן, נדחו עתירות של התובעים להסרת החסינות של כב' השופט ונוצר מעשה בית דין גם בעניין זה. בפסק הדין בבג"ץ 8468/20 הוכהאוזר נ' מיכאל תמיר שופט ביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד ואח' (10.12.2020) נידונו טענות התובע בעניינו של כב' השופט תמיר, בעתירה למתן צו המורה למשנה לפרקליט המדינה וליועץ המשפטי לממשלה לנמק, מדוע לא יורו על פתיחה של חקירה פלילית ועל העמדה לדין של השופט. העתירה נדחתה תוך שנמתחה ביקורת כנגד התבטאות לא הולמת של העותר שיש בה "משום ניסיון בלתי תקין לפגוע במעמדם של שופטים". בדומה לכך בפסקי דין בעתירות מאוחרות לזו (בג"ץ 9208-20 ובג"ץ 1430-21 הוכהאוזר נ' מיכאל תמיר שופט (11.4.2021)) בדחיית אותם סעדים.

12. משסולקו עתירות התובעים מנסים הם לקבל את הסעדים, מבית משפט אזרחי. ברי, כי בית משפט זה נעדר סמכות למתן הסעדים שבית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, קבע כי אינו מורה למחוקק מה לחוקק ונדחה גם הסעד, להסרת חסינות השופט. בית משפט זה, אינו מוסמך לשנות את הדין הקיים ואינו יושב כערכאת ערעור על פסקי הדין שניתנו בעתירות שנסקרו בבקשה.

13. הנתבעת 2 הצטרפה לטענות הנתבעים האחרים בבקשת הסילוק והוסיפה וטענה, כי אין זה מתפקידה של ערכאה שיפוטית, כלשהי, להורות לכנסת ליזום חקיקה או להורות על תיקוני חקיקה נוכח העיקרון של הפרדת רשויות.

14. בתשובה לבקשות טענו התובעים (להלן גם: "המשיבים") כי תביעה זו הוגשה בברכת בית משפט העליון בבג"צ 5204/20 שקבע כי טענותיהם מבורכות ויש לפעול לשינוי המצב.

בבקשה הוצג מצג מטעה בעניין עילת התביעה שאינה אלא עילה חוזית בגין הפרת האמנה ולסעד, של אכיפת האמנה בהיותה הסכם מחייב. אין בסעדים שהתבקשו, משום התערבות של בית משפט בפעולות של הרשות המחוקקת כי יציקת תוכן להבטחת קיום האמנה.

מה עוד, שלא הוגש תצהיר בתמיכה לבקשה ואף לא הוצגה עמדת שר המשפטים.

דיון והכרעה:

15. עיינתי בבקשות ובתשובה והגעתי למסקנה, כי דין הבקשות להתקבל.

16. המשיבים הגישו 4 עתירות לבג"ץ העוסקות בנושאים בהליך שבפניי, וכולן נדחו. מרבית הסעדים עניינם להורות לנתבעים, או מי מהם, לחוקק חוקים ולהורות על קביעת הוראות ומנגנונים הנוגעים להליך המשפטי ולשופטים. כן התבקש מתן סעד פרטני בעניינו של כב' השופט תמיר ולהורות על הסרת חסינותו ועל פתיחה בחקירה פלילית והעמדתו לדין.

17. הסעדים הכלליים בתביעה זו, להם עתרו חלק מהתובעים בבג"ץ 5204-20 . העתירה נדחתה ונאמר בין היתר בעניין מחדלי העותרים (משיבים 1-3 שבפניי) באי צירוף בעלי דין רלוונטיים, אי מיצוי הליכים בפנייה מקדימה למשיבים באותה עתירה, אי צירוף אסמכתאות בתמיכה לטענותיהם ואי מיצוי סעדים חילופיים בהליכים מתאימים העומדים לעותרים בעניין פסלות שופט ובאפשרות, לערער על החלטות בתביעה האזרחית או בדרך של פנייה לפתיחה בחקירה (פסקה 4 בפסק הדין, שם). למעלה ממחדלים, אלו נדחתה על הסף העתירה "בעיקר בשל העובדה שבית משפט זה אינו מורה למחוקק מה לחוקק. רצונם של העותרים "לחזק ולשקם את אמון הציבור במערכת [המשפט]" מבורך; הדרך לעשות כן איננה באמצעות פסק דין המחייב את כנסת ישראל לחוקק חוקים בעניין" (פסקה 5, שם). כן נדחתה עתירה בבג"ץ 9208-20 מבלי שהתבקשה תגובה ונקבע: "טענות העותרים באשר לצורך בחקיקת חוקים והתקנת תקנות להגברת הביקורת על בתי המשפט נדחתה אך לפני חודשים ספורים בפסק דינו של בית משפט זה, אשר דחה את עתירת העותרים בעניין, בקובעו, בין היתר: "דין העתירה להידחות על הסף בעיקר בשל העובדה שבית משפט זה אינו מורה למחוקק מה לחוקק...". דברים אלו נכוחים אף כעת, ואין מקום להידרש אליהם בשנית".

