לפני בקשת המבקשת, היא הנתבעת בהליך העיקרי, לעיכוב ההליכים על פי סעיף 5 לחוק הבוררות.

הצדדים הכבירו לטעון בנקודות שונות ביחס לסוגיה זו, אולם אינני סבור כי עליי להדרש למכלול טיעון זה וההכרעה תתמקד רק בנקודה הרלוונטית.

תניית הבוררות עליה נסמכת הבקשה (סעיף 13.6 לחוזה המקורי בין הצדדים) קובעת כך – "במקרה של מחלוקת בין הצדדים בדבר טיב העבודה או סיומה יהא מר רוני קאופמן הבורר בעניין והחלטתו תחייב את 2 הצדדים ..." (הדגשתל שם הבורר מצויה במקור, ההדגשה הנוספת שלי).

על פי סעיף 5(א) לחוק הבוררות אחד התנאים המצטברים לעיכוב הליכים עקב הסכם בוררות הוא שהתובענה עוסקת "בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות".

פסיקת בתי המשפט קבעה כך (כאן מתוך ה"פ (מחוזי ת"א) 1136/03 בית ששון בע"מ נ' שיכון השקעות בע"מ (25.1.2004) פסקה 57. ערעור על פסק דין זה נדחה על ידי בית המשפט העליון ברע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט(6) 625 (8.3.2005)) –

""היקף סמכותו מחייב פירוש של הסכם בוררות. הסכם בוררות הוא חוזה ככל החוזים, והדינים הרגילים לפירוש חוזה בדרך כלל חלים בפירוש חוזה בוררות". דברי כב' הנשיא ברק ב-ע"א 708/88, שלמה שפס ובניו בע"מ נ' בן יקר גת חברה להנדסה ובניין בע"מ, פ"ד מו(2), 743.

כך גם ב-רע"א 853/91, בקל נ' אגודה שיתופית נהלל, פ"ד מח(1), 775, 780: "על פרשנות הסכם בוררות חלים אותם כללים החלים על פרשנות חוזים, כשמרכז המאמץ השיפוטי הוא ניסיון לדלות את כוונת הצדדים מתוך ההסכם עצמו...", אולם כשהלשון אינה ברורה פונים לפרשנות חיצונית.

הפרשנות בכל הקשור לסמכות הינה פרשנות מרחיבה כפי שנקבע ב-ע"א 823/87, דניה סיבוס חברה לבנייה בע"מ נ' ס.ע. רינגל בע"מ, פ"ד מב(4), 605.

ראה גם אוטולונגי "בוררות דין ונוהל", (מהדורה שלישית) (להלן: "אוטולונגי"), בעמ' 19-17.

עם זאת, כבר עתה מהראוי להביא את הדוגמא שמובאת שם, לאחר ציון חשיבות הלשון בה נקטו הצדדים "לא הרי הניסוח הגורף של 'חילוקי דעות בכל הנוגע לחוזה זה' כניסוח של 'חילוקי דעות בכל הנוגע לביצועו של חוזה זה' או 'בכל הנובע מהפרתו של החוזה'"."

נמצא כי למרות כלל הפרשנות הרחבה של היקף הסמכות המוענק לבורר על פי הסכם או תניית בוררות עדיין בבוא בית המשפט לפרש תניית חוזית שכזאת עליו לשים לב לאופן בו מצאו הצדדים לנכון לנסחה ולא לקרוא לתוכה מה שאין בה, והסכסוך "שהוסכם למסרו לבוררות" הוא רק זה עליו הסכימו הצדדים ולא עניינים אחרים השנויים ביניהם במחלוקת.

בענייננו, מסייגת תניית הבוררות שבחוזה בין הצדדים את המחלוקות האמורות להתברר במסגרת הליך בוררות על פיה וקובעת כי הללו יהיו – "מחלוקת בין הצדדים בדבר טיב העבודה או סיומה", הא ותו לא.

אין בדברים ולו רמז להוראה גורפת הכוללת מחלוקות בנושאים אחרים, אף אם הם נובעים מאותו חוזה או אף אם מדובר בסוגיות הנובעות מן המסקנות בדבר טיב העבודה אך אינם היא גופה, ומדובר בניסוח מצמצם אף יותר מזה שלגביו בוצעה האבחנה בפסה"ד בה"פ 1136/03.

