הודעת ערעור מיום 16.3.21 על גזר-דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת א. קנטור) מיום 7.2.21 ב-ת"פ 49021-12-18

א. בפנינו ערעור המדינה על גזר-דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת הבכירה, א. קנטור) מיום 7.2.21 ב-ת"פ 49021-12-18, לפיו הוארך המאסר המותנה בן 9 חודשים מיום 8.2.16 שהוטל על המשיב ב-ת"פ 60769-10-15 בשנתיים נוספות, וכן הוטל על המשיב צו מבחן – סמים למשך 18 חודשים, וצו של"צ בהיקף של 300 שעות.

ב. הנסיבות הצריכות לעניין הן בתמצית אלה:

בכתב-האישום המתוקן שב-ת"פ 49021-12-18 (ת/1), שהגישה המדינה כנגד המשיב (יליד אוקטובר 1995). נטען באישום הראשון, שביום 16.11.18 אירעה התפרצות לדירה כשהבעלים לא שהה בה ונגנב ממנה רכוש רב ובכלל זה אייפון S7 (להלן: "הטלפון"). לאחר מספר ימים נמצא המשיב מחזיק ברשותו בטלפון כשהוא יודע שהטלפון נלקח בעוון.

המדינה ייחסה למשיב באישום זה עבירה של קבלת נכסים שהושגו בעוון לפי סעיף 412 של חוק העונשין, התשל"ז-1977.

באישום השני נטען, שביום 28.11.18 קשר המשיב קשר להתפרץ לדירה בחיפה יחד עם אדם אחר בכוונה לבצע גניבה. באותו מועד המחזיק ובני משפחתו לא שהו בדירה. המשיב והאדם האחר פרצו בצוותא לדירה בכך שהאחר פתח את חלון חדר הכביסה על ידי הזזתו, נכנס לתוך הדירה, איתר את מפתחות הדירה, פתח את דלת הכניסה והכניס את המשיב פנימה. השניים גנבו מן הדירה תכשיטים בשווי כולל של מעל 2,300 ₪, משקפי ראיה, שני זוגות משקפי שמש, טאבלט שחור, שתי קופות חיסכון, דרכון של בתו של המחזיק בדירה, מכשיר להסרת שיער, תעודת זהות של המחזיק בדירה, מסמכים וקבלות שונות.

באישום זה ייחסה המדינה למשיב עבירה של התפרצות למגורים בצוותא, בכוונה לבצע עבירה לפי סעיף 406(ב) של חוק העונשין וסעיף 29(א) של החוק, גניבה בצוותא לפי סעיף 384 של חוק העונשין, וסעיף 29(א) של החוק וכן קשירת קשר לעשות פשע לפי סעיף 499(א)(1) של חוק העונשין.

באישום השלישי נטען, שביום 4.12.18 התבצעה פריצה לדירה בחיפה ונגנב ממנה רכוש כדלקמן: מחשב נייד, מצלמה, 3 עדשות של מצלמה, כונן למחשב, תעודת זהות של שם המחזיק בדירה, תיק שחור ובו מסמכים שונים, מפתחות של דירה, מפתחות של רכב, מחשב נייד, ומכונת תספורת (להלן: "הרכוש הגנוב"). בו ביום נמצא המשיב מחזיק ברכוש כשהוא יודע שהרכוש הנ"ל נלקח בעוון. באישום זה ייחסה המדינה למשיב עבירה של קבלת נכסים שהושגו בעוון לפי סעיף 412 של חוק העונשין.

באישום הרביעי נטען, שביום 11.12.18 קשר המשיב קשר להתפרץ לדירת מגורים הנמצאת בקומה הראשונה ביחד עם אחר כדי לבצע גניבה. באותו מועד לא שהה איש בדירה. סמוך לשעה 10:00 בבוקר פרצו המשיב והאחר בצוותא לדירה באופן שהמשיב טיפס אל מרפסת הדירה, פתח את חלון המרפסת ונכנס פנימה בעוד האחר מאבטח את האזור מבחוץ. המשיב מסר לאחר דרך חלון המרפסת מזוודה סגולה המכילה רכוש רב, יצא את הדירה דרך החלון, והשניים עזבו את המקום כשהרכוש באמתחתם.

רכוש זה כלל שני מחשבים ניידים, תעודת זהות של המחזיק בדירה, דרכון של הבן, מצלמת וידיאו, כסף בסך 500 ₪, נרתיק ובתוכו כסף מזומן, מזוודה סגולה, קופסא שהכילה שעון מכסף, קופסא שהכילה שעון מזהב, ותכשיטים שונים. השווי הכולל של הרכוש שנגנב הוא מעל 30,000 ₪.

באישום זה ייחסה המדינה למשיב עבירה של גניבה בצוותא לפי סעיף 384 של חוק העונשין בשילוב עם סעיף 29(א) של החוק, התפרצות למגורים בצוותא בכוונה לבצע עבירה לפי סעיף 406(ב) של חוק העונשין בשילוב עם סעיף 29(א) של החוק, וקשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) של החוק.

בכתב אישום מתוקן נוסף (ת/2) נטען, שבין יום 1.8.17 לבין יום 2.8.17 ארעה התפרצות לבית מלון הר הכרמל באופן שנופץ חלון המשרד האחורי באמצעות אבן, ומשם נגנבו: מזגן, מערכת הגברה, רמקולים וכיסאות פלסטיק. לאחר מספר ימים נמצא המשיב כשהוא מחזיק ברכוש ביודעו שהרכוש נלקח בעוון. לפיכך ייחסה המדינה למשיב בכתב-האישום הנ"ל עבירה של קבלת נכסים שהושגו בעוון לפי סעיף 412 של חוק העונשין.

ג. בישיבת בית משפט קמא מיום 5.12.19 הודיעו הסנגור והמשיב, כי המשיב מודה בעובדות שבשני כתבי האישום המתוקנים. המשיב הורשע בהתאם.

הסנגור ביקש להפנות את המשיב לשירות המבחן בציינו, שהמשיב נמצא בהליך טיפולי מוצלח בקהילת "אילנות" והוסיף, שתלוי ועומד כנגד המשיב מאסר על-תנאי חב הפעלה ולכן בקשת הסנגור הייתה ששירות המבחן יבדוק, בין היתר, האם מתקיימים הקריטריונים להארכת המאסר המותנה, למרות היותו חב הפעלה, וזאת לפי סעיף 85 של חוק העונשין.

ב"כ המדינה ציינה שאין לה התנגדות להזמנת התסקיר אם כי עמדת המדינה היא שיש להטיל על המשיב עונש מאסר לריצוי בפועל. בית משפט קמא הורה על הזמנת התסקיר.

ד. מעיון בתסקיר מיום 19.10.20 עולה, כי מאז 13.7.20 שוהה המשיב במסגרת הוסטל "אילנות" שבכפר סבא, המהווה שלב ביניים למסיימי קהילת "אילנות" לנפגעי סמים ואלכוהול בטרם יציאתם לחיים עצמאיים.

שירות המבחן מציין, שבדו"ח הסיכום מטעם קהילת "אילנות" מיום 13.7.20 צוין, כי המשיב ריצה בעברו שלושה מאסרים בגין עבירות של פריצות הגניבה והוא מכור לחומרים פסיכואקטיביים. תחילת שהותו של המשיב בקהילה התאפיינה בקושי במתן אמון ובהתנהלות על-פי דפוסים של בדיקת גבולות ולכן ננקטו סנקציות כנגד המשיב, ואולם הצוות פירש התנהגות זו כשחזור של חוויות נטישה בעברו ובצורך של המשיב לגייס את הצוות עבורו.

