16 אוגוסט 2021

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 09.03.21 (להלן: "הוועדה"), אשר קבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 10% בגין תגובה הסתגלותית החל מ- 01.10.20 (להלן: "ההחלטה") .

רקע

2. המערער יליד 1953, עובד שכיר "איש תחזוקה" במקצועו.

3. ביום 13.12.18 נפגע המערער בתאונה שהוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. הפגימה שהוכרה "כאבי גב תחתון".

4. למערער נקבעו נכויות זמניות לתקופות שונות וביום 18.10.20 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון למערער נכות זמנית בשיעור 40% החל מתאריך 01.06.20 ועד תאריך 30.09.20 ונכות יציבה בשיעור 5% החל מתאריך 01.10.20.

5. על החלטה זו השיג המערער.

6. ביום 09.03.201 התכנסה ועדה רפואית לעררים על מנת לדון בערר המערער. הוועדה שמעה את תלונות המערער וטענות בא כוחו כדלקמן:

7. הוועדה ערכה בדיקה קלינית בתחומים הנפשי והאורטופדי ורשמה את ממצאיה בפרוטוקול כדלקמן:

8. בסיכום מסקנותיה קבעה הוועדה כי:

בטבלה המסכמת קבעה הוועדה 10% נכות בגין תגובה הסתגלותית וכי אין נכות בגין כאב תחתון.

9. על החלטה זו הוגש הערעור שלפני.

טענות הצדדים

10. לטענת המערער בהחלטת הוועדה נפלו מספר שגיאות משפטיות כדלקמן:

א. הוועדה בבדיקתה לא מתייחסת כלל לכאבי הגב ואף קובעת ממצאים שאינם תואמים את התיעוד ויש להשיב לוועדה שתתייחס לממצאי דר' נטע רז ודר קינן בהתאם ושתבהיר קביעתה ביחס לכאבי הגב שהיא הפגימה המוכרת.

ב. המערער מפנה לבדיקות הדימות: CT מיום 18.02.19 ובדיקת MRI מיום 09.08.19 שיש בהם לטענתו כדי להעיד על הפגיעה. הוועדה מדרג ראשון התייחסה לבדיקות אלו וקבעה כי קיים קשר בין מצבו לממצאים שתוארו בבדיקות, מכאן קיימת לקונה עת הוועדה קובעת כי אין קשר בין ממצאי הדימות למצבו, והדברים תמוהים לאור מנגנון ההרמה של הגנרטור והנכות הזמנית שניתנה, ולא היה על הוועדה כל ערעור בעבר על ידי המוסד.

ג. הוועדה לא פעלה בהתאם למצוות התקנות ולא התייחסה לקושי התפקודי של המערער והפסקת עבודתו לאור התאונה ונסיבותיה על אף שיכול היה להמשיך בה מעבר לגיל פרישה.

ד. הוועדה מציינת בטעות כנראה כי המערער לא נוטל טיפול תרופתי ומפסיק ביוזמתו לעיתים רחוקות ובעוד התיעוד מעיד על רכישת תרופות קבועה ואינטנסיבית וציטוט הוועדה בא לעולם ממקום לא ידוע.

ה. היה על הוועדה לבחון את הטיפול הפסיכיאטרי הקבוע, ממצאי המעקבים הפסיכיאטרים וכן הגבלה קשה בכושר עבודתו ובעוד המערער לא סבל מעולם מפגיעה נפשית ו/או אחרת.

ו. המערער מטופל תרופתית ומצוי באי כושר עבודה מוחלט על רקע כלל מחלותיו והתייחסות הוועדה בנתונים אלו לא מנומקת דיה.

ז. הוועדה לא דנה כלל בהשפעת התאונה על מצבו לעניין תקנה 15 ושותקת בעניין זה בעוד המערער הפסיק עבודתו לאור התאונה.

11. מנגד, טען המשיב כי דין הערעור להידחות, מן הנימוקים שלהלן:

א. אין להיזקק להשגות המערער בתחום האורטופדי שהרי הלכה פסוקה היא כי כאבים כשלעצמם אינם מקנים נכות רפואית. לגופה של ההחלטה הרי שזו נומקה כדבעי.

ב. הוועדה הסבירה הממצאים ההדמייתיים אשר הדגימו בבדיקות ה CT וה MRi הינם ניווניים שחיקתיים תלויי גיל ובלתי חבלתיים ומשכך דחתה הערר. המדובר טיפוט בהחלטה מקצועית נהירה וככזו אינה נתונה להתערבות שיפוטית.

