לפניי תביעה קטנה על סך 19,150 ₪ שעיקרה בדרישת התובע לקבל פיצוי אודות עוגמת נפש, הפסד זמן והוצאות שנגרמו לו אגב כשל תיקון רכבו במוסך של הנתבעים שעיקרו היה בהחלפת מנוע (להלן: "המוסך").

הנתבעים אינם מכחישים שהתובע נדרש להגיע למוסך מספר פעמים, והרכב לא תוקן כראוי ואולם טוענים שהם נכונו לתקן את הנדרש ללא תשלום נוסף ואולם התובע בחר ללכת למוסך אחר ונדרש להוצאות נוספות. כן טוענים הנתבעים שהתובע ביטל את אחד התשלומים שחייב היה לשלם בעבור החלפת מנוע.

בתיק התקיים דיון הוכחות סוער במהלכו נשמעו התובע והנתבע-1 (להלן: "הנתבע"), שחזרו כל אחד על גרסתו. הוצע לתובע לבקש את חוות דעת איגוד המוסכים לגבי טיב התיקון ואולם התובע סרב לכך וביקש שהתביעה תוכרע על פי החומר הקיים בתיק.

לאחר עיון במסמכים שהוגשו על ידי הצדדים ושמיעת עדותם, ניתן לקבוע את הממצאים הבאים:

1. התובע הכניס את רכבו מסוג מרצדס למוסך בתאריך 15/1/21 לצורך החלפת מנוע, עקב התחממות יתר וזאת בעקבות חוות דעת שקיבל לפיה זה התיקון הנדרש. המוסך הוא מוסך שמתמחה בהחלפת מנוע ברכבי מרצדס. לטענת התובע סוכם שעלות התיקון היא 15,000 ₪ בתוספת מע"מ 17,550 ₪, וכי תינתן לו אחריות של 3 חודשים או 6000 ק"מ.
2. בהתאם לחשבונית מטעם המוסך מתאריך 19/1/21, סופק מנוע משומש ובין היתר גם בית טרמוסטט חליפי בעלות של 850 ש"ח, כמו כן, התובע קיבל זיכוי על המנוע הישן וסה"כ שולם סך של – 15,850 ₪. הנתבעים הציגו חשבונית מדקר, חלקי חילוף לרכב מתאריך 18/1/21 בגין טרמוסטט בסכום של 525 ₪, לא ניתן לשייך חשבונית זו וחשבוניות נוספות אליהן אתייחס בהמשך לרכבו של התובע דווקא, ואולם אני נוטה לקבל שהנתבעים אכן הציג חשבוניות אוטנטיות המתייחסות לתיקון ברכבו של התובע.
3. בתאריך 20/1/21, הוציא התובע את הרכב מהמוסך. לטענתו, הספיק לנסוע 7 ק"מ בלבד וחום המנוע עלה שוב, חזר למוסך ונאמר לו שיש צורך לנקז אויר ולהחליף את מיכל עיבוי מים וצינור גמיש בעלות של 1,300 ₪. התובע הציג חשבונית על סך של 1,300 ₪ מתאריך 27/1/21, בגין החלפת מיכל עיבוי חליפי, צינורות ומים אנטי פריז – חשבונית זו אינה כוללת שעות עבודה.
4. לאחר ההחלפה הרכב שוב התחמם, התובע שלח גרר להביאו למוסך בתאריך 28/1/21, שם לטענתו נאמר לו שיש צורך בהחלפת טרמוסטט בעלות של 800 ₪. כזכור, כבר בחשבונית הראשונה נרשם שהוחלף טרמוסטט. לא הוצגה חשבונית בגין החלפת טרמוסטט אודות תיקון זה, אך הנתבע הציג חשבונית מתאריך 25/1/21 מ'דקר' חלקי חילוף לרכב בגין צינור מצנן בסכום של 172 ₪ וכן חשבונית בגין צינור מים ממיכל עיבוי ומיכל עיבוי בסכום של 722 ש"ח.
5. לטענת התובע, לאחר החלפת הטרמוסטט הרכב שוב התחמם לאחר נסיעה של כ- 7 ק"מ, ונאמר לו שהרדיאטור הוא הבעיה. התובע רכש רדיאטור חליפי בעלות של 1,053 ₪ ומסר למוסך להתקנה שעלתה 300 ₪.
6. שוב הרכב התחמם. לטענת התובע, בעל המוסך שלח אותו בתאריך 14/2/21, למוסך מרכז איילון. הרכב שהה שם כמה ימים והתחמם, או אז נטען שיש צורך בהחלפת משאבת מים.
7. הרכב חזר למוסך, הוחלפה משאבת מים. הנתבע הציג חשבונית מתאריך 16/2/21 מ"דקר" חלקי חילוף בסכום של 99 ₪, כמו כן הציג הנתבע חשבונית של משאבת מים מתאריך 14/2/21 בסכום של 1,310 ₪. הנתבע טען שהתובע לא שילם בעבור תיקון זה, ואכן לא הוצגה חשבונית.
8. בתאריך 17/2/21 אסף התובע את הרכב והרכב שוב התחמם. בעל המוסך כתב לתובע שמיכל העיבוי החליפי לא תקין ויש צורך במיכל מקורי. לא הוצג תיעוד אודות תיקון או תשלום בהקשר זה, לא ברור אם הוכנס למוסך.
9. הרכב שוב התחמם הרכב שוב הוכנס למוסך, לאחר כמה ימים קיבל התובע את הרכב והרכב שוב התחמם ואז טען הנתבע-2, שהוא לוקח את הרכב למוסך בחולון אשר טען שמאיץ הטורבו לא תקין. התובע התעקש שיסעו עם הרכב 10 ק"מ, הרכב שוב התחמם והוחזר למוסך. הנתבע הציג חשבונית מ'דקר' חלקי חילוף שתאריכה 9/3/21 בגין מחבר צנרת מים ממצנן למיכל העיבוי בסכום של 58 ₪.
10. או אז, הודיע התובע לנתבע-2, שהוא מוסר את הרכב למוסך המרכזי לדיאגנוזה ותיקון, לאחר יומיים נאמר לו שאיתרו את התקלה והבעיה היא בתרמוסטט, הוחלפו תרמוסטט ושתי גומיות התובע אסף את הרכב ושלח את חשבונית התיקון לנתבע 2. הנתבע-2, ביקש לקבל את התרמוסטט התקול והבטיח לזכות את התובע ואולם לטענת התובע לא זיכה אותו. התובע הציג חשבונית ממוסך מרצדס מתאריך 10/3/21, במסגרתה שולם על תרמוסטט למנוע בסך של 1,098 ₪, אנטי פריז 5 ליטר וטבעת אטימה מגומי וכן שעות עבודה סך כולל של 4,829 ₪.

התובע הציג הודעת טקסט ששלח לנתבעים מתאריך 7/3/21, בה רשם כי הוא משאיר את הרכב במוסך מרצדס מרכזי בתל-אביב, ורוצה לוודא לפני שחופרים בכל הרכב שהתרמוסטט שהוחלף מקורי והותקן כראוי. התשובה שנשלחה הייתה אימוג'י של אישור.

1. בדיון הסתבר שהתובע ביטל את התשלום האחרון מתוך השלושה על התיקון המקורי של החלפת המנוע. תשלום בסך של 5,850 ₪, סכום שאין חולק שאמור היה להיות משולם על המנוע החליפי שנמצא עדיין ברכב ומתפקד.

התובע טוען לנזק של אובדן ימי עבודה, מוניות רכב שכור, עוגמת נפש, בשים לב ששש פעמים אסף את הרכב ולא הצליח לנסוע יותר מ- 7 ק"מ רצופים, כאשר הנתבע דרש מן התובע לקחת את הרכב למוסכים אחרים, דרש את התשלום מראש ולא טרח לבצע נסיעה לפני שהודיע 6 פעמים שהרכב תוקן. התובע לא פרט את מרכיבי סכום התביעה ולא הציג קבלות כלשהן, על שכירת רכב חלופי, על תשלום לגרר או על תשלום למוניות.

הנתבעים מאשרים פחות או יותר את ההתנהלות המפורטת לעיל ואולם מדגישים שטרמוסטט הוחלף בעת החלפת המנוע, כפי שעולה מן החשבונית הראשונה ומוסיפים שלקחו את הרכב לשני מוסכים מתמחים, האחד מוסך איילון (לגביו טוען התובע שהוא זה שנשלח אליו) והאחר מוסך שיימינג וכי שילמו בעבור הבדיקה סך של 468 ₪. הנתבעים מדגישים עוד, שבכל התיקונים הנוספים, התובע לא שילם בעבור שעות עבודה. אשר לתיקון שנעשה במוסך מרצדס, מציינים הנתבעים שנאמר לתובע שיקבל חוות דעת ויחזור לעשות אצלם את התיקון מבלי לשלם על שעות העבודה ואולם התובע בחר לתקן שם.

