1. לפני בקשת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף ולחלופין לחייב את הנאמן לשלם אגרה. מנגד בקשת בעלי התפקיד לדחיית הבקשה ולחלופין למתן פטור מתשלום אגרת משפט.

רקע וטענות הצדדים

1. בעניינו של מר שמעון שינה/החייב בתיק פש"ר 35306-10-16 מתנהל הליך חדלות פירעון לאחר שניתן צו כינוס בעניינו והוא הוכרז כפושט רגל.
2. החוב המוצהר והמאושר היחיד בהליך הוא לטובת המוסד לביטוח לאומי בסך כ-31,000,000 ₪, והוא תולדת פסק דין שניתן נגד החייב יחד ולחוד עם אחר בהליך אזרחי שהגיש המל"ל (לאחר שהחייב הורשע בהליך פלילי בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות בעת שעבד כשמאי בכיר באגף השמאי הממשלתי וניצל את מעמדו לגריפת כסף לכיסו שלא כדין במליוני ₪).
3. ביום 12/11/17 הוגש דוח המנהל המיוחד ובקשה למתן הוראות. המנהל המיוחד ביקש צו שיאסור על ילדיו של החייב וחברה בבעלות ילדיו לעשות דיספוזיציה בדירות בחיפה ברחוב פינסקר, חביבה רייך וחיים הזז בחלקים שהועברו אליהם על ידי אמם הגב' שינה. כן ביקש שבית המשפט יצהיר כי מכוח יחסי השיתוף בין החייב לרעייתו הגב' רבקה שינה היא חבה גם בחובותיו ולחלופין לקבוע מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט כי יש לבטל את ההעברה שעשתה להם אמם. המנהל המיוחד ביקש שבית המשפט יכריז כי חובות החייב משותפים עם אשתו לכן לא הייתה רעייתו זכאית להעביר את מחציות הדירות לילדיה. מדובר, כך נטען, בניסיון להברחת נכסים והענקה פסולה שדינה בטלות.
4. ב"כ החייב (שייצג לצורך העניין את רעיית החייב) הגיש תגובה ב-15/12/17 ובקשה לסילוק על הסף.

הוא טען שיש חזקת שיתוף בנכסים ביחס לדירות שניקנו במהלך חיים משותפים ברם אין שיתוף בחובות. היא לא חייבת בחובות החייב, 50% מהזכויות בדירות הן שלה ולכן היתה זכאית להעבירן (ועשתה זאת כפיצוי לילדים שסייעו לאביהם בקנס שהושת עליו).

בכל מקרה, כך טען ב"כ האישה, אם הנאמן מבקש לקבוע כי חלה הלכת השיתוף בחובות, עליו להגיש תביעה עצמאית, נפרדת ולהוכיחה בראיות.

1. ביום 17/12/17 התקיים דיון בתיק הפש"ר אצל כב' הש' מאזן דאוד (המותב הקודם). בית המשפט הכריז על החייב פושט רגל אך לא נתן החלטה בבקשת המנהל המיוחד.
2. לגופו של תיק הפש"ר, הצדדים פנו להליך של גישור ברם לאחר שהתנהל זמן ארוך, הוא לא צלח והנאמן ביקש לקבל הכרעה בבקשתו לקבוע שהחובות של החייב משותפים עם רעייתו (וכפועל יוצא לבטל את ההעברה שעשתה לילדים, כהעברה פסולה).
3. הבקשה לסילוק על הסף נדחתה בהחלטתי מיום 28/2/21 בה קבעתי כי שאלת ייחוס חובות החייב לרעייתו במקביל לשיתוף בזכויות היא שאלה המערבת מספר סוגיות משפטיות כבדות משקל, כמו גם ליבון עובדתי ביחס למערכת השיתוף שהייתה בין בני הזוג. קבעתי כי ראוי לקיים דיון בעובדות וכלל הסוגיות המשפטיות, באופן המצריך דיון בתביעה עצמאית, נפרדת שתוגש כנגד אשתו של החייב.
4. לאחר מתן ההחלטה, הגיש הנאמן תביעה נגד רעיית החייב, ילדיו והחברה שבבעלות מי מהם. הנאמן טוען בתביעה כי מכוח יחסי השיתוף וההלכה הפסוקה, נתבעת 2 אשת החייב חבה בחובותיו ועל כן יש לבטל את העברת הזכויות שעשתה לילדיה בזכויותיה ב-3 הדירות שבבעלות משותפת שלה ושל החייב.
5. רעיית החייב הגישה בקשה לסילוק התביעה נגדה על סף מחמת אי תשלום אגרה.

