לפני | כבוד השופטת לימור ביבי | |
תובעת | החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד יגאל קווה ועו"ד זהר בן דור ממשרד גולדפרב, זילגמן ושות' | |
נגד | ||
נתבעת | שובל - גרופמן נדל"ן בע"מ ע"י ב"כ עו"ד יורם זמיר ועו"ד ילנה וולוובסקי ממשרד שפיגלמן, קורן זמיר ושות' |
פסק דין |
לפני תביעה למתן חשבונות, במסגרתה מתבקש בית המשפט ליתן סעד הצהרתי לפיו התובעת – החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ (להלן: "התובעת"), זכאית לעיין במסמכים שונים (כפי שיפורטו להלן) המוחזקים בידי הנתבעת - שובל גרופמן נדל"ן בע"מ (להלן: "הנתבעת"), הנוגעים לקרן פייר (או - The Fair Fund L.P.(להלן: "הקרן"). עוד התבקש בית המשפט ליתן צו עשה המורה לנתבעת להעביר את המסמכים המבוקשים לעיון התובעת.
מבוא – הצדדים והעובדות אשר אינן שנויות במחלוקת;
עיון בכל המסמכים הרלוונטיים של התובעת ואשר יש בהם כדי להעיד על הרווחים אשר היא אמורה לקבל בהתאם להסכם השותפות, ובכללם: כל מסמך המתאר את פירוט העסקאות שנעשו בקשר עם ההון המושקע של החברה; כל מסמך המתאר את נכסי הקרן וחובותיה, לרבות אסמכתאות; כל מסמך המתאר את סכום המזומנים המוחזקים בפיקדון בקרן; כל מסמך המעיד על התקשרות עם נותני שירותים כלשהם לקרן, והתמורה ששולמה להם; וכל מסמך הנוגע לכספים שהתקבלו בקרן (הן משותף כלשהו הן מגורם אחר).
עוד התבקש במסגרת התביעה - צו עשה, המורה לנתבעת להעביר את המסמכים לעיון התובעת והמחייב את הנתבעת במתן חשבונות מלאים ביחס לתמורה שהתקבלה בידי הקרן כתוצאה מקידום עסקאות בנדל"ן מתחילת פעילותה ועד המועד בו הוחלט על פירוקה, ולהוצאות אשר הוציאה הקרן.
יצויין כי התובעת הסכימה לשאת בעלות צילום החומרים המבוקשים על ידה.
(לעיל ולהלן: "המסמכים המבוקשים")
סעיף (c)4.2 להסכם השותפות קובע כי :
Any documentation, analysis, data or other information gathered or produced by the General Partner is connection with the management of the partnership shall become the property of the General partner"
סעיף (a)8.1 להסכם השותפות קובע:
"The General Partner shell keep or cause to be kept books and records reflecting all of the partnership's activities and transactions. Subject to reasonable confidentiality restrictions established by the General Partner. Each Limited Partner and their respective agents, representatives, partners, managers and members shell be afforded access to Partnership's books and records applicable to such Limited Partner for any proper purpose, at any reasonable time during regular business hours upon three (3) Business Days' notice to the General Partner. The General Partner shell preserve all books and records that it keeps pursuant to this section 8.1(a) for period of three (3) years after the date of dissolution of the partnership"
סעיף (b)8.1 להסכם השותפות קובע:
"(b) The General Partner shall furnish or cause to be furnished the following reports to the Limited Partners:
סעיף 9 להסכם השותפות קובע כי:
9.1 Events of Dissolution. The partnership shall dissolve upon the happening of any of the following events:
(a) the expiration of its term in accordance with Section 2.4 hereof;
(b) the decision of General Partner;
(c) subject to section 10.1 hereof, the withdrawal, Bankruptcy or dissolution of the General Partner or occurrence of any other event which constitutes an event of withdrawal of the General Partner unless: (i) the Partnership Business is continued in accordance with this Agreement, (ii) at the time of the occurrence of such event, there is at least one (1) remaining general partner of the Partnership and all the remaining general partners are hereby authorized to and shall agree to continue the Partnership Business, or (iii) within 90 days after the occurrence of such event, a Majority Vote of the Limited Partners agrees in writing or votes to continue the Partnership Business and to the appointment, effective as of the date of such event, if required, of one (1) or more additional general partners of the Partnership;
(d) after thr Commitment Period, the sale of all the Partnership's assets for cash ;or
(e) a judicial decree of dissolution has been obtained; 0r
(f) at any time are no Limited Partners, unless the Partnership Business is continued in accordance with the Act and other applicable law.
