התובע רכש מהנתבע רכב משומש, כנגד הבטחתו המפורשת של הנתבע כי אין פגיעה בשלדת הרכב וכי, למעט מכה קלה בדופן, הרכב תקין לחלוטין.

את התביעה הגיש התובע נגד הנתבע ונתבעת נוספת, חב' שרק רכב (2002) בע"מ (להלן: "שרק"), אשר נמחקה בהסכמה מהתביעה, אך לא לפני שהגישה כתב הגנה מטעמה ואף התייצבה לדיון הראשון בתיק.

טענות התובע -

בכתב התביעה טען התובע כי שילם עבור הרכב סכום של 20,000 ₪ ותבע סכום נוסף של 2,000 ₪ ללא פירוט בגין מה נתבע רכיב זה.

בתביעתו פירט התובע כיצד דרש את הבטחתו של הנתבע לפני רכישת הרכב כי לרכב אין עבר של תאונות וכי בעיקר אין כל פגיעה בשלדה, וזאת במספר הזדמנויות שונות. יתרה מכך, במהלך הדיון הושמעה הקלטה בין הנתבע לאביו של התובע, שם נשאל הנתבע האם יש פגיעה בשלדה וזה השיב כי הכל תקין. על סמך הבטחה זו, כך לטענת התובע, רכש את הרכב מהנתבע ביום 25.02.21.

והנה, כבר ביום 26.02.21 גילה התובע נזילת מים מחלון הגג ברכב. כשהודיע התובע לנתבע על נזילת המים, טען תחילה כי ככל הנראה מים חדרו בעת שטיפת הרכב ואין מדובר בתקלה. בהמשך, מש המשיכה הנזילה והתובע התלונן כי הרכב מוצף, הציע הנתבע לתקן זאת בעצמו – כך לפי התכתבויות בין הצדדים שהוצגו לבית המשפט. התובע טען כי שילם מכיסו סך של 2,000 ₪ נוספים לתיקון חלון הגג.

לטענת התובע, בעקבות הנזילה והתשובות שקיבל מהנתבע בעניין זה העלו את החשש שמא הנתבע מסתיר מהם פרטים אודות מצבו של הרכב. לפיכך, פנה התובע ביום 03.03.21 לערוך בדיקה לרכב. במהלך הבדיקה התברר כי החשש היה יותר ממוצדק, שעה שגילה התובע כי חרף הבטחת הנתבע, לרכב פגיעות בשלדה וכי הוגדר פעמיים כ"אבדן להלכה". כך, מתוך טופס הבדיקה שצורף לכתב התביעה:

"פגיעה + תיקון + מילוי חומר עמוד אחורי ימני", ובהמשך "תיקון תאונה בחזית, הוחלפו חלקי מרכב. תיקון תאונה דופן אחורי ימין, לחיצות מעיכות פח סביב מרכב. פגיעה + תיקון פח סף חיצוני. תיקוני פח וצבע סביב מרכב / פגושים."

בעקבות הבדיקה שבוצעה וממצאיה, החליפו הצדדים דין ודברים, אשר במהלכם ביקש התובע מהנתבע החזר כספי בסך של 5,000 ₪ בגין העובדה כי הרכב אכן עבר פגיעה בשלדה וכן התקלה בחלון הגג שעד לאותו מועד כבר חדל מלעבוד, לטענת התובע בעקבות נזילת המים.

טענות הנתבע -

הנתבע טען בכתב ההגנה כי הרכב נרכש בתמורה לסך של 19,000 ₪ בלבד. במהלך הדיון, טען הנתבע כי המחיר עמד ע"ס של 18,000 ₪. הנתבע לא ידע ליישב בין הסכומים. כך או כך, טען הנתבע כי מדובר בסכום נמוך לכל הדעות, שכן מחירון הרכב גבוה בהרבה, הן לאור מצבו שלהרכב והן בשל התוספות שהיו בו.