לטענתה התביעה הולבשה במסווה של תביעה הצהרתית כדי להימנע מתשלום אגרת משפט בעוד התביעה האמיתית היא לתשלום 32,000,000 ₪ וכך יש לשום את האגרה. אם המוסד לביטוח לאומי שהוא הנושה היחיד, מעוניין בתביעה, שיתכבד ויממן את האגרה.

כן היא טוענת להתיישנות מחמת העובדה שהחוב מושא התובענה נוצר בין השנים 1996 ל-2001. הכרעת הדין היא משנת 2006 וגזר הדין משנת 2007. פסק הדין בתביעה האזרחית שהגיש המל"ל ניתן על יד כב' הש' סוקול ב-3/8/16 ותוקן ב-4/7/17. לטענתה, בשנת 2003 התגבשו ונודעו אצל המל"ל העובדות שהיו עשויות לייצר את עילת התביעה. חרף האמור המל"ל בחר להגיש את התביעה נגד החייב ולא ביקש לצרף את החייבת כמי שחבה בחובות בעלה. לטענתה, מועד העברת הדירות לילדים (2010,2012,2014) אינו רלוונטי שכן מועדים אלו לא יוצרים את עילת התביעה. מכיוון שכל הדירות שנעשתה בהן העברת זכויות, נרכשו לפני 1996, הרי שנרכשו לפני שנוצרו חובות החייב מושא פסקי הדין ופשיטת הרגל.

1. ב"כ החייב (שמייצג גם את בנו, גיל שינה) הגיש אף הוא בקשה לסילוק על הסף בטענה שהחלטת בית המשפט הייתה להגיש תביעה עצמאית נגד אשת החייב אבל הנאמן הגיש גם נגד הבנים. הוא אף מצטרף לטענות בדבר סילוק בשל אי תשלום אגרה.

לעמדתו מדובר בתביעה מופרכת שסיכויה קלושים מבחינה משפטית ועובדתית. לטענתו אם ייקבע שאשת החייב שותפה לחובות אזי ניתן יהיה לבטל את ההענקה רק אם היא תוכרז כפושטת רגל בעצמה. אם יוחלט שאינה שותפה לחובות אז ממילא אין צורך לברר את תוקף העסקאות. היינו בשלב הראשון יש לדון בשאלה אם אשת החייב חבה בחובותיו ובשאלה זו אין צורך בגיל שינה ויש למחוק אותו. כלומר יש לדון תחילה בשאלה אם האישה חבה בחובות החייב. ורק אם ההכרעה תהא חיובית, יהיה מקום לדיון, חדש ונפרד, בשאלת ההעברות.

1. גם נתבעים 3-5 (שאר ילדיו של החייב וחברה שבבעלות מי מהם) הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף. אף הם מבקשים את סילוק התביעה מחמת התיישנות, אי תשלום אגרה והיעדר עילה נגדם. אף הם מבקשים פיצול הדיון.
2. בדיון מיום 17/6/21 חזרו הנתבעים על טיעוניהם ועוד הוסיפו כי הנאמן פעל בניגוד להלכה המחייבת קבלת אישור מוקדם ולא בדיעבד מהכונס הרשמי בהתאם לנוהל שהוצא, על מנת שניתן יהיה לפטור את הנאמן מתשלום אגרה, כפי שנקבע ביחס לתביעות בתיקי פר"ק נגד נושאי משרה בחברה, לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות.
3. הנאמן טוען בתגובתו לבקשה לסילוק על הסף מחמת אי תשלום אגרה כי מדובר בהליך לגביו נקבע כי יתברר בנפרד ברם הוא קשור בטבורו להליך הפש"ר. מכל מקום, התביעה מוגשת על דעת הכונס הרשמי שהוא המדינה והוא פטור מאגרה. וגם המוסד לביטוח לאומי שהוא הנושה היחיד ולמענו תתנהל התביעה, פטור מאגרה.

