בקשה לצו ביניים לפיו יוקפאו הליכי כינוס הנכסים בתיק הוצאה לפועל 01-0923573-06 וייעצר הליך ההתמחרות הקבוע ליום 6.4.2021, ביחס לנכס שברחוב שערי תשובה 19 בתל אביב-יפו המצוי בבעלות המבקשים.

רקע

1. המבקשים - שלושה אחים, להם זכויות בשני נכסי מקרקעין ברחוב שערי תשובה בתל אביב בבית מס' 17 (גוש 7061 חלקה 55) ובבית מס' 19 (גוש 7061 חלקה 52) (להלן: "חלקה 55"; "חלקה 52"; וביחד: "הנכסים"). יודגש, כי בעוד שהמבקשים כולם הם בעלי הזכויות בנכסים, המבקש 1 הוא המחזיק בהם. המבקשת 2 הלכה לעולמה לאחר הגשת בקשה זו.
2. המשיבה 1 (להלן: "העיריה") טוענת לחובות ארנונה של המבקש 1 (להלן: "המבקש") בגין הנכסים בהיותו המחזיק בהם. חובות אלו נצברו במשך עשרות שנים, וסכום החוב כיום עומד על כ-1.1 מיליון ₪. יודגש, כי העיריה פתחה כנגד המבקש תיק הוצאה לפועל בגין חובותיו עוד בשנת 2004, וביום 21.6.2005 מונה המשיב 2 לשמש ככונס נכסים (להלן: "כונס הנכסים").
3. במשך השנים שחלפו משנת 2005 ועד היום ניהל המבקש עשרות הליכים בהם ביקש להביא לביטול חובותיו (השגות לאגף לחיובי ארנונה; ועדות ערר; עתירות מנהליות; ערעור על החלטות רשמי הוצאה לפועל; תובענה לביטול הליכי הוצאה לפועל; בקשות רשות ערעור לבית המשפט העליון וכן עתירות לבג"ץ. רשימת כל ההליכים מופיעה בנספח 1 לתגובת העיריה). הליכים אלה לא נשאו פרי והחוב נותר בעינו.
4. ביום 19.12.2017 הורה בית משפט השלום, לבקשת כונס הנכסים, על פירוק השיתוף בחלקה 52, כאשר הובהר בפסק-הדין, כי "פירוק השיתוף ייעשה על דרך של מכירת הנכס למרבה במחיר כדרך שנמכרים נכסים בהליכי הוצאה לפועל" (ת"א 6772-06-17). כונס הנכסים הבהיר באותו הליך, כי הפדיון ממכירת הנכס יחולק בינו (בנעלי המבקש) ובין יתר המבקשים, בדרך שלא תיפגענה זכויותיהם. כך מעיון בכתב התביעה שם. ערעור על פסק-הדין הנזכר נמחק (ע"א 58660-20-18).
5. בעת"מ 5131-01-21 (להלן: "העתירה הקודמת") עתרו המבקשים לצו הצהרתי לפיו כל חובות הארנונה של המבקש כלפי העיריה מבוטלים. בהקשר זה נטען כי הנכס בחלקה 52 משמש כבית כנסת ולפיכך פטור הוא מתשלום ארנונה, ואילו הנכס בחלקה 55 הרוס ובלתי ראוי לשימוש, כך שגם נכס זה אינו חב בארנונה. מכאן, עתרו המבקשים לבטל את צו הפינוי שנקבע ליום 24.2.2021. בפסק-דין מיום 22.2.2021 דחה בית המשפט (כב' השופט א' בכר) את העתירה וקבע כי אין מניעה להמשיך בהליכי הפינוי.
6. ביום 24.2.2021 פונה המבקש מהנכס בחלקה 52. ייאמר כבר כעת כי לטענת המבקש המבנה שבחלקה 52 משמש כבית כנסת, למעט חלק קטן בו הוא מתגורר במבנה, בהיותו גבאי בית הכנסת.
7. כונס הנכסים אכן פרסם את הנכס בחלקה 52 למכירה וההתמחרות נקבעה למחר - יום 6.4.2021. בהחלטה מיום 7.3.2021 אישרה רשמת ההוצאה לפועל ביצוע הליכי מכר של הנכס (שמאות, פרסום והתמחרות).

תמצית טענות הצדדים

1. בעתירה שבכותרת שהגישו המבקשים ביום 25.3.2021 התבקשה קביעה כי חובות הארנונה לגבי הנכסים בטלים, וכפועל יוצא מכך להורות על ביטול הליכי הגבייה וכינוס הנכסים. בבקשה דנא עתרו המבקשים לסעד זמני לפיו יעוכב ביצועו של הליך הכינוס, בשים לב להתמחרות שקבועה ליום 6.4.2021.

