לפניי בקשה לביטול פסק דין מיום 17.11.2021 אשר ניתן כנגד המבקש, הנתבע 1, בהיעדר הגנה.

לטענת המבקש, פסק הדין שניתן הובא לידיעתו רק ביום 8.11.2022 כשהוצהר על ייצוגו בתיק והיה ניתן לעיין בתיק נט המשפט. לטענתו, בתאריך 2/2022 קיבל המבקש לידיו אזהרה מהוצאה לפועל. המבקש טוען כי כתב התביעה לא נמסר לו כדין במענו בכפר כנא, אלא נמסר לו בבית החולים עת היה מאושפז ולא היה ער למתרחש סביבו.

אשר לסיכויי ההגנה, המבקש כופר באחריותו לתאונה הנטענת ומסיר מעליו כל אחריות להתרחשות הנזק, כן הוא מכחיש את נסיבות האירוע המתואר על ידי המשיבה. לטענת המבקש, הוא עבד אצל הנתבעת 2, כאשר במסגרת העבודה נמסר לו רכב ונאמר לו כי יש ביטוח. המבקש דיווח למעסיקתו על התאונה והיא הודיעה לו כי תטפל בעניין.

המשיבה 1 טענה בתגובתה לבקשה כי כתב התביעה נמסר כדין לנתבע ביום 1.9.2021 במסירה אישית במענו הרשום והנתבע חתם על אישור המסירה. לגופו של עניין, נטען כי המבקש לא טוען כל טענת הגנה מלבד העובדה כי על הנתבעת 2 לשאת באחריות לתאונה, ומשהנתבע לא מכחיש את אחריותו לתאונה אין להורות על ביטול פסק הדין.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, מצאתי לקבל את הבקשה.

לא עלה בידי להורות על ביטול פסק הדין משיקולי צדק. התובעת הציגה אישור מסירה ותצהיר מוסר לפיו כתב התביעה נמסר לידי הנתבע ביום 1.9.2021 במענו. טענות הנתבע לפיהן קיבל את כתב התביעה בהיותו מאושפז בבית החולים נטענו בעלמא, ללא כל ביסוס או הוכחה.

אשר לביטול פסק הדין מכוח שיקול דעת בית המשפט, סברתי כי יש להורות על ביטול פסק הדין. המבקש העלה טענת הגנה ולפיה בעת התאונה הוא היה מועסק על ידי הנתבעת 2 והשתמש ברכב עבודה, אשר נאמר לו כי הרכב תקין ומבוטח. בנסיבות אלו, סברתי כי די בכך להקים הגנה מפני התביעה, ויש לבחון את טענות הנתבע ביחס לאחריות לקרות התאונה.

משכך, הריני מורה על ביטול פסק הדין מיום 17.11.2021.

המבקש יגיש כתב הגנה תוך 30 יום מהיום.

אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"א ניסן תשפ"ב, 12 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.