ג. אשר לטענת המערער בדבר שוני בממצאים ביחס לתיעוד כזה או אחר, הוועדה מחויבת אך לממצאיה שלה ואינה נדרשת להסביר היעדר התאמה בינם בין אלה של גורמי רפואה כאלה ואחרים.

ד. לא נהירה כיצד קביעות קודמות בדבר נכות זמנית יש בהן כדי לכבול את שיקול דעתה וועדה בשאלת הקשר הסיבתי שהרי אלה נעדרות כל דיון בנשוא ומכאן שאינן נהנות ממעמד של החלטה חלוטה בסוגיה זו.

ה. בתחום הנפשי הוועדה מצאה לקבל את הערר נוכח ממצאיה בבדיקה הקלינית, עיון בתיעוד הרלבנטי והידע המקצועי בו אוחזת היא. כן הוסיפה הוועדה כי דו"ח ניפוק התרופות מלמד על נטילה עם הפסקות משמעותית.

ו. לא נהיר כיצד כושר עבודתו של המערער רלבנטי לפגימה הנפשית שהרי גריעה בתפקוד התעסוקתי יכול ותהא תוצאה של פגימות או גורמים שאינם קשורים לנכות היציבה.

ז. בניגוד לנטען בהודעת הערעור הוועדה דנה בתקנה 15 והבהירה כי המערער מסוגל לעבודתו. מכאן ברור מדוע לא הופעלה התקנה.

דיון והכרעה

12. הלכה פסוקה היא כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)).

13. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן,

14. אורטופדי - יש לדחות את טיעון המערער בתחום האורטופדי ובכלל זה טענתו כי הוועדה לא מתייחסת לכאבי הגב וכי היא קובעת ממצאים שאינם תואמים את התיעוד הרפואי. שכן ממקרא הפרוטוקול עולה, כי הוועדה שמעה את תלונות המערער וטענות בא כוחו, שלא הלינו דבר בנושא כאב. הוועדה גם עיינה בבדיקות ההדמיה, CT ע"ש מותני מיום 18.02.19 המצביעה על בלט בחוליות L5-S1 עם לחץ קל על השק הדוראלי, פורמינות שמורות ושינויים ניווניים בפצטות ובבדיקת MRI ע"ש מותני אשר מצביעה על שינויים ניווניים היצרות התעלה בl4-5. בהקשר זה יש לדחות את הפרשנות אותה מעניק המערער לתוצאות בדיקות הדימות, שכן ראשית המדובר בטיעון רפואי מובהק אשר מצוי במסגרת שיקול דעתה הרפואי והבלעדי של הוועדה ושנית, הוועדה הסבירה את הממצאים ההדמייתיים אשר הודגמו בבדיקות ה CT וה MRI וקבעה כי המדובר בממצאים ניווניים/שחיקתיים תלויי גיל ובלתי חבלתיים. בהקשר מקובלת עליי טענת המשיב כי אין בקביעות קודמות בדבר נכות זמנית בכדי לכבול את שיקול דעתה הוועדה בשאלת הקשר הסיבתי בין הממצאים ההדמייתיים לבין החבלה.

15. זאת ועוד, הוועדה ערכה בדיקה קלינית מפורטת ומקיפה הכוללת הליכה ללא צליעה, ללא עזרים אורטופדיים, עומד על קצות האצבעות ועקבים. הוועדה מצאה לורדוזיס שמורה, הטייה לצדדים ללא הגבלה, עולה ויורד ממיטת הבדיקה ללא עזרה, יושב במיטת הבדיקה עם רגליים ישרות כשכפות ידיו מונחות על השליש המרוחק של השוקיים. עוד מציינת הוועדה כי SLR שלילי דו צדדי, אין קיפוח נוירולוגי, החזרים תקינים, היקף שרירי הירכיים 50 ס"מ דו צדדי, היקף שוקיים 37 ס"מ דו צדדי.

16. הנה כי כן, הוועדה ערכה בדיקה קלינית מקיפה אשר נמצאה תקינה, ועל יסוד ממצאי בדיקתה הקלינית החליטה הוועדה לדחות את הערר. המדובר בקביעה רפואית מובהקת של הוועדה אשר מצויה במתחם שיקול דעתה רפואי מקצועי ולא מצאתי כי נפל פגם משפטי בפעולת הוועדה אשר מצדיק התערבות בית הדין.