הטענות העיקריות שבלב העתירה כעת הן כי הנכסים פטורים מתשלום ארנונה בהיותם מבנה המשמש כבית כנסת וכן מבנה שאינו ראוי לשימוש. עוד נטען, כי מאז שנת 2005 ועד לשנת 2015 לא נעשו כל פעולות גבייה מצד העיריה, תוך שעל החובות הצטברו הפרשי ריבית והצמדה. בנסיבות אלו, כך נטען, חל שיהוי על הליכי הגבייה. המבקש אף מלין כי לא ניתן לו דין וחשבון על מקור החובות, ומוסיף כי מאחר שקיימת מחלוקת לגבי מקור החוב, יש לברר את הסוגיה בגדרי הליך שיפוטי ולא באמצעות הליך גבייה מנהלי.

עוד לטענת המבקש, סיכויי העתירה גבוהים בהינתן שהסוגיות המועלות בה "חשובות ועקרוניות" באשר העיריה מבצעת גביה מנהלית ללא ביקורת שיפוטית ומבלי להוכיח את טענתה, בניגוד לכלל שלפיו "המוציא מחברו עליו הראיה". אשר למאזן הנוחות נטען כי מכירת הנכס בעקבות הליך התמחרות תסתום את הגולל על זכות הבעלות של המבקשים וכתוצאה מכך ייגרם להם נזק בלתי הפיך.

1. המשיבים, מנגד, טוענים כי דין הבקשה להידחות על הסף, בשים לב לכך שהמבקש לא חשף בעתירה ובבקשה את ההליכים הקודמים שהתנהלו בינו ובין המשיבים בנוגע לחובות מושא הדיון, הליכים אשר יצרו מעשה בי-דין. בפרט מפנים המשיבים לפסק-הדין בעתירה הקודמת, בגדרו נדחו טענות המבקשים ונקבע כי חובות המבקש בעינם. המשיבים מציינים כי המבקש לא שילם את הוצאות המשפט שנפסקו לחובתו בהליכים הקודמים וחרף זאת הוא מוסיף לנהל הליכים משפטיים ומנסה את מזלו בטענות ממוחזרות שכבר הוכרעו. אשר למאזן הנוחות מציינים המשיבים כי המבקש הוא סרבן מס אשר במשך כ-30 שנים נמנע משלם דבר בגין חובותיו, כאשר מנגד ניצבת המשיבה, רשות ציבורית, שלזכותה חובות המבקש בסכום של למעלה ממיליון ₪. כן צוין החשש לפיו עיכוב במימוש הנכס יוביל לנסיגת המצעים מהצעותיהם ולסיכול מכירתו במחיר ריאלי.

דיון והכרעה

1. לאחר עיון בטענות הצדדים בגדרי הבקשה לסעד זמני כמו גם בעתירה עצמה, וכן בהחלטות שניתנו בהליכים הקודמים שהתקיימו בין הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. ייאמר בתמצית ומבלי לקבע מסמרות, כי נחזה שהטענות בבקשה, רובן ככולן, נטענו על ידי המבקש בהליכים קודמים ונדחו בקביעות שהפכו חלוטות. בנסיבות אלו, אין בידי להיעתר לבקשה. וביתר פירוט.
2.  צו ביניים ניתן, ככלל, בהתחשב בשני שיקולים. האחד - סיכויי העתירה להתקבל והשני - מאזן הנוחות הנוטה לטובת מבקש הצו (ראו למשל: בר"מ 7939/20 חפץ נ' עיריית תל אביב-יפו (25.11.2020); בר"מ 5999/20 ‏ ‏חנייא נ' אגודת קרית חב"ד בעיה"ק צפת (27.8.2020); בר"מ 5776/13 עמותת מקום להיות - בית הספר "מעיין" נ' מנכ"ל משרד החינוך (26.8.13)). היחס בין שני שיקולים אלו מכונה "מקבילית כוחות", במובן זה שככל שסיכויי העתירה גבוהים יותר, כך ניתן להקל בדרישת מאזן הנוחות ולהיפך (ראו בר"מ 4470/20 ‏מדינת ישראל מתכננת מחוז ירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מטה יהודה (22.7.2020); בר"מ 5503/19 חברת מינואט אחזקות בע"מ נ' טהה (8.9.2019)).
3. אשר לסיכויי העתירה. מבלי לקבע מסמרות, התרשמתי כי סיכויי העתירה אינם מן המשופרים, וזאת בלשון המעטה. להליך דנא קדמו הליכים רבים מאד, בהם נקט המבקש במטרה לבטל את חובות הארנונה שצבר, בלא הצלחה. היטיב לתאר זאת בית משפט השלום (כב' השופט ט' חבקין) ב-רער"צ 59724-02-20 בהחלטה מיום 12.7.2020 בבקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל, שלא לסגור את התיק המתנהל נגד המבקש, בזו הלשון: "המבקש נוקט הליכים אינספור לעיכוב מימוש נכס שבבעלותו בגין חובות ארנונה חלוטים, מימוש המבוצע מכוח פקודת המיסים (גביה), לאחר שהמבקש מיצה עד דק, לרבות בבית המשפט העליון, את הליכי ההשגה המנהליים לגביית החוב, ונדחה".
4. דומה, לכאורה, כי קיים סיכוי לא מבוטל ש העתירה תדחה נוכח העדפת אינטרס הציבור לחזות בסופיות הדיון וכן אינטרס בעל הדין שזכה בדינו להגנה מפני הטרדות חוזרות ונשנות מצידו של בעל הדין שכנגד. אם יתאפשר לבעל דין לשוב ולהתדיין בעניין שכבר הוכרע, ייפגעו מתדיינים אחרים הממתינים ליומם בבית המשפט )ראו ע"א 10564/05 גת נ' מתיתיהו (19.9.2007)).

