1. התובעים מבקשים לחייב את הנתבעים בתשלום סך של 3,510 ₪.
2. העובדות המפורטות להלן אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים:

כל אחד מבעלי הדין – התובעים והנתבעים – הינו בעל זכויות בדירת מגורים בבניין משותף ברח' המלך שלמה 43 חיפה, הידוע כגוש 10743 חלקה 119 (להלן: "הבניין").

לפני מספר שנים הותקנה סביב לחלק מחצר הבניין גדר העשויה מעמודי ברזל ורשת (להלן: "הגדר החצר" ו-"הגדר הישנה" בהתאם). הנתבעים ביקשו לבצע תוספת בניה לדירותיהם שבבניין, אולם הגדר הישנה הפריעה לכניסת כלים הנדסיים למקום. ביום 07.04.2014 תלו הנתבעים בחדר המדרגות של הבניין הודעה לפיה הם פנו לכל הדיירים בבקשה להסרת הגדר הישנה עד ליום 11.04.2014, שאם לא כן, הם יסירו אותה בעצמם. משלא הסיר מי מדיירי הבניין את הגדר הישנה, הסירו אותה הנתבעים ולצורך כך הם חתכו בדיסק את עמודי המתכת והניחו אותן יחד עם הרשת בקרבת מקום. בין הצדדים מחלוקת באם נעשה שימוש בגדר הישנה לצורך גידור חלק אחר בחצר הבניין, אם לאו. מכל מקום, אין חולק כי הגדר הישנה שפורקה על ידי הנתבעים, אינה קיימת עוד.

לימים, ומשלא החזירו הנתבעים את הגדר הישנה למקומה, התקינו התובעים על חשבונם גדר חדשה במקומה בעלות של 3,510 ₪, ואשר שולמה על ידי התובעים (להלן: "הגדר החדשה"). מכאן התביעה, לפיה התובעים מבקשים לחייב את הנתבעים בתשלום תמורת הגדר החדשה.

1. להשלמת התמונה יצוין כי תובעת 1 הגישה נגד שני הנתבעים ונגד אחרים שאין עניינם לכאן, תביעה לבית משפט השלום בחיפה ב-ת"א 35903-11-18 בה היא עתרה לחייבם בתשלום סך של כ- 84,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לדירתה ולרכוש המשותף, לרבות עלות הגדר החדשה (להלן: "ההליך הקודם"). ביום 27.12.2018 ניתנה החלטה במסגרת ההליך הקודם לפיה התובעת התבקשה להבהיר את סמכותו העניינית של בית המשפט לדון בסעדים שהתבקשו בתביעה, וזאת לאור הוראת סעיף 72(א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, הקובע את סמכויותיו של המפקח על בתים משותפים לדון בסכסוכים בין בעלי הזכויות בבניין משותף. בעקבות אותה החלטה, הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן, לפיו לא התבקש כל סעד עבור הגדר החדשה.
2. לטענת התובעים בתמצית, הם הקימו את הגדר הישנה על חשבונם וזאת מבלי שהנתבעים העלו כל טענה או התנגדות בנדון. משביקשו הנתבעים לבצע עבודות בניה להרחבת דירותיהם, הם הסירו את הגדר הישנה תוך הבטחה להחזירה למקומה עם סיום העבודות. הנתבעים עשו שימוש ברשת הגדר הישנה על מנת לעשות חיץ לאזור בו ביצעו את עבודות הבניה, בעוד כי יתר חלקי הגדר הישנה הונחו בחצר, והם פונו מהמקום בעקבות תלונה שהגישה אשתו של נתבע 1 למחלקת הפיקוח העירונית. הנתבעים לא קיימו את הבטחתם להשבת הגדר הישנה למקומה, לא התקינו גדר חדשה תחתיה ולא שילמו לתובעים את עלות הגדר החדשה בסך של 3,510 ₪, הוא הוא סכום התביעה.
3. שני הנתבעים טענו כי הגדר הישנה הקיפה חלק מהחצר המהווה רכוש משותף, ובכך התובעים סיפחו שלא כדין את אותו שטח לעצמם. כן נטען כי הגדר הישנה מנעה הכנסת כלים הנדסיים לביצוע עבודות הבניה על ידי הנתבעים, ולפיכך דיירי הבניין התבקשו להסיר אותה מהמקום. מאחר והבקשה לא נענתה, נתבע 1 פירק את הגדר הישנה מבלי שגרם לה נזק בלתי הפיך, וחלקיה הונחו בצד המערבי של הבניין ועל מנת לאפשר לתובעים לעשות בה שימוש. בפועל התובעים לא השתמשו בחלקי הגדר הישנה, ואלה הפכו להיות מפגע בטיחותי. לפיכך, בדין הגישה אשתו של נתבע 1 תלונה לעירייה והגדר הישנה נלקחה מהמקום.