9.2 Winding Up. Upon a dissolution of the Partnership shall not terminate, but shall cease to engage in further business, except to the extent necessary to preform existing contracts and preserve the value of its assents, and the General Partner shall make a fill account of the Partnership assent and liabilities and shall wind up its affairs and liquidate its assets.
During the course of liquidation, the Partner shall continue to share Net Income, Net Losses and other separate items as provided in this Agreement, and all of the provisions of this Agreement shall continue to bind the parties and apply to the activities of the Partnership, except as specifically provided herein to the contrary"
עוד יצוין כי על פסק הדין בעניין פייר 2 הוגש ערעור לבית המשפט העליון אשר נדון במסגרת ע"א 4089/21 שובל גרופמן נדל"ן בע"מ נ' Faire Holdings Three Limited. בערעור התקיים ביום 8/12/22 דיון בפני בית המשפט העליון, בתום הדיון הוצעה על ידי בית המשפט העליון פשרה, אשר הצדדים מצאו לקבל ומשכך ניתן לה תוקף של פסק דין. יודגש כי הדיון בפני בית המשפט העליון התקיים לאחר הגשת סיכומי הצדדים בהליך דנן (למעט סיכומי התשובה). משכך, איפשרתי לצדדים להעביר עמדה בנוגע למשמעות הנודעת לדידם מפסק הדין בערעור.
טענות הצדדים בהליך;
טענות התובעת;
אשר לכך, מוצאת התובעת להדגיש כי ממילא בענייננו, אין חולק כי מדובר במסמכים הקיימים גם כיום ומצויים בשליטת השותף הכללי (כתימוכין לכך מפנה התובעת לסעיפים 40 ו – 50 לכתב ההגנה ולסעיף 22 לתצהיר גרופמן).
כתימוכין נוסף לכך שתכלית העיון ראויה, מפנה התובעת לקביעות בפיסקה 35 לפסק הדין בעניין פייר 2, שם נקבע כי המסמכים רלוונטיים לשותפות המוגבלת אשר השקיעה מהונה בקרן ומשכך נוגעים המסמכים במישרין להשקעתה ולזכותה לקבלת כספים מהקרן - זכות הנגזרת מהאופן בו התנהלו עסקיה של הקרן.
עוד מדגישה התובעת כי לא נטען וקל וחומר שלא הוכח, כי יש בכוונת התובעת לעשות שימוש שאינו ראוי במסמכים.
עוד נטען כי יחסי השותפות בין הצדדים מנביעים יחסי אמון ביניהם ומשכך, קיימת לתובעת זכות עיון גם מכוח חובת האמון המוטלת על השותפים ביניהם, אשר לצורך מימושה עומד לשותף הסעד של מתן החשבונות.
טענות הנתבעת;
עוד בהקשר זה טוענת הנתבעת כי, ככל שבית המשפט יבקש למצוא עוגנים לפרשנות הסכם זה מחוץ לדלת אמות אותו הסכם, אל לו להגביל עצמו להסכם השותפות של קרן פייר 2, אלא שעליו לתת את הדעת לציפיות הסבירות ולהסדרים המקובלים במערכות יחסים מקבילות דומות של קרנות שמאגדות שותפים פאסיביים ובלתי קשורים לטובת השקעה במיזם או סוגי מיזמים מסוימים. נטען כי ככל שבית המשפט יעשה כן, הרי שהוא ימצא שבמערכות יחסים כאמור, לא מקובל לתת בידי משקיעים זכות בלתי מוגבלת לקבל לידיהם ולעיונם את כל מסמכי השותפות מכל סוג ומין שהוא.
עוד נטען כי המונח "books and records" הוא מונח שגור ומקובל בדיני התאגידים של רבות ממדינות ארצות הברית ובכלל כך מצוי בסעיף 220 לחוק התאגידים הכללי של מדינת דלוואר וכי תימוכין לאופן בו מפרשת הנתבעת את מינוח זה ניתן למצוא בפרשנות אשר ניתנה לו על ידי הפסיקה בארצות הברית.