כל המונח לפני בשלב זה – טרם שהוגש כתב הגנה – הוא כתב התביעה, אך די בו כדי ללמד על היקף הטענות הנטענות כלפי המבקשת ואשר בהן או בעיקרן יהיה על בית משפט להכריע, ובחינתו מלמדת כי לצד טענות בגין טיב העבודה (מהן נובע במישרין הסעד הנזכר בסעיף 3.א. לכתב התביעה וייתכן כי גם זה הנזכר בסעיף 3.ב.), עוסקת התביעה בנושאים נוספים וכוללת את הסעדים המבוקשים הבאים:

1. פיצוי בסך 40,000 ₪ בגין עצם הפרת החוזה בין הצדדים (סעיף 3.ג.).
2. פיצוי בסך 60,000 ₪ בגין עגמת נפש (סעיף 3.ד.).
3. פיצוי בסך 9,800 ₪ בגין אבדן ימי עבודה אשר נגרם עקב ההפרה הנטענת (סעיף 3.ה.).
4. פיצוי בסך 199,000 ₪ בגין שימוש מסחרי לא מורשה בתמונות בית המשיבים על ידי המבקשת ולחילופין בגין עשיית עושר ולא במשפט בהתבסס על שימוש זה (סעיף 3.ו.).

מדובר בנושאים שאינם כלולים "בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות", כפי שנקבע בסעיף 13.6 לחוזה בין הצדדים, ועל כן לא מתקיים אחד התנאים המצטברים שבסעיף 5 לחוק הבוררות ביחס למכלול התובענה המונחת לפני.

לכאורה ניתן לפצל את הדיון בתובענה באופן שהעניינים שבחרו הצדדים למסור להכרעת בורר יתבררו במסלול זה ויתר הסעדים האמורים לעיל ועילותיהם יתבררו בהליך הנוכחי, אלא שנהיר כי מדובר בתוצאה מסורבלת ומכבידה העלולה לגרור גם הכרעות סותרות.

אמנם פסיקת בתי המשפט בנושא זה קבעה כי יעילות הדיון אינה חזות הכל (ראו רע"א 985/93‏ ‏ אלרינה אינווסטמנט קורפוריישן נ' ברקי פטה המפריס בע"מ, פ''ד מח(1) 397, 403 (1.9.1993) ועוד רבים), אולם אין כל ספק כי מדובר בשיקול רלוונטי (ראו למשל רע"א 3331/14 ‏Siemens AG‏ (חברה זרה) נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (13.8.2014); ה"פ (מחוזי מרכז) 30450-03-10‏ יוסי צרור נ' י.ד. לוי אלברט (2000) חברה לבנין (1997) בע"מ (27.7.2010) ועוד).

במצב דברים זה דומני כי הכף נוטה לטובת איחוד הדיון בפני הערכאה היחידה המוסמכת לדון בסכסוך בין הצדדים בכללותו, היא בית המשפט.

אמת הדבר, פסיקת בתי המשפט נגעה לא אחת גם בשאלה האם הוספת בעלי דין שאינם צד להסכם הבוררות להליך נעשתה באופן מלאכותי ונועדה למנוע את בירור המחלוקת במסגרת הבוררות (ראו למשל רע"א 985/93‏ ‏והפסיקה בעקבותיה) ולכאורה שאלה דומה ראוי היה שתשאל אף ביחס לעילות התביעה והסוגיות שמעלה כתב התביעה, כאשר במידה שיתברר כי חלקן הועלו באופן מלאכותי או שמדובר בטענות שאין להן כל בסיס ייתכן שהיה מקום להעביר את הסכסוך בנושאים הכלולים בתניית הבוררות להכרעה לפני הבורר עליו הסכימו הצדדים למרות האמור לעיל.

דא עקא, בשלב הדיוני הנוכחי מונח לפני רק כתב התביעה וקשה עתה לקבוע קביעה מסוג זה, הגם שלפחות לגבי חלק מן הסעדים הנזכרים לעיל לא מן הנמנע שתתקבל הכרעה כזו.

לפיכך, אין מנוס מן המסקנה כי בשלב הנוכחי תדחה הבקשה אולם במידה שבהמשך ההליך יוברר כי חלק מעילות התביעה והסעדים שהתבקשו בה נעדרי כל בסיס או אפילו הוספו לכתב התביעה באופן מלאכותי על מנת לסכל את העברת בירור המחלוקת להליך בוררות יבוא הדבר לידי ביטוי בפסיקת הוצאות הולמות.

לאור האמור הבקשה נדחית.

הוצאות הבקשה יעמדו על סך 2,500 ₪ וישולמו בהתאם לאמור לעיל על פי התוצאה הסופית ובנוסף להוצאות שיפסקו בתום ההליך.

ניתנה היום, י"ד אלול תשפ"א, 22 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.