בחודש דצמבר הורחק המשיב מן הקהילה לאחר שהכניס טלפון נייד לקהילה בניגוד לנוהל וללא אישור. המשיב הביע חרטה וביקש לחזור לקהילה. לאחר שבועיים בהם שהה בביתו וביצע מטלות שגורמי הטיפול הטילו עליו התאפשר למשיב לחזור לקהילה.

להתרשמות גורמי הטיפול אירוע זה הוביל לכך שהמשיב התחיל לערוך התבוננות עצמית משמעותית בחייו והחל לגלות מודעות לדפוסי התנהגותו.

בתאריך 19.4.20 עלה המשיב לשלב ג' בו אמור היה לצאת למסגרת תעסוקה מחוץ לקהילה, אך נוכח הסגר עקב מגפת הקורונה התעכבה יציאתו לעבודה. ביום שבו אושר למשיב לצאת מן הקהילה לצורך חיפוש עבודה, מצא הוא עבודה בחנות ירקות ברעננה שם הוא עובד. המשיב חווה תחושת הצלחה והישג נוכח השתלבותו בשוק העבודה.

בדו"ח של הוסטל "אילנות" מתאריך 5.10.20 צוין, שהמשיב נקלט בהוסטל בתאריך 13.7.20, והשתלב במסגרת כראוי. המשיב עובד בחנות ירקות במשרה מלאה באופן רציף והממונים עליו מרוצים מעבודתו. במסגרת ההוסטל משולב המשיב בתוכנית טיפולית הכוללת טיפול קבוצתי ופרטני. נוכח מצב הקורונה רשאים דיירי ההוסטל לצאת לחופשות בבית אחת לשבועיים, מצב זה מעורר אצל המשיב תסכול רב, אך הוא ממשיך לעבוד בתנאי המסגרת, דבק במטרות הטיפוליות, ונוטל חלק פעיל בתהליכי הטיפול הפרטניים הקבוצתיים.

בתקופה זו נבצר משירות המבחן להיפגש עם המשיב בגלל מגפת הקורונה, ואולם נוכח ההתרשמות החיובית של צוותי הטיפול בקהילת "אילנות" והוסטל "אילנות" סבר שירות המבחן, שהמשיב משתף פעולה עם גורמי הטיפול ומצליח להגיע להישגים טיפוליים ואישיים. בתקופה זו לא נפתחו תיקים נוספים כנגד המשיב.

נוכח המוטיבציה שמביע המשיב להמשך שילובו במסגרת הטיפולית סביב נושא התמכרותו המליץ שירות המבחן לדחות את הדיון בעניינו לשלושה חודשים נוספים.

ה. בתסקיר השני, מיום 3.1.21 צוין, שבתאריך 30.11.20 סיים המשיב את שהותו בהוסטל "בית אור אביבה" לאחר שסיים בהצלחה את תכנית הטיפול בהוסטל. עוד צוין, כי ביום 25.11.20 הסיר בית-המשפט את התנאים המגבילים שהוטלו עליו נוכח התקדמותו החיובית.

נכון למועד התסקיר התגורר המשיב בדירת אמו בחיפה ועבד (מזה כמחצית השנה) בחנות ירקות ברעננה והממונים עליו, המודעים לרקע שלו, ומגויסים לסיוע בהליך השיקומי שלו, מעריכים אותו כעובד חרוץ ואמין. המשיב ממשיך לעבוד שם למרות מגוריו בחיפה הואיל והוא חושש שיתקשה למצוא עבודה חדשה בתקופה של מגפת הקורונה. מבחינה כלכלית מצליח המשיב להתקיים בקושי מהכנסתו בעבודה זו נוכח חובותיו לרשות האכיפה והגבייה ולמרכז לגביית קנסות.

צוין עוד בתסקיר זה, שהמשיב לווה על ידי שירות המבחן לנוער בין השנים 2008-2013 ובאבחון פסיכולוגי הומלץ לשלבו במסגרת חוץ ביתית ואולם, לאחר שהמשיב עבר לפנימייה המשיך הוא בהתנהגות פורצת גבולות וגנב מחנויות נוכח חסכים חומריים עקב מצבה הכלכלי הירוד של משפחתו, התחבר לחברה שלילית והחל לעשן סם מסוג גראס. עקב כך הופסקו לימודיו של המשיב בפנימייה, עבר תקופת אבחון במעון "נווה חורש", ולאחר מכן הועבר למסגרת הוסטל לנערים בכפר סבא שם השתלב בתיכון אורט, אך בכיתה י"ב הורחק מן ההוסטל עקב שימוש בסמים וחזר לבית אמו בחיפה. עקב הרשעותיו הפליליות לא גויס המשיב לשירות צבאי, כמו-כן התקשה לשמור על יציבות תעסוקתית עקב חוסר יציבות במסגרות שונות, שימוש בסמים והתחברות לאוכלוסייה עבריינית, וכמו כן ריצה עונשי מאסר בפועל.

נמסר עוד בתסקיר זה, שלחובת המשיב חמש הרשעות קודמות, מתוכן שלוש בבית המשפט לנוער בגין עבירות סמים ורכוש. הרשעתו האחרונה של המשיב הייתה ביום 12.3.18 בה נדון למאסר בפועל של שישה חודשים ויום. קודם לכן נדון לשני מאסרים האחד ב-2014 והאחר ב-2016.

שירות המבחן לנוער עשה ניסיונות רבים לשלב את המשיב במסגרות טיפוליות שונות, כולל הקהילה הטיפולית "מלכישוע", וכן במסגרת טיפולית אמבולטורית, אך ההתרשמות הייתה שהמשיב אינו מגלה מוטיבציה פנימית לעריכת שינוי בדפוסי התנהגותו והתקשה לשתף פעולה עם גורמי הטיפול.

באשר לעבירות מושא הדיון כאן, קיבל המשיב אחריות מלאה על המעשים ולדבריו, המניע שלו להתנהגות זו היה תלותו בסמים. לדבריו, נהג לפרוץ לבתי אנשים במטרה לגנוב פריטים יקרי ערך שאותם נהג למכור במטרה לקנות סמים.

לטענת המשיב, בזמן שביצע את העבירות לא הביא בחשבון את הנזק שהסב לנפגעי העבירות או את הסיכון שהיווה לעצמו ולסביבתו נוכח כניסתו ללא רשות לבתי מגורים, אלא חש בריגוש מן המעשה וסיפוק מן ההישג החומרי מחד גיסא, ומאידך גיסא חשש מהסתבכות עם החוק.

בפני שירות המבחן הביע המשיב צער על ביצוע העבירות וחרטה, וגילה הבנה לכך שלמעשיו היו השלכות משמעותיות ופוגעניות כלפי נפגעי העבירות.

בדו"ח הסיכום של ההוסטל (את הטיפול שם סיים המשיב ביום 30.11.20) נכתב, כי המשיב השתלב היטב בהוסטל, עמד בתנאי המסגרת, שמר על ניקיון מסמים, תיפקד באופן מרשים והשקיע מאמצים כדי להתמיד בדרך החיים החדשה שסיגל לעצמו במסגרת הטיפולית. לקראת עזיבתו את ההוסטל הופנה המשיב להמשך טיפול ביחידה לטיפול בהתמכרויות בחיפה.

שירות המבחן סבור, כי המשך שילובו של המשיב ביחידה לטיפול בהתמכרויות עשוי להפחית מרמת הסיכון לביצוע עבירות דומות בעתיד. כמו-כן התרשם שירות המבחן, שהמשיב מקבל אחריות על ביצוע העבירות מושא הדיון, מביע חרטה על המעשה ועושה מאמצים לתפקד באופן מאוזן יותר.

