1. התביעה שבפניי היא תביעה לפיצוי בגין נזקים בסך של 122,639 ₪ שנגרמו לרכב התובע. לטענת התובע, הנזקים נגרמו לרכבו בתאונה מיום 7.12.2019. לטענת התובע, בעקבות התאונה נגרמו לו הנזקים הבאים: נזק לרכב בסך 115,114 ₪, שכ"ט שמאי בסך 2,925 ₪, שכ"ט עו"ד 600 ₪, אובדן זמן, טרדה ועוגמת נפש בסך 4,000 ₪.
2. לטענת התובע, ביום 7.12.2019 רכבו, מסוג מרצדס מס' רישוי: 95-709-74 (להלן: "רכב התובע") נפגע מרכב מסוג אופל מס' רישוי 78-037-53 שהיה מבוטח אצל הנתבעת. לטענת התובע, הנהג ברכב הנתבעת, מר ניסים חיון (להלן – "ניסים"), הוא שאחראי לתאונה ולכן על הנתבעת לפצות אותו בגין כל הנזקים שנגרמו לו כתוצאה ממנה.
3. לטענת התובע, בזמן התאונה נהג ברכבו חברו, ניר אבוטבול (להלן: "ניר"). לטענת התובע, ניר היה בנסיעה ליד מתחם קניות "בילו סנטר", ואז פגע בו רכב הנתבעת מאחור והדף אותו אל עבר עמוד תאורה שניצב בצד הדרך. לאחר האירוע, החליפו הנהגים פרטים ביניהם ורכב התובע נגרר מהמקום.
4. מאחר שרכבו של התובע לא היה מבוטח בביטוח מקיף, ואילו רכב הנתבעת היה מבוטח בביטוח מקיף, פנה התובע אל הנתבעת בדרישה לקבל פיצוי.
5. לטענת הנתבעת יש לדחות את התביעה. לטענתה, התאונה ארעה בנסיבות שונות מאלה שמתוארות בכתב התביעה. עוד טענה הנתבעת כי האירוע אירע במכוון או מתוך כוונת התובע להגדיל במכוון את נזקי רכבו, על מנת להוציא ממנה כספים במרמה.
6. הנתבעת גם העלתה טענות לעניין שיעור הנזק. הנתבעת טענה, כי כל פניותיה לתובע להעמיד את רכבו לבדיקה על ידי שמאי מטעמה, לא נענו וכי התובע העלה שלל של תירוצים: תחילה טען שרכבו נמכר תוך שהעביר זיכרון דברים, לאחר מכן הציג בפניה חשבונית תיקון, ממנה עולה כי הסכום ששילם התובע עבור תיקון הרכב הינו נמוך משמעותית מהסכום הנקוב בכתב התביעה.
7. עוד טוענת הנתבעת, כי יש לדחות את הדרישה לפיצוי בגין עוגמת הנפש על סך 4,000 ₪, שכן רכיב זה לא הוכח כלל. עוד לטענתה, יש לדחות את הפיצוי בגין שכ"ט עו"ד בשל הוצאת מכתב דרישה, משום שרכיב זה אינו בר פיצוי ולבית המשפט הסמכות לקבוע הוצאות משפט.

דיון והכרעה:

1. התובע עצמו לא היה במקום האירוע בעת התאונה. הוא שמע על התאונה מניר, שהוא שנהג ברכב. יוצא, אפוא, כי גרסתו של התובע עצמו לאופן קרות התאונה הינה בגדר עדות שמיעה כמשמעו בסעיף 39ב(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971.
2. גרסתם של התובע ושל ניר לא הותירה רושם מהיימן. מעבר להתרשמותי הבלתי אמצעית מעדותם, גם התגלו סתירות רבות בין הגרסאות שמסרו, ובין עדויותיהם לראיות אחרות שהוגשו בתיק זה. כפועל יוצא מכך הגעתי לכלל מסקנה שלא עלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו ולהוכיח שהתאונה אכן אירעה באופן שטען לו בכתב התביעה.
3. בכתב התביעה תוארה התאונה כך:

"בתאריך 7.12.2019 ארעה תאונת דרכים שנסיבותיה כדלקמן:

בשעה 20:00 או בסמוך לכך, בקריית עקרון, עת נסע רכב התובעת בנתיב נסיעתו כדין ובהתאם לתוואי הדרך, הגיח לפתע רכב הנתבעת פגע ברכב התובעת מאחור והדפו אל עבר עמוד בצידה של הדרך, וכתוצאה מכך גרם ברשלנותו הבלעדית לאירוע דנן." (סעיף 7א. לכתב התביעה).

