1. התובע עתר לצו עשה, לפיו תחויב הנתבעת להעמיד לרשותו מטוס מדגם בואינג 787-900 וצוות קבוע למשך 4 שנים. זאת בשל כך שהנתבעת סירבה להטיס אותו ביום 12.02.20 מבריסל לישראל. בשל כך הוא נאלץ לשוב לישראל רק ביום 13.02.20 בהתערבות נציג הקהילה היהודית בבריסל וחדר המצב של משרד החוץ. כתוצאה מכך, טען התובע, הוא סובל מחרדות והוא זכאי לסעד המבוקש.

2. הנתבעת עתרה לסילוק התובענה על הסף. לדבריה, התובע הוא פסול דין, כפי שעולה מדבריו שלו במסמך שהוגש כנספח לתביעה – "בקשה להוצאת הוראה". עוד נטען, כי התובע הגיש תביעה בחודש מרץ 2020 בגין אותו מחדל של הנתבעת לו הוא טוען גם בהליך זה. באותו הליך נתבע תחילה גם הסעד המבוקש בהליך זה, אך לאחר שהתובע החל להיות מיוצג הוסר הסעד הזה מהתביעה, אך לא נתבקש פיצול סעדים, ועל כן יש לסלק תביעה זו.

3. הנתבעת גם פרטה את נסיבות אי העלאת התובע לטיסה – התייצבותו לטיסה כשבידו כרטיס עליו מופיע שם אחר משמו של התובע, וללא דרכון על שמו.

4. לעניין זה, האחרון, השיב התובע בתשובתו, וטען כי יצא מישראל באמצעות הדרכון עם שמו הזר, הוא גם הכחיש כי הוא פסול דין.

5. ואולם, לא היה בתשובתו מענה לטענה כי לא נתבקש ולא ניתן פיצול סעדים בתביעה שהגיש לפני כשנה. הוא לא הכחיש את הנטען בעניין זה וכל שטען בעניין זה היה כי אין לקבל טענה זו ללא בירור עובדתי, והסכים ל"איחוד סעדים".

6. מאחר והתובע לא הכחיש את הטענה כי הגיש תביעה בגין המחדל הנטען של הנתבעת ולא עתר לפיצול סעדים, די בכך כדי לסלק את התביעה.

7. תקנה 25(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 קובעת כי "תובע יכלול בכתב התביעה את כל הסעדים המבוקשים, בשל עילת תביעה אחת". רשות שלא לנהוג כך, דורשת קבלת היתר לפיצול סעדים. תקנה זו החליפה את תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 שחלה במועד הגשת התביעה הקודמת של התובע לפני כשנה.

8. משהתובע לא הכחיש כי הגיש תביעה בגין אותה עילה, לא ביקש פיצול סעדים, וממילא לא קיבל, אין מקום להגשת תביעה זו, והיא נדחית לפי תקנה 43 לתקנות החדשות, בשל מעשה בית דין.

התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסך של 2,500 ₪.

ניתן היום, כ"ט ניסן תשפ"א, 11 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.