להערכת שירות המבחן ביטויי החרטה של המשיב נובעים מתוך רצון ומוטיבציה לערוך שינוי בחייו לצורך שיקומו האישי וכדי להימנע מחזרה לשימוש בסמים וביצוע עבירות. כמו-כן התרשם שירות המבחן, שההליך המשפטי המתנהל כנגד המשיב והחשש מפני עונש מאסר בפועל תרם במידה רבה למסוגלותו של המשיב להתמיד בתכנית הטיפול.

כמו-כן התרשם שירות המבחן, שהקשר הטיפולי שקיים המשיב במסגרת קהילת "אילנות" והוסטל "בית אור אביבה" היווה גורם משמעותי בשיקומו של המשיב, וכי הוא זקוק להמשך הקשר הטיפולי במסגרת היחידה לטיפול בהתמכרויות בחיפה, בפיקוח שירות המבחן.

מתוך נקודת מבט של נזקקות טיפולית המליץ שירות המבחן בפני בית-המשפט להעדיף את הפן השיקומי ולהטיל על המשיב צו מבחן למשך 18 חודשים, שבמהלכם ישתלב בתכנית הטיפול ביחידה לטיפול בהתמכרויות.

עוד המליץ שירות המבחן על הארכת המאסר המותנה התלוי ועומד כנגד המשיב, הואיל ושליחתו לריצוי עונש המאסר בפועל תפגע בהליך השיקום המשמעותי שעובר המשיב ובהצלחתו להתמיד, לראשונה בחייו, במסגרת תעסוקתית מסודרת.

כמו-כן המליץ שירות המבחן על הטלת צו של"צ בהיקף של 300 שעות. לדעת שירות המבחן עונש מסוג זה יש בו כדי לעמת את המשיב עם השלכות מעשיו ויהווה פיצוי לחברה בגין הנזק שנגרם כתוצאה מן העבירות שביצע.

ו. באי כוח שני הצדדים הגישו טיעונים לעונש לבית משפט קמא.

עמדת המדינה בפני בית משפט קמא הייתה כי מתחם הענישה ההולם במקרה של עבירת התפרצות בודדת לדירה היא 12 עד 24 חודשי מאסר בפועל. מכיוון שבענייננו מדובר בשתי עבירות התפרצות, גניבה והחזקת רכוש שהוחזק בעוון המתחם הוא 24 עד 48 חודשי מאסר בפועל.

בהתייחס לתסקיר שירות המבחן שהמליץ להעדיף את הפן השיקומי טענה ב"כ המדינה, כי שירות המבחן מתרשם ששילובו של המשיב בטיפול עשוי להפחית את רמת הסיכון להישנות העבירות, ואולם שירות המבחן אינו מתרשם שהטיפול ימנע את הישנות העבירות, ומכאן שהמשיב ימשיך לפגוע ברכוש הציבור ואף בביטחונו.

לטעמה של המדינה, האינטרס של ההגנה על הציבור מחייב ענישה מוחשית ומרתיעה, ולכן יש למצות את הדין עם המשיב ואין מקום לסטות ממתחם הענישה לפי סעיף 40ד' של חוק העונשין, מה גם שלחובת המשיב הרשעות קודמות בעבירות של רכוש וסמים. בנוסף עמדה ב"כ המדינה על-כך, שהמשיב ביצע את העבירות כשעונש מאסר מותנה של 9 חודשים תלוי ועומד כנגדו, ולכן ביקשה המדינה כי יוטל עליו עונש מאסר של 30 חודשים בפועל (במסגרת המתחם) וכי המאסר המותנה בן 9 חודשים יופעל במצטבר זאת בנוסף למאסר על-תנאי, פיצוי למתלוננים וקנס.

ז. מנגד טען הסנגור בטיעוניו שבכתב בפני בית משפט קמא, כי המשיב הודה בהזדמנות הראשונה בתיק העיקרי, בכתב-האישום שתוקן משמעותית, וכן בתיק הנוסף שתוקן משמעותית, ולטעמו של הסנגור יש לקבוע מתחם ענישה אחד לכלל העבירות הדומות וקשורות במהותן מה גם שהאירועים מושא כתב-האישום התרחשו בטווח זמן כולל של כ-3 שבועות. מכאן שהעבירות בוצעו כחלק מתכנית עבריינית אחת ולכן יש לקבוע, לדעת הסנגור, מתחם ענישה הולם אחד לאירוע הכולל.

לטענת הסנגור, מתחם הענישה ההולם בגין מכלול העבירות בהן הורשע המשיב נע בין מספר חודשי מאסר בפועל לבין 24 חודשי מאסר בפועל, אך מטעמי שיקום יש לסטות ממתחם הענישה ההולם.

הסנגור טען, שהפריצות שבוצעו היו פשוטות, ללא תחכום, כשבבתים לא היו אנשים ומכאן שלא נשקפה סכנה לאיש. העבירות בהן הורשע המשיב מבטאות קורלציה מובהקת לצריכת סמים ובוצעו על רקע זה. הרכוש כולו נתפס בדירה בה היה מצוי המשיב באותה עת, כך שהרכוש, לדברי הסנגור, הוא בידי המשטרה או הוחזר לבעליו.

הסנגור גם עמד בטיעונו על נסיבותיו האישיות של המשיב כפי שפורט בתסקירי שירות המבחן וציין, כי המשיב לאחר ששוחרר מן המאסר עבר הליך שיקומי משמעותי ביותר של גמילה מסמים והוא מצוי מאז 21.5.19 בהוסטל, נכון למועד הטיעונים לעונש, שם השתלב כהלכה ונוטל חלק בכל הטיפולים. הגם שלחובת המשיב הרשעות קודמות (והוא אף הספיק לרצות שלושה מאסרים) וכן מאסר על-תנאי חב הפעלה בן 9 חודשים, סבור הסנגור, שיש מקום כי בית-המשפט יפעיל את סמכותו ויורה על הארכת המאסר המותנה לפי סעיף 85 של חוק העונשין, ובנסיבות אלה לא ניתן לגזור עונש מאסר במקביל.

לדעת הסנגור, נראה כי הפעם ערך המשיב שינוי מהותי בחייו, התעייף מן העבריינות ומאס בה ולכן עדיף לעודד אותו ולנקוט כלפיו הפעם בדרך שונה על-מנת לתת לו סיכוי של ממש, ולהטיל עליו צו מבחן לתקופה ארוכה במהלכה ימשיך טיפול ביחידה להתמכרויות ויהא במעקב שירות המבחן, ואם חלילה לא יעמוד בתנאים הנדרשים ניתן יהיה לחזור ולהטיל עליו ענישה חמורה יותר בגין תיק זה, מה גם שהמשיב מצוי מזה כשנה ומחצה בהליך טיפולי בקהילה סגורה וזהו הליך קשה ומפרך.

הסנגור ביקש שבית משפט קמא יתחשב בגילו הצעיר של המשיב, הודאתו שחסכה זמן יקר מבית המשפט ומן העדים, העובדה שנטל אחריות מלאה למעשיו וצירף את מכלול התיקים שהיו תלויים ועומדים כנגדו. לכן, לטעמו של הסנגור, מתן אפשרות למשיב להמשיך בקהילה הטיפולית עשוי להעלותו על דרך המלך, והדבר ישרת גם את האינטרס הציבורי.

הסנגור הוסיף, שלטעמו יש לאמץ את המלצת שירות המבחן ולחרוג לקולא ממתחם העונש ההולם נוכח תהליך השיקום הממושך והמשמעותי שעבר המשיב והסיכוי הממשי לכך שהמשיב ישתקם או שיהיה סיכוי של ממש כי ישתקם.