17. יש לדחות את טיעון המערער בדבר הנכות בגין כאב, שכן כאמור בפני הועדה לא התלונן המערער וגם לא בא כוחו בגין כאב או בגין טיפול רפואי בגין תסמונת כאב, והטיעון מועלה במסגרת הערעור בדיעבד. ממילא, הוועדה ערכה בדיקה קלינית מפורטת ומסקנותיה מבוססות על ממצאי בדיקתה הקלינית המפורטת. יש גם לדחות את טיעון המערער כי ממצאי הוועדה לא תואמים את הממצאים בתיעוד הרפואי, שכן הוועדה הרפואית קובעת את נכותו של המבוטח בהתאם לממצאי בדיקתה היא ולא בהתאם לממצאים בתיעוד הרפואי. ממילא המדובר בטיעון רפואי מובהק ובית הדין לא יתערב בו.

18. נפשי: בפני הוועדה ציין המערער כי מאז התאונה הפך להיות מוגבל בתנועה וכי מצבו הנפשי קשה, נמצא בדיכאון ובמעקב אינטנסיבי שלוש פעמים בשבוע. ב"כ המערער טען כי מאז הפגיעה חלה התדרדרות במצבו שגרמה לעזיבת עבודתו, הציג דוח ניפוק תרופות. בניגוד לטענת המערער, הוועדה בדיון שערכה מעיינת בדו"ח ניפוק תרופות והיא מציינת כי קיימת עדות לרכישת תרופות אמנם לא סדירה ומלאה, עם הפסקות למשך תקופות ארוכות. יחד עם זאת הוועדה לא מתייחסת לטיעון המערער בדבר ההשפעה על כושר העבודה, בהקשר זה יצוין כי בסיפא לסעיף 34 לתקנות נקבע כי בעת קביעת נכותו של המבוטח ייבחנו גם הקריטריונים לרבות: התפקוד הנפשי והחברתי וכושר העבודה. אולם, ממקרא הפרוטוקול לא ניתן להבין כיצד בחנה הוועדה את כושר העבודה של המערער, למרות טענה מפורשת בפניה. בכך נפל פגם משפטי בפעולת הוועדה.

19. תקנה 15: המערער יליד 1953, עובד שכיר "איש תחזוקה" במקצועו, נפגע בתאונת עבודה שכתוצאה ממנה נגרם לו "כאבי גב תחתון" ונכות נפשית בשיעור 10%. הוועדה שללה הפעלת תקנה 15 מן הנימוק כי המערער "מסוגל לעבודתו".

20. תקנה 15 קובעת בהאי לישנא:

"15. (א)הועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה עד מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים או מזו שנקבעה מכוח תקנות 14 או 31(ב) בשים לב למקצועו ולגילו של הנפגע, ובלבד שדרגת הנכות היציבה כתוצאה משינוי זה לא תעלה על 19% אם דרגת הנכות פחותה מ-20%, ובכל מקרה אחר לא תעלה על 100%.

(ב) הועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו"

21. הוועדה קבעה כי למשיב נכות צמיתה בשיעור 10% בגין מצב נפשי ודחתה הפעלת תקנה 15, כאמור מן הנימוק כי המערער מסוגל לעבודתו.

22. לטעמי, החלטת הוועדה שלא להפעיל את התקנה מן הנימוק כי המערער "מסוגל לעבודתו" אינו יוצא ידי חובת ההנמקה בשים לב לתנאים שנקבעו בתקנה.

23. כאמור, בבואה של הוועדה לשקול הפעלת התקנה עליה לבחון האם בעניינו של המבוטח מתקיימים התנאים המצטברים הקבועים בתקנה לצורך הפעלתה והם שניים:

א. מסוגלות המבוטח לחזור לעבודתו או לעיסוקו.

ב. והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו.

24. הוועדה לעררים החליטה לדחות הפעלת תקנה 15 מבלי שבחנה את הקריטריונים הקבועים בתקנה לרבות מקצועו של המערער וגילו . מקובלת עליי טענת המערער כי החלטת הוועדה לעניין הפעלת תקנה 15 אינה מנומקת וחסרה התייחסות לקריטריונים הקבועים בתקנה ובמיוחד לכושר עבודתו של המערער.

25. משכך, שוכנעתי שיש מקום להשיב את העניין לוועדה על מנת לשקול מסקנתה מחדש בכל הנוגע לתקנה 15.

26. סוף דבר: הערעור מתקבל באופן חלקי כך שעניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שתשקול בשנית את הנכות הנפשית תוך התייחסות מפורטת לטענת המערער לעניין ההשפעה על כושר העבודה. כמו כן, הוועדה תשוב ותדון בשאלת הפעלת תקנה 15 בהתאם לקריטריונים הקבועים בתקנה.

27. המערער ובא כוחו יוזמנו לוועדה לטעון טענותיהם.

28. החלטת הוועדה תהה מפורטת ומנומקת.

29. המשיב ישא בהוצאות המערער בסך של 2,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין.

30. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ח' אלול תשפ"א, (16 אוגוסט 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.