1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט נמרוד אשכול) מיום 4/2/2021 בתא. 37093-12-17 ולפיה נדחתה בקשת המבקשת – התובעת לצירוף ראיות ולשמיעת עדים נוספים, כל זאת לאחר שכבר הסתיימה שמיעת העדויות מטעמה.

2. המבקשת – התובעת הגישה בשנת 2017 תביעה כספית בסך 234,101 ₪ נגד המשיב – שהינו חסוי ,להחזר הלוואה שנתנה לו ביום 26/6/2015.

האפוטרופא של הנתבע טענה, כי כבר מ- 2013 מצבו המנטלי של הנתבע היה לקוי מאוד ודעתו לא צלולה. כי מדובר בהונאה של התובעת ובמעשה עוקץ במסגרתו גנבה בדרך רמיה התובעת את הנתבע. ההסכמים הם שקריים והנתבע התחייב על פיהם שלא מכוח צלילות דעת ואין תוקף להסכמים.

3. בתיק קמא התקיימו 8 דיונים.

עדותה של התובעת נשמעה ביום 7/1/2020.

ביום 27/5/2020 נחקרה עו"ד שירלי שדה – עדה מטעם התובעת.

ב"כ התובע הודיע בסוף עדותה: "אלו עדי" (עמ' 31 שורה 23 לפרוטוקול מיום 27/5/2020).

4. בדיון שהתקיים ביום 3/8/2020 העידו מומחה רפואי מטעם הנתבע, אשתו של הנתבע – האפוטרופא, בנו ובתו.

בתום הדיון ביקש ב"כ הנתבע לצרף נסח טאבו שהתקבל אצלו ימים ספורים קודם לכן וזאת על מנת לסתור טענת התובעת.

הוגשה בקשה בכתב בנוגע לנסח טאבו בנוגע לדירה על שם התובעת בעיר חרסון שבאוקראינה.

התובעת טענה כי ממכירת דירה זו בשנת 2011 היא הילוותה את הכספים לנתבע.

הנתבע ביקש להראות באמצעות הנסח כי התמורה מהדירה שימשה לפרעון הלוואה ומשכון שהיו על הבית והסביר מדוע לא הוגש המסמך קודם לכן.

בהחלטה מיום 20/10/2020 התיר בית משפט את צירוף הראיה.

נקבעה חקירת התובעת לעניין מסמך זה ונושא זה ליום 21/12/2020.

5. ביום 16/11/2020 הגישה התובעת "בקשה דחופה" לצירוף ראיות ולהעדת עדים ולהפסיק ייצוגו של עו"ד בן חיים.

בהחלטה מיום 23/11/2020 נקבע כי אין להפסיק ייצוגו של עו"ד בן חיים ב"כ הנתבע בשים לב לאופן ותוכן התצהיר שהוגש לבית משפט.

נקבע כי בדיון הקבוע תחקר התובעת באשר לכך שמדובר בשורה ארוכה של מסמכים אותם לא גילתה בגילוי המסמכים והחלטה תינתן לאחר מכן.

באשר לעדה מאוקראינה שהתבקש רק אז זימונה נקבע כי יש להבהיר מדוע לא העידה עד כה וכיצד תעיד ומה היא תמצית עדותה.

6. בדיון שהתקיים ביום 21/12/2020 נחקרה התובעת ונקבע כי יוגש פירוט בכתב בנוגע לבקשה לצירוף מסמכים.

7. ההחלטה מיום 4/2/2021:

נקבע כי לאור תקנה 257 לתקנות הישנות יש לבחון אם הצד המבקש את הראיה הנוספת ידע או לא ידע על קיומה של הראיה מוקדם יותר וכן יש לבחון את תרומתה של הראיה לגילוי האמת.

נקבע כי התיק מתנהל מספר שנים . התובעת בחרה שלא להעלות עד אז את הסוגיה של יכולתה הכלכלית הנטענת למרות שהיו בידה , כעולה מהבקשה, כל המסמכים הנדרשים .לאחר סיום הליך ההוכחות , ולאור טענת התובעת בנוגע למכירת דירתה , ניתנה אפשרות לנתבע להביא נסח טאבו על פיו, לגרסת הנתבע , הדירה הייתה משועבדת לבנק ותמורת המכירה הועברה לבנק. התובעת הציגה , במסגרת עדותה בדיון מיום 21.12.2020, הסבריה וגרסתה בנוגע למסמך.

נקבע בסעיף 8 להחלטה:

"המסמכים שמבקשת התובעת להמציא בשלב זה הם מסמכים שהיו בידה ו/או בחזקתה ושליטתה ,והיא החליטה מנימוקיה שלא לגלותם לצד שכנגד ולא להביאם בפני בית המשפט. לא מצאתי כי בנסיבות העניין , ובשלב הדיוני בו ההליך מצוי, יש להיעתר להגשה גורפת של מסמכים ו/או עדים אשר יאריכו ניהול ההליך ועשויות לפגוע בזכויות דיוניות ומהותיות של הנתבע אשר נערך להביא טענותיו וראיותיו בהתאם לכתבי הטענות והמסמכים שהציגה התובעת. אין המדובר בראיות הזמה".

על כן נדחתה הבקשה ונקבע כי יוגשו סיכומים.

8. בבקשת רשות הערעור מתארת המבקשת 9 מסמכים אותם היא מבקשת לצרף (סעיף 5 לבר"ע) כראיות הזמה ואלו הם:

(1) תדפיס נסח מקרקעין ממרשם הזכויות באוקראינה בצירוף תרגום נוטריוני מאושר לעברית הנסח והתרגום.