1. בטופס ההודעה שצירף התובע לכתב התביעה (נספח ה') נכתב: "רכב צד ג' נכנס בי מאחור ונהדפתי על עמוד."
2. אין בכתב התביעה, או בטופס ההודעה, שום התייחסות למזג האוויר. לעומת זאת, בעדותו החופשית, כשהתבקש לתאר את התאונה, הדגיש ניר שוב ושוב את הגשם השוטף שלטענתו ירד בזמן התאונה:

"ממה שאני זוכר, נסעתי בלילה והיה קצת חשוך כי היה חורף, ירד גשם במרמה (כך במקור, צריך להיות "ברמה" ה.א.) שזה מתנפץ על השמשה ואי אפשר לראות כלום. האטתי קצת במהירות שהייתי בה, ירדתי טיפה, הרגשתי מכה מאחורה ופשוט הכביש ובגלל שהכביש היה רטוב כאילו הרכב ממש סטה לתוך עמוד ונעצר שם. הרכב שהיה מאחוריי נתן לי מכה. אני נהגתי ברכב של המרצדס." (ההדגשות אינן במקור – ה.א.) (עמוד 3 שורה 11-14).

1. גם בהמשך ניר שב והדגיש שירד גשם שוטף בחוץ (עמוד 7 שורה 36, עמוד 8 שורה 1-3). תמוה, שלמרות שבבית המשפט טען ניר שלגשם יש תפקיד משמעותי בארוע התאונה, אין לזה זכר בכתב התביעה או בטופס ההודעה.

1. בנוסף, עדות זו של ניר, אודות הגשם השוטף שכביכול ירד אז במקום, כלל אינה מתיישבת עם התמונות שצורפו לחוות הדעת של התובע, בהן נראה הכביש יבש לגמרי ולא רואים שום סימן למגבים על שמשת הרכב. משעומת ניר עם נתונים אלה היו תשובותיו מתפתלות, ורחוקות מלעורר אמון (עמוד 8 שורה 21-36, עמוד 9 שורה 1-26).
2. גם המומחה מטעם התובע קובע, שלא ירד גשם ביום התאונה (עמוד 17, שורה 8-12).
3. סתירה נוספת מצויה בכך שניר העיד שהתובע הוא שהזמין את הגרר על מנת לגרור את הרכב ממקום התאונה, וגם טען שהמתין במקום התאונה עד שהתובע הגיע לשם (עמוד 10 שורה 27-36) טען התובע שהוא בכלל לא הגיע למקום לאחר התאונה (עמוד 12 שורה 36, עמוד 13 שורה 1-6).