המדינה הגישה תחילה תגובה לפיה גם היא סבורה שיש לחייב באגרה לפי שווי כספי. ברם משהתייצבה לדיון ביקשה לשקול שוב את הדברים ולהגיש תגובה מסודר וסופית.

1. בדיון מיום 17/6/21 ביקש הכנ"ר להצטרף הואיל ולא צורף לתביעה. לבקשתו הוא צורף, באותו שלב כמשיב, כדי שעמדתו תישמע.

ב"כ הכונס הבהירה שלעמדת הכונס יש מקום לתת פטור מאגרה מהטעם של האינטרס הציבורי בהשבת כספי ציבור, ובהיעדר יכולת לשלם מכספי החייב שלא משלם את הצו החודשי וכן מהטעם שמי שיזכה בכספים האלה והתביעה מוגשת עבורו, הוא המל"ל שפטור מאגרה לפי תקנה 19א(2) לתקנות בתי המשפט (אגרות) תשס"ז- 2007.

אשר לנוהל של הכונס הרשמי לפטור מאגרה, הנוהל מתייחס לסעיפים 373 ו- 374 לפקודת החברות ולא רלוונטי לענייננו ברם בכל מקרה, הנוהל פורסם ולפיו כל הבקשות למתן הוראות בהליכי חדלות פירעון יקבלו פטור מאגרה. זו הייתה גם ההסכמה בין הפרקליטות לכונס הרשמי ברע"א 4906/13 איבי נ' עו"ד בן מאיר.

במקרה שלנו הנאמן פנה לכונס וקיבל אישורו להגיש בשנת 2017 בקשה למתן הוראות שכתוצאה ממנה ניתנה החלטת בית המשפט מפברואר 21 להגשת תביעה, כך שיש כאן הסכמה של הכונס מראש ולא בדיעבד.

1. ביום 22/7/21 הודיעה כי היא מוותרת על תשלום אגרה (תגובה קצרה ולא מנומקת).

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, שוכנעתי כי דין הבקשה לסילוק על הסף להידחות וכך גם העתירה לחייב את הנאמן בתשלום אגרת משפט.
2. יש להזכיר תחילה כי ב"כ האישה היה זה שטען בתגובתו לבקשה למתן הוראות וסילוק על הסף באותה בקשה, כי דרך המלך אינה בקשה למתן הוראות אלא הגשת תביעה נפרדת נגד האישה בה תתברר מלוא המסכת העובדתית ויקוים דיון משפטי. עמדתו זו, שהינה נכונה בעיני, אומצה על ידי באותה החלטה מיום 28/2/21.

ההחלטה בבקשה למתן הוראות נועדה ליצור מנגנון דיוני נפרד מהדיונים בתיק הפש"ר לא מתוך שמדובר בסוגיה שאינה קשורה אלא מתוך הצורך בהשקעת משאבים, זמן שיפוטי העולה על המוקדש לתיקי פש"ר בהתנהלות הרגילה, ועירוב צדדים נוספים שיביעו עמדתם. עם זאת, מבחינה מהותית לא מדובר בתביעה מנותקת אלא בתביעה בעלת השלכה וקשר הדוק להמשך הליך פשיטת הרגל של החייב.

1. באותה תגובה ובקשה לסילוק על הסף לבקשה למתן הוראות, היה על אשת החייב להעלות את כל הטענות בדבר התיישנות ככל שסברה שיש בה ממש.

למתעניינים מדוע אין לסלק על הסף את התביעה אפנה להחלטתי המפורטת מ-28/2/21. שם נדונו אותן טענות וסוגיות. בקצירת האומר, יוזכרו העובדות שלהלן:

1. החייב ורעייתו נישאו ב-1958, הם נשואים למעלה מ- 60 שנים, מנהלים משק בית משותף ומחקירתם עולה כי לא נכנסו לנישואין עם רכוש. גם בתקופת הנישואין לא קיבלו מתנות או ירושות משמעותיות. הם פרנסו את עצמם וצברו את רכושם ממשלח ידם.

