ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בבית שמש (כב' השופטת מאיה אב-גנים ויינשטיין) מיום 15.2.21 בת"פ 34804-12-19.

כללי

1. המשיב הורשע על יסוד הודאתו, בשיווק ביצים שלא כדין, עשיית מעשה העלול להפיץ מחלה, והחזקה והובלה של ביצי מאכל שאינן מוחתמות וללא תעודת משלוח. המשיב נדון ל–5 חודשי מאסר מותנה, הופעלה התחייבות כספית שהוטלה על המשיב בתיק אחר קודם בסך 12,000 ₪, והוטלה התחייבות עצמית בסך 25,000 להימנע מעבירה. הערעור מופנה כנגד קולת העונש.

2. ואלה המעשים: ביום 22/10/17 בשעות הבוקר בגבעת שאול בירושלים, הוביל המשיב ברכבו 3,000 ביצים ב-100 תבניות. המשיב רכש את הביצים מגורם שזהותו אינו ידועה. הביצים לא היו ארוזות באריזה סגורה, לא מוינו בתחנת מיון, לא היו מסומנות בתאריך האחרון לשיווק ולא היו מוחתמות בחותמת של קבלן מורשה לשיווק ביצי מאכל. למשיב אף לא הייתה תעודת משלוח של המועצה לענף הלול להובלת הביצים. המשיב עסק בשיווק ביצים, עד שנתפס ע"י ניידת שיטור עירוני ומפקחי יחידת הפיצו"ח של משרד החקלאות.

טענות הצדדים

3. המערערת עותרת להוסיף רכיב קנס ולהשית על המשיב קנס כספי של יפחת מ – 12,000 ₪ בנוסף ליתר רכיבי הענישה שהוטלו עליו. לעמדתה, העונשים שהוטלו על המשיב, המסתפקים בהפעלת התחייבות מהרשעה קודמת ובענישה צופה פני עתיד בלבד, חורגים לקולה ממתחם העונש ההולם ואינם מהווים עונש ממשי בגין המעשים שביצע. מדובר בעבירות המסכנות את בריאות הציבור וחיי אדם. הן בוצעו בהיקף גדול, שכן מדובר על שיווק של 3,000 ביצים שאינן ראויות למאכל אדם, ומהוות סכנה של ממש לבריאות הציבור. כמו כן, מדובר בעבירות כלכליות, שהן קלות לביצוע ובצדן רווח כספי גבוה, וקיים צורך לאיין את הכדאיות הכלכלית בדרך של הטלת קנס משמעותי על מבצעיהן. לחובת המשיב הרשעה קודמת משנת 2015 בעבירות דומות, בגינן הוטלה עליו, בין היתר, התחייבות כספית בסך 12,000 ₪ להימנע מביצוען, אך לא היה בכך כדי להרתיעו, שכן בתוך שלוש שנים מיום שנגזר דינו ביצע את המעשים דנן. המערערת לא עתרה להשתת עונש מאסר בפועל ואף לא עונש מאסר בעבודות שירות, לאחר ששקלה את הנסיבות המקלות בעניינו של המשיב. עם זאת, לעמדתה אין בשיקולים אלה כדי להביא לתוצאה של אי ענישה כלל, כפי שלדעתה גזר בית משפט קמא על המשיב. בית משפט קמא הטיל על המשיב ענישה צופה פני עתיד והפעיל התחייבות מהרשעה קודמת, כך שדה-פקטו לא הטיל עליו עונש ממשי בגין העבירות בכתב האישום הנוכחי. לטענת המערערת, מדובר בחריגה לקולה ממתחמי הענישה שקבע בית משפט קמא, באופן שאינו הולם את נסיבות ביצוע העבירות, היקפן ומידת הפגיעה בערך המוגן. מדובר במי שהוא עבריין חוזר שנתפס משווק ביצים באופן בלתי חוקי, וחרף הרשעתו בעבירות דומות בעבר לא חדל ממעשים אלה, באופן המצביע על מסוכנותו הרבה לבריאות הציבור ועל פעילותו העבריינית כחלק מהותי מאורח חייו, וכן על העדר מורא מן הדין, והכל תוך סיכון בריאות הציבור ולשם הפקת רווח כספי. עוד טוענת המערערת, כי בהימנעות מהטלת קנס כספי מפאת מצבו הכלכלי של המשיב, לא הסתמך בית משפט קמא על תשתית ראייתית הולמת המעידה על מצבו הכלכלי ובכלל זה, אף התחשב לקולה בקיומה של התחייבות בת הפעלה, באופן שהוביל לתוצאה אבסורדית, לפיה, הרשעה קודמת מהווה נסיבה מקלה לעונש, הגם שהיא אמורה לשמש לחובתו של נאשם.

המשיב טען מנגד, כי הוא משלם את סכום ההתחייבות בתשלומים. לדבריו, קנס יזעזע אותו כלכלית ובריאותית שכן מצבו הבריאותי לקוי (בעיות סכרת), העונש חמור דיו, הביצים נקנו בכספו, הוא אמור היה להרוויח אך 500 שקלים, ואין פרופורציה בין הרווח לבין הקנס. המשיב הוסיף כי הוא עובד בעבודות מזדמנות, כיום הוא בן 66 , הוא לא יתקבל לעבודה קבועה ומעשה זה, שהוא מתחרט עליו, נובע ממצבו.

דיון

5. לזכות המשיב עומדת הודאתו במיוחס לו, שהביאה לחיסכון בזמן שיפוטי ולייעול ההליכים וחלוף הזמן מעת ביצוע העבירות. כמו כן, במכלול השיקולים לקולה יובאו בחשבון נכותו של המשיב, מצבו הרפואי ומצבו הכלכלי. לחובת המשיב נזקפת חומרת העבירות שביצע. מעובדות כתב האישום עולה כי במעשיו סיכן המשיב את בריאות הציבור בכך שהוביל והחזיק לשם מכירה והפצת 3,000 ביצים שלא עברו שיקוף ומיון מבוקר לבירור טריותן ולאיתור סכנת נגעים, באופן המסכן את בריאות הציבור ולשם הפקת רווח כספי. אכן, ניתן לומר כי גזר הדין של בית משפט קמא מקל עם המשיב, אך לא במידה המצדיקה התערבות ערכאת הערעור. השיקול העיקרי שעמד ביסוד גזר הדין הוא מצבו הכלכלית של המשיב. בית המשפט ציין בגזר הדין, כי הוא שוכנע שהטלת קנס בשיעור משמעותי תגרור פגיעה בלתי מידתית במערער ובמשפחתו. "במקרה שלפניי שוכנעתי כי הטלת קנס נוסף, מעבר להפעלת ההתחייבות, יפגע פגיעה בלתי מידתית בזכות הנאשם למינימום של קיום אנושי בכבוד".

לנוכח כל האמור, הערעור נדחה.

ניתן היום, כג בתשרי, תשפ"א, 29 בספטמבר, 2021, בהעדר הצדדים ובהסכמתם.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים.