1. לפני בקשה לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים") למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו במסגרת תיק פלילי 6078-04-21.

כתב האישום

2. כתב האישום מייחס למשיב עבירה של רצח לפי סעיף 300(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

3. עובדות כתב האישום הן כדלקמן:

במועד הרלוונטי לכתב האישום היו הגיש מארט ז"ל (להלן: "המנוח") והמשיב שותפים לדירה ברחוב דרך ההגנה 45 בתל אביב (להלן: "הדירה").

ביום 9.3.21 בבוקר שהה המשיב בדירה. בשעה 05:53 הגיע המנוח לדירה ובסמוך לאחר מכן התפתח בין המשיב לבין המנוח דין ודברים, במהלכו הטיח המנוח בנאשם עלבונות. בעקבות כך, שלף המשיב סכין חדה ודקר את המנוח בחזה, בבטן ובגב מימין, בכוונה לגרום למותו. המנוח נפל על הרצפה ובעת שהיה שכוב על בטנו, דקר אותו המשיב שש דקירות נוספות בגבו. הדקירות חדרו, בין השאר, לריאות, לכבד, לכליה, לעורק הכסל ולתעלת עמוד השדרה, וכתוצאה מכך נגרם מותו של המנוח.

טיעוני בא כוח המבקשת

4. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. במסגרת הבקשה נטען כי בידי המבקשת קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום ולקיומן של חזקת מסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(1) לחוק המעצרים ועילת מעצר נוספת לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק האמור בשל חשש להימלטות המשיב, שהוא תושב זר בישראל, מן הדין. בתוך כך נטען כי התשתית הראייתית מורכבת מאלה:

עדויות חבריו של המשיב לפיהן בסמוך לאחר הרצח התקשר אליהם המשיב וסיפר כי הרג את המנוח, אשר מגובות בנתוני תקשורת ואף בשיחה מוקלטת בין המשיב לבין אחד מחבריו; דו"חות פעולה שערכו שוטרים והמתארים את מעצר המשיב בסמוך לזירת הרצח כאשר בגדיו מגואלים בדם המנוח;

חוות דעת מטעם המכון לרפואה משפטית המלמדת כי בפלג גופו העליון של המנוח נמצאו 10 פצעי דקירה- בחזה, בבטן ובגב מימין, אשר חדרו לריאות, לכבד, לכליה, לעורק הכסל ולתעלת עמוד השדרה. חוות הדעת קובעת כי מותו של המנוח נגרם, קרוב לוודאי, מהלם תת- נפחי בשילוב פגיעה נשימתית, וייתכן בשילוב עם פגיעה ספינלית. כמו כן קובעת חוות הדעת כי לא נמצאו על המנוח "פצעי הגנה";

חוות דעת מעבדה ניידת וחוות דעת של המכון לרפואה משפטית מהן עולה כי בזירה נמצאה סכין מגואלת בדם השייך למנוח;

הודאת המשיב כי מותו של המנוח נגרם כתוצאה מעימות ביניהם ומדקירת המנוח. טענת המשיב כי קודם להריגת המנוח, שלף המנוח סכין, חנק אותו ופצע אותו בידו באמצעות הסכין נסתרת אל מול ראיות פורנזיות;

עדויות חבריו של המשיב השוללים את גרסת המשיב לפיה התעתד לעזוב את הדירה המשותפת נוכח התנהגות המנוח בניהול משק הבית המשותף וכי הדבר היווה את הרקע לעימות ביניהם.

5. בטיעוניה בכתב ובטיעוני בא כוחה בעל פה נטען כי התשתית הראייתית שוללת את טענת המשיב כי פעל מתוך הגנה עצמית.

- נטען כי כמות הדקירות, עומקן ומיקומן כמו גם קיומם של ממצאים חבלתיים רבים בראשו ובפניו של המנוח מלמדות כי מקורן לא יכול להיות תוצר לוואי של מאבק בין המשיב לבין המנוח אלא תוצר של מעשה אקטיבי מצדו של המשיב אשר דקר את המנוח ללא רחמים.

- נטען כי חוות הדעת הפתולוגית קבעה שהמנוח לא זז בזמן שנדקר בגבו, ומכאן שטענתו של המשיב כי כל הדקירות פרט לאחת נגרמו במהלך המאבק בין השניים- שקרית, גם לנוכח העובדה כי מדובר בדקירות עמוקות מאוד, בין 5-7 ס"מ, שהוא נתון המחזק את קביעת חוות הדעת האמורה.

- נטען כי העובדה שעל המשיב נמצאו רק פצעים בידו וסימן חניקה על צווארו, כאשר על המנוח, אשר אין חולק כי בעל גוף גדול יותר ביחס למשיב, נמצאו פצעי דקירה רבים ועמוקים וכן חבלות בראש ובפנים, מלמדת שטענת המשיב על התפתחות מאבק ממושך בינו לבין המנוח אינה נכונה. אילו הייתה טענה זו נכונה היו נגרמות למשיב חבלות נוספות שמתאימות למאבק שתיאר.

- נטען כי גרסת המשיב במהלך חקירותיו הייתה מגמתית ובלתי אחידה. המשיב שינה גרסתו בפרטים מהותיים וניכר כי כל מטרתו הייתה להסיר את אחריותו לרצח ולהטיל את האחריות על המנוח אשר לטענתו פתח עמו בריב וניסה לדקור אותו, ואילו המשיב ניסה להתגונן ולהציל את חייו.

- נטען כי עדויות חבריהם של המשיב והמנוח סותרות את גרסת המשיב לפיה הסיבה לעזיבתו את הדירה שחלק עם המנוח קשורה בכך שהמנוח לא סייע לו במטלות הבית וברכישת מצרכים והיה נוהג לשתות לשוכרה לעיתים תכופות. נטען כי בעוד שהמשיב הציג מצג שלילי לגבי המנוח, העידו חבריו כי המשיב התכוון לעזוב את תל אביב מאחר שמצא שם עבודה.

- נטען כי מעדותו של טספה, חברו של המשיב עמו שוחח המשיב מיד לאחר הרצח, עולה שהמשיב לא טען בפניו שהמנוח חנק אותו ואחז בסכין במטרה לגרום למותו. כמו כן נטען כי המשיב לא טען בחקירותיו הראשונות שהמנוח קילל אותו והרביץ לו, כפי שמסר טספה את הדברים שאמר לו המשיב בשיחתם, וכי אמנם אישר שהמנוח היכה בו באמצעות הסיר, אולם לאחר מכן הסתייג מכך וטען כי אולי כך היה. בחקירתו מיום 22.3.21 שינה המשיב גרסתו וטען כי הניח את הסיר בכיור ויחד עם זאת טען כי נפל על הסיר בעת שנאבק עם המנוח.

- נטען כי עדותו של המשיב אינה תואמת את עדויותיהם של שני חבריו הנוספים יונס ואליאס, היות ומעדויותיהם עולה כי המשיב לא סיפר להם את כל הפרטים שמסר בחקירותיו.

- נטען כי רק בחקירותיו המאוחרות, כשהוטחו במשיב עדויותיהם של חבריו, הוסיף וטען שהמנוח קילל אותו, זלזל בו וכי הוא התעצבן עליו והרגיש כעס כלפיו. נטען כי החסרתו פרטים אלה מגרסתו הראשונה מגמתית היות ופרטים אלה מזיקים לו.

- נטען כי בגרסה שמסר המשיב לפני בדיקתו במכון לרפואה משפטית סיפר כי מעשה החניקה שביצע בו המנוח לא גרם לו להרגיש סחרחורת או ערפול הכרה, אולם בחקירתו ביום 17.3.21 מסר כי בעקבות מעשה החניקה שביצע בו המנוח, איבד את הכרתו.