הסנגור הוסיף, שהמשיב היה במעצר מאחורי סורג ובריח מיום 11.12.18 עד 28.4.19, מועד בו עבר לאשפוזית לצורך גמילה ומיום 21.5.19 נקלט בקהילת "אילנות". נכון למועד הגשת הטיעונים לעונש שהה המשיב כשנה ו-7 חודשים במסגרת ההליך השיקומי.

עוד ציין הסנגור, כי יש להתחשב בכך שלמשיב חובות כספיים שהוא מנסה להחזירם והוא עובד באופן מסודר ומחזיר את חובותיו. לכן ביקש הסנגור שבית המשפט יימנע מהטלת פיצוי או קנס ואת חובו לחברה יחזיר המשיב באמצעות עבודות של"צ.

ח. בטיעון בעל-פה שהתקיים בפני בית משפט ביום 7.1.2021 חזרה ב"כ המדינה על הטיעונים הכתובים שהוגשו מטעמה, ואילו הסנגור חזר למעשה על הטיעונים שבכתב שהגיש, ביקש לכבד את המלצות תסקיר שירות המבחן, להעדיף את האפיק השיקומי, והפנה לפסיקה רלוונטית. כמו-כן ציין הסנגור, שהמשיב עובד ברעננה בשוק פירות-ירקות.

המשיב מסר לבית משפט קמא, שהוא מתגורר בחיפה בבית אמו, ומגיע מידי יום בתחבורה ציבורית למקום עבודתו ברעננה ומטופל ביחידה להתמכרויות בחיפה אחת לשבוע.

כמו-כן הביע המשיב את צערו בפני בית משפט קמא, טען שהשתנה ועבר טיפול משמעותי שנמשך על-פני 18 חודשים, והביע את תקוותו שבית המשפט ייתן לו הזדמנות. המשיב ציין, שהוא ביצע את העבירות השונות במהלך חייו בגלל מצבו הכספי, משום שלא ידע להתפרנס בצורה נכונה וכי כיום הוא מחזיר חובות וביקש שלא יוטל עליו קנס.

ט. בגזר הדין שניתן ביום 7.2.21 עמד בית משפט קמא על-כך שהערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה ממעשיו של המשיב הם ההגנה על שלום הציבור ורכושו, זכות הקניין של הפרט וההגנה על פרטיות האדם בביתו. מעבר לנזק הכלכלי גורמות עבירות מסוג זה לפגיעה בפרטיות ולאבדן תחושת הביטחון האישי בבתים.

בית משפט קמא ציין, כי העבירות בוצעו בין 16.11.18 עד 11.12.18 ביחס למספר דירות בחיפה בשיטת ביצוע דומה. העבירות באישומים מס' 2 ומס' 4 בוצעו תוך חבירה של שניים (המשיב ואדם נוסף). בכל הנוגע לאישום מס' 1 ולאישום מס' 3 החזיק המשיב ברכוש בעל שווי ניכר שנגנב בהתפרצויות לדירות.

בית משפט קמא הוסיף, כי באישומים מס' 2 ומס' 4 חלקו של המשיב הוא משמעותי הואיל ובאישום השני אדם אחר פתח את חלון חדר הכביסה, נכנס לתוך הדירה, איתר מפתחות, פתח את דלת הכניסה והכניס את המשיב פנימה, ואילו באישום הרביעי טיפס המשיב אל מרפסת הדירה, פתח את חלון המרפסת ונכנס פנימה בעוד אדם אחר מאבטח את האזור מבחוץ.

בית משפט קמא הוסיף, שכתב האישום כולו מתייחס לרכוש בעל שווי ניכר, בין אם מדובר בעבירות התפרצות וגניבה שיוחסו למשיב באישומים מס' 2 ומס' 4, ובין אם מדובר בעבירות של קבלת נכסים שהושגו בעוון שיוחסו למשיב באישומים מס' 1 ומס' 3.

לגבי התיק המצורף ציין בית משפט קמא, כי מדובר בעבירה של קבלת נכסים שהושגו בעוון המתייחסת לאירוע התפרצות בין 1.8.17 ל- 2.8.17 למלון הר הכרמל בחיפה, כשהמשיב נמצא מחזיק רכוש שכלל מזגן, מערכת הגברה, רמקולים וכיסאות מפלסטיק שנמצאו ברשות המשיב מספר ימים לאחר הגניבה.

בית משפט קמא קבע, כי ביחס לעבירות מושא התיק העיקרי מדובר באירוע אחד לפי סעיף 40 י"ג(א) של חוק העונשין, וזאת נוכח סמיכות הזמנים בין האירועים, שיטות הביצוע הדומות, מהות הרכוש שנתפס או נגנב, ובהתחשב בעובדה שהמשיב ביצע את העבירות, בין אם לבדו ובין עם אחרים, כחלק מאותה תכנית עבריינית.

לגבי התיק המצורף קבע בית משפט קמא, כי מדובר באירוע נפרד נוכח הפער בזמנים של למעלה משנה בין האירועים מושא התיק העיקרי לבין האירוע מושא התיק המצורף.

בהתחשב בעקרון ההלימה, בערכים החברתיים שנפגעו, מידת הפגיעה באותם ערכים, והנסיבות הקשורות בעבירה ובמדיניות הענישה קבע בית משפט קמא, שמתחם העונש ההולם ביחס לעבירות מושא התיק העיקרי הוא בין 12 לבין 24 חודשי מאסר בפועל.

ביחס לתיק המצורף קבע בית משפט קמא, כי מתחם העונש נע בין מאסר מותנה לבין מאסר בן מספר חודשים שניתן לרצותו בעבודות שירות.

בהתייחס לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה עמד בית משפט קמא על-כך, שהמשיב הודה בהזדמנות הראשונה לאחר תיקון משמעותי של כתב-האישום ובכך חסך מזמנם של הצדדים, העדים ובית-המשפט.

בית משפט קמא הוסיף, שלחובת המשיב הרשעות קודמות בעבירות סמים, רכוש והפרת הוראה חוקית. המשיב ריצה עונשי מאסר, ובכלל זה מאסר מכוח גזר דין של בית-המשפט לנוער. הרשעתו האחרונה של המשיב היא מיום 12.3.18. ביחס להרשעתו מיום 8.2.16 תלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה בן תשעה חודשים שהוא חב הפעלה וזאת לאחר שהמשיב הורשע בתיק הנוכחי בשתי עבירות של התפרצות למגורים + גניבות.

המשיב היה עצור מיום 11.12.18 עד 28.4.19, מועד בו עבר לאשפוזית לצורך גמילה.

ביום 21.5.19 עבר המשיב לקהילה טיפולית כשלמעשה שהה המשיב במסגרת סגורה הן באשפוזית והן בקהילה. בית משפט קמא ציין, כי לטענת הסנגור מרבית הרכוש נתפס והוחזר לבעלים. בית משפט קמא עמד גם על נסיבות חייו הקשות של המשיב, כמתואר בתסקירי שירות המבחן, והוסיף' כי המשיב עובד לפרנסתו, נוסע מידי יום מחיפה לרעננה והוצג מכתב של מעסיקו המציין שהוא שבע רצון ממנו, מודע לעברו הפלילי, ולדעתו עושה המשיב מאמץ אדיר להשתקם, לעלות לדרך הישר ומהווה דוגמא אישית ומופת.

בית משפט קמא הפנה להוראת סעיף 40ד' של חוק העונשין, המאפשר לבית המשפט לחרוג לקולא ממתחם הענישה אם מצא בית-המשפט כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם. בית משפט קמא מצביע על-כך, שהמשיב עבר הליך טיפולי משמעותי. בתאריך 19.4.20 עבר המשיב לשלב ג' בקהילת "אילנות" ומצא עבודה בחנות ירקות ברעננה, שם הוא מועסק עד היום.