יפים בעניין זה דברי כב' השופט סולברג ב-ת"א (מחוזי ירושלים) 4582/03 ידיעות תקשורת בע"מ נ' צימרמן (24.2.2004), לאמור:

"דעת לנבון נקל, כי סופיות הדיון איננה 'לעומתית' לצדק. התדיינות שאינה פוסקת, היא-היא היוצרת עיוות, מבוכה ועוול. דרך הכלל היא, כי סופיות הדיון משרתת את הצדק. היוצא מן הכלל הוא, מצב שבו סופיות הדיון גורעת מן הצדק".

1. כפי שציינתי, עיקר הטענות המובאות בעתירה ובבקשה לצו ביניים, כבר נשטחו לפני ערכאות קודמות, נדונו ונדחו. בעתירה הקודמת – בה התבקשו אותם הסעדים שמתבקשים בעתירה דנא (בעיקרם הצהרה על בטלות החובות) – נדונו טענות המבקש ונפסק, כך:

"בכל הקשור עם היות הנכס בית כנסת (...) מעבר לעובדה ולפיה שני חשבונות ע"ש העותר פטורים מתשלום ארנונה בשל היותם בית כנסת והחוב בגינם הינו לתקופה אחרת או בגין היטל שמירה, יש לציין כי עפ"י הדין ניתן פטור למבנה המשמש כבית כנסת או לחלקו המשמש לתפילה אלא שנושא זה אינו מצוי בסמכותו העניינית של ביהמ"ש לעניינים מנהליים כי אם לפתחו של מנהל הארנונה בהשגה ולאחריו, ככל שההשגה נדחית, בערר לוועדת הערר (...)

העותר לא דאג להפנות את ביהמ"ש להשגה או לערר שהגיש בעקבות חיובו של בית הכנסת בארנונה למרות הפטור לו הינו זכאי לכאורה מה גם שהמבנה כפי הנראה לא שימש אך כבית כנסת אלא גם כמקום מגורים באופן השולל טענת העותר בעניין זה. במילים אחרות העותר פונה לביהמ"ש המנהלי לאחר שהשומות בעניינו הפכו סופיות בהעדר השגה או ערר על קביעות אלה של העירייה. משסמכות הדיון בנושא נתונה לגופים משפטיים אחרים כמו וועדת הערר כי אז העותר למעשה מקדים את העגלה לסוסים, אינו ממצה את ההליכים ומטעם זה בלבד מן הראוי לדחות את הטענה.

מעבר לאמור טוען העותר כי הנכסים אינם ראויים לשימוש ואף צירף חוו"ד שמאית לעניין זה ולפיכך הינו זכאי לפטור בגינם (...)

עפ"י הפסיקה, בחינת היותו של נכס בלתי ראוי לשימוש, מן הראוי כי תתבצע על ידי מנהל הארנונה וועדת הערר בהיות הבירור עובדתי קונקרטי המצדיק הבירור בפניה (...)

הליך זה, או אופן התנהלות זה של ההליך כאמור, אינו יכול להיות מוחלף באמצעות פניה תחילה לביהמ"ש לעניינים מנהליים (...)

במילים אחרות העותר לא הוכיח כי פנה תחילה לצורך הפעלת הסעיף לרשות המקומית, ואם כן מתי וככל שנדחה האם פנה לוועדת הערר לשם דיון בערר ורק ככל שהיה נדחה יכול היה להגיש ערעור על החלטת וועדת הערר לבימ"ש זה ולא רשאי היה לפנות בפניה ישירה לביהמ"ש לעניינים מנהליים כבר עתה.

במצב דברים זה אין מקום לברר טענותיו של העותר בביהמ"ש מחמת אי מיצוי הליכים".