עוד טען הנתבע כי מצבו של הרכב היה ידוע לתובע במעמד הרכישה. לראיה, הציג הנתבע זיכרון דברים שנערך בכתב ידו, עליו חתמו הצדדים, שם הוזכר עניין הפגיעה בשלדה. אולם, כשעומת התובע עם המסמך, טען התובע כי ההערה בדבר הפגיעה בשלדה נוספה לאחר חתימת הצדדים על המסמך, וזאת לטענתו ניתן לראות ממיקום ההערה בגוף המסמך והפגם התחבירי שנובע מהתוספת המאוחרת.

הנתבע לא ידע ליישב את הסתירה שהתגלתה בין ההקלטה שהושמעה לבין האמור לכאורה בזכ"ד שהציג, ולא הציע הסבר מניח את הדעת.

כן טען הנתבע כי אכן הודיע לו התובע על התקלה בחלון הגג וכי הציע לתקנה מכיסו שלו, וזאת לדבריו לפנים משורת הדין, שכן כאמור מצבו של הרכב היה ידוע לתובע.

תפקידה של שרק בעניין –

כאמור, שרק נמחקה בהסכמה מהתביעה, אך לא לפני שהגישה כתב הגנה והתייצבה לדיון הראשון בתיק. במסגרת כתב ההגנה הציגה שרק טופס גילוי נאות המעיד כי הנתבע רכש ממנה את הרכב בתמורה לסך של 11,000 ₪ וכי שרק עדכנה את הנתבע בעת שרכש את הרכב כי הרכב הוגדר כ"אבדן להלכה";

עוד צירפה שרק לכתב ההגנה מטעמה הצהרה של הנתבע לפיה הוא מקבל על עצמו האחריות המלאה לגבי השימוש ברכב, כשהוא נמכר לו במצבו הנוכחי. מסמך ההצהרה מעיד כי הנתבע רכש את הרכב משרק ביום 22.02.21 – שלושה ימים בלבד מעת שמכר אותו לתובע.

דיון והכרעה -

לעניין סכום הרכישה - כבר בתחילת הדיון עדכן התובע כי סכום הרכישה היה נמוך יותר משצוין בכתב התביעה, אך לא ידע לציין במדויק אם עמד על 19,000 ₪ או 19,500 ₪. לא ראיתי כי יש בהודעת התובע בעניין זה כבר שיש בו כדי לפגוע במהימנותו, אלא להיפך. התובע ביקש להעמיד הדברים על דיוקם. תיקון זה עולה בקנה אחד עם גרסת הנתבע, כפי שטען בכתב ההגנה, לפיה הרכב נמכר תמורת 19,000 ₪.

לפיכך, ועל סמך הודאת הנתבע בכתב ההגנה, הגעתי לכלל מסקנה כי הרכב נרכש בתמורה לסך של 19,000 ₪ בלבד.

התובע הוסיף וציין בהגינותו כי הרכב נמכר כבר בסכום של 15,500 ₪. כך שהנזק שנגרם לתובע בפועל הוקטן לסכום ההפרש – 3,500 ₪ בלבד.

עוד כאמור טען התובע כי השקיע מכיסו סכום נוסף של 2,000 ₪ לתיקון חלון הגג, לאחר שגילה נזילת מים שהציפה את רכבו ושבתוך זמן קצר גרמה לכך כי החלון עצמו יחדל מלתפקד. לא ראיתי לקבל טענת הנתבע בעניין זה כי הציע לתקן את חלון הגג מכיסו, שכן ברור כי בשלב זה הופר האמון ולא היה לצפות מהתובע שיפקיד את הנושא בידיו של הנתבע.

לעניין מצבו של הרכב – לאור הודעתה של שרק והמסמכים שצורפו לכתב ההגנה מטעמה ובשים לב כי אלו נערכו שלושה ימים בלבד לפני שהרכב נמכר לתובע, ברור כי הנתבע ידע על עברו של הרכב, לרבות היותו מוגדר "אבדן להלכה". על סמך הצהרה זו מצד שרק, רכש הנתבע את הרכב, שלושה ימים לפני שמכר אותו לתובע, בסכום נמוך משמעותית – כ- 60% מהסכום שהרכב נמכר לתובע. אולם, מצידו, לא ראה הנתבע לנכון לשתף את התובע בעובדה זו אודות מצבו של הרכב.

