ניתן ביום 25 אפריל 2022

סגן הנשיאה אילן איטח

1. ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (השופטת אירית הרמל ונציגי הציבור מר אברהם בן קרת ומר צבי שטרן; ב"ל 70969-11-18) שבו נדחתה תביעת המערערת להכרה בפגימותיה בעמוד השדרה התחתון ובנימול בכף רגל ימין כתוצאה של תאונה בעבודה.

רקע

1. המערערת, ילידת 1967, עבדה כמעצבת גרפית. במסגרת עבודתה נסעה לתערוכה בגרמניה. ביום 15.10.2016 בדרכה לתערוכה, נפגעה המערערת בעת נסיעתה ברכבת התחתית בגרמניה (להלן - התאונה) - תיאור מפורט של התאונה יובא בהמשך.
2. המערערת הגישה תביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי (להלן - המשיב) לתשלום דמי פגיעה, משזו נדחתה הוגשה תביעת המערערת לבית הדין.
3. הצדדים הסכימו על העובדות הבאות:

"התובעת נסעה, נסיעת עבודה לגרמניה לתערוכה יחד עם המנהלת האישית שלה. ביום ה- 15.10.16 נסעה התובעת ברכבת התחתית לתערוכת הצעצועים השנתית הגדולה בגרמניה. התובעת עמדה סמוך לקיר הרכבת בקו ישיר לדלת הכניסה כשמזוודת הטרולי שלה מתחת על הרצפה בן רגליה לבין הקיר. הרכבת הייתה מלאה באנשים אשר אף הם היו בדרכם לתערוכה.
באחת התחנות כאשר הרכבת הייתה עמוסה לעייפה ולא נותר מקום בקרוון, נדחפו לתוך הקרון אנשים בכוח רב והתובעת הוטחה לקיר עקב מסת האנשים הגדולה.
כתוצאה מכך, ומאחר והתובעת נדחקה ונמחצה לקיר הרכבת, רגל ימין והאגן של התובעת התעקמו בכוח רב סביב המזוודה.

התובעת התקשתה בתנועה וסבלה מכאבים קשים אך המשיכה את הביקור בתערוכה. לאחר התערוכה ועם שובה לישראל סברה התובעת כי מדובר בעניין חולף, אך אט אט הסתבר כי הכאבים החמירו. החומר הרפואי מועבר לעיונך".

1. בהסכמת הצדדים מינה בית הדין האזורי ביום 31.03.2020 את האורתופד ד"ר דוד אנג'ל כמומחה רפואי יועץ לבית הדין (להלן - המומחה), לחוות דעתו בשאלות הבאות:

"א. מהו הליקוי ממנו סובלת התובעת כעולה מהחומר הרפואי שלפניך?

ב. האם קיים קשר סיבתי, לרבות על דרך של החמרה, בין הליקוי ממנו סובלת התובעת לבין האירוע בעבודה כמתואר בעובדות המקרה?"

1. ביום 09.06.2020 חיווה המומחה דעתו כדלקמן:

"א. הליקויים שנמצאו אצל התובעת הינם שנויים ניווניים ללא קרע בלברום במפרק הירך הימני, וטנדינוזיס בגידים של שריר הגלוטאוס וההמסטרינגס בסמיכות למפרק הירך. (הלברום היא רקמה סחוסית שנמצאת בפריפריה של מפרק הירך). (טנדינוזיס הינו שם כללי לשנויים ברקמת הגיד שיכולים להיות קרעים חלקיים או שנויים ניווניים). בגב התחתון לא אותר ליקוי ע"פ המסמכים.

ב. השנויים הניווניים בלברום הינם ניווניים כפי שהשם אומר. לא נמצא קרע, אולם מנגנון התאונה מתאים בהחלט להפעיל לחץ גדול על אזור הלברום ולגרום להחמרה מסויימת בשנויים שהיו קודם (אולם לא הכאיבו). גם על השרירים והגידים בהם נמצא טנדינוזיס היו כוחות ניכרים ואני ממליץ להכיר בתרומת האירוע גם לליקוי זה.

כאבי גב והפרעה בתחושה לא מופיעים ברישומים בחודשים הראשונים שלאחר האירוע. בגב כאמור לא אותר ליקוי, ובכל מקרה לדעתי אין קשר סיבתי בין האירוע לכאבי גב או הפרעה בתחושה ברגל".