- נטען כי הפצעים בידו של המנוח אינם מעידים כי המנוח היה זה שאחז בסכין בזמן המאבק בין השניים, כפי שטוען המשיב. העובדה שהמנוח נדקר פעמים רבות ונמצאו בגופו חבלות רבות ללא פצעי הגנה בעוד שהמשיב יצא ללא פגע, מחזקת את טענת המבקשת לפיה המשיב היה זה שפתח במאבק עם המנוח והוא זה שידו הייתה על העליונה במהלך המאבק. על פי גרסת המשיב, המנוח הגיע לדירתם כשהוא שיכור ויש בעובדה זו לבסס את הסיבה לכך שלא הצליח להתגונן מפני תקיפת המשיב.

- נטען כי נוכח תשובתו של המשיב בחקירתו כשנשאל האם חתך את עצמו באמצעות הסכין שנמצאה בחדר הרחצה, לא ניתן לקבוע באופן וודאי שהפצעים על ידו הינם פצעי הגנה.

- נטען כי העובדה שעל גבי להב הסכין בעלת הידית בגוון עץ נמצא D.N.A השייך למנוח בלבד מחזקת את טענת המשיבה שהפצעים בידו של המשיב לא נגרמו מאותה סכין. העובדה שעל גבי הידית של אותה סכין נמצא D.N.A השייך למנוח אינה מצביעה על כך שהמנוח אחז ראשון בסכין או כי אחז בה בכלל במהלך המאבק עם המשיב.

- נטען כי העובדה שעל גבי להב הסכין בעלת הידית ממתכת שנמצאה בחדר הרחצה נמצאו טביעות אצבע השייכות למשיב מחזקת את טענת המשיבה שהמשיב גרם לחתכים בידו בעצמו ובאמצעות סכין זו. סכין זו נשטפה על ידי המשיב וזו, ככל הנראה, הסיבה לכך שלא נמצא עליה שרידי D.N.A.

טיעוני באת כוח המשיב

6. באת כוח המשיב טענה כי ההתרחשות המתוארת בכתב האישום אינה תואמת את הממצאים הפורנזיים ובמיוחד את העובדה שעל המנוח לא נמצאו פצעי הגנה בעוד שעל ידו של המשיב נמצאו כאלה באופן המתיישב עם גרסתו לפיה ניסה לתפוס את הסכין בה אחז המנוח בכוונה לדקור אותו תוך כדי ניסיון להשתחרר מפעולת חניקה שביצע המנוח בגרונו.

באת כוח המשיבה טענה כי המשיב מסר כבר בחקירתו הראשונה גרסה מפורטת המסבירה כי הוא זה שהותקף על ידי המנוח באמצעות חניקת גרונו ובאמצעות סכין בה אחז המנוח במטרה לדקור אותו. לטענתה, הסביר המשיב כי תקיפתו של המנוח באה לאחר שהודיע לו שהוא עוזב את הדירה ועובר לבאר שבע, שם מצא עבודה. כמו כן הסביר המשיב כיצד התרחשו הדקירות במנוח, טען כי הבחין בחלקן רק לאחר מכן ונותר בזירת האירוע.

באת כוח המשיב טענה כי המשיב התעקש להילקח לבדיקה רפואית על מנת לתעד את חבלותיו החיוניות לאימות גרסתו. באת כוח המשיב הפנתה לממצאי חוות הדעת המכון לרפואה משפטית וטענה כי אלה מתיישבים עם טענת המשיב לפיה הוא זה שהותקף על ידי המנוח באמצעות סכין וניסה להציל את עצמו. בתוך כך הפנתה באת כוח המשיב לממצאים על אודות הפצעים בצווארו של המשיב היכולים להתיישב עם מנגנון של חבלה קהה כגון מכה או לחץ ועם טענת המשיב כי המנוח חנק אותו, ולממצאים על אודות הפצעים בידו של המשיב המתיישבים עם היותם תוצאה של חבלה חדה כדוגמת להב סכין ומהווים פצעי הגנה שנגרמו כתוצאה מניסיונות הדיפה של להב. באת כוח המשיב טענה כי עדות מעסיקו של המשיב מחזקת את טענת המשיב כי המנוח היה נוהג להשתכר. באת כוח המשיב טענה כי עדויות חבריו של המשיב מאמתות את טענתו כי מצא עבודה בבאר שבע והתכוון לנסוע לשם למחרת. לטענתה, כוונתו זו של המשיב שוללת כוונה לרצוח את המנוח.

באת כוח המשיב טענה כי עדויות חבריו של המשיב מחזקות את גרסת המשיב לפי שסמוך לאחר האירוע אמר להם שהמנוח תקף אותו והם תרגמו זאת לכך שבעדותם מסרו שהמשיב אמר להם שהמנוח הרביץ לו.

באת כוח המשיב טענה כי הדקירות שדקר המשיב במנוח אינן דקירות שמשמעותן להמית את המנוח אלא כאלה המעידות על כך שהמשיב פעל מתוך הגנה עצמית. תחילה דקר המשיב את המנוח במותן ימין לכיוון מטה שהיא דקירה המתיישבת עם גרסת המשיב שנעשתה תוך כדי מאבק. דקירה נוספת, שנייה, הייתה בגב התחתון וגם היא מלמדת שנעשתה תוך כדי מאבק. נטען כי הדקירות הנוספות שביצע המשיב במנוח נעשו אף הן מתוך חשש כי המנוח יקום ויגבור על המשיב.

באת כוח המשיב טענה כי המסקנה העולה מתוך המכלול הראייתי היא כי אילולא לא היה המשיב דוקר את המנוח כפי שעשה במהלך המאבק עמו, סביר להניח שהמנוח היה גובר על המשיב.

באת כוח המשיב טענה כי התשתית הראייתית מבססת סבירות משמעותית לטענה להגנה עצמית ולכל הפחות קרבה לסייג לאחריות פלילית, באופן המצדיק את שחרורו של המשיב להמשך מעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני.

דיון והכרעה

7. בהתאם לסעיף 21 לחוק המעצרים, מעצרו של נאשם עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בהליך העיקרי תלוי בהתקיימותם של שלושה תנאים ואלה הם: קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה; קיומה של עילת מעצר; והיעדר חלופה אשר הולמת את מטרת המעצר תוך פגיעה פחותה בנאשם. במסגרת זו ניתן לבדוק גם את האפשרות להורות על מעצרו של הנאשם בתנאי פיקוח אלקטרוני, או לבחון חלופות מעצר אחרות.

עניינה של החלטה זו הוא בשאלת קיומן של ראיות לכאורה ובבחינת קיומו של סיכוי סביר להרשעה על בסיס הערכת הראיות והמכלול הראייתי כולו.