אשר לכך, נטען כי גם למינוחים אלו יש ליתן אותה פרשנות אשר יוחסה להם במערכות יחסים עסקיות דומות – שהן התאגדויות שנועדו לשמש מכשיר השקעה עבור משקיעים פסיביים. בהקשר לכך, נטען כי פקודת השותפויות, אשר נחקקה בשנת 1975, אינה נותנת מענה לאתגרים שמציב עולם העסקים המודרני והוראותיה אינן יכולות להוות משכך הסדר ברירת מחדל להסדרת היחסים בשותפות המוגבלת. זאת כפי שנתמך, לטענת הנתבעת, בדברי ההסבר לתזכיר חוק השותפויות, התשע"ז- 2016 ובהצעת החוק לתיקון פקודת השותפויות. נטען כי בתזכיר הוצע לאמץ הסדר ברירת מחדל ולפיו לשותף מוגבל בשותפות מוגבלת, תעמוד זכות עיון בלתי מסוייגת, באותם מסמכים שהשותפות חייבת לשמור במשרדיה והם: הסכם השותפות ומרשמים המתחייבים על פי דין. ונוסף לכך, תעמוד לו זכות מוגבלת ומותנית, לעיין במסמכים ולקבל מידע בקשר לפעילות השותפות ולעסקיה, אשר כתנאי לה על השותף להצהיר באשר למטרה לשמה נדרש העיון ולשותף הכללי עומדת זכות לסרב לדרישה, אם לדעתו היא נועדה לשרת מטרה לא נאותה. נטען כי גם במסגרת הפסיקה זוהה הצורך ליישם על מערכות יחסים של שותפויות מוגבלות, הסדרים שונים מאלו החלים על שותפויות כלליות והדומים לאלו שחלים בדיני חברות. נטען כי האמור חל במקרה דנן ביתר שאת, נוכח הלשון בה נעשה שימוש בהסכם השותפות דנן, שהיא דומה במהותה לדין שחל על חברות. בהקשר זה מפנה הנתבעת לכך שהדרישה להציג תכלית נאותה לעיון והגבלת זכות העיון למסמכים רלוונטיים, מעוגנת גם בסעיף 185 לחוק החברות, התשנ"ט – 1999. עוד מפנה הנתבעת לפסיקה במסגרתה נקבע - כי סקרנות והתעניינות בענייני תאגיד, לא די בהן כדי לבסס תכלית נאותה והצדקה לעיון בכלל מסמכי התאגיד. לטענת הנתבעת, במקרה דנן, לא הציגה התובעת כל תלונה ספציפית כלפי הנתבעת, ולא העלתה כל חשד באשר לאופן ניהול עסקי השותפות. משכך, רצונה של התובעת לבחון את עסקי השותפות לראשונה, בחלוף כמעט 20 שנה ממועד כינונה ובחלוף 5 שנים מאז מכרה את אחרון נכסיה, בלא שהוצג כל בסיס לחשוד כי נפל פגם בהתנהלות הניהול, אינו מהווה תכלית ראויה ואינו יכול להקנות זכות עיון.
עוד נטען כי לא ניתן לומר כי כל מסמכי השותפות באשר הם יכולים להיחשב כמסמכים שהם רלוונטיים לתובעת, שאם לא כן נמצא עצמנו מרוקנים את הוראת סעיף (a) 8.1 מכל תוכן ומחליפים אותו בסעיף ולפיו כל שותף שירצה בכך יקבל לעיונו את כל מסמכי השותפות.
טענות התובעת בסיכומי התשובה מטעמה;
דיון והכרעה;
משהאמור הובהר אפנה לפירוט הנמקותיי.
אציין כי בעניין פייר 2, פירטתי בהרחבה את ההתפתחות שחלה בפסיקה בכל הנוגע לאופן פרשנות חוזים ובכלל כך, בפרט באשר לשאלה למי תוקנה הבכורה בפרשנות ההסכמים- ללשון או לאומד דעתם של הצדדים, אשר עליו ניתן להתחקות גם מנסיבות חיצוניות להסכם. הואיל וכאמור הרחבתי את הדיבור בנושא בעניין פייר 2, אינני מוצאת לשוב על הדברים, אלא רק על דרך ההפניה ולהתמקד במצב הנורמטיבי כיום כפי ששוקף בקביעת כבוד השופט סולברג בע"א 3894/11 דלק - חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' ניר בן שלום סו(2) 544 (2013) ולפיה - מטוטלת הפרשנות נעה מדגש על הלשון אל עבר הנסיבות ולאחר מכן, לאור תיקון הוראות סעיף 25 לחוק החוזים, עלה קמעא משקלה של הלשון באופן ש: "ככל שהחוזה ברור יותר מתוכו, על-פי לשונו, פוחת משקלן של הנסיבות החיצוניות ואולם, ככל שלשון ההסכם ניתנת למספר פרשנויות, יש להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים, עד כי לעיתים נדירות תזכה הלשון למעמד בלעדי" (שם. בסעיף 19 לפסק הדין).