המשיב משולב כיום בתכנית טיפולית הכוללת טיפול קבוצתי ופרטני, וממשיך לעבוד באותה חנות, למרות המרחק ממקום מגוריו (חיפה) הואיל ולטעמו עלול הוא להתקשות במציאת עבודה חדשה בתקופה זו.

בית משפט קמא הוסיף, כי שירות המבחן ציין, שלאורך השנים נעשו ניסיונות רבים לשלב את המשיב במסגרות טיפול שונות, אך כיום מגויס הוא לתהליך הטיפולי. עוד נכתב בתסקיר,

שהמשיב ביצע את העבירות נוכח תלותו בסמים. לפי דבריו נהג למכור את הפריטים הגנובים כדי לממן את צריכת הסמים שלו. המשיב מביע חרטה על מעשיו, מעונין לערוך שינוי בחייו לצורך שיקומו האישי, ועל מנת להימנע מלחזור לשימוש בסמים ולביצוע עבירות. ההליך המשפטי והחשש מפני עונש מאסר תורמים במידה רבה למסוגלותו של המשיב להתמיד בתכנית הטיפול. הקשר הטיפולי, כך צוין בתסקיר, מהווה גורם משמעותי בשיקומו של המשיב אשר זקוק להמשך הקשר הטיפולי במסגרת היחידה לטיפול להתמכרויות תחת פיקוח שירות המבחן.

בשים לב להמלצת שירות המבחן הגיע בית משפט קמא למסקנה, כי נוכח התהליך שעבר המשיב יש הצדקה לחרוג ממתחם העונש ההולם נוכח שיקולי שיקום ולאמץ את המלצות שירות המבחן למרות חומרת העבירות שביצע המשיב ועברו המכביד.

בית משפט קמא החליט לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 85 של חוק העונשין לאחר ששוכנע כי בנסיבות אלה לא יהא זה צודק להפעיל את המאסר המותנה חב ההפעלה משום שיש סיכוי לשיקומו של המשיב, והפעלת המאסר המותנה תסב לו נזק חמור.

בשים לב לתהליך שעבר המשיב ונוכח התרשמות שירות המבחן נחה דעתו של בית משפט קמא, כי אין סיכון לשלום הציבור נוכח הארכת המאסר המותנה. בין יתר הדברים הסתמך בית משפט קמא גם על דו"ח הוועדה הציבורית לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים (דו"ח ועדת דורנר).

על בסיס כל אלה הורה בית משפט קמא על הארכת המאסר המותנה בן 9 חודשים מושא ת"פ (שלום חיפה) 60769-10-15 מתאריך 8.2.16 בשנתיים נוספות, וכן הטיל על המשיב צו מבחן – סמים למשך 18 חודשים, כשבמהלך תקופה זו ישולב המשיב בתוכנית הטיפול ביחידה לטיפול בהתמכרויות בחיפה, ושירות המבחן יפקח על קיום התכנית הטיפולית והמשך ניקיונו של המשיב מסמים.

בית משפט קמא גם הטיל על המשיב צו של"צ בהיקף של 300 שעות.

י. המדינה ממאנת להשלים עם גזר-דינו של בית משפט קמא וערעורה מונח בפנינו.

נטען, שעבירות הרכוש נפוצות, מזיקות ופוגעות. האינטרס הציבורי ושיקולי הגמול וההרתעה מחייבים הטלת מאסרים בפועל בסוג זה של עבירות שיש בהן כדי לפגוע באופן אקוטי בקניינו של הציבור ובתחושת הביטחון.

ב"כ המדינה מצביעה בערעורה על פסיקת בית-המשפט העליון הקוראת להחמרת הענישה בעבירות הרכוש, וההתפרצות בפרט, כדי למגר את התופעה. עוד מדגישה המדינה, כי המחוקק קבע לצד עבירה זו עונש של שבע שנות מאסר ומכאן שכוונת החקיקה להחמיר בעונשם של מי שחודרים לבתי הזולת במטרה לגנוב.

ב"כ המדינה סבורה, שכל השיקולים והנתונים אמורים היו להוביל במקרה שבפנינו לענישה מחמירה יותר: ריבוי ההרשעות הקודמות, ביצוע העבירות כשעונש מאסר מותנה מרחף מעל ראשו של המשיב, והעובדה שהמשיב, שהוא רצידיביסט, ביצע שתי התפרצויות יחד עם שותפים שונים, ובעטיין נגרמו נזקים ממוניים קשים. בנוסף ביצע המשיב שלוש עבירות של קבלת רכוש שהושג בעוון.

נטען בערעור, שעל בית משפט קמא היה ליתן משקל גבוה יותר לריבוי הרשעותיו הקודמות של המשיב, החל מ-2010 עד 2018, כשבמהלך תקופה זו ריצה המשיב שלושה עונשי מאסר בפועל, וחרף כל זאת חזר ביצע את העבירות בגינן הורשע בהליך הנוכחי.

עוד נטען בערעור, שמן התסקירים עולה, כי למשיב דפוסי עבריינות מושרשים לצד עבר ממושך של שימוש בחומרים ממכרים וביצוע עבירות כדי לספק את צרכיו המידיים.

באשר להארכת המאסר המותנה בן 9 החודשים מדגישה ב"כ המדינה, כי עסקינן בתנאי חב הפעלה שהרי המשיב ביצע שתי התפרצויות. ב"כ המדינה מפנה בטיעוני ערעורה ל-ת"פ 60769-10-15 במסגרתו הטיל בית משפט קמא על המשיב ביום 8.2.16 את 9 חודשי המאסר על-תנאי הנ"ל (שהוארכו הפעם) ומציינת, שגם בהליך הקודם משנת 2016 הביע המשיב את צערו בפני בית משפט קמא, טען שהבין את הטעות שעשה, הבטיח שלא לחזור עליה, ולעבור טיפול גמילה בכלא. כך גם הבטיח לקצינת המבחן אך הבטחותיו, כך טוענת ב"כ המדינה, אינן הבטחות אמת. עובדה היא, שהמשיב חזר וביצע חמש עבירות ומכאן שהמשיב חוזר וגורם נזקים לרכוש הציבור ויש להענישו בצורה חמורה שהרי כשהועמד לדין בשעתו בבית המשפט לנוער התחשבו והוטל עליו צו של"צ, אך כשהמשיך לבצע התפרצויות נדון למאסרים בפועל, ומאסרים מותנים הופעלו, ולכן, כך טוענת המדינה בערעורה, אין סיבה לשוב ולהקל עמו על דרך הארכת מאסר מותנה חב הפעלה והסתפקות בשל"צ. ב"כ המדינה מדגישה, ששיקולי שיקום אינם חזות הכל.

המדינה מדגישה בערעורה, שאמנם שירות המבחן ממליץ על הארכת המאסר המותנה והטלת צו של"צ ואולם, בית-המשפט אינו מחויב להמלצות אלה ועליו לשים לנגד עיניו את האינטרס הציבורי במניעת המשך דרכו העבריינית של המשיב.

לטעמה של ב"כ המדינה, סיום ההליך בצו מבחן ושל"צ, ללא קנס וללא פיצוי לנפגעים, כשעסקינן בעבירות רכוש חמורות, כשהמשיב נושא על גבו עבר פלילי מכביד, ומאסר מותנה חב הפעלה בן 9 חודשים, הוא עונש החורג באופן קיצוני לקולא שעלול להעביר מסר שגוי למשיב ולזולתו. העדפת הפן השיקומי על-פני האינטרס הציבורי בכלל, ושל קרבנות העבירה בפרט, באופן חד צדדי, היא תוצאה שגויה המחייבת התערבות.