(2) צילום של תעודת הזהות האוקראינית של המבקשת, בצירוף תרגום מאושר.

(3) הצהרה של המבקשת שבעלה ירכוש נכסים על שמו.

(4) אישור מרשויות המס באוקראינה שמוכיח כי המבקשת רשומה כעוסקת ברשויות המס.

(5) אישור שהעסק היה רווחי העסק ופעיל עד לשנת 2013.

(6) ייפוי כוח שהמבקשת נתנה לבעלה על מנת ליטול הלווה לרכישת בית בסמטת קרימסי, מיום 20.2.2008.

(7) הסכם הלוואה בצירוף תרגום לגברת נטליה סקליארובסקי בסך 80,000$, מיום 15.3.07.

(8) אישור החזר הלוואה מיום 15.11.2011.

(9) אישורי הבנק שמהם ניתן לראות תשלומי משכנתא מכספים שהיו בחשבון הבנק של המבקשת באוקראינה.

על כן גם ביקשה לזמן לעדות מטעמה את הגב' נטליה סקליארובסקי.

בבקשת רשות הערעור מאשרת המבקשת, כי עוד בדיון שהתקיים ביום 5/6/2019, עת נחקר עו"ד שמואל דנא, "הועלה בחלל בית משפט קמא שאלה אגבית מהו מקורם של הכספים אותם המשיב חב למבקשת" (סעיף 14 לבר"ע) היא ענתה כי היא בעלת אמצעים באוקראינה וצירפה ביום 23/10/2019 ראיות שיוכיחו זאת, לרבות חוזה מכר של הדירה. רק בסיום ההוכחות "נזכר" המשיב להגיש בקשה לצירוף ראיות.

התובעת ביקשה לצרף ראיות הזמה על מנת להראות שהיו לה נכסים וכספים נוספים מלבד אותה דירה נשוא נסח הטאבו ובית משפט קמא שגה כאשר לא איפשר לה להזים את הטענה.

לראיות שהיא מבקשת לצרף יש תרומה להגיע לחקר האמת וייגרם לה נזק ראייתי ודיוני ככל שלא יתאפשר לה להזים את הטענות.

9. לאחר עיון בבקשה ונספחיה הגעתי למסקנה ולפיה דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיב:

א) ההליך כבר נוהל כמעט עד תומו. עם מתן פסק דין תוכל המבקשת, במידת הצורך וככל שתביעתה תדחה להגיש על החלטת הביניים ערעור בזכות במסגרת ערעור על פסק הדין, ואינני סבורה כי ענייננו נכנס לגדר החריגים שנקבעו בסעיף 52 (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד – 1984, המאפשרים השגה ערעורית על החלטת ביניים עוד טרם ניתן פסק הדין.

ב) זאת ועוד, ההחלטה האם להתיר צירוף ראיה נוספת גם אם היא מכונה "ראיית הזמה" היא החלטה דיונית – ניהולית מובהקת המצויה במתחם שיקול דעתה הרחבה של הערכאה הדיונית וערכאת ערעור תתערב בשיקול דעת זה רק במקרים חריגים ונדירים. ראה לעניין זה: רע"א 1396/18 פלוני נ' בנק דיסקונט לישראל (13/3/18) סעיפים 5 ו-7 להחלטת כב' השופט עמית (שם עסקה הבקשה בהגשת חוות דעת משלימה, אך הרציונל יפה גם לראיות נוספות אחרות) וכן רע"א 1441/17 חברת אולמי אחים סעיד אל דאהוד בע"מ נ' אולמות ומסעדות דאוד (2001) בע"מ  (27/3/17) סעיף 6.

ג) ערכאת ערעור אינה נוהגת להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, בכל הקשור לסדרי דיון ומהלך שמיעת ראיות, אפילו אם היא סבורה, כי ראוי היה לנקוט דרך דיונית אחרת, להוציא מקרים חריגים בהם החלטת הערכאה הדיונית מנוגדת לדין או גורמת עיוות דין לאחד הצדדים. ראה לעניין זה: ע"א 607/70 אלקטרוניק אפלינסס קורפורישאן "ירדן" נ' גרץ פרטרבסגזלשפט פ"ד כה(2) 441 (1971); רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2) 206 (1990)), רע"א 214/09 עיריית גבעתיים נ' חיטין (6/4/09).

ד) המקרה דנן, אינו נכנס לגדר החריגים.

עסקינן בתיק שבו התקיימו דיונים רבים, בתביעה שהוגשה לפני שלוש וחצי שנים בסכום של 234,101 ₪.

עקרונות היסוד בתקנות סדר הדין האזרחי תשעט – 2018 תקפות גם בעניינינו (ראה תקנה180(א) ).

נראה כי החלטת בית משפט קמא מתיישבת היטב עם הצורך בניהול הליך שיפוטי ראוי והוגן שיוכרע בתוך זמן סביר ויוביל לפסיקה שוויונית, מידתית ויעילה (תקנה 2), תוך התחשבות במכלול האינטרסים הנדרש לפי תקנה 5 ומבלי להיעתר לפעולות שאינן מידתיות לדיון שבמחלוקת (תקנה 4).

אין מדובר במסמך נקודתי אותו מבקשת התובעת להגיש בשלב הדיוני הנוכחי אלא קיום הליך הוכחות חדש ,הכולל צרוף מסמכים והעדת עדים . כולל עדה שאינה מתגוררת בישראל.

אין זה המקרה שבו על פני הדברים יש הצדקה לאשר את ניהול התיק מחדש.

10. לסיכום:

א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

ב) משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ג) הערבון יוחזר למבקשת באמצעות בא כוחה.

ד) המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט ניסן תשפ"א, 11 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.