אשת החייב עבדה, לפי הטענה, כמוכרת בחנות בגדים ולאחר מכן כמוכרת בצרכנייה של חברת חשמל בחצי משרה עד שפוטרה בשנת 1990 בגיל 60 ומאז היא פנסיונרית. החייב עבד כשמאי מקרקעין במשרד המשפטים עד 1994.

אין בין החייב לרעייתו הסכם ממון, לא הייתה לחייב הכנסה זולת הכנסה ממשלח יד וכל הכנסותיהם והוצאותיהם נוהלו בחשבון משותף. במהלך נישואיהם צברו 3 דירות שנרשמו על שם שניהם בחלקים שווים. על זכויות החייב הטיל המוסד לביטוח לאומי עיקולים עוד בתביעה האזרחית ואילו חלקה של אשתו הועבר לילדים ולחברה שבשליטתם, לאחר שהורשע בדין וניתן פסק דין חלוט נגדו בתביעה האזרחית.

1. האישה מכרה את זכויותיה בדירה ברח' חיים הזז לחברה שינה מערכות בהסכם תמורת 900,000 ₪ מיום 30/12/10, 3 חודשים וחצי לאחר שנדחה ערעורו של החייב בבית המשפט העליון בתיק האזרחי שהגיש המוסד לביטוח לאומי. המחצית נרשמה על שם החברה כבר ב-26/4/11 שעה שעל פי ההסכם טרם הגיע מועד התשלום האחרון. האישה והילדים טוענים שהסכום שולם (900,000 ₪ ) כחלק מתשלום הקנס שהוטל על החייב (2,000,000 ₪ ). לא הומצאו אסמכתאות בעניין זה.

הדירה ברח' חביבה רייך - נחתם הסכם פינוי בינוי עם יזם. הנאמן הודיע שביחס לדירה שבהליך פינוי בינוי, התקבל שכ"ד וזה דווח והודע לבית המשפט. סכום זה נלקח בחשבון לצורך התשלום החודשי (שלא משולם)

מכל מקום, ב-13/8/12, כשנתיים לאחר דחיית הערעור בבית המשפט העליון, חתמה אשתו של החייב על תצהיר מתנה לבנה גיל ביחס לזכויות שלה בדירה. אין מידע מה שווי אותה מתנה.

הדירה בפינסקר – זו הדירה בנווה שאנן שהחייב ואשתו מתגוררים בה עד היום. לפי נסח הרישום, ביום 9/9/14 הועברו ללא תמורה זכויות האישה לשני ילדיה יובל ונאור כך שהחייב רשום כבעלים של חצי והילדים- כל אחד רבע.

1. הלכה פסוקה היא כי סעד של סילוק על הסף הוא סעד דרסטי ואין להיזקק לו אלא אם ברור מלכתחילה ומעל לכל ספק כי אין לתביעה שום סיכוי להצליח גם אם יוכחו כל רכיביה. כאשר למצב העובדתי והמשפטי כפי שהוא משתקף מכתבי הטענות שהוגשו על ידי בעלי-הדין, יש פנים לכאן ולכאן וישנו סיכוי כלשהו, אפילו קלוש, שהתביעה תתקבל, אזי אין למחוק תביעה שכזו על הסף. וראו ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני פ"ד לו(2) 151 ; ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פ"ד לז(4) 721, ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין, פ"ד מ(2) 668, 671.

הבסיס לתביעה נגד האישה הוא טענת הנאמן לפיה אשת החייב אינה תמת לב. בעלה לא הסתבך בתום לב אלא כתוצאה מקבלת דבר במרמה לאורך שנים. לפי הטענה, היא נהנתה לא רק מהדירות שנרכשו לפני ביצוע העבירות אלא גם במהלך השנים שלאחר מכן מפרי גניבת בעלה תוך שהיתה שותפה לפחות בעצימת עיניים לכספים הרבים שנחתו על שולחנה ושאינם נובעים ממשכורת נורמטיבית.

במצב הדברים לעיל, סיכויי התביעה עדיין לא ברורים אבל אין לומר, אפריורי, כי התביעה מופרכת על פניה ואינה ראויה להתברר.

