1. המבקשים הגישו בקשה לאישור פסק בוררות שניתן על כב' הבורר, השופט (בדימוס) ד"ר קובי ורדי, ביום 14.2.2021 (ת"א 39951-02-21). המשיבות עתרו מנגד לביטול פסק הבוררות (ת"א 61745-03-21). שני התיקים אוחדו בפניי.
2. בבקשה לביטול פסק הבוררות העלו המשיבות שלוש טענות כדלקמן: (1) המשיבה 2 לא הייתה חלק מהליך הבוררות והבורר לא היה מוסמך לפסוק נגדה. (2) הבורר לא היה מוסמך לפסוק סעד שטרם גובש במועד מתן פסק הבוררות. (3) מעיני הבורר נשמטו ראיות ברורות שהציגו המשיבות בנוגע לתקופת הקורונה.
3. לאחר הדיון במעמד הצדדים הודיעו המשיבות כי הינן חוזרות בהן מהטענות הראשונה והשלישית, כך שנותרה לדיון טענתן כי הבורר לא היה מוסמך לפסוק סעד שטרם גובש במועד מתן פסק הבוררות.
4. על מנת להבין את הרקע לפסק הבוררות והשאלה שנותרה לדיון, אציין כי המשיבה 1 התקשרה בהסכם קומבינציה עם המבקשים, שהינם בעלי זכויות במקרקעין, לבניית דירות מגורים. המשיבה 2 ערבה להתחייבויותיה של המשיבה 1 על פי הסכם הקומבינציה. הבוררות בין הצדדים התקיימה בעקבות טענות של המבקשים בדבר איחור במסירה של הדירות. במסגרת תביעתם תבעו המבקשים כי הבורר יחייב את המשיבות בפיצוי בגין איחור במסירה החל מיום 1.1.2019 ועד למועד התשלום בפועל וכן לצוות על המשיבות להמשיך ולשלם להם פיצויים מידי חודש בחודשו עד למועד מסירת הדירות בפועל.
5. בפסקו קבע הבורר כי על המשיבות לשלם ביחד ולחוד למבקשים סך של 437,250 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית על סכום הפיצוי החודשי ממועד כל תשלום פיצוי חודשי שחלף (החל מיום 11.3.2020) ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף, קבע הבורר : "כן ניתן צו שעל הנתבעות להמשיך ולשלם בעתיד את סכום הפיצוי החודשי חודש בחודשו, כל 11 לחודש, וזאת החל מיום 11/2/21 (שאז מתחיל מניין ימי השכירות העתיד מעבר לסכום שנפסק שיש לשלם בגין העבר בפסק הבוררות) ועד למועד מסירת הדירות בפועל לתובעים" . המשיבות עותרות לביטול חלק זה של הפסק.
6. המשיבות טוענות כי הן מחו והתנגדו לפסיקה מראש ביחס לתקופה עתידית ממועד פסק הבוררות ואילך. התובעות טענו כי לבורר אין סמכות לתת סעד עתידי, שכן הוא שולל מהן כל הזדמנות להתגונן כראוי ותוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי. הן הפנו לסעיף 21.4 של הסכם הקומבינציה על פיו "איחור בהשלמת הפרויקט ו/או בקיום התחייבות היזם כתוצאה מכח עליון ו/או מסיבה שליזם אין ו/או לא הייתה שליטה עליה ו/או לא יכול היה לצפות ולמנוע אותה ובלבד והיזם עשה ככל יכולתו למנוע את העיכוב ו/או למזער אותו ו/או מסיבות התלויות בבעלים, לא ייחשב כהפרת הסכם זה ולא יובא במנין תקופת הבניה והשלמתה. במקרים כאמור, ידחו מועד מסירת יחידות הבעלים לבעלים ומועד השלמת הפרויקט בהתאמה למשך התקופה שבה לא התנהלה העבודה כסדרה מהסיבות הנ"ל ובתוספת זמן של 10 ימים להתארגנות". לדבריהן, יש להן טענות הגנה ראויות וטובות שלא ניתנה להן הזדמנות לטעון אותן. בהתאם להוראות 24(3) ו-(4) לחוק הבוררות יש להורות על ביטול חלק זה של פסק הבוררות.
7. בתגובתם טענו המבקשים כי פסק בוררות נהנה ממעמד נורמטיבי גבוה של הכרעה סופית ומחייבת שלא ניתן להתערב בה אלא במקרים חריגים ונדירים. הכלל הוא שפסק בוררות יש לקיים ולהחיל על עילות הביטול פירוש דווקני ומצומצם ביותר על מנת לתת תוקף לפסק ולא לבטלו. לעניין העדר סמכותו של הבורר טענו, כי במסגרת הבוררות, המשיבות לא טענו לא במפורש ולא במשתמע, וכן לא כפרו בסמכותו של הבורר בעניין זה. הם הפנו להלכה הפסוקה על פיה כאשר בעל דין לא העלה טענת חוסר סמכות וגם לא מוחה על המשך הדיון בפני הבורר הוא מנוע מלהעלותה בשלב הבקשה לביטול. עוד טענו כי משעה שהבורר הוסמך להכריע בתביעת המבקשים לזכאות לפיצויים חודשיים, ממילא עליו לקבוע את אורך התקופה שזכאות זו נמשכת או תימשך.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טיעוני הצדדים בדיון החלטתי לדחות את הבקשה לביטול.
2. כאמור המשיבות סומכות את בקשת הביטול על סעיפים 24 (3) ן-(4) לחוק הבוררות.