נתבע 2 הוסיף והכחיש את הטענה כאילו הובטח לתובעים להחזיר את הגדר הישנה למקומה או להתקין במקומה גדר חדשה. כן העלה נתבע 2 כי יש להורות על סילוק התביעה, וזאת משני טעמים מקדמיים, כלהלן: האחת, הסמכות העניינית לדון בתביעה נתונה למפקח על בתים משותפים וזאת בהתאם לסעיף 72(א) לחוק המקרקעין, ומאחר ובמקרה דנן עסקינן בסכסוך הנוגע לעניין הוצאות שהוצאו בקשר לרכוש המשותף. השנייה, בהתאם לתקנה 44 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר דין אזרחי"), היה על התובעת לכלול במסגרת התביעה בהליך הקודם את מלוא הסעדים שהיא זכאית, לטענתה, לקבלם, או לקבל היתר לפיצול סעדים, דבר שלא נעשה במקרה דנן.

1. בדיון שהתקיים היום בתביעה העידו כל בעלי הדין במשפט.
2. סעיף 72(א) לחוק המקרקעין מעניק למפקח על בתים משותפים סמכות עניינית ייחודית לדון בסוגי עניינים, כלהלן: "סכסוך בין בעלי דירות בבית משותף בדבר זכויותיהם או חובותיהם לפי התקנון או לפי סעיפים 58, 59 או 59א'-59ג' ו-59ה'-59י'.... יכריע בו המפקח".

בס"ק 58(א) לחוק המקרקעין, הוא הרלוונטי לענייננו, נקבע כדלקמן:

"בעל דירה חייב להשתתף בהוצאות הדרושות להחזקתו התקינה ולניהולו של הרכוש המשותף ולהבטחת השירותים המחויבים על פי דין או המקובלים על פי הנוהג.... 'החזקה תקינה' – שמירה על מצבו של הרכוש המשותף כפי שהיה בעת גמר הבניה, לרבות שיפורים שבוצעו בו לאחר מכן בהסכמת בעלי הדירות".

נשאלת אפוא השאלה, האם המחלוקת בין הצדדים עונה להגדרה שבס"ק 58(א) לחוק המקרקעין, אם לאו.

1. בחקירתה בבית המשפט העידה התובעת לעניין התכלית מהקמת הגדר, ולעניין זה אין נפקא מינה באם מדובר בגדר הישנה או החדשה, באומרה:

"זה גדר שמגנה עלינו מפני גניבות, גנבו לי בלוני גז, התלוננתי במשטרה אבל אי אפשר לעשות כלום. נכנסים עם חתולים וכלבים, נרקומנים מסתובבים, מחביאים סמים בכל מיני מקומות, מעשנים שם, עשינו גדר כדי שלא יכנסו אלינו ויפריעו לנו" (שם, עמ' 4, שורה 14 לפרוטוקול הדיון).

מהמצוטט לעיל עולה ומתחייבת המסקנה כי הגדר הינה דו תכליתית והיא לא נועדה רק להחזקתו התקינה של הרכוש המשותף, עניין המצוי בסמכותו הייחודית של המפקח על בתים משותפים, אלא גם לצורך השמירה על הרכוש הפרטי של דיירי הבניין, והרי אין חולק כי עניין זה הוא בסמכותו של בית משפט זה.

חיזוק למסקנה אליה הגעתי בנדון מצאתי בעובדה כי הנתבעים לא חלקו על הטענה, לפיה התובעים מימנו מכיסם את עלות הקמת הגדר הישנה (כמו גם החדשה). בנדון העיד נתבע 1 באומרו "לשאלת בהמ"ש הנחתי את הגדר (הישנה – ר.ח.) בצד מאחר והיא שלהם ולא שלי, הם שילמו עליה שייקחו אותה בחזרה" (שם, עמ' 7 שורה 31 לפרוטוקול הדיון).

לאור האמור לעיל, אני דוחה את הטענה בדבר העדר סמכות עניינית לדון בתביעה.

1. טענת נתבע 2 לעניין פיצול הסעדים מבוססת על תקנות 44-45 לתקנות סדר הדין האזרחי. דא עקא, סעיף 62(ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984, קובע כי "בית משפט לתביעות קטנות אינו קשור בסדרי הדין הנוהגים בבית משפט אחר, ובכפוף לסדרי דין שהתקין שר המשפטים לעניין סימן זה, יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה". הוראה דומה נקבעה בסעיף 9 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1977, ולפיה: "לבית המשפט יהיו הסמכויות הנתונות לבית משפט שלום בעניינים שבסדר דין או שבנוהג, לרבות תשלום שכר בטלה לעדים; אולם רשאי בית המשפט שלא להשתמש בסמכות מסמכויות אלה אם נראה לו הדבר מועיל יותר להכרעה צודקת ומהירה".