בע"א 7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (20/11/19) (להלן: "עניין ביבי כבישים"), נדרש בית המשפט לאחרונה לסוגית פרשנות חוזים ובמסגרתו, חידד כבוד השופט גרוסקופף, כי יש להחיל על חוזים דיני הפרשנות המותאמים למיהות המתקשרים ולאופי ההסכם. אשר לכך, בכל הנוגע למיהותם של המתקשרים בחוזה – נקבע כי יש להבחין בין עוסק שהוא מתקשר מתוחכם, המנהל עסקים ומיוצג היטב מהבחינה המשפטית בעת ההתקשרות, לבין אדם פרטי שהוא אדם מן הישוב שלרוב אינו מיוצג היטב מהבחינה המשפטית. ובכל הנוגע לאופי ההסכם, נקבע כי יש לבחון לאיזה מבין שלוש קטגוריות התקשרויות חוזיות משתייך החוזה הרלוונטי - האם מדובר בחוזה עסקי שהוא חוזה שכל הצדדים לו הם עוסקים; חוזה פרטי שכל הצדדים לו הם בני אדם פרטיים; או חוזה צרכני שמהצד האחד לו עומדים עוסקים ומהצד השני עומדים בני אדם פרטיים. לשיטתו של כב' השופט גרוסקופף, דיני הפרשנות שיש להפעיל ביחס לכל אחד מסוגי החוזים אינם זהים, זאת הואיל ובעיצוב דיני הפרשנות יש לתת את הדעת לתכליות השונות שברצוננו לקדם באשר לכל חוזה. לעניין זה הבחין השופט גרוסקופף בין שלוש תכליות שונות- :"התכלית האחת צופה פני עבר, ועניינה בהגשמת רצון הצדדים בעת כריתת החוזה (להלן: "הגשמת רצון הצדדים"); התכלית השנייה צופה פני הווה, ועניינה במתן פרשנות שתכבד את ערכיה של שיטת המשפט, כגון חלוקה צודקת וראויה של התמורות החוזיות (להלן: "כיבוד ערכי השיטה"); התכלית השלישית צופה פני עתיד, והיא מבקשת לשכלל את הבסיס המשפטי ליצירת התקשרויות עתידיות, באמצעות יצירת מערכת כללים משפטיים יעילה המסייעת לצדדים לעשות שימוש במכשיר החוזי (להלן: "שכלול ההתקשרות החוזית")"
לגישתו של השופט גרוסקופף :"בחוזה פרטי הגשמת רצון הצדדים במועד הכריתה היא התכלית לה ראוי להקנות מעמד של בכורה, מאחר שמדובר בצדדים רציונליים המצויים במישור שווה, ואולם יכולתם להשתמש בשפה החוזית מוגבלת בשל היכרותם החלקית עם רזי דיני הפרשנות החוזיים; בחוזה הצרכני, כיבוד ערכי השיטה היא התכלית המקבלת מעמד מרכזי, וזאת בשל חוסר השוויון הקיים בין הצדדים, המעורר חשש לניצול לרעה של כללי הפרשנות החוזיים על ידי הצד החזק (העוסק) נגד הצד החלש (האדם הפרטי); בחוזה העסקי, שאיפתם העיקרית של דיני הפרשנות צריכה להיות לשכלול ההתקשרות החוזית, וזאת בשים לב לכך שהמתקשרים הם לא רק צדדים רציונליים המצויים במישור שווה, אלא גם מתוחכמים דיים לעשות שימוש בכללים המשפטיים לצורך עיצוב החוזה כרצונם"
עוד הוסיף השופט גרוסקופף בעניין ביבי כבישים באשר לחוזה העסקי כי:
" בחוזים מסוג זה קיימת כאמור חשיבות יתרה לכך שכללי הפרשנות שיופעלו יהיו כאלה היוצרים בסיס משפטי יעיל להתקשרויות עתידיות בין עוסקים. הטעם לכך הוא שהמתקשרים בחוזה העסקי הם שחקנים מתוחכמים, אשר משקיעים זמן ומשאבים בניסוח החוזה, ומודעים היטב לכללי הפרשנות החלים. " הכלל אשר לטעמו של השופט גרוסקופף יש להחיל על חוזה כאמור, בשים לב לתכליתו הוא הכלל הנותן ללשון החוזה מעמד מכריע בהליך הפרשנות לאור יתרונו ש:" הוא בכך שהוא מקנה לצדדים במועד הכריתה שליטה מוגברת על תוכן החוזה, באמצעות כלי הניסוח שברשותם, תוך הבטחה כי הפרשן המוסמך (בית המשפט) יפעל על פי הנחיותיהם הכתובות, ולא ינסה לנחש את העומד מאחוריהם לאחר שהתגלע סכסוך ביניהם."