הבורר פעל במסגרת סמכותו

1. סעיף 24 (3) קובע כי ניתן לבטל פסק בוררות אם הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו על פי פסק הבוררות. כפי שיפורט להלן, אני סבור כי הבורר פעל בהתאם לסמכותו.
2. בהסכם הקומבינציה (סעיף 23.2) הסכימו הצדדים כי ימונה בורר שהינו שופט בדימוס "אשר יכריע בכל יתר המחלוקת בין הצדדים" למעט במחלוקת לפי סעיף 23.1 על פיו הוסכם על מינוי מהנדס אזרחי אשר יכריע בנושאים של אי התאמה, ליקויי בניה וכיו"ב. קרי סמכותו של הבורר הינה נרחבת ביותר.
3. בכתב התביעה שהוגש במסגרת הבוררות ביקשו המבקשים במפורש כי הבורר יצווה על המשיבות להמשיך ולשלם להם פיצויים מידי חודש בחודשו עד למועד מסירת הדירות בפועל (ראו עמוד 1 וסעיף 82.5 לכתב התביעה - נספח 1 א' לתגובת המבקשים). במילים אחרות זו המחלוקת שהביאו המבקשים לדיון בפני הבורר ומכאן סמכותו לדון בה. גם בפסק הבוררות מציין הבורר את המחלוקת ככוללת דיון בתשלום פיצוי הצופה פני עתיד ממתן פסק הבוררות ועד למסירת הדירות הצפויה בעתיד.
4. המשיבות לא השיבו כלל במסגרת כתבי הטענות ובמסגרת טיעונם לפניי לטענת המבקשים כי לא טענו כלל במהלך הבוררות בדבר העדר סמכותו של הבורר לדון בנושא הפיצוי העתידי. לפיכך, צודקים המשיבים כי המשיבות מנועות מלהעלות לראשונה טענה זו של העדר סמכות במסגרת הבקשה לביטול (לעניין זה ראו רע"א 34/87 הרב בן ציון רבינוביץ נ' הרב דוד רבינוביץ פ"ד מא (2) 398, 401 ורע"א 5991/02 גוירצמן נ' פריד ואח' פ"ד נט (5)1 אליהם הפנו המבקשים בתגובתם).

למשיבות ניתנה וקיימת להן הזדמנות לטעון את טענותיהן

1. סעיף 24(4) לחוק קובע כי ניתן לבטל פסק בוררות אם לא ניתנה לבעל דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו.
2. כאמור לעיל, הדרישה לתשלום פיצוי בגין תקופה עתידית נטענה במסגרת כתב התביעה שהוגש בבוררות. המשיבות הגישו כתב הגנה במסגרתו ניתנה להן האפשרות לטעון נגד כל טענה שהועלתה בכתב התביעה.
3. בפסק הבוררות קבע הבורר כי המבקשים זכאים לקבלת פיצוי בגין איחור במסירת הדירות וזאת עד למועד בו ניתן פסקו. חשוב לציין כי פסק הבוררות כלל בסכום לתשלום גם פיצוי עבור התקופה שמיום הגשת התביעה ועד למועד בו ניתן הפסק. על תקופה זו המשיבות אינן מלינות. מהאמור עולה כי במועד מתן הפסק לא התקיימו התנאים שנקבעו בהסכם אשר בגינם המשיבות היו פטורות מתשלום פיצוי. לפיכך, בהנחה שזהו המצב הקיים, הצו להמשך תשלום בעתיד בגין איחור במסירה באותו מועד ניתן כדין.
4. המשיבות טוענות כי מאחר שמדובר בתקופה עתידית הרי שנשללה מהן הזכות לטעון להתקיימותם של תנאים שפוטרים אותן מתשלום. איני מקבל טענה זו. ככל שבעתיד יתקיימו נסיבות ותנאים אשר לטענת המשיבות פוטרים אותן מלהמשיך ולשלם את הפיצוי בגין איחור במסירה , הרי בהתאם להסכמת הצדדים על פיה יש לברר מחלוקות במסגרת בוררות, פתוחה בפניהן הדרך לעתור בכתב תביעה במסגרת הליכי בוררות ולטעון כי נוצרו נסיבות חדשות והתקיימו תנאים על פיהם אין מקום שימשיכו לשלם פיצוי בגין איחור במסירה. במסגרת זו יוכלו לטעון כל טענה ולהציג כל ראיה ככל שיש ברשותן. פסק הבוררות אך יצר היפוך נטלים. במצב הנוכחי בו ניתן פסק בוררות לטובת המבקשים, זכאותם של המבקשים להמשיך ולקבל תשלום גם בעתיד ועד למסירת הדירות בפועל כבר נקבעה ואין צורך להטיל עליהם להוכיח זכאות זו מחדש. לפיכך, הנטל לסתור זכאות זו עובר אל כתפי המשיבות, אשר הן אלה שיצטרכו ליזום הגשת תביעה בעתיד במסגרת הבוררות. זאת, ככל שאכן ייווצרו נסיבות חדשות המצדיקות זאת.
5. לאור כל האמור אני דוחה את טענת המשיבות כי לא ניתנה להן הזדמנות כאמור.

סוף דבר

1. משדחיתי את טענת המשיבות כאמור לעיל, ומאחר שהמשיבות חזרו בהן מהטענות האחרות שהעלו בבקשת הביטול , הבקשה לביטול פסק בוררות נדחית. לאור זאת אני מאשר את פסק הבוררות ונותן לו תוקף פסק דין.
2. המשיבות תשלמנה למבקשים הוצאות בסך של 10,000 ₪.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ו' חשוון תשפ"ב, 12 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.