בכתב ההגנה פרטו הנתבעים שהיו נכונים להחזיר לתובע את הסכום בעבור הטרמוסטט החליפי בלבד. הנתבעים מציינים עוד נאמר לתובע שהם מוותרים על תשלום של 1,310 ₪ בגין משאבת מים, ואולם התובע השאיר את הטרמוסטט החליפי במוסך וציין שיפגשו בבית המשפט. הנתבעים מציינים שמנוע שהתוקן ברכב היה במצב מצוין והא הראיה שהתובע נוסע בו עד היום, וכי עשו כל שניתן על מנת לסייע לתובע ללא חיוב בגין עלות שעות העבודה וזאת על מנת לפתור את בעיות ההתחממות שלא קשורות למנוע עצמו. הנתבעים מדגישים שהם מוסך עם ניסיון של 30 שנה, ויכלו לפתור את הבעיות ברכב ואולם התובע בחר שלא לראות את כל העזרה והרצון הטוב והויתור הכספי על כל שעות העבודה והתשלומים ששולמו למוסכים מומחים. בדיון הדגיש הנתבע, שהתובע ביטל את התשלום השלישי בגין החלפת המנוע.

יוער שהנתבעים לא הציגו יומן טיפולים מסודר לרכב, כפי שמצופה שיהיה בידם, וזאת על מנת שניתן יהא לדעת מה בדיוק נעשה בכל ביקור של הרכב במוסך וכמה פעמים ביקר התובע במוסך עם הרכב.

דיון והכרעה

המדובר בתביעה קטנה בה קיימת גמישות מסויימת בסדרי הדין והראיות ואולם עדיין על התובע מוטל נטל הראיה להוכיח את תביעתו ואת טענותיו. במקרה דנן, באתי לכדי מסקנה שהתובע הוכיח את מירב טענותיו העובדתיות ואולם בהעדר אסמכתאות מתאימות לא ניתן לקבל את תביעתו במלואה.

התיאור העובדתי לעיל, מלמד ללא ספק של ממש שהחל מ- 15/1/21 ועד לתיקון הסופי בתאריך 7/3/21 במשך כחודשיים נותר התובע ללא רכב מתפקד, כאשר הנתבעים אינם מצליחים לפתור את הבעיה, מוליכים את התובע בהלוך ושוב ומחליפים חלקים שונים ברכב שבעבורם שילם התובע. אכן ניכר רצון טוב של הנתבעים לפתור את הבעיה, ואכן הם הלכו לקראת התובע בכך שלא חייבו אותו בשעות עבודה, אך לא יכול להיות חולק שעל אף המומחיות שהם מתהדרים בה, הם לא הצליחו לפתור את הבעיה וזו נפתרה לבסוף על ידי המוסך המרכזי. הנתבעים פעלו בדרך של ניסוי ותהייה וגרמו לתובע הוצאות, כך לדוגמא, התובע נדרש לשלם בגין החלפת מיכל עיבוי (סך של 1,300 ₪) והחלפת רדיאטור (סך של 1,353 ₪), כאשר לא ברור האם תיקונים אלו נדרשו שכן הבעיה הייתה בסופו של דבר בתרמוסטט שהושם ברכב מלכתחילה.

הצדדים חלוקים בשאלה האם תרמוסטט הוחלף בעת הביקור הראשון במוסך או לאחר זמן כפי שטוען התובע. בשים לב לחשבונית הראשונה שהוצגה, כמו גם החשבונית מ'דקר' חלקי חילוף, וכאשר התובע לא הציג חשבונית נוספת, ניתן לקבוע שתרמוסטט הוחלף בד בבד עם החלפת המנוע. יחד עם זאת תמוה שהנתבעים חייבו את התובע בעבור תרמוסטט חלופי בסכום של 850 ₪, שעה שרכשו את החלק ב- 585 ₪ בלבד.