לא ראיתי לקבל את טענת הנתבע כי הדברים נזכרו בזכה"ד שהוצג על ידו, וזאת בהסתמך על ההקלטות שהושמעו בדיון (חלקן הרלוונטי תומלל באופן חופשי ע"י התובע וצורף לכתב התביעה) וכן הפגם התחבירי בלשון הזכ"ד, שיכול ואכן מעיד על תוספת מאוחרת – כל אלו מחזקים את גרסת התובע ומעידים כי אכן מדובר בתוספת מאוחרת יותר, וכי במעמד הרכישה לא ידע התובע על הפגיעה בשלדה.

אשר על כן, הגעתי למסקנה כי הנתבע הסתיר במכוון את מצבו של הרכב וכי רכישתו ומכירתו בסמוך לאחר מכן במחיר גבוה משמעותית, לא הייתה אלא לשם רווח, שהנתבע לא היה מפיק ככל הנראה באם היה מגלה בגילוי נאות, כפי שמחוייב ע"פ דין, אודות עברו של הרכב.

בצדק הפנה התובע בכתב תביעתו לפסה"ד בע"א (י-ם) 5798/04‏,‏ מאיר כרמל נ' מרדכי לוי [פורסם בנבו – 25.08.05]. שם עמד בית המשפט על חובתו של מוכר רכב לגילוי נאות, וראיתי לנכון להביא משם את הדברים הרלוונטיים בקצרה:

"ככל שעסקינן בעסקת מכר של כלי-רכב, העובדה שהממכר עבר תאונה - כל שכן תאונה קשה - היא נתון מהותי שאותו המוכר חייב לגלות לקונה.

... .... ....

ברגיל יש לאירוע של תאונה קשה השפעה על מחיר העסקה, ובמקרים רבים אף על עצם קיומה. .... .... .... אלה הם פני הדברים לא רק מפני הפסיכולוגיה של השוק, אלא גם בשל ההשפעה שיכולה להיות לזעזוע הרב הנגרם בתאונה קשה על אורך חיי רכיבים אחרים ברכב, שבשלב הנוכחי הם עדיין תקינים. מכאן, שייתכן פער בין פגיעה בשלדה או במרכב הרכב עקב תאונה קשה ובין ליקויים דומים להם, שאינם בעטיה של תאונה כאמור. חובת גילוי זו מקורה הן לפי נסיבות העניין והן לפי הדין. לפי הנסיבות, עת המשיב נדרש להתייחס לטיבן של התאונות שהיו לרכב, אולם בחר לתארן כנובעות מתאונה קלה, חרף העובדות לאשורן. לפי הדין, מכיוון שהתנהגות המשיב חוטאת גם לנורמת תום הלב מכוח סעיף 12 לחוק החוזים. הוראת חוק זו מהווה "דין" לחלופות אי הגילוי המצויה בסעיף 15 לחוק (ע"א 273/78 גרוסמן נ' כספי, פ"ד לג(3) 300, 307 מול ו'; שלו, 223)."

ועוד, מתוך ת"א (ירושלים) 19696-08, מאיה טל נ' יניב בר כהנא [פורסם בנבו – 25.02.14]:

"אין די בכך שמוכר רכב, ובוודאי מי שעיסוקו בכך, ידווח לקונה באופן לאקוני ומעורפל כי הרכב "עבר תאונה מאחור", ואפילו אין די בכך שידווח קונה על "תאונת שלדה קשה", שכן דין אחד לתאונת שלדה קשה "סתם", ודין אחר לתאונת שלדה שבעקבותיה הוכרז הרכב כאובדן להלכה והופעלה הפרוצדורה לפי תקנה 309 (לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 – מ.ו).  כאמור, במקרה שלפניי אין מחלוקת על כך שארביב ידע כי הרכב הוכרז כאובדן להלכה, ולכן היה עליו לגלות זאת במפורש לתובעות. "