1. בהקשר זה, ככל שהאישה שותפה בחובות ונהנתה שנים לאחר מכן, יתכן שיש בכך משום כרסום מבחינת המועדים לצורך טענת ההתיישנות ויש אף לקחת בחשבון את השנים בהם היה התיק תלוי ועומד בבתי המשפט לצורך מניין והשהיית מועדי ההתיישנות. דברים אלו צריכים להתברר.
2. לאור האמור לעיל, אין לומר שהתביעה היא תביעת סרק חסרת סיכוי. על כן, אין לסלקה על הסף.
3. אשר לטענה לפיה בניגוד להחלטת בית המשפט להגיש תביעה נגד אשת החייב, הגיש הנאמן את התביעה גם נגד הילדים, אבהיר כי אכן בשאלה אם אשת החייב חבה בחובות בעלה אם לא, אין לילדים לכאורה "זכות עמידה" ברם מכיוון שילדי החייב עלולים להיפגע מהחלטה לפיה האישה חבה בחובות החייב, שעשויה להיות לה השלכה על כשרות ההעברות לילדים, הרי שטוב עשה הנאמן משצירף את כל העלולים להיפגע.

הטענה של הילדים לפיה התביעה היא מכוח דיני ביטול הענקות לפי פקודת פשיטת הרגל וגם אם האישה חבה בחובות החייב עדיין וכל עוד אינה בפשיטת רגל, אין לבטל את ההענקות, היא נכונה אבל רק באופן חלקי. התביעה כאן היא חוזית. הטענות הן טענות חוזיות. ככל שייקבע כי אשת החייב חבה גם בחובותיו, לא מן הנמנע כי בסופו של דבר ייקבע שחוזים אלה הם למראית עין ו/או נוגדים את תקנת הציבור ואין להם תוקף כלפי הנאמן.

יבחר גיל שינה באיזה שלבים הוא מבקש להתגונן ובאלו להיות פסיבי.

1. אשר לטענות לסילוק על הסף מחמת אי תשלום אגרה, או חיוב הנאמן בתשלומה, אין בידי לקבלן.
2. הנתבעת/רעיית החייב העלתה את הדרישה לחיוב באגרה תוך התעלמות מכך שאין כסף בקופה מחמת העובדה שבעלה לא משלם את התשלום החודשי שחויב בו למרות שחשבון העו"ש שלו ביתרות זכות, עובדה הידועה לה מתוקף ניהול משק ביתם במשותף.

המוסד לביטוח לאומי שכספים שנלקחו ממנו במרמה נגרעו מכיסי אזרחי מדינת ישראל, הוא הנושה היחיד בתיק וככל שהוא היה זה שמגיש את התביעה, הוא היה פטור מאגרה מכוח תקנה 19א(2) לתקנות בתי המשפט (אגרות) תשס"ז- 2007. הכונס הרשמי הוא מדינת ישראל והוא פטור מאגרה.

1. הדרישה לחיוב הנאמן באגרה לא מוּנעת מרצון להעשרת קופת מדינת ישראל אלא מתוך האינטרס של הנתבעים שהתביעה תיחסם על הסף. האינטרס הציבורי הוא שונה ועל כך מצהירים הנאמן והכונס הרשמי. גם מדינת ישראל (כמייצגת המרכז לגביית אגרות) לא מתנגדת לפטור מתשלום אגרה.
2. הנתבעים העלו טענה לפיה הלכה היא שבעל תפקיד המבקש להגיש תביעה אישית נגד נושאי משרה לפי פקודת החברות, חייב באגרה אלא אם קיבל הסכמת הכנ"ר מראש להגשת התביעה תוך ויתור על האגרה והואיל ובענייננו התביעה לא הוגשה על דעת הכנ"ר ואין להסכין עם אישור בדיעבד, יש לחייב באגרת משפט.

אין בידי לקבל את הטענה. טענת הנתבעים הנסמכת על סעיף 373 ו- 374 לפקודת החברות [נוסח חדש] התשמ"ג-1983 אינה רלוונטית לענייננו.