1. ביום 23.11.2020 הועברו למומחה שאלות הבהרה, עליהן השיב בחוות דעת מיום 28.11.2020. להלן שאלות ההבהרה ותשובות המומחה:

1. ביום 04.01.2021 הודיע המשיב על הסכמתו לאמץ את חוות דעת המומחה ולהכיר בתרומת התאונה להחמרה בכאבים במפרק ירך ימין. כן טען כי על יסוד חוות הדעת לא קיים קשר סיבתי בין התאונה לכאבי הגב או להפרעה בתחושה ברגל אצל המערערת.
2. המערערת טענה כי יש להכיר בקשר סיבתי מלא בין התאונה ובין מצבה הרפואי. בנוסף, היא התנגדה לטענה כי התאונה החמירה את הכאבים, שכן טרם התאונה לא סבלה כלל מכאבים ויש לקחת בחשבון את גילה צעיר. כמו כן הפנתה המערערת אל חוות דעתו של המומחה מטעמה – פרופ' משה רופמן (אורתופד) - שקבע כי "ניתן לקבוע בסבירות גבוהה ביותר כי הפגימות שקיימות כיום באיזור מיפרק ירך ימין והשרירים המתחברים סביבו, הינם תוצאת החבלה הנדונה מיום 15.10.2016".

פסק דינו של בית הדין האזורי

1. בית הדין האזורי קבע כי יש לקבל את חוות דעת המומחה וקבע כי מאחר וקיים קשר סיבתי בין התאונה לבין הליקוי במפרק ירך ימין יוכר ליקוי זה כתוצאה של פגיעה בעבודה. בית הדין האזורי דחה את התביעה בנוגע לכאבי הגב ולהפרעה בתחושה באצבעות וברגל ימין של המערערת. להלן, בתמצית, טעמי בית הדין האזורי:
2. חוות הדעת של פרופ' רופמן שהציגה המערערת מטעמה, הממליץ על קביעת נכות בשיעור של 20 אחוזים בגין הגבלה במפרק ירך ימין, אינה רלוונטית לענייננו. החלטה זו היא בסמכות הוועדה הרפואית ולא בסמכות המומחה. בנוסף, גם לדעתו הפגיעה הינה במפרק ירך ימין בלבד.
3. המערערת טענה שלא ניתן לקבוע שהאירוע החמיר את כאביה, שכן לפני האירוע היא לא סבלה מכאבים. המומחה הסביר בחוות דעתו כי "שנויים ניווניים מתפתחים בהדרגה במשך שנים (בלי לכאוב). בנקודת זמן מסוימת יכול להתחיל כאב. לפעמים התחלה כזו היא בסמיכות לאירוע או מאמץ ולעיתים בלי שום גורם כזה".
4. קביעות המומחה מעוגנות בחומר הרפואי שעמד בפניו. הקביעה האם השינויים הניווניים שנמצאו בבדיקת ה-MRI מיום 29.12.2017, למעלה משנה אחרי האירוע, קדמו לאירוע, הינה קביעה שבמומחיות רפואית.
5. טענותיה העובדתיות של המערערת בסיכומיה אינן רלוונטיות, שכן הן אינן חלק מהתשתית העובדתית שהוגשה בהסכמת הצדדים למומחה ועמדה בפניו.
6. המערערת טענה בסיכומיה כי המומחה לא התייחס לחוות הדעת של פרופ' רופמן, המומחה מטעמה, אך המערערת לא ביקשה להפנות למומחה שאלות הבהרה בקשר לכך.
7. חוות דעת המומחה מעוגנת בחומר הרפואי, מנומקת, מפורטת וברורה. בהתאם להלכה הפסוקה, בית הדין נותן משקל מיוחד לחוות דעת המוגשת על ידי מומחה מטעמו ויסטה מקביעות המומחה רק כאשר קמה הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן. בית הדין לא מצא הצדקה לסטות מחוות הדעת במקרה זה.
8. לשלמות התמונה יצוין כי בית הדין האזורי לא ראה לנכון לעשות צו להוצאות שעה שהתביעה התקבלה בחלקה ונדחתה בחלקה.

הטענות בערעור

1. המערערת ערערה על פסק הדין. ערעורה סב על דחיית התביעה בקשר לעמוד השדרה ובקשר לנימול כף רגל ימין וכן על אי פסיקת הוצאות.

לטענת המערערת שגה בית הדין האזורי בהסתמכותו על חוות דעתו של המומחה; הירידה בתחושת הרגל צוינה בעובדות המוסכמות שהועברו למומחה וגם בסיכומי התשובה שהוגשו על ידי המערערת; המומחה קבע שהשינויים הניווניים בלברום מפרק הירך קדמו לאירוע על אף שאין מסמך רפואי המדגים זאת. למרות זאת מוצא בית הדין את חוות דעת המומחה כמעוגנת בחומר הרפואי ומנומקת; המערערת עמדה בנטל ההוכחה לכך שהתאונה אירע תוך כדי עבודתה כשנמחצה ברכבת.

