בפני תביעה כספית, על סך של 10,372 ₪, שעניינה נזקים שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים. בתום הדיון שהתקיים בפני, ובנסיבות, הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על כתבי הטענות, העדויות וחומר הראיות שהוגש.

על קצה המזלג: רכב הנתבעת 2 עמד בימין הדרך, חלקו בולט לכביש דו-נתיבי. רכב הנתבעת 1 התקרב בנתיב הימני, ואילו רכב התובעת התקרב (מעט מאחוריו) בנתיב השמאלי. נהג הנתבעת 1 הבחין ברכב הנתבעת 2 מאוחר מכדי לבלום בלי פגיעה, וסטה שמאלה, תוך פגיעה ברכב התובעת, ולאחר מכן נהדף ימינה, תוך פגיעה גם ברכב הנתבעת 2 (אשר לא ניזוק). לפי עדות נהג הנתבעת 1, כלי רכב שהיו לפניו בטור חלפו בלי פגע ליד רכב הנתבעת 2, ומכאן כי תגובת החירום (וההבחנה המאוחרת ברכב החונה) לא היו בלתי-נמנעות. אילו ניזוק רכב הנתבעת 2, היה מקום לייחס אשם תורם בשל אופן העמידה, אולם במצב דברים זה איני מוצא מקום להטיל אחריות על איש לבד מנהג הנתבעת 1.

לאור האמור, אני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעת סך כולל של 10,372 ₪, וכן את אגרת התביעה (לרבות המחצית השניה, ככל שתחויב ותשולם) ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪; ואילו לנתבעת 2 תשלם הנתבעת 1 את שכר העד (כפי שנפסק). כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יצברו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

ניתן היום, ז' כסלו תשפ"ג, 01 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.