התכלית בעניין קביעת נוהל בהגשת תביעות בתיקי פירוק חברות נגד נושאי משרה היא שונה לחלוטין מהמקרה שלפני. הרציונל בקביעת נהלי הכנ"ר באותם תיקי פירוק באה על רקע טענות של בעלי שליטה בחברות שבפירוק לפיהן הגשת בקשות לפי סעיף 373 ו- 374 בסכומי עתק או בתביעות בלתי מבוססות כנגד בעלי שליטה בחברות, מהווים צעד טקטי שהמפרקים נוקטים כנגד אותם בעלי מניות. וראו רע"א 7788/15 ברסלבסקי נ' איתי פריימן עו"ד מפרק זמני (ניתן ביום 13/1/16). אין הנדון דומה לענייננו. לא מדובר בחברה, ולא מדובר בהרמת מסך, ולא מדובר בתביעה של מפרק של חברה. מדובר בסוגיה אחרת, בהליך בין בעל (באמצעות הנאמן) לאשתו, לחיוב שלה בחובותיו לפי הלכת השיתוף.

בעניין הנוהל של הכונס הרשמי לפטור מאגרה, זה מתייחס לסעיפים 373 או 374 לפקודת החברות. מכל מקום, הנוהל פורסם ולפיו כל הבקשות למתן הוראות בהליכי חדלות פירעון יקבלו פטור מאגרה. זו הייתה גם ההסכמה בין הפרקליטות לכונס הרשמי ברע"א 4906/13 איבי נ' עו"ד בן מאיר.

בפרשת ברסלבסקי נ' איתי פריימן עו"ד מפרק זמני לעיל, הוגשה בקשה לסילוקה של בקשת המפרק על הסף בטענה שהמפרק לא קיבל את האישור בהתאם לנוהל הכנ"ר. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לסילוק על הסף. בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור בהתבסס על נוהל הכנ"ר ובישום לפיו היה באותו עניין ליווי פעיל מצד כונס הנכסים הרשמי.

בענייננו, הצהירה ב"כ הכנ"ר כי הנאמן פנה לכונס הרשמי וקיבל אישורו להגיש בשנת 2017 בקשה למתן הוראות הזהה בטענות והסעדים המבוקשים לתביעה כאן, כך שיש לפנינו הסכמה של הכונס, לא בדיעבד אלא מראש.

1. סוף דבר, אני מאשרת את התביעה כפי שהוגשה עם כל הנתבעים העלולים להיפגע. אני מאשרת לכנ"ר להצטרף כתובע. אין מקום לפיצול התביעה לשלבים. כל הטענות בדבר העילות לדחיית התביעה תידונה בהליך ואין מקום לסילוק על הסף. לגבי התיישנות, הטענה לפיה העילה נוצרה ב-2003 גם היא תקבל מענה בסופו של ההליך לאחר ליבון עובדתי ומשפטי ואין מקום להכריע בה כעת.
2. אשר לבקשה לסילוק בשל אי תשלום אגרה אני מקבלת את עמדת הנאמן והכנ"ר כמו גם את עמדת מדינת ישראל. לדעתי, האינטרס הציבורי מחייב שמיעת התביעה והואיל ומהחייב לא יבואו הכספים וגם לא מקרוביו, אני מורה על פטור מאגרה בבירור התביעה.

אוסיף בהקשר זה כי העובדה שהוכנסו לקופה לא מכבר כספי עיקולים לא מבטיחה שיהיו בקופה די סכומים להוצאות ההליך, שכר בעל תפקיד והוצאות נוספות של נושים או עדכון שמאויות, ועל כן אין בתוספת זו כדי לשנות את התמונה.

1. ראיות התביעה בצירוף תיק מוצגים יוגשו עד 1/10/21

כתבי הגנה ביחד עם הראיות, יוגשו בתצהירים ותיק מוצגים עד 1/1/22.

הצדדים יגישו בנוסף להגשה בנט המשפט גם עותק קשיח מדוגל לנוחות בית המשפט שלא יישלח לסריקה.

1. אני קובעת את התיק להוכחות ליום 3/3/22 שעה 10:00.

הצדדים ידאגו לזימון עדיהם וייערכו לסיכומים בעל פה בתום הישיבה.

המזכירות תקשור בנט המשפט תיק זה עם תיק פש"ר 35306-10-16

ניתנה היום, י"ג אב תשפ"א, 22 יולי 2021, בהעדר הצדדים.