18. אותן קביעות נכוחות גם לענייננו בהיעדר סמכות לבית משפט זה להורות למחוקק לחוקק. אכן, בבג"ץ 5204/20 נאמר כי חיזוק אמון הציבור במערכת המשפט, הינו מבורך. ב'אותה נשימה' נאמר כי הדרך להשגת אותה תכלית אינה באמצעות פסק דין המחייב את הכנסת לחוקק חוקים. ואין בתשובה לבקשות מענה, בעניין מקור הסמכות של בית משפט זה, ובמסגרת הליך אזרחי, לחייב את המחוקק בתיקוני חקיקה ו/או לחוקק חוקים ו/או תקנות.

19. האסמכתאות אליהן הפנו המשיבים עניינן בעתירות במסגרתן נידרש בית המשפט הגבוה לצדק, לפרשנות של חוקים קיימים על פי כללי הפרשנות הנוהגים ולפי לשון החוק. לרבות, בחינה של אופי הסמכות שהוקנתה לרשות המתקינה מכוח החוק -סמכות בחובה או ברשות (בג"ץ 8735-13 חיים שטנגר, עו"ד נ' שרת המשפטים (‏14.12.2017)). הערה של כב' השופט מלצר "במאמר מוסגר" בלבד, על אפשרות "לחייב (אפילו) את הרשות המחוקקת לחוקק חוקים שיגנו על זכויות חוקתיות מוגנות, ובמקרים קיצוניים במיוחד, יתכן והדבר אפשרי" (שם, פסקה 17א) אלו, אינן מכוונת לסמכות של בית משפט האזרחי כי אם של בית המשפט העליון בשבתו כבית דין גבוה לצדק (ראו: סעיף 15 (ד)(2) לחוק יסוד: השפיטה). אין ללמוד דבר על סמכות בית המשפט זה לחייב את נבחרי הציבור - חברי הכנסת, לחוקק חוקים, כבעניינינו, מסמכותו של בית המשפט הגבוה לצדק - לבחון חוקיות של חוקים במסגרת עתירה לבג"ץ (ראו: בג"ץ 1308/17 ‏ עיריית סלואד נ' הכנסת (9.6.2020)) ולהורות על פסילה של חוקים.

20. לאור האמור ונוכח השאלות המשפטיות העולות מהבקשה, אשר הכרעה בהן אינה מצריכה תשתית עובדתית (ואף לא הגשת תצהיר), דין התביעה להימחק על הסף בהיעדר סמכות עניינית.

21. המשיבים לא נדרשו בתגובתם לבקשה לקיומו של מעשה בית דין, בפסקי הדין בעתירות השונות אליהם היפנו המבקשים. הסעדים שהתבקשו כבר בבג"ץ 5204-20 אינם אלא הסעדים בתביעה זו. ולא כפי הצגת פסק הדין בכתב התביעה ובתגובה לבקשה, משל, ניתנה למשיבים ברכת הדרך להגיש את התביעה (סעיף 1 א לתגובה). כאמור, נשמטה מטיעוניהם הסיפא של פסק הדין על כך שהדרך להגשים את רצונם, המבורך, לחזק ולשקם את אמון הציבור במערכת המשפט "איננה באמצעות פסק דין המחייב את כנסת ישראל לחוקק חוקים בעניין" (ההדגשה איננה במקור). פסק דין זה ופסק הדין בבג"ץ 9208/20 מלמדים על קיומו של מעשה בית-דין שאף בגינו, מסולקת התביעה.

22. טענות המשיבים לסמכות בית משפט זה לדון בתביעה לאכיפה של הסכם - האמנה במתן הסעדים, דינה להידחות.

23. טענות המשיבים בכתב התביעה הן טענות חוקתיות ולא טענות בעילה חוזית כנטען בתגובה לבקשה. הלכה פסוקה לפיה "קיימת התאמה בין חוקי המדינה לבין נורמות המשפט הבינלאומי שמדינת ישראל מחויבת להן. לפי חזקה זאת, יתפרשו דינים, ככל שהדבר ניתן, כעולים בקנה אחד עם נורמות אלה...חזקות פרשניות אלה ניתנות לסתירה רק כאשר לשון החוק או התכלית הפרטיקולרית המפורשת שלו אינן מתיישבות עם ערכי השיטה הכלליים או עם הנורמה הבינלאומית" (בג"ץ 2599/00  יתד – עמותת הורים לילדי תסמונת דאון נ' משרד החינוך, פסקה 8 בפסק דינה של השופטת דורנר (14.8.2002). עוד ראו: דנ"א 5698/11 מדינת ישראל נ' מוסטפה דיב מרעי דיראני, פסקה 10 (15.1.2015)). לא בכדי, לא הצביעו המשיבים על הוראה באמנה, המסמיכה את בית המשפט להורות על חקיקה בהיעדר סמכות כזו באמנה. את האמנה יש לפרש, בהתאמה לחוקי המדינה ואין בה כדי לפגוע בעיקרון הפרדת הרשויות אליו נדרשתי כבר.