לאורך הזמן גובשו בפסיקת בית המשפט העליון אמות מידה לבחינת קיומן של ראיות לכאורה בהליך מעצר. בהקשר זה מצאתי להפנות לדברי בית המשפט העליון בבש"פ 8554/19 סובח נ' מדינת ישראל (31.12.19):

"בהתאם לסעיף 21(ב) לחוק המעצרים, בשלב בו מתבקש מעצר נאשם עד לתום ההליכים נגדו, יבדוק בית המשפט האם הראיות הגולמיות שבידי התביעה מקימות סיכוי סביר להוכחת אשמתו לאחר קיום הליך הוכחות. בשלב המעצר נדרש בית המשפט לבחון האם יש בראיות פוטנציאל להרשעת הנאשם בתום ההליך המשפטי (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 145 (1996)). בית המשפט אינו נדרש בשלב זה לעמוד על משקלן של הראיות ומהימנות העדים, בחינה השמורה להליך העיקרי, אלא עליו לבחון האם קיים סיכוי סביר שעיבודן של הראיות הגולמיות במהלך המשפט יוביל לביסוס אשמת הנאשם מעל לספק סביר (בש"פ 8311/13 אברמוב נ' מדינת ישראל, פסקאות 21-20 (19.12.2013)). אף ראיות נסיבתיות, נפסק, עשויות לבסס תשתית לכאורית למעצר עד תום ההליכים, מקום שהן מצטברות לכדי מסכת ראייתית רצופה שיש בה פוטנציאל להרשעה, ושהסברי הנאשם אינם מחלישים את "התרחיש המפליל" העולה ממנה (בש"פ 3484/14 מדינת ישראל נ' חיימוב (22.5.2014); בש"פ 898/15 עזיז נ' מדינת ישראל (19.2.2015)).

בצד זאת נפסק, כי מקום בו קיים כרסום של ממש בפוטנציאל הראייתי הגלום בראיות בשלב הלכאורי, על בית המשפט לשקול אם להימנע כליל ממעצר או להסתפק בשחרור הנאשם לחלופת מעצר (בש"פ 2607/10 פיניאן נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (18.4.2010); בש"פ 352/11 ברי נ' מדינת ישראל, פסקאות 7 ו-9 (25.1.2011))".

8. כתב האישום מייחס למשיב עבירה של רצח.

אין חולק כי בין המשיב לבין המנוח, כששניהם בדירה שחלקו יחדיו, התפתח ריב במהלכו הטיח המנוח בנאשם עלבונות. אין גם חולק כי באותו אירוע דקר המשיב את המנוח דקירות אשר גרמו למותו של המנוח.

המשיב טוען כי הרקע לריב שהתפתח בינו לבין המנוח היה הודעתו למנוח כי בכוונתו לעזוב אותו ואת הדירה ולעבור לבאר שבע הן משום שמצא שם עבודה והן משום שהמנוח לא חלק עמו את ניקיונות הדירה ואת ההוצאות עבור קניית מצרכים ונהג להשתכר.

עוד טוען המשיב כי במהלך הריב, תקף אותו המנוח שלא כדין באמצעות חניקה, שלף סכין ואחז בה בכוונה לגרום למותו. המשיב ניסה למלט עצמו מידיו של המנוח, להשתחרר מהחניקה ולתפוס בסכין שבה אחז המנוח. במהלך המאבק, כשנפלו השניים לרצפה, הצליח המשיב לתפוס את הסכין ודקר באמצעותה את המנוח פעם אחת בגבו.

טענת המשיב היא, למעשה, טענה לסייג לאחריות פלילית משום הגנה עצמית.

9. אסקור תחילה את עיקרי התשתית הראייתית הלכאורית לכתב האישום שהוצגו לפני המורכבת מראיות פורנזיות ומעדויות שנגבו מהנאשם ומחבריו, עימם שוחח בסמוך לאחר הרצח.

9.1 ממצאי חוות הדעת של המכון לרפואה משפטית שערכה ד"ר מאיה פורמן לאחר נתיחת גופת המנוח:

- בגופו של המנוח נמצאו 11 פצעי דקירה: בחזה מימין, בבטן משמאל, בגב משמאל, בגב מימין (5 פצעי דקירה), באמצע הגב (2 פצעי דקירה), במותן ימין, וכן ממצאים חבלתיים בראש, בצוואר, בזרועות, בחזה ובפנים.

- מותו של המנוח נגרם בעקבות פצעי דקירה בגבו, קרוב לוודאי משילוב מנגנונים של אובדן דם, אי ספיקה נשימתית וייתכן בשילוב הלם ספינלי .

- פצעי הדקירה נגרמו מחפץ חד. שני הסכינים שהועברו לבדיקה יכולות היו לגרום לפצעים, פרט לפצעי הדקירה בחזה מימין ובבטן שמאל אשר סביר פחות שנגרמו על ידי הסכין השנייה (כך הוגדרה הסכין בחוות הדעת ומתוך עמ' 9 עולה כי מדובר בסכין בעלת הידית בגוון עץ) אך לא ניתן לשלול כי סכין זו גרמה לפציעות אלו. באשר לפצעי הדקירה בגב נקבע כי היו יכולים להיגרם על ידי כל אחת מהסכינים שנבדקו.

- לא נמצאו פצעי הגנה בגופת המנוח.

- בדמו של המנוח נמצא אתנול בכמות גבוהה, אולם נקבע כי נתון זה אינו משקף את רמת האלכוהול בדמו של המנוח עובר למותו שכן ייתכן מאוד כי מקור חלקו הוא בתוכן הקיבה.

- רמת האתנול בנוזל העין הייתה גבוהה וניתן להעריך כי המנוח היה במצב של שכרות. צוין כי רמה זו עלולה לגרום לירידה במצב ההכרה, אך מאחר שהשפעתה על אנשים שונים מגוונת, לא ניתן לקבוע את השפעתה על פרט מסוים באופן מדויק, ובכל מקרה מצב של שכרות עלול לגרום לירידה של עכבות ופגיעה בקואורדינציה.

- המנוח היה חי בעת שנדקר בגבו שכן נמצאו דימומים סביב הדקירות בתעלת השדרה וסביב הכבד.

- הימצאות צבר של דקירות באותו אזור בגוף המנוח, שחלקן מקבילות, מעלה חשד שהמנוח לא זז בזמן שנדקר בגבו.

9.2 ממצאי חוות הדעת של המכון לרפואה משפטית שערכה ד"ר מאיה פורמן לאחר בדיקת המשיב ביום 10.3.21:

- פצעים שנמצאו בשורש כף ידו של המשיב, בכף היד ובאגודל השמאליים הם בשלבי ריפוי ואינם טריים. משום כך לא ניתן להעריך את מנגנון היווצרותם באופן וודאי שכן הם יכולים היו להיגרם מחפץ חד כגון להב של סכין או חפץ קהה בעל קצה צר וקוצני. יחד עם זאת, מראה הפצעים מבסס יותר את היותם תוצאה של חבלה חדה, כלומר פגיעת להב.

אם הפצעים נגרמו מחבלה חדה ובמקרה זה סכין כפי שטוען המשיב, יכולים אלה להתיישב עם פצעי הגנה כתוצאה של ניסיונות הדיפה של הלהב. הפצע באגודל יכול להתיישב עם ניסיון תפיסה של הלהב. הפצעים בגב כף היד אינם מתיישבים עם אחיזת להב.

- פצע שנמצא בצוואר הוא בשלבי ריפוי ולא ניתן להעריך את מנגנון היווצרותו. שפכי דם שנמצאו מתחת לפצע האמור בצוואר נגרמו במנגנון של חבלה קהה כגון: מכה או הפעלת לחץ על פני העור שהוביל להיווצרותם, ויכולים להתיישב עם טענת המשיב לפיה האדם שאיתו נאבק ניסה לחנוק אותו.

9.3 ממצאי חוות דעת ביולוגית שערכה ענת גסט מהמכון לרפואה משפטית:

- על גבי סכין בעלת ידית בגוון עץ, שנתפסה בזירת הרצח מתחת למיטה נמצא:

על הידית: פרופיל D.N.A השייך למנוח ולנאשם;

על הלהב: פרופיל D.N.A השייך למנוח.

- על גבי סכין בעלת ידית ממתכת, שנמצאה בזירת הרצח על גבי כיור בחדר הרחצה נמצא על הידית פרופיל D.N.A השייך לנאשם.