ב"כ המדינה מפנה בנימוקי ערעורה לפסיקה רלוונטית בעבירות התפרצות.

י"א. בדיון שהתקיים בבית משפט זה ביום 29.4.21, עמדה ב"כ המדינה על טענתה לפיה נוכח חומרת העבירות לא הייתה הצדקה להארכת המאסר המותנה חב ההפעלה מה גם שבפני אותו בית משפט עצמו שהטיל עליו את המאסר המותנה חב ההפעלה הביע המשיב בשעתו את צערו וטען כי הבין את הטעות, ואולם עובדה היא שהמשיב לא עמד בדיבורו.

הסנגור ביקש שלא תהא התערבות בגזר הדין של בית משפט קמא, נוכח תהליך השיקום שעבר המשיב, והפנה ל-ע"פ 6637/17 קרנדל נ' מדינת ישראל (18.4.18).

באשר לאפשרות שיוטל על המשיב עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות הביע הסנגור חשש שהמשיב עלול לאבד את מקום עבודתו הנוכחי דבר שלא יאפשר לו להיחלץ מן החובות שצבר.

בהחלטה שניתנה באות יום הופנה המשיב לקבלת חוות דעתו של הממונה על עבודות שירות (מבלי לפתח הסתמכות או ציפייה) ובחוות דעת הממונה מיום 18.5.21 נמצא המשיב מתאים לביצוע עבודות שירות במגבלות.

י"ב. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 10.6.21 חזרה ב"כ המדינה על כל הטענות שבערעור, ולטעמה, הגם שבית משפט קמא מוסמך היה לפעול לפי סעיף 85 של חוק העונשין, לא היה מקום לעשות כן במקרה דנן, מה גם שבהליך קודם משנת 2016 אמר המשיב לבית משפט קמא, שאיננו מתכוון לחזור על מעשיו והבטיח לעבור טיפול גמילה בכלא, אך למרות זאת חזר לבצע עבירות, ומכאן, כך לטענת ב"כ המדינה, היה מקום לגזור על המשיב עונש מאסר לריצוי בפועל ולהפעיל את המאסר המותנה.

גם לריצוי עונש המאסר בעבודות שירות התנגדה ב"כ המדינה מחשש שהמשיב יפרוץ לבתים נוספים.

הסנגור טען לעומת זאת, שעל המשיב הוטל צו מבחן למשך 18 חודשים, כך שאם ימעד המשיב יוחזר עניינו לבית משפט קמא. הסנגור הדגיש את הליך השיקום הארוך שעבר המשיב על-פני שנה ושבעה חודשים.

לטעמו של הסנגור, כל התערבות בגזר הדין של בית משפט קמא והטלת עונש מאסר בפועל תסיג את המשיב לאחור ותביא לכך שהמשיב יאבד את מקום עבודתו וימשיך לצבור חובות, בעוד שהמשיב, כמצוין בתסקיר, שומר כיום על רצף תעסוקתי.

בהתייחס להבטחותיו של המשיב (שלא קוימו) לבית משפט קמא בשנת 2016 עמד הסנגור על ההבדל בין הבטחה הניתנת על ידי מי שאינו עובר תהליך גמילה, לבין הבטחה הניתנת על ידי מי שעבר תהליך גמילה במשך שנה ושבעה חודשים, כפי שעשה המשיב הפעם.

הסנגור הפנה לפסיקה רלוונטית וטען, שגזר הדין של בית משפט קמא אינו סוטה ממדיניות הענישה הנקוטה במקרים בהם בית משפט מתחשב בכך שהנאשם עבר הליך שיקום מוצלח, המשרת גם את האינטרס הציבורי. הסנגור הגיש לעיוננו דברים שהעלה המשיב על הכתב.

י"ג. לאחר שנתנו דעתנו לכתבי האישום המתוקנים שהגישה המדינה כנגד המשיב, להרשעותיו הקודמות, לתסקירי שירות המבחן, לטיעונים לעונש בפני בית משפט קמא בכתב ובעל-פה, לגזר הדין של בית משפט קמא, לערעור המדינה, לחוות דעת הממונה על עבודות שירות, למכתבו של המעסיק מיום 25.4.21, למכתב העובדת הסוציאלית בדבר אישור טיפול ביחידה לטיפול בהתמכרויות, לטיעוניהם של ב"כ שני הצדדים בישיבות שהתקיימו בבית משפט זה מיום 29.4.21 ומיום 16.6.21, ולרבות לדברים שהעלה המשיב על הכתב, הגענו, לאחר התלבטות רבה, לכלל מסקנה לפיה יש לדחות בעיקרו של דבר את ערעור המדינה, פרט לכך שראינו מקום להאריך את תקופת צו המבחן וכן להגדיל את היקף שעות השל"צ.

י"ד. דעת לנבון נקל כי העבירות שביצע המשיב ובגינן הורשע חמורות הן, שהרי עבירת הפריצה לבית מגורים בכוונה לבצע גניבה (סעיף 406(ב) של חוק העונשין) היא עבירה מסוג פשע שהמחוקק קבע לצדה עונש של עד שבע שנות מאסר.

לפי כתב-האישום המתוקן בתיק העיקרי ביצע המשיב שתי עבירות התפרצות למגורים וגניבה, ביום 28.11.18 וביום 11.12.18, זאת לצד שלוש עבירות נוספות של קבלת נכסים שהושגו בעוון, מתוכן שתיים בתיק העיקרי, ואחת (מיום 1.8.17 למלון הר הכרמל) בתיק שמצורף. כמו-כן הודה והורשע המשיב באישום מס' 2 ובאישום מס' 4 שבתיק העיקרי גם בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע.

ט"ו. פסיקת בית-המשפט העליון מתייחסת בחומרה רבה לעבירת ההתפרצות לא רק מבחינה הפגיעה ברכוש אלא גם נוכח החדירה לתחומו האישי-משפחתי של הפרט, ולרבות הסיכון מפני עימות שעלול להתרחש בין הפורץ לבין מי שמצוי בדירה. מכאן הצורך להרתיע את היחיד ואת הרבים כדי למגר תופעה זו.

עיינו: ע"פ 7453/08 מדינת ישראל נ' אורן אואזנה פיסקה 8 (31.12.08).

מתחם הענישה בגין עבירת התפרצות לפי סעיף 406(ב) של חוק העונשין נע בין סף תחתון של 12 חודשי מאסר בפועל לבין 24 חודשי מאסר בפועל, עיינו:

עפ"ג (מחוזי חיפה) 38317-02-14 מדינת ישראל נ' חאלד תאיה, פיסקה 14 (24.4.14).

כמו כן עיינו בפסיקת בית-המשפט העליון באשר ליד הקשה שיש לנקוט בעבירות אלה שנועדו להשגת רווח קל על-ידי גניבת חפצי ערך תוך פגיעה ברכוש הזולת ובפרטיותו:

ע"פ 5560/06 כאמל דויאת נ' מדינת ישראל (30.10.06) ו-ע"פ 398/14 טל ערג' נ' מדינת ישראל, פיסקה 8 (16.3.14).

בנוסף הורשע המערער, כאמור כבר לעיל, לפי הודאתו, בביצוע שלוש עבירות נוספות של קבלת נכסים שהושגו בעוון וכן בשתי עבירות של קשירת קשר לעשות פשע.

ט"ז. נופך של חומרה מתווסף לעבירות שביצע המשיב בהביאנו בחשבון שלמרות גילו הצעיר (כבן 26) לחובתו שש הרשעות קודמות שתחילתן בשנת 2010 בבית המשפט לנוער.

