לפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין עבירה של שימוש בטלפון בניגוד לתקנה 28(ב)(1)(א) לתקנות התעבורה, עבירה מיום 2.12.18.

על פי המשיבה, הדו"ח שולם ביום 17.1.19; ובשעה שהקנס בגין הדו"ח שולם, מוחזק המבקש כמי שהודה והורשע בביצוע העבירה, ונשא את עונשו בגין העבירה כאמור; ועל פי הפסיקה, הארכת מועד להישפט אחרי שהקנס שולם הינה אפשרית במקרים מיוחדים ובנסיבות חריגות ביותר (ראו עפ"ת (מחוזי חיפה) 17433-12-18 קרן מרקו נ' מדינת ישראל 28.12.2018; עפת (מחוזי חיפה) 58377-05-20 אלישע נ' מדינת ישראל, 11.6.20; עפ"ת (מחוזי חיפה) 17161-01-21 נהיל נ' מדינת ישראל, 19.1.21; עפ"ת (מחוזי חיפה) 56924-02-21 הרשה נ' מדינת ישראל, 10.3.21).

לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה והתגובה, אינני סבורה שהמבקש הראה שקיימים טעמים מיוחדים ונימוקים חריגים המצדיקים להיעתר לבקשה להארכת מועד להישפט למרות שהדו"ח שולם, והמבקש לא עמד בנטל המוטל לפתחו.

בענייננו, המבקש כלל אינו מתייחס בבקשה לנסיבות תשלום הדו"ח, ואך טוען כי הגיש בקשה להישפט במועד מאחר וכופר. אלא שאין בטענה זו כדי להקים עילה למתן ארכה להישפט, וראו והשוו לרע"פ 2937/17 פלדמן נ' מדינת ישראל ורעפ 641/19 ‏אייל מילר נ' מדינת ישראל - מקרים בהם נדחו בקשות להארכת מועד להישפט הגם שבקשה להישפט הוגשה במועד ושולם הקנס ללא ידיעת המבקש. והלוא אם בעניין פלדמן ומילר נדחו בקשות להארכת מועד להישפט, קל וחומר בענייננו, שבענייננו המבקש כלל אינו מתייחס לנסיבות תשלום הדו"ח. וראו גם עפ"ת (מחוזי ב"ש) 39902-11-20 אברהם בסר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 02.12.2020), כפי שאושר ברע"פ 92/21 (27.1.21) – שם נדחתה טענת המערער כי לא ניתן לראות הודאה בכך שאשתו שילמה את הדו"ח ללא ידיעתו. וראו גם עפ"ת (מחוזי י-ם) 42038-10-18 שאנון רחל נוסן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 01.03.2019) בעניין תשלום דו"חות בגין עיקולים, ודחיית טענתה של המערערת לפיה נפלה תחת ידיה שגגה בשעה ששילמה את הדו"חות בשל היותה עולה חדשה, שאינה מבינה את השפה ואת המנהגים במדינת ישראל; עפ"ת (מחוזי חיפה) 504-02-20 בסיס נ' מדינת ישראל, 1.3.20 - מקרה בו נטען בערעור כי הקנס שולם על ידי בת זוגו של המערער; ועפ"ת (מחוזי חיפה) 57139-01-21 שדיד נ' מדינת ישראל, 4.3.21, שם נדחתה הבקשה בטענה לתשלום הקנס עקב מבצע להסדרת חובות מבלי שהמבקשת קיבלה את הדוח לידיה ומבלי שהבינה את משמעות התשלום. הוא הדין בענייננו.

יתרה מכך, לא ניתן להתעלם מהשיהוי הרב בהגשת בקשה זו לבית המשפט מצידו של המבקש. גם אם, לשיטתו של המבקש, הוא שלח את הבקשה להישפט במועד, לא היה עליו להמתין מעל שנתיים עד שהגיש את הבקשה להארכת מועד להישפט, ואין בתצהיר המבקש הסבר סביר לשיהוי הניכר. וראו עפ"ת (מחוזי חיפה) 17161-01-21 נהיל נ' מדינת ישראל, 19.1.21, כב' השופט בולוס: "המדובר באיחור של למעלה משנתיים אשר שומט את הקרקע כליל תחת בקשתו של המערער שכן המבקש להישפט לא יושב בחיבוק ידיים שנתיים אלא עוקב ומברר אשר עלה בגורל בקשתו (רע"פ 4122/17, רע"פ 7839/08)."

הבקשה אף אינה מעלה נימוקים ממשיים לעיוות דין. על פי הפסיקה, אין די בהכחשת העבירה בכדי להקים חשש לעיוות דין, ועל הטוען לקיומה של עילה זו להציג טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (פורסם בנבו, 25.03.2018)). ובענייננו, למעט הכחשה כללית, אין בתצהיר המבקש כדי לתמוך את טענות ההגנה בראיות מספיקות; "ולא די שכל פעם תונח בפני בית משפט גרסה נוגדת לאמור בדוח, הדבר יקנה עילה לביטול או להארכת מועד להישפט." (עפת (מחוזי חיפה) 58377-05-20 אלישע נ' מדינת ישראל, 11.6.20).

לפיכך, הבקשה נדחית, בלא צורך בדיון במעמד הצדדים (רע"פ 9142/01 סוריאה אטילה נ' מדינת ישראל).

ההחלטה תומצא לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב ניסן תשפ"א, 04 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.