9.4 ממצאי חוות דעת המעבדה לזיהוי טביעות אצבע שנערכה ביום 21.3.21:

- על גבי להב סכין בעלת ידית ממתכת, שנמצאה בזירת הרצח על גבי כיור בחדר הרחצה נמצאו טביעות אצבע של המשיב.

9.5 גרסת המשיב:

בחקירתו מיום 9.3.21 מסר המשיב כי עובר לאירוע אמר למנוח שהם צריכים להיפרד והגיש למנוח ארוחת ערב. לדבריו, המנוח לא השתתף עמו בקניית מזון ובניקיון הבית. המשיב סידר את בגדיו וכשסיים שאל אותו המנוח לאן הוא מתכוון לעזוב והמשיב השיב לו שהודיע לו על עזיבתו קודם לכן. המשיב טען כי בשלב זה, המנוח נעל את הדלת עם מפתח וחנק אותו בחוזקה עד כי לא היה מסוגל לנשום. השניים החלו למשוך האחד את השני ליד המטבח והמשיב החל להגן על עצמו. המנוח נטל סכין ופצע את המשיב ביד שמאל. כשנפלו ארצה, תפס המשיב את הסכין ומבלי שישים לב קיבל המנוח מכה במותן ימין והמשיב דקר אותו שלא בכוח בגב מצד ימין. כשהבחין במצבו של המנוח, נבהל, התקשר לשלושה אנשים שהוא מכיר ואמר להם שהוא והמנוח רבו, ויצא החוצה. שם המתין עד שנעצר. בהמשך מסר כי בזמן האירוע היו הוא והמנוח נתונים להשפעת אלכוהול. לדבריו, דקר את המנוח פעם אחת בגב לאחר שזה החליט להרגו ובמטרה לצאת מהדירה ולהזעיק אנשים. המשיב מסר כי דקר את המנוח בגבו לאחר שנפל על הבטן, ולאחר מכן הבחין שהמנוח "קיבל מכה" במותן ימין. בהמשך מסר כי היה לחוץ וכי זוכר שדקר את המנוח במותן ימין ולאחר מכן ראה שהמנוח דקור גם במותן שמאל. לדבריו, אינו יודע אם המנוח נדקר שוב בזמן שמשכו הם האחד את השני.

בשחזור של הרצח שבוצע ביום 9.3.21 מסר המשיב כי הוא והמנוח אכלו והיו שתויים. כשהמנוח הרים את הסיר, אמר לו המשיב שהוא עוזב אותו. המנוח ניגש למשיב והחל לחנוק אותו. השניים דחפו האחד את השני. המנוח שלף סכין מהמטבח. המשיב מסר כי המנוח חנק אותו בחוזקה והוא נאבק בו עם ידיו ונלחם כדי להגיע לסכין שהמנוח אחז בידו. בשלב מסוים, נפלו לרצפה והסכין הייתה על הרצפה. המשיב התרומם, תפס את הסכין ודקר את המנוח באזור הכליות מצד ימין. המשיב מסר כי בשלב זה הוא התרומם והמנוח התהפך. לדבריו, זרק את הסכין ופתח את הדלת שהייתה נעולה.

בחקירתו מיום 10.3.21 מסר המשיב כי הוא והמנוח היו שתויים וכי לאחר שאכלו הודיע הוא למנוח שהוא עוזב אותו. המנוח החל לחנוק את המשיב ביד אחת וביד השנייה אחז בסכין. השניים משכו האחד את השני ובמהלך זה קיבל המשיב מכה בידו מהסכין. המשיב מסר כי ניסה להגן על עצמו ממעשה החניקה שביצע בו המנוח ודקר אותו פעם אחת. בהמשך מסר כי ידית הסכין בה דקר את המנוח הייתה "בצבע של השולחן" וסימן את מקום הדקירה במותן ימין. בהמשך מסר כי היכה את המנוח במותן ימין וראה שהמנוח דימם ממותן שמאל.

