21 מאי 2021

לפני:

כב' הרשמת מרב חבקין

החלטה

עניינה של החלטה זו הוא בקשת הנתבעת לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאותיה.

לאחר עיון בבקשה, בתגובת התובע המתנגד לה ובתשובת הנתבעת להלן החלטתי-

1. תקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 שכותרתה "ערובה לתשלום הוצאות" (להלן – התקנה) קובעת כי:

(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר,

לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של

נתבע.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת

המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954(סדר הדין האזרחי), התשכ"ט- 1969, יורה שופט בית הדין

או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום

הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה

להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע

את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט

בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים

שירשמו.

(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא

הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת

אם הורשה התובע להפסיקה."

2. בהתאם להוראה זו שעה שמדובר בתובע שאינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, הכלל הוא חיובו בהפקדת ערובה, למעט המקרים המנויים בסיפא סעיף קטן (א) היינו - המצאת ראשית ראייה; הוכחת יכולת פירעון; טעמים מיוחדים.

במקרה זה התובע הנו תושב הרשות הפלסטינאית, היינו אינו תושב ישראל או מדינה החלה עליה אמנת האג.

3. הבקשה נסמכת על הטענה, כי התובע בתביעתו עותר לתשלום הפרשי זכויות סוציאליות אשר שולמו לו בהתאם לתלושי השכר. הנתבעת הפנתה לכתב ההגנה והגישה תצהיר בתמיכה לבקשה. לטענת הנתבעת, לנוכח החזקה הקיימת לגבי הרישום בתלושי השכר אין לתובע ראשית ראייה לתביעתו ואין לקבל טענות בדיעבד כנגד הרישומים בתלושי השכר. התובע טען בתגובה כי אין לחייב בהפקדת ערובה שכן הנטל להראות תשלום הזכויות מוטל על הנתבעת ועל בית הדין להימנע מלהקשות על זכות הגישה לערכאות הנתונה לתובע.

4. אומר כבר עתה, כי דין הבקשה להתקבל.

מדובר בתביעה לזכויות שונות לרבות הפרש פיצויי פיטורים כל זאת בהתייחס לתקופת עבודה מחודש 3/2014 עד 4/2015. אמנם תקופת העבודה אינה שנויה במחלוקת, אלא שבכך אין די לצורך הצבת ראשית ראיה.

5. בדברי ההסבר לתקנה נכתב כי (הדגשה הוספה):

"...על מנת להיפטר מהפקדת ערובה, על התובע להביא "ראשית ראיה" להוכחת התביעה, וזאת באמצעות אסמכתאות המוכיחות את התביעה, בין היתר אודות קיומם של יחסי עבודה בין התובע לנתבע בתקופה המנויה בכתב התביעה ובנוסף לכך שיש יסוד לכך שהנתבע לא שילם את שכרו של התובע כפי שהתחייב, או לא קיים חבות אחרת שלו".

6. עולה אפוא כי אין די בעובדה כי היו יחסי עבודה, אלא נדרש להראות ראשית ראייה לתמוך בטענה כי לא שולמו הזכויות להן עותר התובע בתביעה. במקרה זה, לא קיימת בשלב הנדון ראשית ראיה לטענת התובע בנוגע לאי תשלום הזכויות, שעה שהתשלום לגבי מרבית הזכויות פורט בתלושי השכר. גם לא צורפה ראשית ראייה לשכר היומי הנטען כאשר על פי תלושי השכר, בסיס השכר היה שונה. כתב התביעה הוא כתב טענות ואינו ראייה ואף לא ראשית ראייה . גם אם קיים הפרש מדובר בהפרש מזערי יחסית בהשוואה לסכום הנתבע (נספח ב' לכתב ההגנה) וגם זאת אם נתעלם מטענת הקיזוז שהועלתה מצד הנתבעת. לא די בראייה לגבי חלק זניח של התביעה בלבד.

אוסיף לגבי רכיב דמי חגים לגביו לכאורה אין פירוט בתלושים, כי ממילא התביעה אינה מציינת ימי חג ספציפיים. על פי הלכה פסוקה תביעה מסוג זה ספק אם מעמידה עילה לדון בה. כך או אחרת, הנתבעת טענה כי דמי החגים שולמו תחת רכיב אחר שכן התלושים הונפקו על ידי שירות תעסוקה ולא הייתה עמודה מתאימה לימי חג (לפי הנטען). התובע כלל לא התמודד בתגובה עם טענה זו.

יצוין כי גם לפי התביעה אין התובע עותר להוצאות נסיעה בתחומי מדינת ישראל אלא רק עד למעבר הגבול ואילו לשיטת הנתבעת וכעולה מהתלושים קיבל תשלום עבור רכיב זה.

אשר לרכיב הודעה מוקדמת המהווה חלק ניכר מסכום התביעה הרי שהנטל להוכיח פיטורים ממילא מוטל על התובע ובשלב זה לא הובאה ראשית ראייה לכך.

הואיל והתובע הציג בפני בית הדין כתב תביעה בלבד ללא כל מסמך נוסף הקשור לרכיבי התביעה ותגובת התובע לא נתמכה בתצהיר, אין אלא לקבוע כי לא קיימת בשלב זה ראשית ראייה. על התובע הנטל להראות כי התקיימו הנסיבות המצדיקות שלא להפעיל את הכלל האמור לגביו והוא לא עמד בנטל זה במסגרת תגובתו.

7. יודגש, כי אין באמור להביע דעה בנוגע לסיכויי ההליך. קביעתי נשענת על המסמכים המצויים בתיק בשלב הנוכחי ובהתאם לבחינה הנדרשת על פי התקנות לגבי קיומה של ראשית ראייה.

8. אשר ליכולת לשלם הוצאות, לפי התקנה התובע הוא שנדרש להוכיח יכולת כאמור. התובע לא הוכיח יכולת כנדרש ואף תצהיר כאמור לא צורף.

9. בנוסף, התקנה קובעת, כי בית הדין רשאי להורות שהתובע לא יחויב בהפקדת ערובה בהינתן טעמים מיוחדים. התובע לא ציין מהם הטעמים המיוחדים שיצדיקו היעדר חיוב וגם לא מצאתי במקרה זה טעמים כאלה.

10. אשר לגובה הערובה - לאחר שנתתי דעתי לזכות התובע לגישה לערכאות שהיא זכות יסוד, ומנגד לזכות הנתבעת שלא לצאת בחיסרון כיס, ועל מנת שיהא לה ביטחון - ולו חלקי - לכך שהוצאותיה ישולמו, מצאתי לנכון, ובשים לב לסכום עליו הועמדה התביעה בהיותה תביעה הנדונה בהליך של דיון מהיר, לחייב את התובע בהפקדת ערובה בסך של 1,500 ₪ .

אני מורה כי התובע יפקיד סך 1,500 ₪ בקופת בית הדין כערובה לתשלום הוצאות הנתבע וזאת בתוך 30 ימים שאם לא כן תימחק התביעה ללא התראה נוספת.

5129371

54678313על מנת שלא להקשות יתר על המידה על דרכו של התובע לבית הדין, אני קובעת כי הוצאות בקשה זו תישקלנה בסיום ההליך .

ניתנה היום, י' סיוון תשפ"א, (21 מאי 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.