24. אשר לטענות בנוגע לשופט הדן בתביעה האזרחית, הללו הובאו כבר במסגרת העתירות השונות של התובעים 1-3 ואין אלא להביא את דברי בית המשפט בבג"ץ 5204-20 בדחייתן על הסף: "דין העתירה להידחות על הסף. העותרים לא צירפו לעתירה משיבים רלבנטיים (שאליהם הקדימו ופנו העותרים בדרישה לפתיחה בחקירה, כאמור); ואם בכך לא די, העותרים לא מיצו הליכים כנדרש (בפנייה מקדימה למשיבים דכאן); ואם בכך לא די, העותרים לא צירפו אסמכתאות כדבעי לטענותיהם (אף שטענו כי בידיהם 'ראיות לא מבוטלות'); ואם בכך לא די, הרי שעומדים לרשות העותרים סעדים חלופיים – אם על דרך של הגשת בקשה לפסלות שופט; אם על דרך של הגשת ערעור על החלטות שניתנו במסגרת ההליך האזרחי; אם על דרך של פנייה לפתיחה בחקירה, ככל שאכן יש הצדקה לעשות כן (כאמור, העותרים פנו בדרישה שכזו, אך לא ברור מן העתירה מה עלה בגורלה)" (ההדגשה אינה במקור).

עתירה מאוחרת לזו בבג"ץ 8468-20 נדחתה על הסף. עניינה, בהחלטות שנתנו בתביעה האזרחית וכלפי היושב בדין שם, ונקבע כי ישנן דרכים חלופיות שלא מוצו. היה עליהם לערער על ההחלטות או להגיש בקשה לפסלות שופט. בנוגע לפתיחת החקירה, נקבע כי ההליך לא מוצה, ולא ניתן ליועץ המשפטי לממשלה זמן סביר להגיע לידי החלטה ונימצא, כי העתירה הוגשה מוקדם מדי. הוסף כי המשיבים התבטאו באופן בלתי הולם כלפי השופט היושב בדין שהיה מושא העתירה.

המשיבים לא אמרו נואש והגישו בשלישית עתירה באותם העניינים ממש- בבג"ץ 9208-20. הטענות בעניין השופט נדחו על הסף. נקבע כי: "בהתייחס לטענות העותרים שלפיהן יש להעמיד לדין את המשיב 1, הרי שאלו לוקות באי מיצוי הליכים. כעולה מהעתירות, העותרים פנו ליועץ המשפטי לממשלה ולמשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים (המשיבים 3 ו-2 בבג"ץ 9210/20, בהתאמה; להלן: המשיבים) בבקשה להעמיד לדין את המשיב 1 כחודש בלבד בטרם הגישו את עתירותיהם. בנסיבות אלו, לא ניתן למשיבים פרק זמן מספק להידרש לטענות העותרים בטרם הוגשה העתירה, וממילא דינה להידחות על הסף".

הגישו המשיבים בפעם הרביעית עתירה- בג"ץ 1430-21. גם שם טענו בעניינו של השופט והעתירה נדחתה מבלי לבקש תשובה. ונקבע, כי ההליכים לא מוצו שהרי, היועץ המשפטי לממשלה השיב לעותרים כי עליהם להגיש תלונה למשטרה ככל שהם סבורים שיש דברים בגו ולא כך נהגו העותרים. עוד נקבע כי לא צורפו לעתירה צדדים רלוונטיים העשויים להיפגע ממנה באופן ישיר והוער בפסק הדין, כנגד התבטאות לא הולמת של העותרים בעתירה.

לא זו אף זו: הבקשה לפסילת השופט נדחתה ונדחה הערעור על ההחלטה שלא לפסול את המותב (ע"א 77-21 קילקר נ' נעם (1.2.21)). בית המשפט העיר, כי נדמה שהעתירה נועדה לחתור תחת הקביעה של כב' הנשיאה חיות בערעור על ההחלטה בדבר פסלות השופט (שם) ומושכלות יסוד הן שבג"ץ לא משמש ערכאת ערעור על החלטות מוסמכות (בג"ץ 1430-21, פסקה 8, שם).

25. יוטעם כי בטרם ניתן פסק הדין בבג"ץ 1430-20 , הוגשה התביעה שבפניי. עם זאת, בבקשה נטען בעניין אותו פסק דין ונזנחו בתשובה לה הטענות בעניינו של השופט, מה שמביא לסילוקן על הסף מטעם זה. זאת בנוסף לסילוקן מחוסר סמכות עניינית.

26. לאור כל האמור, אני מורה על סילוק התביעה על הסף במחיקתה.

27. התובעים יישאו בהוצאות המשיבים בסך כולל של 7,000 ₪ שישולמו לטובת אוצר המדינה.

ניתן היום, י"ט חשוון תשפ"ב, 25 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.