בחקירתו מיום 17.3.21 מסר המשיב כי הגיע לביתו לפני המנוח והכין אוכל. המנוח הגיע כשהוא שתוי ושטף את ידיו. בשלב זה אמר המשיב למנוח שלמחרת הוא עוזב לבאר שבע. המנוח שאל אותו לאן הוא ילך, אחז בו וחנק אותו עם ידו האחת בצווארו, לקח סכין ואמר למשיב "אני אקצוץ אותך כמו כרוב" ושלא יצא מהבית. המשיב מסר כי איבד את ההכרה וכי החלו השניים לדחוף האחר את השני. כשהבחין המשיב בסכין בידו של המנוח, החל לריב איתו, כאשר הם מושכים האחד את השני ובמהלך זה נחתך המשיב בידו. כשנפלו ארצה, שחרר המנוח את ידו מעל צווארו של המשיב. המשיב נטל את הסכין ודקר את המנוח בגבו. המנוח הסתובב על צדו והמשיב ראה כי הוא מדמם ממותן שמאל. המשיב מסר כי פחד שהמנוח יקום וידקור אותו וכשהבחין בנשימותיו הכבדות של המנוח החל לצעוק, נטל את מכשיר הפלאפון שלו והתקשר למספר בשיחה האחרונה ואמר שדקר מישהו ושהמנוח קיבל מכות בסכין. המשיב מסר כי כשנודע לו שהמנוח נפטר היה עצוב, רעד ובכה, ואמר: "הטעות שלי אני הייתי צריך לחכות עד שיהרוג אותי? מה אני הייתי צריך לעשות?" (עמ' 7 להודעה, שורות 131-133). המשיב מסר כי לא סיפר למי מחבריו שהמנוח אינו מנקה את הדירה. לדבריו אינו יודע אם אמר לחבריו שהרג את המנוח או שהרביץ לו אך יודע שביקש מהם להגיע מהר כדי להציל את המנוח. המשיב מסר כי יצא מהדירה והבחין במנוח נושם בכבדות. בהמשך מסר כי תחילה התקשר לחברו טספה ואמר לו שהרג את המנוח בסכין. לאחר מכן התקשר לחברו אליאס ואמר לו שיגיע משום שהרג מישהו. בהמשך כשתיאר שוב את האירוע מסר כי המנוח סגר את הדלת ואחז בסכין בכוונה להרוג אותו. לדבריו, המנוח החל את הריב עמו מאחר שהודיע לו שהוא עוזב את הבית. המשיב טען כי המנוח היכה אותו באמצעות סיר לאחר שחנק אותו, והוא אינו זוכר באיזה מקום בגוף הוכה. לאחר מכן מסר: "אולי גם לא הרביץ לי" (עמ' 14 להודעה, שורות 346-347). המשיב אישר כי הסכין עם הידית בגוון עץ היא הסכין באמצעותה דקר את המנוח ונחבל בידו השמאלית. בהמשך כשנשאל שוב האם זו הסכין שבאמצעותה דקר את המנוח, השיב: "כן. רק זה" (עמ' 15 להודעה, שורות 384-385). כשנשאל לפשר תשובתו, מסר: "חוץ מהסכין הזה שום סכין אחר לא התערבב" (עמ' 15 להודעה, שורות 390-392). כשהוצגה לו תמונה של סכין בעלת ידית מתכת על הכיור בחדר השירותים, מסר: "בלי לשים לב רציתי לזרוק" (עמ' 16 להודעה, שורות 430-433). בהמשך מסר כי לפני שיצא מהדירה, רצה לזרוק את הסכינים הגדולות לזבל וכן מסר כי ניסה לאתר את הסכין באמצעותה דקר את המנוח אך לא מצאה. כשנשאל לפשר מעשיו, השיב: "אני השתגעתי". כשנשאל מדוע אין סכינים נוספות בדירה השיב: "רציתי את הגדולים הקטנים מה יעשה" (עמ' 17 להודעה, שורות 438-441). המשיב נשאל שוב מה עשה המנוח מרגע שהגיע לדירתם, ומסר כי המנוח אכל וכשקם לשתות מים, אמר לו המשיב שלמחרת הוא עוזב את הדירה ונוסע לבאר שבע. המנוח החל לקללו ולחנוק אותו בעודו מחזיק בסכין. המשיב מסר כי אינו זוכר האם המנוח היכה אותו בסכין. לדבריו, נאבק במנוח והם משכו האחד את השני. בשלב שהגיעו לאזור שבין שתי מיטות, נפל המנוח כשפניו לעבר הרצפה. בשלב זה לקח המשיב את הסכין ודקר את המנוח בגבו מצד ימין. המנוח הסתובב והמשיב הבחין בדם במותן שמאל. כשנשאל כמה פעמים היכה את המנוח בגבו, השיב שעשה כך פעם אחת. כשנאמר למשיב כי דקר את המנוח יותר מפעם אחת במטרה שימות השיב: "לא חשבתי" (עמ' 19 להודעה, שורות 514-516). כשהוצגה בפני המשיב תמונה של המנוח כשהוא דקור בחזה, השיב המשיב שלא הצביע על מקום בגוף בו דקר את המנוח פעם אחת ושאינו יודע האם הדקירה שדקר במנוח הייתה למעלה או למטה. כשהוצגה בפני המשיב תמונה של המנוח דקור בגבו, השיב המשיב כי הוא מונה "5 שריטות" (עמ' 21 להודעה, שורות 566-569). כשנאמר למשיב כי על גופו של המנוח נמצאו 10 פצעי דקירה השיב שאין לו מה לומר וכי יכול להיות שהרביץ למנוח. לדבריו, במהלך המריבה אחז המנוח בסכין, וכי ייתכן שבזמן שמשכו האחד את השני המנוח נשרט. כשנאמר לו כיצד ייתכן שהמנוח ישרוט את עצמו בגב, השיב המשיב כי ייתכן שנפלו עם הסכין. בהמשך מסר: "שהוא נפל ונשרט יכול להיות שגם הרבצתי לו ואני לא זוכר" (עמ' 22 להודעה, שורות 597-599), "יכול להיות שבשיל להרביץ לי הוא הרביץ לעצמו" (עמ' 22 להודעה, שורות 604-606). כשהתבקש לספר את האמת, מסר כי לאחר שאמר למנוח שהוא עוזב, החליט המנוח להרוג אותו, אחז בסכין והחל לחנוק אותו. לדבריו, ניסה להציל את עצמו, לקח את הסכין וכך תיאר את השתלשלות הדברים: "לקחתי את הסכין עשיתי לו תק נתתי לו עוד 3 או עוד הדם בלבל אותי אבל הגב אני זוכר, שהוא התהפך ככה ראיתי פה הלכתי לדלת פתחתי וראיתי שהוא לא יקום שהוא קיבל מכה התחלתי להשתגע ולחפש את הטלפון ומצאתי את הטלפון בראשון שהיה חייגתי הלו טספה ענה לטלפון אמר לי מה קרה אמרתי לו הלו הרגתי בן אדם" (עמ' 23 להודעה, שורות 641-648). בהמשך מסר כי כשדקר את המנוח בגבו היה המנוח שכוב על בטנו וכן מסר כי זוכר "פעם אחת עמוק שעשיתי פעמיים שלוש" (עמ' 24 להודעה, שורה 670) וכי המנוח החל לנשום בכבדות.

בחקירתו מיום 22.3.21 מסר המשיב כי דקר את המנוח פעם אחת וכי אינו יודע האם במהלך המאבק דקר את המנוח או שחרר אותו מאחר שהיה שתוי. המשיב הוסיף כי הוא זוכר שלקח את הסכין ודקר את המנוח על מנת שזה ישחרר אותו ובמטרה להציל את עצמו כי הדלת הייתה נעולה. המשיב הצביע על הגב כמקום בו דקר את המנוח. המשיב מסר כי הסכין בעלת הידית בגוון עץ היא הסכין באמצעותה דקר את המנוח ונדקר בידו. המשיב שלל כי נפצע מהסכין בעלת הידית ממתכת. כשנאמר לו שעל הסכין בעלת הידית בגוון עץ נמצא רק דמו של המנוח, השיב כי קיבל מכה. כשנשאל האם לאחר שדקר את המנוח, שטף סכין כלשהי בבית, השיב שאינו זוכר מאחר שראשו לא היה במקום. לדבריו, "שנאתי לראות סכינים" (עמ' 6 להודעה, שורה 101). בהמשך מסר כי נגע בסכין בעלת הידית ממתכת עם דמו וכנראה שטף אותה. לדבריו, לפני הריב, אכלו הוא והמנוח מתוך סיר בסלון ולאחר מכן כשניגש המשיב להניח את הסיר ליד הכיור, המנוח החל לאיים עליו ולקלל אותו וסגר את הדלת. בהמשך מסר כי היכה את המנוח בגב, כי לא יכול היה לגרום למכות בגוף המנוח במקום אחר ולדקור אותו בסכין במקום אחר. המשיב טען שאולי הדם שיגע אותו ואולי המנוח קיבל מכות לפני שדקר אותו.

בחקירתו מיום 31.3.21 מסר המשיב כי המנוח התגורר עמו וכי אהבו וכיבדו האחד את השני. ביום האירוע חיכה המשיב למנוח והכין לו אוכל. כשאכלו, אמר המשיב למנוח שהוא עוזב למחרת. המנוח החל לזלזל במשיב ולקללו. המשיב היה שתוי ודיבר אל המנוח בעצבים. המשיב לקח את הסיר למטבח. המנוח נעל את הדלת עם מפתח ואיים על המשיב. המשיב חשש שהמנוח יהרוג אותו. המנוח החל לחנוק את המשיב כשהיו ליד המטבח ואחז בסכין. המשיב לא יכול היה לנשום ונלחם כדי להשיג את הסכין. השניים נפלו לרצפה והתרוממו, ובאחת הנפילות תפס המשיב את הסכין והיכה את המנוח בגבו על מנת להציל את עצמו. בהמשך מסר כי יכול להיות שבזמן הריב עם המנוח היכה במנוח פעמים נוספות. לדבריו, בזמן המאבק עם המנוח נפצע בידו ודימם. בהמשך הצביע על גב היד. המשיב מסר כי זוכר שדקר את המנוח פעם אחת וכשראה את המנוח נופל קיבל המנוח מכה והצביע על קו הפיטמה. לדבריו, כעס על המנוח בשל כך שזלזל בו. כשנאמר לו שעל גבי להב הסכין בעלת הידית בגוון עץ לא נמצא דמו, טען המשיב כי יכול להיות שהיכה במנוח בסכין אחרת. המשיב טען כי אינו זוכר ששטף את הסכין בעלת הידית ממתכת וכי ייתכן שנכנס עם הסכין הזו למקלחת בכוונה להרוג את עצמו. בהמשך מסר כי אינו זוכר האם ניסה לחתוך את עצמו באמצעות אותה סכין ואינו זוכר האם החתכים על ידו נגרמו על ידו באמצעות אותה סכין מכיוון שהמנוח חנק אותו.