במקרה דנן, הטענה ביחס לפיצול סעדים רלוונטית אך ביחס לתובעת 1 ולא לתובע 2, שאינו צד בהליך הקודם. לפיכך, גם אם תתקבל הטענה בנדון, הדבר לא מייתר ההכרעה במחלוקת בין בעלי הדין לגוף העניין. אי לכך, משיקולי צדק ויעילות אין לקבל את הטענה בנדון.

1. לגוף העניין, התובעים העלו גרסה עקבית ולפיה הנתבעים הבטיחו להשיב את הגדר הישנה למקומה לאחר סיום עבודות הבניה אשר ביצעו במקום. הטענה עלתה בסעיף 10 לכתב התביעה ועל אף זאת התובעת לא נשאלה בחקירתה הנגדית לעניין זה. כמו כן, תובע 2 העיד לעניין ההבטחה שניתנה לו על ידי נתבע 1, באומרו: "הוא אמר שהוא יוריד ויחזיר את זה (הגדר הישנה – ר.ח.), הסכמתי איתו" (שם, עמ' 6 שורה 23 לפרוטוקול הדיון). ובהמשך ''אמרתי לך שאני לא מוריד את הגדר, אמרת שאתה תוריד את הגדר ותחזיר אותה, ואני הסכמתי לזה'' (שם, עמ' 7 שורה 5 לפרוטוקול הדיון).

מנגד, נתבע 1 לא התייחס בכתב הגנתו או בעדותו במשפט לגרסת התובעים, כאמור לעיל. באשר לנתבע 2, הנ''ל לא הציג גרסה עקבית. מחד, בס"ק 11(ב) לכתב הגנתו נתבע 2 הכחיש נמרצות את גרסת התובעים, ולפיה הוא הבטיח להחזיר את הגדר הישנה למקומה או להתקין גדר חדשה תחתיה, אך מאידך בחקירתו הנגדית הוא התחמק ממתן תשובה עניינית לשאלה עליה נשאל בנדון, והשיב באומרו:

"ש. האם אתם הבטחתם להחזיר את הגדר ולמה לא החזרתם?

ת. אני מזדהים בתור כאלה ששמו את הפתק וביקשו להוריד את הגדר. כשבהמ"ש מפנה אותי לשאלה אני משיב, הגדר הזו היא לא הייתה להיות מותקנת והיא הותקנה ללא אישור בתוך שטח משותף. הסברתי שזה שטח משותף ומאז עברו זמנים, שמו גדר חדשה, לא רציתי להקשות. כשבהמ"ש שוב מפנה אותי לשאלה אני משיב, אני לא חושב שהבטחתי כיוון והגדר בכניסה שלהם ולא מגיעה לכניסה שלי, כל מה שקורה כאן זה בכניסה שלהם זה של איגור, מלכה ומשולם. כל השיחות שהיו בכניסה על הגדר לא הייתי בפנים. אני הייתי בתמונה והרבה דברים נאמרו כשלא הייתי. לאחר מעשה אני ניסיתי להסביר שיש בעיה עם הגדר ורוצים להתקין אותה באזור ששייך לכולם" (שם, עמ' 10 שורה 10 לפרוטוקול הדיון).

הנה אם כן, רק לאחר התחמקויות ממתן תשובה לשאלה הישירה עליה נשאל, טען נתבע 2 בהיסוס ובחצי פה "אני לא חושב שהבטחתי".

לאור האמור לעיל, אני מקבל את גרסת התובעים, לפיה הנתבעים הבטיחו החזרת הגדר הישנה למקום לאחר סיום עבודות הבניה אשר ביצעו בבניין, הבטחה בה לא עמדו.

1. המחלוקת בין בעלי הדין ביחס לגורל חלקי הגדר הישנה אשר פורקה על ידי הנתבעים, אינה מעלה ואינה מורידה להכרעה במחלוקת בתביעה. בנדון הנתבעים לא העלו כל טענה כאילו עלות השבת חלקי הגדר הישנה למקומה נמוכה מעלות הקמת הגדר החדשה, והם לא העלו כל טענה ביחס לעלות הגדר החדשה.
2. לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, סך של 3,510 ₪, הוצאות האגרה ובנוסף לכך הוצאות משפט בסך של 800 ₪.

מלוא הסכומים כאמור לעיל ישולמו עד ליום 25.08.2021, שאם לא כן הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ט"ז אב תשפ"א, 25 יולי 2021, בהעדר הצדדים.