1. ניר, כאמור, העיד שהתובע הזמין את הגרר. התובע, לעומת זאת, העיד בבית המשפט שהוא לא זוכר מי הזמין את הגרר. זאת, אף שלחוקר הנתבעת הוא אמר שהוא זה שהזמין את הגרר, וכי עשה זאת דרך חברת הביטוח (דו"ח חוקר, עמוד 27 שורה 25-26, עמוד 28 שורה 24-27, עמוד 29 שורה 1-2).
2. למעשה, כל התנהלותם של ניר ושל התובע בקשר לתאונה תמוהה, בשלון המעטה. החל מטענותיהם התמוהות אודות הנסיבות והסיבות לכך שהתובע נתן את הרכב לניר, עובר דרך שויון הנפש שהפגינו שניהם, ניר כשהתרחשה התאונה, והתובע כשנודע לו עליה, וכלה בהתנהלותו של התובע מול ניסים, שעל פי הנטען היה אחראי לתאונה.
3. ניר, שהוא בעלים של רכב שהוא עצמו מגדיר כ"רכב יוקרה" (עמ' 4 ש' 12), טען שהחליף רכבים עם התובע. לשאלה למה החליפו רכבים, השיב "סתם" (עמ' 4 ש' 17).הוא אפילו לא ידע לנקוב בסיבה שהביאה אותו לקחת דווקא אז את רכב התובע. באופן מוזר, למרות שלקח בהשאלה רכב מסוג מרצדס, שהוא עצמו מגדיר כרכב יוקרתי, ניר טוען שהוא כלל לא התרגש ולא התרגז כשארעה התאונה, אף שלטענתו התאונה הייתה באשמתו של ניסים (עמ' 5 ש' 9-11), ולמרות שהוא בכלל לא ידע ולא בירר אם יש למרצדס ביטוח (עמ' 7 ש' 18,26).
4. גם התנהלותו של התובע תמוהה. הוא משאיל לניר רכב מרצדס יוקרתי ויקר, וכשזה מעורב בתאונה, הוא מפגין רוגע ושויון נפש (עמ' 10 ש' 3, עמ 12 ש' 25-33). גם התנהלותו אחרי התאונה תמוהה, שכן אף שלא היה לו ביטוח מקיף לרכב, הוא טוען שאחרי התאונה הוא בכלל לא פנה לניסים. רק כאשר הבין שטענה זו נשמעת בלתי הגיונית, טען שייתכן והיה עמו בקשר אלא שהוא אינו זוכר (עמוד 14 שורה 5-23) זאת, אף שלחוקר הנתבעת סיפר התובע באופן נחרץ שהוא לא היה בקשר עם נהג הנתבעת (דו"ח חוקר, עמוד 29 שורה 22-24, עמוד 30 שורה 3-15).
5. אם לא די בכך, התובע אפילו אינו זוכר כיצד שילם למוסך עבור תיקון הרכב: האם במזומן אם לאו (עמוד 14 שורה 32-33).
6. מכל האמור ברור מדוע אינני מאמינה כלל לניר, ולגירסתו אודות התאונה. לכאורה, די בכך, שכן התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח שהתאונה אירעה באופן שלו טען בכתב התביעה, ויש לדחות לכן את התביעה.
7. יחד עם זאת אוסיף, שמסקנתי, לפיה יש לדחות את התביעה, מבוססת גם על נימוקים נוספים.
8. כמו עדותו של ניר, גם עדותו של ניסים, נהג הנתבעת, הותירה רושם שלילי ובלתי מהיימן. עדותו הייתה מתחמקת מאוד ורב הנסתר בה על הגלוי. הוא הרבה לטעון שאינו זוכר, וטען שבשל פציעת ראש במהלך שירותו הצבאי הוא איבד את הזיכרון לטווח קצר ובכלל זה את פרטי התאונה (עמוד 20 שורה 26-28). טענות אלה לא נתמכו במסמכים רפואיים (עמוד 20 שורה 29-36), והן גם אינן מתיישבות עם העובדה שהוא עצמו העיד שהוא מנהל שתי חברות ומעסיק 30 פועלים (עמ 19 ש' 21-23).
9. ניסים טען שהוא אינו זוכר אם רכב התובע שנסע לפניו היה בנסיעה או בעצירה. "אני לא יודע לומר אם הרכב שלפניי נסע או עמד. אני לא יכול לומר את זה מזיכרון, וזהו פתאום בום. נכנסתי בו." (עמוד 19 שורה 6-7).
10. משנשאל לגבי הנזק שנגרם לרכב התובע השיב: "...אני מעיד עדות שאני לא מאמין בה כי אני לא זוכר כלום. חלפו שנתיים וחצי אירוע מזדמן ושטחי. אני לא מתעמק בו ואני לא זוכר אותו מילאתי דו"ח, הפקידה שלחה אותו אפילו לא אני והגיע חוקר ועבר, מי זוכר." (עמוד 19 שורה 14-16).
11. בהמשך עדותו, משנשאל אם רכב התובע נפגע מקדימה השיב ניסים: "אני מבין שמצפים ממני לתשובה מוחלטת, אני אשקר אם אני אגיד שאני זוכר. אני מסתכל לשופטת בעיניים, אני לא זוכר. יש לי שתי חברות, יש לי 30 פועלים, נכנסתי בבן אדם והראש שלי כל כך טרוד. מי זוכר את הדברים הללו בכלל." (עמוד 19 שורה 21-23).
12. משנשאל, אם כתוצאה מפגיעת הרכב שלו, רכב התובע נכנס בעמוד השיב: "אני זוכר שהיה עמוד והרכב היה קרוב לעמוד ואף ציינתי את העמוד בדו"ח, וזהו. שם זה מסתיים. אני לא יודע איך ולמה. לא בחנתי את הדברים." (עמוד 19 שורה 28-29).
13. גם משנשאל בנוגע לתמונות, ניסים השיב כי הוא אינו זוכר ובהמשך השיב, כי הוא לא צילם את הרכבים לאחר התאונה. זאת, בניגוד לעדותו של ניר (עמוד 19 שורה 33-36).
14. כאמור, לאורך כל חקירתו טען ניסים שהוא אינו זוכר דבר מהתאונה:

"ש. כשאתה הגעת היון לדיון ידעת שאתה לא זוכר שום דבר מהתאונה?

ת. אמת." (עמוד 20 שורה 29-30).

1. תמוה איפה שדווקא את מזג האוויר הגשום ביום התאונה, זכר ניסים בוודאות:

"ש.ב.מ. את זה שהיה גשם, אתה זוכר לומר?

ת. בוודאות...

ש.ב.מ. היה גשם חזק, או טפטוף?

ת. לא זוכר. אני זוכר שהתנאים לא היו מחמיאים לכלום, לא לנהיגה לא לצאת מהרכב.