9.6 עדויות חבריו של המשיב עימם שוחח בסמוך לאחר הרצח:

טספה גאבר מסר בהודעתו מיום 9.3.21 כי המשיב התקשר אליו בבוקרו של אותו היום מספר פעמים החל מהשעה 06:27 ואמר לו שהיכה את המנוח בסכין ושהמנוח נפל. טספה ביקש מהמשיב לבדוק האם המנוח מת והמשיב אמר לו שאינו יודע. טספה ביקש מהמשיב להזמין אמבולנס או משטרה והמשיב אמר לו שאינו יודע. בשלב זה ניתק טספה את השיחה עם המשיב והתקשר לסטיב, בן משפחתו של המנוח, אמר לו שהמשיב והמנוח רבו ושילך לדירתם. לדבריו, כששאל את המשיב מדוע היכה את המנוח בסכין, אמר לו המשיב שהמנוח הרביץ לו וזרק את צלחת האוכל שלו. בהודעתו מיום 11.3.21 מסר טספה כי מצא למשיב מקום עבודה בבאר שבע והשניים סיכמו כי המשיב יגיע לבאר שבע לאחר שיקבל את המשכורת שלו. ביום האירוע, התקשר המשיב לטספה בשעה 06:30 ואמר לו שהרג את המנוח. כשנשאל מה עשה לו המנוח, אמר המשיב לטספה שהמנוח הפריע לו, קילל אותו כל הזמן והרביץ לו באמצעות סיר. ולאחר מכן הרביץ המשיב למנוח בסכין. טספה מסר כי המשיב אמר לו שהוא מתכוון להתאבד במקום לשבת בכלא. טספה מסר כי המשיב לא אמר לו שהמנוח ניסה לדקור אותו בסכין. בהודעתו מיום 14.3.21 אישר טספה כי הקליט את השיחה עם המשיב. לדבריו בקטעים בהם לא נשמע המשיב, אמר לו המשיב כי הרג את המנוח ובכוונתו להתאבד. טספה מסר כי המשיב אמר לו שדקר את המנוח בגב ובבטן. בהמשך מסר כי המשיב אמר לו שהמנוח נושם ולאחר מכן אמר לו שהמנוח מת והתחיל לבכות. בשיחה זו, לדבריו של טספה, השתתף גם אליאס.

אליאס גברטינסי מסר בהודעתו מיום 9.3.21 כי המשיב התקשר אליו בשעה 06:42 בבוקר ואמר לו שתקף אדם ורצח את המנוח. אליאס שאל את המשיב מדוע רצח את המנוח, ולדבריו השיב לו המשיב שהמנוח חנק אותו ותפס בגרונו. כשנשאל האם הוא בטוח שהמשיב אמר לו שרצח מישהו, השיב שהמשיב אמר לו שתקף אדם והרביץ לו ולא אמר שרצח אותו. בהמשך שב ואמר כי המשיב אמר לו בשיחת הטלפון שרצח מישהו. בהודעתו מיום 15.3.21 מסר אליאס כי המשיב התקשר אליו בבוקר ואמר לו שהרביץ למישהו ושהרג אותו וביקש שיבוא לעזרתו. אליאס מסר כי המשיב אמר תחילה שהמנוח נושם ולאחר מכן אמר שהמנוח מת ושהוא רוצה להתאבד. לדבריו, כשהגיע לדירתם של המנוח והמשיב, הוציא את המשיב אל מחוצה לה. לדבריו, כששאל את המשיב מדוע הרג את המנוח, טען המשיב כי המנוח חנק אותו.

יונס גברמסקל מסר בהודעתו מיום 9.3.21 כי המשיב התקשר אליו בשעה 06:57 ואמר לו שהמנוח התחיל להרביץ לו ובתגובה הוא תקף את המנוח. בהודעתו מיום 14.3.21 מסר יונס כי המשיב סיפר לו שבכוונתו לנסוע לבאר שבע ביום למחרת האירוע כדי למצוא עבודה.

9.7 בעימות בין טספה לבין המשיב, מסר טספה כי המשיב אמר לו שהוא אוהב את באר שבע וכי הגיע לתל אביב רק בשל עבודה. המשיב מסר כי רצה לעבור לבאר שבע בגלל שהמנוח הפריע לו וגם משום שמצא עבודה שם. טספה מסר כי המשיב סיפר לו שלא טוב לו משום שלא מצא עבודה אך לא סיפר על בעיות עם המנוח. המשיב מסר בתגובה כי ייתכן וטספה שכח שסיפר לו על הבעיות עם המנוח ועל כך שהיה משתכר. טספה בתגובה מסר כי המשיב סיפר לו פעם אחת שהמנוח היה משתכר. טספה מסר כי המשיב סיפר לו שהמנוח הפריע לו והרביץ לו באמצעות הסיר ממנו אכלו. המשיב, בתגובה, מסר כי אינו זוכר שהמנוח הרביץ לו עם הסיר ואינו זוכר שסיפר כך לטספה. המשיב טען כי היה נתון בלחץ ובבהלה וכי רצה שטספה יעזור לו וישלח אנשים. כשהתבקש להגיב על עדות טספה לפיה אמר לו בשיחתם הטלפונית שדקר את המנוח בגב ובבטן, מסר המשיב כי הוא זוכר שדקר את המנוח פעם אחת בגב וכשהסתובב ראה שהמנוח מדמם מהאזור שבין החזה לבטן.

9.8 תמליל השיחה בין טספה לבין המשיב לאחר הרצח:

המשיב נשמע בתחילת השיחה אומר לטספה: "הרגתי בן אדם" ובהמשך הוסיף: "רוצה להיפרד ממך". בהמשך נשמע המשיב אומר: "תגיד לי אם זה בגב שלו זה לא בעיה הוא לא ימות". טספה נשמע אומר למשיב שיתקשר לרופא או לאנשים.

10. סעיף 34י' לחוק העונשין קובע כי-

"לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא כדין שנשקפה ממנה סכנה מוחשית של פגיעה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו; ואולם, אין אדם פועל תוך הגנה עצמית מקום שהביא בהתנהגותו הפסולה לתקיפה תוך שהוא צופה מראש את אפשרות התפתחות הדברים".

סעיף 34טז' לחוק העונשין קובע כי-

"הוראות סעיפים 34י, 34יא ו-34יב לא יחולו כאשר המעשה לא היה סביר בנסיבות הענין לשם מניעת הפגיעה".

נטל ההוכחה לקיומו של סייג ההגנה העצמית, ככל יתר הסייגים לאחריות פלילית, מוסדר בסעיפים 34ה' ו-34כב'(ב) לחוק העונשין.

סעיף 34ה' לחוק העונשין מורה כדלקמן:

"מלבד אם נאמר בחיקוק אחרת, חזקה על מעשה שנעשה בתנאים שאין בהם סייג לאחריות פלילית".

סעיף 34כב'(ב) לחוק העונשין קובע כך:

"התעורר ספק סביר שמא קיים סייג לאחריות פלילית, והספק לא הוסר, יחול הסייג".

11. טענה להגנה עצמית טעונה, אפוא, התקיימותם של שישה תנאים, וכך סוכמו הדברים בע"פ 4784/13 סומך נ' מדינת ישראל (18.2.16):

"כידוע, ששה תנאים נדרשים לשם הקמתו של סייג ההגנה העצמית, ואלו הם: ראשית, קיומה של תקיפה שלא כדין; שנית, קיומה של סכנה מוחשית לפגיעה בחייו, בחירותו בגופו או ברכושו, של האדם המתגונן או של זולתו; שלישית, מיידיות, דהיינו – "על ההגנה להתבצע רק מרגע שהמעשה דרוש באופן מיידי על מנת להדוף את התקיפה, ועליה להיפסק מרגע שלא נדרש עוד מעשה התגוננות על מנת להדוף את התקיפה" (עניין אלטגאוז, פסקה 13); רביעית, שהאדם המתגונן לא "הביא בהתנהגותו הפסולה לתקיפה תוך שהוא צופה מראש את אפשרות התפתחות הדברים"; חמישית, נדרשת פרופורציה, "יחס ראוי בין הנזק הצפוי מפעולת המגן לנזק הצפוי מן התקיפה" (שם); ששית, קיומה של נחיצות, קרי – טענת הגנה עצמית תקום לו לאדם רק כאשר לא היתה לו אפשרות להדוף את התקיפה בדרך אחרת, פחות פוגענית".