הצדדים חלוקים עוד בשאלה האם נאמר לתובע שמדובר בתרמוסטט חליפי והאם ניתנה לו הזכות לבחור בין תרמוסטט מקורי לחליפי. הנתבע טען שהעמיד בפני התובע את האפשרות לבחור בין תרמוסטט מקורי לתרמוסטט חליפי והתובע בחר בתרמוסטט חליפי מאחר שטען שאין לו כסף. בהקשר זה אני מקבלת את גרסת התובע שהדבר לא נאמר לו ומכל מקום, לתובע לא היה דרך לדעת שתרמוסטט חלופי לא יהווה תיקון נכון. מהמסמכים עולה שהנתבעים רכשו את התרמוסטט החליפי בסכום של 525 ₪, חייבו את התובע בגינו בסכום של 850 ₪, כאשר התובע שילם על תרמוסטט מקורי במוסך המרכזי סך של 1,098 ₪, דהיינו הפרש של כ- 250 ₪ - כשזה ההפרש, להערכתי לו היו מוצגות לתובע העובדות לאשורן, ספק אם היה בוחר בתרמוסטט חליפי.

הנתבע טען שהוא רכש תרמוסטט חליפי באריזה ולא יכל לדעת שהוא תקול או לא מתאים, יכול וכך הם הדברים ואולם הנתבע התחייב למסור לתובע רכב תקין, דבר שלא יכולה להיות מחלוקת של ממש שלא בוצע, כאשר הנתבעים עצמם מאשרים שהחלפת מנוע דורשת החלפת תרמוסטט ומכאן שהיו חייבים להתקין תרמוסטט תקין מלכתחילה וככל שהבעיה בחלק החליפי ניתן היה לצפות שיאתרו את הבעיה ויפתרו אותה.

לא ניתן לבוא אל התובע בטרוניה שעה שבחר לבסוף לפנות למוסך המרכזי ולתקן את הרכב שם, כאשר המוסך של הנתבעים כשל פעם אחר פעם אחר פעם. ללא ספק, נגרמו לתובע הוצאות נוספות בגין תיקונים שספק אם נדרשו, עוגמת נפש, נזק בגין חוסר יכולת להשתמש ברכב לפחות מתאריך 19/1/21 אז יצא מן המוסך לראשונה ועד לתאריך 7/3/21 אז תוקן על ידי המוסך המרכזי, עלויות של מוניות ואולי גם גרירת רכב ואולם לא הוצגו קבלות בגין שכירת רכב וגרירת רכב מה גם שגרירת רכב מן הסתם כלולה בביטוח מקיף.

לאחר שקילת כל הנסיבות ועמדות הצדדים, אני קובעת שדינה של התביעה להתקבל והתובע זכאי לסכומים הבאים:

850 ₪ בגין תרמוסטט חליפי שהחזיר למוסך.

התובע שילם בגין תיקון במוסך המרכזי סכום של 4,829 ₪ ואולם אין חולק שסכום זה כולל סך של 1,098 ₪ בגין תרמוסטט, חלק שבכל מקרה נדרש, משכך התובע זכאי להחזר הסכום ששילם במוסך החליפי לאחר שהנתבעים לא עמדו בחובתם לתקן את הרכב כנדרש בניכוי הסכום ששולם בגין התרמוסטט – דהיינו סכום של 3,731 ₪.

כמו כן, זכאי התובע לפיצוי בגין עוגמת הנפש והנזקים הכלכליים שנגרמו לו עקב כך שנדרש לתיקונים נוספים שספק אם נדרשו ושלא היה לו רכב במשך כחודש, כמו גם ההוצאות בגין התביעה. בהקשר לתיקונים הנוספים לקחתי בחשבון שהוחלפו ברכב חלפים כגון מיכל עיבוי ורדיאטור, כך שיכול שמצבו הושבח. בנסיבות העניין אני מעמידה את הסכום על 5,000 ₪.

מסכומים אלה יש לנכות את התשלום שביטל התובע בסך 5,850 ₪, כאשר מדובר בתשלום השלישי בעבור המנוע שהתובע אכן קיבל.

משכך הפיצוי הוא כדלקמן:

850 ₪ בגין תרמוסטט חליפי שהתובע החזיר.

3,731 ₪ - הפרש בגין תיקון במוסך המרכזי למעט תרמוסטט מקורי עליו צריך התובע לשלם.

5,000 ₪ - פיצוי בגין נזקים כלכליים ואחרים.

_____________

9,581 ₪ -

5,850 ₪ - התשלום אותו ביטל התובע ושאותו עליו לשלם.

_______________

3,731 ₪.

הנתבעים ישלמו איפוא לתובע סך של 3,731 ₪ וזאת בתוך 30 יום, שאם לא כן ישא הסכום ריבית והצמדה עד למועד התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ט"ז אב תשפ"א, 25 יולי 2021, בהעדר הצדדים.