בשלוש מהרשעות אלה נדון המשיב לעונשי מאסר לריצוי בפועל:

ביום 10.7.14 – 10 חודשי מאסר בפועל בגין התפרצות למגורים לפי סעיף 406 (ב) של חוק העונשין.

ביום 8.2.16 – 15 חודשי מאסר בפועל (כולל הפעלת תנאי) בגין גניבה והתפרצות למגורים.

ביום 12.3.18 – 6 חודשי מאסר בפועל ויום אחד בגין החזקת סמים שלא לצריכה עצמית והחזקת נכס חשוד כגנוב.

לא זו בלבד, אלא שאת העבירות מושא הדיון ביצע המשיב כשעונש מאסר מותנה בן תשעה חודשים שהוטל עליו ביום 8.2.16 תלוי ועומד כנגדו, כשהמאסר המותנה חב הפעלה שהרי המשיב הורשע בביצוע שתי פריצות. את עבירות הרכוש ביצע המשיב על רקע היותו מכור לסמים ובמטרה להשיג "כסף קל" למימון רכישת הסמים.

י"ז. למרות כל המפורט לעיל, שתוכנו מדבר בעד עצמו, ראה בית משפט קמא לנכון לאמץ את המלצת שירות המבחן להעדיף את האפיק השיקומי, להאריך את עונש המאסר המותנה, ולהטיל על המשיב צו מבחן וצו של"צ.

לא בלי היסוסים, ולאחר שחזרנו ועיינו בתסקירי שירות המבחן, בטיעוניהם של ב"כ הצדדים ובפסיקה הרלוונטית הגענו לכלל מסקנה שלא להתערב בגזר הדין של בית משפט קמא, למעט הארכת תקופת צו המבחן והגדלת היקף שעות השל"צ.

י"ח. סעיף 85 (א) של חוק העונשין קובע:

"על אף הוראות סעיף 56(ב), רשאי בית-המשפט שהרשיע אדם העובר טיפול למשתמשים בסמים, או שסיים טיפול כאמור, להשתמש בסמכותו לפי סעיף 56 יותר מפעם אחת, אם שוכנע כי לא יהיה זה צודק להפעיל את המאסר על-תנאי משום שיש סיכוי לשיקומו של אדם, כי הפעלת המאסר על-תנאי תסב לו נזק חמור, וכי אין סיכון לשלום הציבור בשל הארכת התנאי".

בית משפט קמא כותב בפיסקה 55 לפסק דינו, כי שוכנע שלא יהא זה צודק להפעיל את המאסר המותנה חב ההפעלה הואיל ויש סיכוי לשיקומו של המשיב. בית משפט קמא שוכנע, כי הפעלת המאסר המותנה תסב למשיב נזק חמור.

נוכח התהליך השיקומי שעבר ועובר המשיב ועל בסיס התרשמות שירות המבחן נחה דעתו של בית משפט קמא כי אין סיכון לשלום הציבור עקב הארכת המאסר המותנה.

י"ט. ב"כ המדינה סבורה, שאין להתבסס על הבטחותיו של המשיב והראיה לכך היא שב-ת"פ 60772-10-15, בפני אותו מותב, ביום 8.2.16, עמד המשיב לדין בעבירות התפרצות למגורים וגניבה. המשיב פנה, שם, לבית משפט קמא ואמר: "אני מצטער על מה שעשיתי. אני מבין את הטעות. לא מתכוון לחזור עליה. אני יעשה (כך במקור) טיפול בכלא עתלית כמו שאמרתי לקצינת המבחן".

והנה מילים יפות אלה של המשיב נמוגו כעשן, ולאחר שסיים לרצות את 15 חודשי המאסר שנגזרו עליו ב-ת"פ 60772-10-15, ואת 6 חודשי המאסר שנגזרו עליו ביום 12.3.18 בגין החזקת סמים שלא לצריכה עצמית והחזקת נכס חשוד כגנוב, שלח שוב את ידיו ברכוש הזולת וביצע בנובמבר-דצמבר 2018 את עבירות ההתפרצות, קבלת נכסים שהושגו בעוון וקשירת קשר לביצוע פשע, מושא התיק העיקרי.

לא ניתן לומר שחוסר האמון בו מתייחסת ב"כ המדינה להבטחותיו של המשיב משולל בסיס, והדבר מובן, ואולם, לצד זאת, אל לנו להתעלם מן הדרך השיקומית הקשה, הארוכה, והמוצלחת שעבר המשיב מאז נעצר בגין העבירות מושא הדין כאן ועד היום.

בעוד שבת"פ 60772-10-15 הבטחותיו של המשיב לבית משפט קמא שלא לחזור על מעשיו הרעים היו הבטחות סרק, הרי הפעם נראה כי הליך הגמילה והשיקום הארוך שעבר המשיב הוכתר בהצלחה.

כ. ראוי לציין, כי בגין העבירות הנוכחיות שהה המשיב במעצר מאחורי סורג ובריח מיום 11.12.18 עד תאריך 28.4.19 משמע, ארבעה חודשים ומחצה, ואין צריך לומר שתנאי המעצר קשים מתנאי המאסר.

ביום 28.4.19 עבר המשיב מן המעצר ישירות לאשפוזית, שם שהה עד 21.5.19, מועד בו עבר לקהילת "אילנות", המיועדת לטיפול בנפגעי סמים ואלכוהול.

ביום 13.7.20 עבר המשיב להוסטל, כהכנה לקראת יציאתו לחיים עצמאיים, ושם שהה עד תאריך 30.11.20.

תהליך השיקום של המשיב נמשך אפוא כשנה ושבעה חודשים לערך. לפי דו"ח הסיכום של קהילת "אילנות" הצליח המשיב לעמוד בתנאי המסגרת, לשמור על ניקיון מסמים, תפקד באופן מרשים והשקיע מאמצים להתמיד בדרך החיים החדשה שסיגל לעצמו.

כיום חזר המשיב להתגורר בבית אמו בחיפה והוא מצוי בטיפול היחידה לטיפול בהתמכרויות בחיפה, ולפי מכתב העובדת הסוציאלית מגיע באופן קבוע לפגישות ולבדיקות השתן.

לדעת שירות המבחן, המשך שילובו של המשיב בתחום הטיפול בהתמכרויות עשוי להפחית מרמת הסיכון לבצע עבירות דומות בעתיד.

יתר על כן, מאז אפריל 2020 עובד המשיב בחנות לממכר ירקות ברעננה, ומעסיקו, המודע לעבירות שהמשיב ביצע, מעריך אותו כעובד מסור, נאמן וחרוץ (התסקיר מיום 3.1.21 ומכתב המעסיק מיום 25.4.21).

כ"א. בנסיבות מיוחדות אלה, בהביאנו בחשבון את תנאי חייו הלא פשוטים של המשיב, ואת הליך השיקום הארוך שעמד בו בהצלחה ואשר עשוי, לפי הערכת שירות המבחן, למנוע ממנו לחזור ולהשתמש בסמים ולבצע עבירות, סברנו בסופו של יום, שלא להתערב בגזר הדין של בית משפט קמא, מה גם שהמשיב נתון בצו מבחן ויהא עליו גם לבצע של"צ, ושירות המבחן יפקח על קיום התכנית הטיפולית ועל המשך ניקיונו של המשיב מסמים (סעיף 85(ג) של חוק העונשין).

כ"ב. החלטה מעין זו היא חריגה, אך אין להימנע מללכת בדרך זו מקום בו הכף נוטה בבירור לכיוון הפן השיקומי, וכאשר נראה שהליכה בדרך זו, תוכל להביא לידי כך שהמשיב ינהל אורח חיים נורמטיבי ותשרת בכך את האינטרס הציבורי.