12. לאחר שבחנתי את חומר הראיות שהוצג לפניי ונתתי דעתי לטיעוני באי כוח הצדדים, לפי אמות המידה החלות בשלב דיוני זה של הליך המעצר, הגעתי לכלל מסקנה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית המבססת סיכוי סביר להרשעת המשיב בעבירה של רצח המיוחסת לו וכי אין למצוא באותה תשתית חולשה או כרסום משום היתכנות סייג לאחריות פלילית מחמת הגנה עצמית.

הטעמים למסקנתי זו מבוססים הן על גרסה מתפתחת ובלתי עקבית שמסר המשיב והן על אי התאמה בינה לבין הראיות הפורנזיות, באופן שמלמד כי מעשי הדקירה שביצע המשיב במנוח נושאים אופי התקפי ולא הגנתי.

כפי שיפורט להלן, בחינת היתכנות ראייתית לטענה להגנה עצמית מעלה כי זו אינה יכולה לעמוד כבר מתוך גרסתו של המשיב ועל פיה היות ואין בה לקיים את התנאים של נחיצות, מיידיות וסבירות, גם אם נניח כי המשיב הותקף על ידי המנוח באמצעות חניקה וסכין וניהל עמו מאבק פיזי על מנת להיחלץ מסכנה.

13. מתוך חוות הדעת של המכון לרפואה משפטית עולה כי המנוח נדקר 11 פעמים ובמקומות שונים בבטן, בחזה, בגב, במותן וכן נחבל בראשו, בצווארו, בזרועותיו, בחזה ובפנים. הדקירות יצרו בגופו של המנוח תעלות עמוקות. כמו כן עולה כי מותו של המנוח נגרם כתוצאה מפצעי הדקירה בגבו וכי בעת שנדקר בגבו היה חי. קיומו של צבר דקירות בגבו של המנוח, אשר חלקן מקבילות, מעלה חשד כי בעת שנעשו המנוח לא זז.

המשיב טוען כי במהלך המאבק עם המנוח, נפלו השניים ארצה, המנוח נפל כשפניו לעבר הרצפה ובשלב זה השתחרר המשיב ממעשה החניקה שביצע בו המנוח והצליח ליטול מידו של המנוח את הסכין בה אחז.

עולה אפוא ומתוך גרסתו של המשיב, כי הצליח הוא ליטול את הסכין מידו של המנוח ולשלוט בה וזאת בעת שהמנוח שוכב על בטנו. מעת שעלה בידי המשיב להשתחרר מהחניקה וליטול מן המנוח את הסכין שהחזיק- לא עמד עוד המשיב בפני סיכון שהצדיק כי ידקור את המנוח על מנת להרחיקו מעליו ולהדוף את התקיפה, ובוודאי שלא הצדיק כי ימשיך וידקור את המנוח בגבו דקירות רבות ועמוקות כשהמנוח שוכב על בטנו ואינו זז. לפיכך מתבקשת המסקנה כי הדקירות שדקר המשיב בגופו של המנוח היו בלתי נחוצות ולא נדרשו באופן מיידי על מנת להדוף את הסכנה.

14. מעת שהצליח המשיב להשתחרר מהחניקה וליטול את הסכין מידו של המנוח, אשר היה שכוב על הרצפה כשהוא על בטנו, הרי שניטרל את הסכנה המיידית, שנשקפה לו על פי גרסתו, ועמדה לו האפשרות להימלט מהדירה כשהסכין בידו, בבחינת ברירה אפקטיבית חלף גרימת דקירות רבות וקטלניות בגופו של המנוח. המשיב לא עשה כן. אמנם טען כי המנוח נעל את הדלת, אולם משהצליח לפתוח את הדלת ולצאת מהדירה לאחר האירוע הרי שממילא לא תעמוד לו טענה כי נלכד בתוך הדירה ללא אפשרות להימלט ממנה.

15. הדקירות הקטלניות אשר גרמו למותו של המנוח הן, על פי חוות הדעת של המכון לרפואה משפטית, הדקירות בגבו של המנוח. דקירות רבות אלה, נעשו על ידי המשיב בגבו של המנוח לאחר שהמנוח נפל ארצה, ובעת שלא זז. דקירות אלה אינן יכולות להיחשב כדקירות שהיו נחוצות באופן מיידי כדי להדוף סכנת חיים שנשקפה למשיב, משלא הייתה כזו נוכח מצבו של המנוח בעת שנעשו בגופו אותן דקירות קטלניות, בשלב בו כבר לא נוהל מאבק בין השניים והעובדה שהסכין כבר לא אחוזה הייתה בידו של המנוח.

16. כמות הדקירות, ריבוין, מיקומן ועומקן מעידים על כך שהמשיב הפעיל כלפי המנוח כוח בלתי סביר באופן המלמד כי הדקירות שדקר בגופו של המנוח לא היו בגדר הגנה עצמית ופעולה הכרחית כדי להדוף את המנוח, אשר אף לשיטת המשיב היה שיכור.

גרסת המשיב, על פיה ביצע במנוח לכל היותר שתי דקירות בזמן המאבק ביניהם, שוללת, כשלעצמה, אופי הגנתי מהדקירות הנוספות והמרובות שביצע בגופו של המנוח באיברים חיוניים, אשר גם לשיטת המשיב, לא נעשו בזמן המאבק בינו לבין המנוח.

ריבוי הדקירות ואופיין מלמד על התקפה קשה ואכזרית של המשיב נגד המנוח, בלתי פרופורציונלית ובלתי סבירה אשר פגעה במנוח במטרה לגרום למותו ומעבר לנדרש על מנת להדוף אותו. מצב דברים זה שולל אופי הגנתי ממעשי המשיב ומצביע על תקיפה שביצע המשיב במנוח במטרה להענישו ולגרום למותו.

17. העובדה שלא נמצאו על המנוח פצעי הגנה, מתיישבת דווקא עם המתואר בכתב האישום, לפיו היה זה המשיב אשר שלף סכין ותקף באמצעותה את המנוח, תקיפה שהפתיעה את המנוח, גרמה תחילה לדקירתו ולנפילתו לרצפה, והסלימה לכדי דקירות נוספות ורבות בחלקי גוף שונים במנוח לרבות בגבו עד שגרמו למותו.

18. העובדה שעל צווארו של המשיב נמצאו חבלות היכולות להיגרם מחניקה מעידה אמנם על קיומו של מאבק פיזי אלים בין המשיב לבין המנוח, אשר במהלכו חנק המנוח את המשיב אולם אין בה להצדיק את הדקירות הקטלניות שדקר המשיב בגופו של המנוח פעמים רבות לאחר שהצליח ליטול מידו את הסכין וכשהמנוח אינו זז.

