31 אוקטובר 2021

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (ביטוח נכות) מיום 14.9.20 אשר בפניה עמדה חוות דעת יועץ בתחום הפסיכיאטריה מיום 31.7.20 (להלן: "הוועדה"). הוועדה קבעה, כי למערערת נכות יציבה משוקללת בשיעור 36%, החל מיום 1.9.20 (להלן: "ההחלטה").

העובדות הצריכות לערעור

1. המערערת, ילידת 1982.
2. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערערת ביום 1.4.20 נכות רפואית בשיעור 0%, החל מיום 1.9.20. המערערת השיגה על החלטת הוועדה.
3. ביום 31.7.20 נבדקה המערערת על ידי יועץ לוועדה בתחום הפסיכיאטריה, ד"ר קירש (להלן: "היועץ הפסיכיאטרי"), אשר הקשיב לדברי ב"כ המערערת ורשם אותם כדלקמן:

"מתלוננת על מצב נפשי ומצב רוח ירוד, עם החמרה הדרגתית. בתקופה האחרונה סובלת מעצבנות יתר, סטרס, חרדה ופחד עקב המחלות מהן סובלת. נמצאת במעקב אינטנסיבי בבית חולים, עקב כאבים וחולשה כללית בכל הגוף. עברה כמה טראומות בחייה והמחלה שלה מחמירה את מצבה.

נוטלת קלונקס לנדודי שינה וסימבלטה. יש הרבה בעיות בבית עם בעלה וילדיה. לא סובלת רעש. ברקע, היה דכאון לאחר לידה."

1. היועץ הפסיכיאטרי קבע למערערת נכות בשיעור 20%, החל מיום 1.7.20 בגין הפרעת הסתגלות, לפי פריט ליקוי 34(ב)(3) ונימק החלטתו בזו הלשון:

"בבדיקה- בת 38, נשואה +6, ברקע הפרעה דכאונית לאחר לידה. סיימה 12 ש"ל, לאחר מות אמה עלתה במשקל. לאחרונה שינויים במצבה הגופני, אשר השפיעו על מצבה הנפשי לרעה.

מטופלת פסיכיאטרית על ידי ד"ר נסאר, לפי אישור מ 24.07.20. בבדיקה הפורמלית – בהכרה מלאה, משתפת פעולה, עונה לשאלות באמצעות תרגום מערבית לעברית על ידי ב"כ.

קשב ריכוז וזכרון בגדר הנורמה, חשיבה מאורגנת, בתוכן החשיבה לא התגלו מחשבות שוא ולא מחשבות אובדניות, אין הזיות, שיפוט ותובנה שמורים. אפקט מעט מתוח, בעל גוון דכאוני. אין סימנים להפרעה פסיכוטית ולא לדכאון מג'ורי. מדובר בהפרעת הסתגלות עם מרכיב דכאוני, היועץ קובע 20% לפי 34(ב)(3)."

1. הוועדה מושא הערעור התכנסה ביום 14.9.20 לדון בערר. הוועדה הקשיבה לתלונות המערערת לפיהן היא "סובלת מכאבים רבים ולא יכולה לקום מהמיטה בבוקר. הכאהב יורד מהצואר, לכתפיים ולידיים. סובלת מכאבי גב, מתקשה להתכופף ולבצע כל עבודה בבית. סובלת מכאבי ראש. לא מרוכזת."

עוד הקשיבה הוועדה לדברי ב"כ המערערת ורשמה אותם כדלקמן:

"מצרפת מסמכים עדכניים בתחום ראוטמולוגי, נוירולוגי ואורתופדי.

מערערת על האחוזים שינתנו בעקבות מחלת הפיברו', צואר וגב. סובלת ממיגרנה וכאבי ראש כרוניים. לא מרוכזת כלל, סובלת מחולשה כללית בכל הגוף, מתעייפת במאמץ קל, נמצאת בבירור. נמצאת בבירור עקב בעיה ריאתית. נמצאת במעקב תמידי אצל ראומטולוג ומתאפשזת באופן תדיר. חוסר יציבות ושיווי משקל, חסרת ריכוז.

