עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 18.10.19, בה היו מעורבים רכב התובעת ורכב הנתבעת 1, שהיה מבוטח באותה העת ע"י הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעות").

לטענת התובעת, בעת שהוסע רכבה מאחורי רכב הנתבעות, החל לפתע רכב הנתבעות בנסיעה לאחור, פגע ברכבה וגרם לו את הנזקים המפורטים בחוות דעת השמאי מטעמה. התובעת עתרה לחייב את הנתבעות לפצותה בגין שיעור הנזקים לרכב, שכ"ט שמאי, ירידת ערך וימי עמידה של הרכב, בסך כולל של 26,974 ₪.

הנתבעות הכחישו אחריות הנהג מטעמן לתאונה, בטענה שרכב התובעת הוא זה אשר פגע ברכבן מאחור. כן, הוכחשו הנזקים הנטענים.

בדיון שהתקיים לפניי, שמעתי את עדויות הנהגים. בהסכמת הצדדים, נשמע עד התובעת – שהינו תייר שמתגורר בחו"ל – באמצעות שיחת וידאו. עד הנתבעת התייצב להעיד בעדות פרונטאלית בבית המשפט.

לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי בכלל הראיות שהובאו לפניי ושמעתי טיעוני ב"כ הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. להלן יפורטו נימוקיי מסקנתי. בהתאם להוראות תקנה 82(ב), לתקנות סדר הדין האזרחי, ינומק פסק הדין באופן תמציתי;

כידוע, נטל השכנוע מוטל על כתפי התובעת. משמעות הדברים היא, כי על מנת לזכות בתביעתה, על התובעת לשכנע את בית המשפט, כי הסבירות שגרסתה היא הנכונה בשיעור של 51% לפחות. לפיכך, במקרה שבו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות  סותרות שהם מעלים – שקולות, הרי שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו ותביעתו תידחה.

במקרה דנן, עסקינן במצב ראייתי של גרסה כנגד גרסה, ומשכך על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות, כדי לתמוך באיזו מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

בחינה כאמור מעלה כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת תביעתה;

בשל אילוצי העד ומקום מגוריו בחו"ל נשמעה עדותו, לבקשת התובעת, בשיחת וידאו. ודוק, העדות לא נשמעה ב"היוועדות חזותית" כהגדרתה בתקנה 72 לתקסד"א באופן שנתקיימו כלל התנאים הטכניים, הנדרשים על מנת להביא לשמיעה מיטבית של עדות מרחוק, אלא בשיחה באמצעות אפליקציית "וואטסאפ". באופן זה, מוגבלת האפשרות לבצע תקריב של מסמכים, להדגים אופן התרחשות התאונה, וחסרים אלמנטים נוספים בעדות שיש בהם בכדי להקשות על קבלת תמונה מלאה. זאת ועוד, העד העיד בשפה האנגלית, ללא תרגום השאלות והתשובות, מה שהוביל לגריעה נוספת מן היכולת של בית המשפט להתרשם מאותנטיות עדותו. יש להניח, כי משיקולי עלות אל מול תועלת, בחרה התובעת במקרה דנן לחסוך בעלויות הבאתו של העד מטעמה לאולם בית המשפט וכן בעלויות תרגום, ואולם במקרה כזה על התובעת גם לשאת בסיכון הראייתי של פגיעה באפשרותו של בית המשפט להתרשם באופן מלא מהעד ומגרסתו.

יתרה מן האמור, אף שאין חולק כי רעייתו של עד התובעת הייתה עימו ברכב בעת התאונה, לא הובאה לעדות מטעם התובעת, וזאת מבלי שניתן לכך הסבר כלשהו. ברי, כי התובעת הכירה את גרסת ההגנה ואת נטלי הראיה בהליך ומכאן חזקה עליה שהבינה את חשיבות עדותה של העדה הנוספת, כמו גם את המשמעות הראייתית של בחירתה שלא לזמנה לעדות מטעמה.

יוער, כי לא נעלמה מעיני העובדה שגם עם נהג הנתבעת היה נוסע שלא הובא לעדות, אולם נטען כי מדובר בתושב שטחים ומכל מקום, הנטל הראשוני מוטל ממילא על התובעת.

שני העדים שנשמעו, עמדו כל אחד על גרסתו. ברי, כי שתי הגרסאות אינן יכולות לדור בכפיפה אחת. משלא נמצאה ראייה שיש בה להטות את הכף דווקא לטובת גרסת התובעת, נותרו שתי הגרסאות מאויינות ומכאן כי דינה של התביעה להידחות.

אשר על כן, התביעה נדחית.

אני מחייבת את התובעת בשכ"ט עו"ד הנתבעת, בסך של 4,734 ₪, וכן בשכר העד כפי שנפסק.

ניתן היום, י' טבת תשפ"ג, 03 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.