19. העובדה שעל ידו של המשיב נמצאו פצעי הגנה אינה מלמדת, באופן קונקלוסיבי, על התנהלות הגנתית מצדו אל מול המנוח, היות ועל גבי להב הסכין בעלת הידית בגוון עץ, עליה הצביע המשיב לאור כל חקירותיו כסכין שהייתה מעורבת באירוע ואשר בה אחז המנוח, לא נמצא D.N.A השייך למשיב אלא D.N.A השייך למנוח בלבד. עולה אפוא כי הראיות הפורנזיות מצביעות על כך שהפצעים על ידו של המשיב לא נגרמו מהסכין בעלת הידית בגוון עץ אלא מאחרת.

בנקודה זו ראוי לשוב לממצאי חוות הדעת של המכון לרפואה משפטית, על פיהם פצעי הדקירה בגופו של המנוח יכולים היו להיגרם על ידי כל אחת משתי הסכינים שנמצאו בזירת האירוע. באשר לפצעי הדקירה בחזה מימין ובבטן משמאל קובעת חוות הדעת כי הסבירות שנגרמו על ידי הסכין בעלת הידית בגוון עץ נמוכה. בהינתן כך, הרי שלא ניתן לשלול כי באירוע היו מעורבות שתי סכינים. בנקודה זו ראוי לציין כי בחקירתו האחרונה מיום 31.3.21, טען המשיב כי ייתכן ודקר את המנוח בסכין אחרת, כאשר בחקירתו הקודמת מיום 17.3.21 מסר מיוזמתו ועוד קודם שהוצגה בפניו הסכין בעלת הידית ממתכת כי פרט לסכין בעלת הידית בגוון עץ לא הייתה מעורבת סכין אחרת.

הואיל ועל גבי ידיות שתי הסכינים נמצא פרופיל D.N.A השייך למשיב, ניתן ללמוד כי אפשר שאחז בשתיהן במהלך האירוע ואפשר כי השתמש בשתיהן כשדקר את המנוח.

ההיתכנות הראייתית לכך שהדקירות בגופו של המנוח נעשו באמצעות שתי סכינים שוללת סבירות לפעולה של הגנה עצמית מצדו של המשיב ומצביעה דווקא על פעולה התקפית במטרה להמית את המנוח.

20. קיומם של פצעי דקירה רבים ועמוקים במנוח וקיומן של חבלות בראשו, בצווארו, בזרועותיו, בחזה ובפנים לעומת חבלות שטחיות מעטות בידו ובצווארו של המשיב ובהינתן עובדת היות המנוח גדול מימדים לעומת המשיב והעובדה שלא נמצאו על גופו של המנוח פצעי הגנה, מלמדים כי הכוח האלים שהפעיל המשיב כלפי המנוח היה גדול יותר באופן המלמד על אופיו ההתקפי והמפתיע וכן מלמדים כי טענת המשיב בדבר מאבק ממושך בינו לבין המנוח בלתי סבירה.

21. גרסתו של המשיב לא הייתה קוהרנטית בפרטים מהותיים ולאורך כל חקירותיו ולא ניתן שלא להתרשם כי התפתחה בהתאם לראיות החפציות והפורנזיות שהוצגו בפניו.

כך באשר למספר הדקירות שדקר במנוח וכמותן. בחקירתו הראשונה מסר המשיב כי דקר את המנוח פעם אחת בגב מיד לאחר שנטל מידו את הסכין ומבלי ששם לב נדקר המנוח גם במותן ימין. בהמשך אותה חקירה מסר המשיב כי דקר את המנוח במותן ימין ולאחר מכן הבחין כי המנוח דקור גם המותן שמאל. בשחזור טען המשיב כי דקר את המנוח באזור הכליות מצד ימין וכי הייתה זו דקירה אחת. בחקירתו לאחר מכן טען המשיב כי דקר את המנוח פעם אחת בגבו מצד ימין. כשהוטח במשיב שעל גופת המנוח נמצאו 10 פצעי דקירה השיב כי אין לו מה לומר וכי ייתכן שהרביץ למנוח. בהמשך מסר כי ייתכן והמנוח נשרט במהלך המאבק ביניהם וכי אינו זוכר ועוד מסר כי ייתכן והמנוח "הרביץ לעצמו" כשהתכוון להרביץ לו. המשיב שינה גרסאותיו אלה בהמשך כשמסר שלקח את הסכין ודקר במנוח פעם אחת ולאחר מכן דקר במנוח עוד שלוש פעמים ועוד מסר כי דקר את המנוח בגבו כשהיה שכוב על בטנו פעמיים או שלוש עד שהבחין שהמנוח נושם בכבדות. בחקירתו לאחר מכן טען המשיב כי לא יכול היה לדקור את המנוח במקומות נוספים אך בחקירתו האחרונה הצביע על קו הפיטמה כמקום בו דקר את המנוח.

המשיב מסר גרסה בלתי אחידה גם כאשר טען שהמנוח היכה בו באמצעות הסיר ממנו אכלו לאחר שחנק אותו אך מיד גם מסר כי ייתכן והמנוח לא עשה כן.

המשיב מסר מיוזמתו ובאופן נחרץ כי הסכין בעלת הידית בגוון עץ הייתה היחידה באירוע וטען כי ממנה נגרמו בידו פצעי הגנה, אך בחקירתו האחרונה כשנאמר לו שעל גבי אותה סכין לא נמצא דמו, שינה גרסתו וטען כי יכול להיות שדקר את המנוח בסכין אחרת.

גרסה בלתי אחידה מסר המשיב גם באשר לפעולותיו לאחר הרצח. כאשר טען כי פתח את הדלת וחיפש עזרה וכאשר טען כי עסק באיתור סכינים בדירה על מנת לזרוק אותן לזבל אך גם אישר כי נגע בסכין בעלת הידית ממתכת וכנראה שטף אותה.

22. באת כוח המשיב טענה כי המשיב דקר את המנוח תחילה במותן ימין בכיוון מטה ולאחר מכן בגב התחתון וכי מיקומן של דקירות אלה מלמד שנעשו תוך כדי מאבק ביניהם. אלא שסדר הדקירות לא נקבע בחוות דעת המכון לרפואה משפטית ולא ניתן לבססו מתוך גרסתו הבלתי אחידה של המשיב. מכל מקום, טענה זו אינה מתיישבת עם גרסת המשיב לפיה דקר במנוח בגבו פעם אחת כשהמנוח היה שכוב על בטנו ולאחר שנטל מידו את הסכין והבחין לאחר מכן בדקירה נוספת בגופו של המנוח. הדקירות הנוספות בגופו של המנוח, על פי גרסת המשיב, נעשו לאחר שהמנוח כבר היה דקור בגבו ובמותנו. ממילא לא יכולה להתקיים טענה כי נדרשו לצורך הדיפה של סכנה ממשית ומיידית מצד המנוח.

23. באת כוח המשיב טענה כי עדויות חבריו של המנוח, עמם שוחח המשיב לאחר הרצח, מחזקות דווקא את עדות המשיב כי הותקף על ידי המנוח, וכי לא מן הנמנע שתרגמו הם את דברי המשיב לכך שהמנוח הרביץ לו. לא מצאתי כי יש בטענה זו לשנות ממסקנתי שלעיל, שהרי כפי שפורט והובהר לעיל, גרסת המשיב אינה מתיישבת עם הממצאים הפורנזיים ואינה מקיימת תנאים להיתכנות ראייתית לכאורית של טענה להגנה עצמית.

סוף דבר

24. אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה במידה ובעוצמה מספקת המבססות סיכוי סביר להרשעתו של המשיב בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום וכי לא שוכנעתי בדבר חולשה ראייתית בשל היתכנות לסייג לאחריות פלילית משום הגנה עצמית.

ניתנה היום, ג' טבת תשפ"ב, 07 דצמבר 2021, בנוכחות הצדדים.