לאחרונה, משרד הרווחה נתן עוזרת בביתה מכיון ולא מתפקדת כלל. סוב" (השגיאות במקור)

1. הוועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית וממצאיה פורטו בזו הלשון:

"הועדה עיינה בחוו"ד פסיכיאטר ומאמצת את המסקנות.

מבחינה נוירולוגית: CT עש מותני מ16.06.20, קמט מינימלי משמאל, בלט אחורי קל בגובה L2-3, בלט אחורי דיפוזי בגבהים 16.06.20 L5-S1, L4-5, L3-4 – בלט אחורי קטן בגובה C6-7, C3-4, שינויים פיברוטיים בפסגות של הריאות עם הצללות בצורת GGO יותר מימין. מבחינה נוירולוגית- הועדה קובעת 5% לצמיתה לפי 29(5)(א)I).

מבחינה פנימית: נבדקו המפרקים היקפיים, שורשי ואצבעות הידיים, ירכיים- לא נמצאה עדות לדלקת מפרקים פעילה וכן לא עדות לנזק ממחלה פעילה בעבר.

בבואינו לקבוע נכות, יש לקחת בחשבון נכויות חופפות בתחומים הפסיכיאטריה, אורתופדיה ונוירולוגיה. הוועדה דוחה את הערר וקובעת כי הנכות בגין פיברומיאלגיה היא נכות צמיתה.

מבחינה אורתופדית :בדיקת הצואר- אין טורטיקולי, לא נמוש כיווץ שרירים, תנועות ישיור, כיפוף סיבוב והטיה של הצואר תקינים.

ללא חסר נוירולוגי בגפיים עליונות.

גב תחתון – הליכה ללא עקמת אנטלגית, מגבילה את כיפפתה במידה ניכרת ומגיעה עם קצוחת אצבעותיה עד השליש המרוחק של הירכיים, בשכבה – SLR חיובי ב-60 ימעלות דו"צ, כוח גס, תחושה והחזריםגידיים תקינים, יושבת במיטת הבדיקה ומגיעה עם קצות אצבועתיה עם האמצע המרוחק של השוקיים, SLR הפוך תקין דו"צ, על פי הבדיקה הקלינית, בנושא הצואר הועדה לא מוצאת נכות ובגב התחתון מוצאת הגבלה בשיעור 10% לצמיתות. בגין עש צוארי – הוועדה קובעת כי לא נותרה נכות."

לפיכך, קבעה הוועה בטבלה המסכמת בסעיף 10 לפרוטוקול, כי למערערת נכויות זמניות בשיעורים מתשנים לתקופה מיום 1.10.18 ועד ליום 30.8.20 וכן נכות יציבה משוקללת בשיעור 36%, החל מיום 1.9.20 כמפורט להלן:

נכות יציבה בשיעור 20% בגין הפרעת הסתגלות;

נכות יציבה בשיעור 10% בגין פיברומיאלגיה;

נכות זמנית בשיעור 10% בגין מיגרנה;

נכות זמנית בשיעור 10% בגין עמוד שדרה צווארי;

נכות יציבה בשיעור 10% בגין עמוד שדרה מתני;

נכות יציבה בשיעור 5% בגין כאבי ראש.

על החלטה זו הוגש הערעור דנן.

