לפניי בקשה משותפת מיום 2.11.21 מטעם שני הנתבעים לביטול פסה"ד מיום14.6.21 שנתתי נגדם בהיעדר הגנה בתיק זה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובת התובע מיום 5.11.21, כך:ח

פסה"ד יבוטל בכפוף לכך שהנתבעים יבצעו בפועל שני אלה עד יום 30.11.21:

• יפקידו בקופת ביהמ"ש סך של 37,000 ₪, במזומן או בערבות בנקאית (עפ"י נהלי המזכירות), כאשר גורלו ייקבע עפ"י תוצאות התביעה שתתברר.
• ישלמו לתובע הוצאות ע"ס 2,500 ₪.

ככל שלא יקוימו, במלואם ובמועדם שני התנאים הנ"ל, תיחשב בקשת הביטול כנדחית.

נימוקיי

• ניתן היה לדחות הבקשה על הסף, וחסד אני עושה עם הנתבעים בכך שאני דן בבקשתם לגופה. הנתבעים מתעלמים בתצהיריהם מהשאלה מתי וכיצד בדיוק התוודעו לפסה"ד, ובכך אינם מוכיחים כי הגישו את בקשת הביטול במועד החוקי (תןך 30 יום מיום המצאת פסה"ד לידיהם). זאת ועוד, הנתבעים מתעלמים מן העובדה, שבתיק ביהמ"ש סרוקים אישורי מסירה (שבוצעה ע"י דואר ישראל), לפיהם פסה"ד נמסר לנתבעים עוד בחודש יוני 2061, משמע בוודאות בקשת הביטול הוגשה באיחור, ללא בקשה להארכת מועד להגשת בקשת הביטול ומבלי לטעון ולהוכיח קיומו של טעם מיוחד לאיחור זה. די היה בכך כדי לדחות את בקשת הביטול על הסף.
• הנתבע 2 מתעלם בתצהירו לחלוטין ממחדל אי-הגשת כתב ההגנה במועד החוקי, וממילא, הנתבע 2 אינו מתחיל אפילו להוכיח את התנאי הראשון המוטל עליו, בדבר הצגת הסבר סביר למחדל אי-הגשת כתב ההגנה במועד.
• הנתבע 1 מכחיש בסעיפים 17+18 לתצהירו, בשפה רפה מאוד, את מסירת מסמכי התביעה לידיו. אך לא די בנסיבות בהכחשה זו, שהינה סתמית למדי. הנתבע 1 אינו מתמודד כלל בתצהירו עם העובדה שקיים בתיק אישור מסירה שבוצעה ע"י דואר ישראל, ושלפיו הנתבע 1 חתם על אישור המסירה כאות לקבלת מסמכי התביעה. מדובר במסירה רצינית הנהנית מחזקה ראייתית, שהנתבע 1 אפילו אינו מתחיל לחלוק עליה ולסתור אותה (למשל הנתבע אינו טוען כי לא חתם על אישור מסירה זה).
• הנתבע 1 מודה בתצהירו בקיומו של חוב כספי ע"ס 37,000 ₪, ולכן ראוי שסכום זה לפחות יופקד בתיק ותשלומו יובטח כך לתובע. הנתבע 1 מעלה בתצהירו טענות לגבי כפייתו לחתום על הסדר החוב/הפשרה (באשר ליתרת הסכום הנתבע), ורק בדוחק ניתן לומר שיש בטענה זו משום הגנה אפשרית לכאורה, שהרי הנתבע 1 מאשר חתימתו על ההסכם ואף מאשר כי נתן הוראה רלוונטית לבנק לשלם הדרוש לפי ההסכם (הוראה שלא בוצעה כנראה, עפ"י הדברים המעורפלים שנרשמו בתצהיר הנתבע 1).
• הנתבע 2 טוען להגנתו כי שמו שורבב לתביעה, אך הנתבע 2 נמנע מלציין בתצהיר על אודות זיקתו לנתבע 1 ולכספי ההלוואה מושא התביעה שאין חולק שהנתבע 1 קיבל מהתובע. בהקשר זה יצוין כי לפי סעיף 26 לתשובת התובע לבקשה שבנדון, הנתבעים הינם שותפים בשותפות רלוונטית, וככאלה שניהם חבים בהחזר הכסף ששילם התובע לנתבע 1 כשותף. יוער כי כתב התביעה, עפ"י לשונו, מייחס את נטילת ההלוואה ואת קבלת כספי ההלוואה לשני הנתבעים גם יחד, ואם המציאות הייתה שונה, כי אז נוסח כתב התביעה מטעה לכאורה.

ניתנה היום, ג' כסלו תשפ"ב, 07 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.