ש.ב.מ. הראו לי תמונות שנאמר לי שהתמונות צולמו ישר אחרי התאונה, ולא רואים סימנים בכלל לזה שירד גשם, הכל נראה יבש לגמרי. יכול להיות שאתה לא זוכר נכון ולא ירד גשם?

ת. לא. גשם אני זוכר בוודאות אבל את התמונות אני לא יודע להסביר. זה היה לילה גשום וחשוך." (עמוד 20 שורה 1-2, 11-15).

1. תשובותיו של ניסים, אפילו על עניינים טכניים, כמו למשל כשנשאל מדוע לא הביא מסמכים רפואיים המעידים על הפגיעה הנטענת בזיכרון, היו תשובות מעורפלות ומתפתלות:

"ש. כשקיבלת את ההזמנה לבית המשפט, לא ידעת בשביל מה אתה מוזמן?

ת. לא.

ש. אז לא התקשרת למשרד שהזמין אותך לשאול למה מזמינים אותך?

ת. התקשרתי.

ש. ולא אמרו לך למה אתה מוזמן?

ת. לעדות לא אמרו לי איזה עדות. אמרו לי רק שעשיתי תאונה ואני צריך להעיד.

ש. לא שאלת איזה תאונה?

ת. כן, ביקשתי את הדוח ושלחו לי אותו.

ש. אז למה אתה אומר שאמרו לך "הכי למעלה שיש" אמרו לך בדיוק על מה אתה אמור להעיד?

ת. לא, כי מצד אחד אומרים לי לבוא להעיד ומצד שני דרישה לתשלום וזה לא מסתדר לי בראש." (עמוד 21 שורה 1-11).

1. עד כדי כך היו תשובותיו של ניסים מתפתלות ולא הגיוניות, עד שהערתי על כך במהלך הדיון (עמוד 21 שורה 12-13).
2. מעדויותיהם של ניר וניסים עולה רושם כי עדויותיהם אודות התאונה לא היו אמת, וכי שניהם ניסו להסתיר, מסיבותיהם, את נסיבותיה האמיתיות של התאונה.
3. מסקנה זו מתיישבת עם ממצאיו של בוחן התנועה מטעם הנתבעת, דן בירס, שציין בחוות דעתו, כי גרסאות הנהגים אינן מתיישבות עם נסיבות האירוע, וכי ניתוח ממצאי הנזק שבחזית רכב התובע ביחס לצורת המגע עם העמוד, מעלה סימני שאלה בשל אי התאמה לנסיבות המקרה (סיכום חוות הדעת, פסקאות 1-2, עדותו עמוד 22 שורה 29-30, עמוד 23 שורה 1-2, עמוד 24 שורה 13-14). לפי הנתונים שהיו בפניו קבע בירס שהתאונה אירעה בעת שניר נסע במהירות וביצע עקיפה מצד שמאל ואז שב ימינה לנתיבו במהירות. מסקנה מתיישבת, לפחות לכאורה, עם עדותו של ניר, שטען שלקח בהשאלה את רכב התובע משום ש "רציתי אוטו אחר להסתובב איתו, יותר חזק ויותר מהיר"(עמ' 5 ש' 5).
4. בירס מצא שבעת המגע בין כלי הרכב, רכב התובע היה בסטייה ימינה ולא במנח של נסיעה ישר בנתיב הנסיעה לפני רכב הנתבעת. מסקנתו הייתה, כי בנסיבות שנוצרו - התקצרות מרחק העצירה - לא יכול היה ניסים למנוע את התאונה, ומשכך האחריות לקרות התאונה ולכלל הנזקים בכלי הרכב רובצת לפתחו של ניר (פסקה 6 לפרק הסיכום בחוות הדעת).
5. למסקנה דומה הגיע החוקר מטעם הנתבעת, רון זוהר, שציין בדו"ח שערך כי:

"מניתוח ממצאי החקירה בכללותם, עולה ספק בדבר אמיתות הדיווח, כאשר אנו סבורים כי כלי הרכב המעורבים, ניזוקו בנסיבות אחרות מאלו שדווחו, ככל הנראה באירועים נפרדים..." (סעיף הסיכום, עמוד 12 לחוות הדעת, וכן עדותו בעמוד 24 שורה 32-34, עמוד 25 שורה 1-7).

סוף דבר –

1. לאור כל האמור, ומאחר שאינני מאמינה שהתאונה התרחשה באופן שתואר בתביעה, אני דוחה את התביעה, אף מבלי להכריע בשאלה אם עלה בדי התובע להוכיח את הנזק שלו טען.
2. התובע יישא בהוצאות הנתבעת (שכר עדים ומומחים), ובנוסף גם בשכ"ט עו"ד לנתבעת, בסך 11,486 ₪. סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תעביר עותק פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"א תמוז תשפ"ב, 20 יולי 2022, בהעדר הצדדים.