1. במהלך הדיון בערעור הציע בית הדין לצדדים כי יועברו למומחה שאלות הבהרה נוספות וכי בתום הדיון יתייחס בית הדין לערעור בנושא ההוצאות. הצדדים הסכימו להצעת בית הדין.
2. ביום 11.01.2022 הועברו למומחה שאלות ההבהרה הנוספות, עליהן השיב בחוות דעתו מיום 21.01.2022. להלן שאלות ההבהרה הנוספות ותשובות המומחה:

1. המערערת טענה, בתמצית, בתגובה לחוות הדעת ולטענות המשיב כך: קיימת סתירה בין עמדת המומחה מיום 28.11.2020 לפיה מנגנון התאונה מתאים בהחלט להפעיל לחץ גדול לתשובתו העדכנית לפיה מנגנון האירוע לא מתאים לגרימת או החמרת בלט דיסק בגב; בחוות הדעת המומחה מיום 09.06.2020 נקבע כי "בגב התחתון לא אותר ליקוי עפ"י המסמכים" ואילו כעת לאחר העיון ב-CT קבע כי "ליקוי זה נמצא בגב התחתון", ועל כן הפגימה בגב התחתון הינה כתוצאה מהאירוע ומהווה תאונת עבודה; המומחה לא יכול היה לקבוע מה מקור חוסר התחושה ברגל ימין, ולמעשה לאור המנגנון יש להכיר בפגיעה זו; לחלופין, כך נטען, יש למנות מומחה נוסף לגבי פגימות אלה. המערערת חזרה על טענותיה לעניין הוצאות המשפט.
2. המשיב סבור כי על יסוד תשובות המומחה יש לדחות את הערעור וכי לא מתקיימים התנאים למינוי מומחה רפואי נוסף.

דיון והכרעה

1. לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. להלן נפרט את טעמינו:
2. אשר לליקוי בעמוד השדרה התחתון - אכן המומחה קבע בתחילה כי לא אותרו בו ליקויים, ובעניין זה שינה דעתו לאחר שהופנה במסגרת שאלות ההבהרה הנוספות למסמכים רפואיים. המומחה קבע כי ממצאים אלה "קלים מאד" וכי ממצאים שכאלה ימצאו "כמעט אצל כל נבדק בגילה" וכי מנגנון התאונה "לא מתאים לגרום או להחמיר בלט דיסק בגב". לא מצאנו כל טעם שלא לקבל את חוות דעתו של המומחה. העובדה כי המומחה שינה דעתו בנוגע לממצאים בעמוד השדרה התחתון, אינה מצדיקה, לשכעצמה, שלא לקבל את חוות דעתו בקשר להשפעת התאונה על גרימת בלטי הדיסק או על החמרתם. ודאי כאשר כבר בחוות דעתו הראשונה קבע כי "ובכל מקרה לדעתי אין קשר סיבתי בין האירוע לכאבי גב או הפרעה בתחושה ברגל". למעלה מן הדרוש יוזכר כי המומחה מטעם המערערת התייחס בחוות דעתו מיום 29.08.2018 להשפעת התאונה על הליקוי בירך ימין. לא תמצא שם קביעה כי התאונה גרמה או החמירה ליקוי זה או אחר בעמוד השדרה.
3. אשר לתחושת הנימול ברגל ימין - לאור קביעת המומחה כי פחות סביר כי התאונה גרמה לירידה בתחושה, הרי שגם דין הערעור ביחס לליקוי זה להדחות. אין בידינו לקבל את טענת המערערת המבוססת על חוסר יכולתו של המומחה לקבוע את מקור הירידה בתחושה. אין זה מתפקידו של המומחה לאתר את הגורמים לליקוי אצל המערערת ודי בכך שהוא יכול לקבוע כי פחות סביר שזו תוצאה של התאונה. גם בהקשר זה יוזכר, למעלה מן הדרוש, שבחוות הדעת של המומחה מטעם המערערת לא מצאנו קביעה כי הירידה בתחושה ברגל ימין מקורה בתאונה.
4. אשר להוצאות המשפט בבית הדין האזורי - ככלל אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע לפסיקת הוצאות. לא מצאנו הצדקה לסטות במקרה מהכלל האמור, ודאי שעה שהערעור נדחה והמערערת אינה מחוייבת בהוצאות משפט בערעור.
5. סוף דבר – הערעור נדחה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ד ניסן תשפ"ב (25 אפריל 2022) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.