עיינו: ע"פ 8087/03 מיכאל כהן נ' מדינת ישראל (1.2.06), בפיסקה 5:

"5. ההכרעה בעניינו של המערער גרמה לנו התלבטות קשה. מן העבר האחד ניצבת העובדה שהמערער הצליח להתרומם מבור תחתיות, ולטפס במעלה התלול והמפרך של גמילה משימוש בסמים. מן העבר האחר ניצב מספרן הגדול וחומרתן של העבירות אותן הוא ביצע, עבירות שכרוכה בהן מידה רבה של חוצפה ותעוזה המאפיינות עבריין שאינו נתון למורא הדין. העולה מכך הוא אפוא כי ניסיון העבר מלמד שהסכנה הגלומה במערער זה הינה רבה, ומנקודת השקפה זו כליאתו כמו מתבקשת מאליה, במיוחד לנוכח העובדה שהוא שב ומעד שעה שמעל ראשו ריחף מאסר על-תנאי משמעותי.

מנגד, עובדה היא שהמערער עבר תהליך לא פשוט כלל, תהליך שרק לעיתים רחוקות מניב פירות של ממש. והרי זהו גם עניינה של החברה לנסות לשקם גם את מי שפגע בה, כדי לקטוע את המעגל האין סופי של ביצוען של עבירות, נשיאה במאסר, וחוזר חלילה.... "

ובהמשך:

"כאמור, ההכרעה בערעור זה היתה כרוכה בלבטים, ולבסוף שוכנענו כי עניינו של המערער נמנה על אותם חריגים בהם נוטה הכף בבירור לכיוון הפן השיקומי. כאמור, התנהגות המערער בניסיונו לשנות את אורחותיו נבחנה לאורך זמן, ועל כן נראה לנו כי מנקודת השקפתה של החברה, הנזק שיהיה כרוך במאסרו החוזר של המערער, יהיה גדול פי כמה מהסכנה הנשקפת ממנו אם יוסיף להתהלך חופשי תוך ניסיון להיחלץ כליל ממעגל הפשע". (ההדגשה שלנו).

עוד עיינו: בש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' אשר סויסה, פ"ד ס"ד(3) 101 (21.3.11), פיסקה 6:

"... הזיקה ההדוקה בין שימוש בסמים לבין עבריינות בכלל היא מן המפורסמות שאינה צריכה ראיה. קיים מעגל שוטה של שימוש בסם - צורך לממן את רכישת הסם - ביצוע עבירות לשם מימון רכישת הסם וחוזר חלילה. גמילה של עבריין מנגע הסמים היא הדרך להחזרתו לאורח חיים מתוקן וגם לחברה יש אינטרס של ממש בכך. האידנא, שכמעט כל דבר נשקל באמות מידה כלכליות, נאמר כי הצלחה בגמילה משתלמת לחברה גם בהיבט הכלכלי הצר, בהינתן כלל העלויות הכרוכות במצבו של המכור לסמים - החל בגמלת ביטוח לאומי המשתלמת לו, דרך המחיר שעולה להחזיק אדם במעצר/מאסר ודרך הנזקים הישירים והעקיפים הכרוכים בפשיעה, וכלה בהחזרתו של הנגמל למעגל החיים היצרני על כל הכרוך בכך. גם  המחוקק הכיר באינטרס חברתי זה, וקבע מנגנונים שנועדו לעודד עבריינים להיגמל מהסם. כך, סעיף 85 לחוק העונשין מאפשר לבית המשפט להאריך יותר מפעם אחת מאסר על תנאי אם נוכח כי "יש סיכוי לשיקומו של האדם, כי הפעלת המאסר על תנאי תסב לו נזק חמור, וכי אין סיכון לשלום הציבור בשל הארכת התנאי". נכונות בתי המשפט להכיר בפוטנציאל השיקומי של הנאשם גם בשלב המעצר, באה אפוא לממש את אינטרס הציבור כי נאשמים אלה ייטיבו את דרכם ויחדלו להיות נטל על הציבור אף בטרם הורשעו ונגזר דינם (בש"פ 4839/03 בוזגלו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.6.2003)).... ". (ההדגשה שלנו).

כ"ג. נוסיף, כי הגם שעמדת ב"כ המדינה הן בבית משפט קמא והן בפנינו (ישיבת 10.6.21 עמ' 4 לפרוט') הייתה שיש להפעיל את עונש המאסר המותנה בן 9 החודשים התלוי ועומד כנגד המשיב ולהטיל עליו עונש מאסר לריצוי בפועל, שקלנו במהלך הדיון אפשרות של הפעלת עונש המאסר המותנה בן 9 החודשים התלוי ועומד כנגד המשיב, וכן להטיל עליו עונש מאסר בחופף, באופן שהמשיב יוכל לרצות עונש מאסר זה בעבודות שירות (וכאמור, הממונה על עבודות שירות אישר את העסקת המשיב בעבודות שירות במגבלות), וכמו כן להטיל על המשיב עונש מאסר מותנה, ואולם, לאחר ששקלנו בדבר סברנו ש"שכרו ייצא בהפסדו" הואיל וביצוע עבודות השירות יביא בהכרח לקטיעת הרצף התעסוקתי של המשיב, העובד כאמור כבר לעיל, באותו מקום עבודה מאז אפריל 2020 לשביעות רצון מעסיקו, כשמקום עבודה מסודר הוא למעשה חלק מן ההליך השיקומי המוצלח שעובר המשיב.

בנסיבות מיוחדות אלה, וכדי לתת סיכוי של ממש להמשך ההליך השיקומי המוצלח של המשיב, נמנענו מלהפעיל את המאסר המותנה על דרך מתן הוראה לריצוי המאסר בעבודות שירות.

כ"ד. יחד עם זאת, ונוכח חומרת העבירות בהן הורשע המשיב, והרשעותיו הקודמות, סבורים אנו, שיש להאריך את תקופת צו המבחן (סמים) ולהעמידה על 24 חודשים ממועד גזר-דינו של בית משפט קמא (7.2.21), וכמו כן יש מקום להגדיל את היקף שעות השל"צ ולהעמידו על 420 שעות, וכך אנו מחליטים.

כ"ה. התוצאה מכל האמור לעיל היא כדלקמן:

בעיקרו של דבר אנו דוחים את ערעור המדינה וגזר דינו של בית משפט קמא יעמוד על כנו על כל חלקיו, אך למעט שני שינויים בפסקה 57 לגזר הדין של בית משפט קמא:

(1) האחד: במקום תקופת צו המבחן-סמים למשך 18 חודשים תבוא תקופת צו מבחן של 24 חודשים החל ממועד גזר-דינו של בית משפט קמא.

המשיב מוזהר בזאת, שאם יפר או לא יקיים הוראה מהוראותיו של צו המבחן יוטל עליו עונש נוסף על העבירה המקורית, במקום צו המבחן, הכל לפי סעיף 20 של פקודת המבחן.

(2) השני: במקום צו של"צ בהיקף של 300 שעות תבוא תקופת צו של"צ של 420 שעות.

המשיב מוזהר בזאת, שאם יפר או לא ימלא אחר צו השירות, יבוטל הצו ויוטל על המשיב עונש נוסף על העבירה המקורית במקום צו השירות, הכל בהתאם לסעיף 71ד' של חוק העונשין.

למזכירות בית-המשפט:

(1) יש להביא בהקדם צו מבחן מתוקן לחתימת האב"ד.

(2) יש להמציא את העתק פסק הדין לשירות המבחן למבוגרים.

(3) יש להמציא את העתק פסק הדין לממונה על עבודות שירות.

ניתן היום, כ"ח תמוז תשפ"א, 08 יולי 2021, בהעדר הנוכחים.