טענות הצדדים

1. בהודעת הערעור (אשר כותרתו "כתב תביעה") טענה המערערת, כי החלטת הוועדה שגויה, מקפחת, לא סבירה, לא מנומקת, אין בה התייחסות למצבה הרפואי של המערערת ולתלונותיה ומשכך דינה להתבטל. עוד הלינה המערערת במסגרת הערעור, כנגד החלטת המשיב מיום 8.2.21 במסגרתה נדחתה תביעת המערערת להחמרת מצב. כמו-כן, הוסיפה המערערת ופירטה את שלל הליקויים מהם היא סובלת ובכלל זה ליקוי שמיעה, השמנת יתר ומחלת לופוס (סע' 12).
2. מנגד, טען ב"כ המשיב כי דין הערעור להידחות על הסף מחמת התיישנות שכן זה הוגש בחלוף המועדים הקבועים בתקנות, עת ההודעה על החלטת הוועדה נשלחה למערערת עם העתק לבא כוחה ביום 17.11.20 ואילו הודעת הערעור הוגשה לבית הדין רק ביום 14.3.21, קרי בחלוף למעלה משלושה וחצי חודשים. עוד נטען, כי דין הערעור להידחות אף לגופו, בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה. לדידי המשיב, אין להתיר דיון בתיעוד הרפואי שצורף להודעת הערעור שכן זה מאוחר למועד התכנסות הוועדה; השגות המערערת בעניין ליקוי שמיעה, השמנת יתר ולופוס אוזכרו לראשונה במסגרת הודעת הערעור ומשכך דינן להידחות. כמו-כן, ביקש המשיב לדחות על הסף את טענות המערערת כנגד החלטת פקיד התביעות מיום 8.2.21, אשר אינה רלוונטית להליך דנן.
3. במעמד הדיון בערעור, הבהירה המערערת כי הערעור נסב על החלטת הוועדה מיום 14.9.20 בלבד, שכן בין לבין התקבלה תביעתה להחמרת מצב ונקבעה לה נכות בשיעור 68% (עמ' 6, ש' 25-28). בתשובה לטענת ההתיישנות טען ב"כ המערערת, כי המשיב לא השכיל להוכיח את מועד מסירת ההודעה על החלטת הוועדה לידי המערערת או לידי בא כוחה, עת לטענת המערערת המכתב בדבר החלטת הוועדה לא מוען אליה אלא לבאת כוחה דאז בלבד והערעור לבית הדין הוגש במסגרת המועדים הקבועים בדין שכן ההודעה התקבלה אצל המערערת לקראת ה- 20.1.21 ולא במועד מוקדם יותר (עמ' 7, ש' 1-10).

עוד נטען, כי הוועדה לא התייחסה לטענות המערערת בעניין הגב ולמסמכים שהוגשו לעיונה ובפרט לסיכום אשפוז מיום 7.7.20, כאשר ועדה מאוחרת קבעה למערערת נכות בשיעור 10% בגין הגבלה בינונית בעמוד שדרה גבי. עוד נטען, כי הוועדה לא נבדקה על ידי מומחה ריאות ולא נשלחה על ידי הוועדה לבדיקה בעניין זה, הגם שהמערערת התלוננה בפני הוועדה על בעיות בריאות, הציגה מסמכים ובכלל זה מסמך מד"ר אלכסנדר קולין מיום 30.6.20 ובאת כוחה דאז הסבירה, כי ליקוי זה נמצא בבירור. לפיכך, טענה המערערת כי על הוועדה היה להמתין להמשך הבירור ורק לאחר מכן לקבוע את הנכות בעניינה. כמו-כן, טענה המערערת כי שגתה הוועדה בקביעת נכויות זמניות עת המערערת סבלה תקופה ממושכת מאותן מגבלות וכעבור מספר חודשים נקבעה לה נכות יציבה בשיעור 68% - ללמדך על אמיתות טענותיה. משכך, ביקשה המערערת להשיב את עניינה לוועדה רפואית לעררים, בהרכב אחר (עמ' 9, ש' 3-5).

1. מנגד, עמד ב"כ המשיב במעמד הדיון על טענת ההתיישנות והוסיף, כי טענות המערערת בעניין זה הן כלליות והן התגבשו למעשה בדיעבד ואין בהן הצבעה על טעמים מיוחדים המצדיקים הארכת מועד להגשת הערעור. לגופו של עניין נטען, כי אין להיעתר לניסיון המערערת לבחון את החלטת הוועדה בראי ההחלטה המאוחרת של רופא מוסמך במסגרת הליך בדיקה מחדש, עת התיעוד עליו נסמך רופא זה מאוחר למועד התכנסות הוועדה בהליך דנן. אשר לריאות נטען, כי במועד התכנסות הוועדה עניין זה היה בבירור, מכאן שהחלטת הוועדה שלא לקבוע נכות בגין ליקוי זה היא סבירה, קל וחומר עת המערערת או באת כוחה דאז לא ביקשה לעצור את הדיון בוועדה עד להמצאת תיעוד רפואי חדש.