1. המבקש בחר שלא לערער על פסק-הדין בעתירה הקודמת והוא הפך לחלוט. טענתו כיום, כי לבית משפט זה יש סמכות עניינית לדון בעתירה, חרף הדברים האמורים לעיל, נחזית כערעור במסווה על פסק-הדין בעתירה הקודמת, ולא מצאתי מקום ליתן לכך יד. לא נמצא מקום אף לייחס משקל משמעותי לטענה בהקשר זה בדבר היעדר ייצוג בידי עורך דין, זאת משהומלץ לו מספר פעמים בעבר, על ידי ערכאות שונות, להיעזר בייעוץ משפטי (ראו: רער"צ 59724-02-20 הנ"ל, פסקה 1; החלטת רשמת ההוצאה לפועל ק' בקשי בתיק 01-09235-73-6 מיום 26.1.2020, פסקה 12), אולם הוא בחר שלא לעשות כן עד להגשת עתירה זו.
2. לבד מכך, נחזה כי הבקשה אף לוקה בשיהוי רב. אף שהמבקש פונה מהנכס ביום 24.2.2021, העתירה דנא הוגשה כחודש לאחר מכן, ביום 25.3.2021, באופן שהעמיד את בית המשפט בפני סד זמנים דחוק, עת תשובת המבקשים לתגובת המשיבים הוגשה ביום 4.4.2021 בעוד שהליך ההתמחרות קבוע ליום 6.4.2021. אף אם אניח שהיה בטענות שהועלו בעתירה ממש, אזי היה על המבקשים להביאן לפתחו של בית המשפט בסמוך לפינויו של המבקש, שכן אך ברור כי הפינוי הוא אך פתיח להליכים למכירת הנכס ולא לשיפוצו.
3. גם הטענה כי יש מקום לדון בחוקתיות הליכי גבייה מנהלית (חלף הליך שיפוטי "רגיל") מקום שקיימת מחלוקת בדבר החוב - דומה כי אין לה על מה שתסמוך. למותר לציין כי גם בהליכי גביה מנהלית זכאי הנישום להשיג על החוב ולשטוח את טענותיו מלפני הערכאות המוסמכות.
4. טענות שהועלו ביחס לפגיעה בזכות הקניין של המבקשים 3-2, להם אין חוב קיים כלפי העיריה, אין מקומן בבית משפט זה. המבקשים 3-2 יכלו להעלות טענות אלו מלפני רשם ההוצאה לפועל, או לחלופין מלפני בית משפט השלום שהורה על פירוק השיתוף על דרך של מכירת הנכס (ת"א 6772-06-17). ואולם מפסק-הדין שניתן בהליך הנ"ל עולה כי המבקשים 3-2 התעלמו מההליך אף שהיו מודעים לו.
5. לאור סיכויי העתירה, לא ניתן להקל בדרישת מאזן הנוחות. התחשבתי בטענה כי דחיית הבקשה תביא לאבדן זכויות בנכס אך מנגד, לעת הזו ומבלי לקבע מסמרות כנזכר, נחזה כי כך יהא בהתכתבות עם תהפוכות החוב, עם הדין החל ועם הכרעות חלוטות. מהשתלשלות העניינים וההליכים הקודמים עולה כי למבקש חובות מס גבוהים כלפי העיריה ולעת הזו לא עלה בידו להפריכם, אף שפעל בכל המישורים לעשות כן. גם המבקשים 3-2 לא פעלו על מנת למנוע את תוצאת הדברים.
6. סבורני כי ככל שתתקבל העתירה ויבוטלו חובות הארנונה של המבקש, לא צפוי להיגרם למבקשים נזק בלתי הפיך שאינו ניתן לריפוי בסעד כספי (ראו עע"מ 2628/11 אפקון בקרה ואוטומציה בע"מ נ' מדינת ישראל - הרשות הממשלתית למים ולביוב, אלקו התקנות ושירותים (1973) בע"מ (11.5.2011) ו-עע"מ 4966/16  מקל בע"מ נ' תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ (12.7.2016)). לא נעלמה מעיני טענת המבקשים, כי הסכום שיתקבל בהליך התמחרות נמוך משוויו הריאלי של הנכס. אולם, ככל שתתקבל העתירה (וכאמור, הסיכויים לכך, לכאורה, הם נמוכים למדי) אזי תהא למבקשים ההזדמנות להוכיח את שווי הנכס ולתבוע את מלוא ערכו.

סוף דבר

1. ביתרת טענות המבקשים לא מצאתי ממש לעת הזו ומכלול טענותיהם נשמר לכור ההיתוך הדיוני של העתירה. לאור המקובץ, הבקשה נדחית.
2. המבקשים 1 ו- 3, ביחד ולחוד, יישאו בהוצאות המשיבים בסכום כולל של 10,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים ורק ככל שלא ישולם במועדו, יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשפ"א, 05 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.