הנה כי כן, היה על הנתבע לגלות בגילוי נאות מיוזמתו ובאופן מפורש אודות מצבו של הרכב והיותו מוגדר, לפחות בעברו, כ"אבדן להלכה", פעמיים. למצער, היה על הנתבע להציג בפני התובע את טופס הגילוי הנאות שקיבל אך שלושה ימים קודם לכן משרק.

במקרה שבפנינו, לא רק שהנתבע הסתיר פרט מידע מהותי שכזה מהתובע, אלא שאף שנשאל ישירות אודות האפשרות של פגיעה בשלדת הרכב, שב והבטיח כי אין שום פגיעה וכי למעט אותה פגיעה קלה בדופן ימין הרכב תקין לחלוטין.

במצב דברים זה, אין מנוס מן המסקנה כי הנתבע הטעה את התובע והסתיר ממנו פרטי מידע מהותיים וחשובים, אשר יכול ובאם היו ידועים לתובע, היה מעדיף מלכתחילה לוותר על רכישת הרכב.

הגם שהנתבע אינו כפוף להוראות חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח-2008, שכן אינו עונה על ההגדרה של "עוסק ברכב" כמשמעותה בחוק זה (הגם שיכול והיה מקום להעלות טענה זו, בייחוד ובעיקר בשים לב לאופן בו התבצעה עסקת הרכישה והמכירה של הרכב ע"י הנתבע, הכל בתוך שלושה ימים בתמורה לרווח נאה); הרי שאי הגילוי לכשעצמו מהווה תרמית לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] וכי התנהלותו זו הייתה בחוסר תום לב ובמטרה להטעות, בניגוד להוראות סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"א-1973 – הכל לטובת עשיית עושר שלא כדין, בייחוד ובעיקר בשים לב לרווח שעשה הנתבע בפער שבין רכישת הרכב משרק לבין מכירתו לתובע, וראה לעניין זה הוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט – 1979.

לאור כל האמור לעיל, ראיתי לקבל את התביעה בחלקה ולהעמיד את סכום הפיצוי המגיע לתובע מהנתבע על סך ההפרש שבין הסכום ששולם על ידו לנתבע עבור רכישת הרכב, לבין הסכום בו מכר את הרכב לאחר מכן ובתוספת עלות תיקון חלון הגג – ובסה"כ 5,500 ₪;

עוד ישלם הנתבע לתובע סך של 1,000 ₪ בגין עוגמת הנפש והטרחה שנגרמו לתובע בשל התנהלות הנתבע עובר להגשת התביעה ובמהלכה. רכיב זה נפסק על הצד הנמוך, מאחר וניתן משקל לעובדה כי התובע לא ניצל את זכותו לבצע בדיקה נאותה לרכב לפני רכישתו, דבר שהיה חוסך ממנו את עוגמת הנפש. אין בכך, כמובן, להצדיק את העובדה כי הנתבע הסתיר במכוון פרטים מהותיים אודות הרכב, הגם שנשאל על כך מפורשות ע"י התובע ואביו;

כמו כן, ובשים לב לעובדה כי בתיק התקיימו שני דיונים סה"כ, אני מחייב את הנתבע בהוצאות משפט בסכום של 2,200 ₪ נוספים;

הנתבע ישלם לתובע את הסכומים הנ"ל בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין במסירה אישית לידי הנתבע, שאם לא כן יישאו הסכומים הנ"ל הפרשי ריבית והצמדה כחוק.

בקשת רשות ערעור על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי במחוז מרכז בתוך 15 ימים.

ניתן היום, ז' תמוז תשפ"ב, 06 יולי 2022, בהעדר הצדדים.