אשר לנכויות הזמניות נטען, כי מקום בו אין חציה של הסף הרפואי, הרי שאין זימון לוועדה בתום תקופת הזמניות כבענייננו.

דיון והכרעה

אשר לטענת ההתיישנות –

1. לאחר שבחנתי את נסיבות העניין שלפני, שוכנעתי, כי מקרה זה אינו נמנה עם המקרים המצדיקים הארכת המועד להגשת ערעור על החלטת הוועדה. ואבאר.
2. תקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות), התשל"ז-1977 קובעת, כי המועד להגשת ערעור על החלטת ועדה לעררים או ועדה רפואית לעררים הוא תוך 60 ימים. בהלכת דולאני (עב"ל (ארצי) 33351-11-12 מוחמד דולאני – המוסד לביטוח לאומי, מיום 26.9.17) נקבע, כי לבית הדין לעבודה נתונה, מכוח תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות") הסמכות להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטות של ועדות ערר למיניהן, וזאת בהתקיים 'טעם מיוחד' להארכת המועד.
3. מעיון בתיק בית הדין עולה, כי הוועדה התכנסה ביום 14.9.20 והודעה על החלטת הוועדה שוגרה אל המערערת עצמה ואל באת כוחה דאז, עוה"ד חסאן ראיה ביום 17.11.20 זאת כעולה בבירור מההודעה שצורפה לכתב התשובה, כאשר הערעור לבית הדין הוגש רק ביום 14.3.21, קרי בחלוף המועדים הקבועים בדין. לפיכך, אין בידי לקבל את טענת המערערת כי ההודעה לא נשלחה אליה אלא לבאת כוחה דאז בלבד, כאשר ממילא טענת המערערת כי המכתב התקבל "לקראת 20.1.21 ולא קודם לכן" (עמ' 7, ש' 8) היא עמומה וכללית ואין בה הצבעה על טעם מיוחד המצדיק קבלת הערעור, קל וחומר עת סיכויי הערעור אינם גבוהים במיוחד, כפי שיפורט להלן.

אשר לערעור לגופו –

1. הלכה פסוקה היא, כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 231 (1999)).
2. קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין, ככלל, אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, מיום 22.6.06).
3. מעיון בהחלטת הוועדה עולה, כי הוועדה הקשיבה לתלונות המערערת ולדברי באת כוחה דאז, ערכה לה בדיקה קלינית מקיפה בתחום הנוירולוגי, הפנימי והאורתופדי ורשמה את ממצאיה, וכן הפנתה את עניינה של המערערת לבדיקת יועץ בתחום הפסיכיאטריה כאשר טענות המערערת אינן מצביעות על פגם משפטי בהחלטת הוועדה.
4. טענות המערערת בעניין ליקוי השמיעה, השמנת יתר או מחלת הלופוס אכן לא עלו בפני הוועדה במסגרת נימוקי הערר (הוגשו לתיק ביום 1.7.21) או במסגרת הדיון בוועדה ומשכך לא נפל כל פגם בהעדר התייחסות הוועדה לליקויים אלה.
5. ריאות: מפרוטוקול ההחלטה עולה, כי ב"כ המערערת דאז אכן ציינה בפני הוועדה, כי המערערת "נמצאת בבירור עקב בעיה ריאתית"; ודוק, אין די בכך לקביעת נכות בגין הליקוי בריאות עת מעיון בפרוטוקול ההחלטה למדים, כי המערערת לא ביקשה לעצור את הדיון בעניינה עד להשלמת הבירור והצגת מסמכים רפואיים התומכים בטענותיה, כפי שגם אישר ב"כ המערערת בדיון בערעור (עמ' 8, ש' 19-22). בנסיבות אלה ועת לא עמדו בפני הוועדה במועד התכנסותה מסמכים רפואיים המלמדים על ליקוי בריאות המצדיק קביעת דרגת נכות, הרי שלא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה שלא לקבוע נכות בגין ליקוי זה אשר היה עדיין בבירור, ואין מקום להחליף את שיקול דעת הוועדה ולקבוע, כי היה מקום להפנות את המערערת להשלמת בדיקות רפואיות כאלה ואחרות או להתייעצות עם מומחה בתחום זה.

בהקשה זה אוסיף, כי אין במסמך אליו הפנתה המערערת מאת ד"ר אלכסנדר קולין מיום 30.6.20 (צורף לערעור) כדי לשנות מדעתי, שכן במסמך זה צוין, כי המערערת הופנתה ל- CT חזה ובבדיקת ד"ר קולין נרשם "כניסת אוויר טובה דו צדדית ללא חרחורים או צפצופים" (עמ' 8, ש' 13-18), כך שאין המדובר במסמך מהותי המצדיק התייחסות מפורשת מאת הוועדה.

1. גב: השגות המערערת כנגד קביעת הוועדה בתחום זה הן במישור הרפואי ואין בהן כדי להצביע על פגם משפטי בהחלטת הוועדה. מפרוטוקול הוועדה למדים, כי במסגרת בדיקתה הקלינית מצאה הוועדה, כי המערערת מתהלכת ללא עקמת אנטלגית, מגבילה את כפיפתה במידה ניכרת ומגיעה עם קצות אצבעותיה עד לשליש המרוחק של הירכיים, כאשר מבחן SLR בשכיבה הוא חיובי ב-60 מעלות דו"צ; עוד ציינה הוועדה, כי כח גס, תחושה והחזרים גידיים הם תקינים, המערערת יושבת במיטת הבדיקה ומגיעה עם קצות אצבועתיה עד האמצע המרוחק של השוקיים ומבחן SLR הפוך תקין דו"צ. על יסוד ממצאי בדיקה זו קבעה הוועדה, כי "בגב התחתון מוצאת הגבלה בשיעור 10% לצמיתות" (סעיף 7 לפרוטוקול).
2. מדובר בקביעה רפואית מובהקת, הנסמכת על ממצאי בדיקת הוועדה במועד הרלוונטי ושיקול דעתה המקצועי, בה לא מצאתי מקום להתערב.
3. הנכויות הזמניות: מעיון בפרוטוקול הוועדה מושא הערעור למדים, כי הנכויות הזמניות שנקבעו הן כדלקמן: נכות בשיעור 10% בגין מיגרנה לתקופה מיום 1.10.18 ועד ליום 31.8.20 וכן נכות בשיעור 10% בגין עמוד שדרה צווארי, לתקופה מיום 1.10.18 ועד ליום 31.8.20 (סעיף 10 לפרוטוקול) – נכויות זמניות שנקבעו למעשה עוד קודם לכן במסגרת החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון מיום 1.4.20 (פרוטוקול ההחלטה הוגש לתיק ביום 1.7.21) עליהן המערערת לא השיגה במסגרת נימוקי הערר (הוגשו לתיק ביום 1.7.21) ולא העלתה טענות בפני הוועדה. לפיכך טענתה הכללית של המערערת במעמד הדיון בערעור, כי לא היה מקום שהוועדה תקבע נכויות זמניות (עמ' 8, ש' 23-30) אינה מצביעה כשלעצמה על טעות כלשהי בפעולת הוועדה או בהחלטתה ומשכך דינה להידחות.
4. על יסוד כל האמור מצאתי, כי דין הערעור להידחות על הסף מחמת התיישנות ואף לגופו בהעדר הצבעה על פגם משפטי המצדיק התערבות. בטרם אחתום אוסיף, כי אין בהפניית המערערת להחלטה מאוחרת של רופא מוסמך או של ועדה לעררים במסגרתה נקבעה לה נכות רפואית גבוהה יותר כדי לשנות מקביעתי, שכן מדובר בוועדה מאוחרת הנסמכת על תיעוד רפואי עדכני, כאשר במסגרת ההליך דנן נבחנת סבירות החלטת הוועדה מושא הערעור מיום 14.9.20 וכפי שנקבע לעיל, מדובר בהחלטה סבירה שאינה מצדיקה התערבות.

סוף דבר

1. הערעור נדחה.
2. אין צו להוצאות.
3. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ה חשוון תשפ"ב, (31 אוקטובר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.