אציין כי בית המשפט העליון נדרש שוב לעמדת כב' השופט גרוסקופף, כפי שהובאה בעניין ביבי כבישים בע"א 9025/17 A.T.S Investments Inc נ' Segal Group (Dresden) GmbH and Co.KG (19/2/20). באותו העניין נקבע על ידי כב' השופט גרוסקופף (וקביעתו התקבלה פה אחד) כך:
"עסקינן בחוזה עסקי, אשר נערך על ידי אנשי עסקים מנוסים, שחזקה עליהם כי הם בקיאים ברזי הניסוח של מסמכים משפטיים, ולמצער כי באפשרותם להסתייע ביודעי דין. במצב דברים זה יש להעניק ללשון הברורה בה נקטו הצדדים מעמד דומיננטי, מעמד כמעט מכריע, שכן אין הצדקה במקרה הרגיל כי בית המשפט ינסה "לנחש" את כוונתם – ניסיון שפגיעתו בתכלית הצופה פני עתיד של שכלול ההתקשרות החוזית עולה על תועלת שיכולה לצמוח ממנו להגשמת תכליות אחרות של דיני הפרשנות החוזיים (ראו חוות דעתי בע"א 7549/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ [פורסם בנבו] (20.11.2019); עופר גרוסקופף ויפעת נפתלי בן ציון "תכליות דיני פרשנות החוזים: באיזו דרך עלינו ללכת כשחשוב לנו לאן נגיע?" עיונים בתורת החוזה – ספר שלו 507 (יהודה אדר, אהרן ברק, אפי צמח עורכים, 2020)). אכן, כפי שממחיש פסק הדין מושא ערעור זה, הסכנות הטמונות בניסיון להרהר ולערער אחר לשונו הברורה של חוזה עסקי עלולות לעלות על היתרונות שעשויים לצמוח מכך."
עיון בהוראות הסכם השותפות, מגלה כי על פניו לענייננו רלוונטיות – באופן ישיר - שתי תניות, הכלולות בהוראות סעיפים (a)8.1 ו - (b)8.1 להסכם השותפות. במסגרת סעיפים אלו, נעשתה הבחנה בין שני סוגי מסמכים:
כך, מסמכים הכלולים בסעיף (b)8.1 הם מסמכים שהשותף הכללי צריך להמציא מיוזמתו לכלל השותפים, בתוך 120 ימים מסיום כל שנה כלכלית - בין מסמכים אלו כלולים דוחותיה השנתיים הכספיים המבוקרים של השותפות ומסמכים הנדרשים לדוחות המיסים השנתיים של שותף מוגבל ספציפי.
ואילו, מסמכים הכלולים בסעיף (a)8.1 אשר הם "Partnership's books and records", שיש לאפשר עיון בהם או להמציאם, לבקשתו של שותף מוגבל וזאת בתנאי שהפנייה היא לתכלית ראויה ("for any proper purpose") ומדובר במסמכים הרלוונטיים לשותף הפונה ("applicable to such Limited Partner").
אשר לשתי הוראות אלו, אפתח ואציין כי בהינתן קיומן של שתי הוראות נפרדות הקובעות תנאי מפעיל שונה (האחת - חובת המצאה אוטומטית מידי שנה והשנייה – פנייה יזומה של שותף מוגבל) – ברי, כי היקפה של כל אחת מזכויות העיון הגלומה בכל אחת מההוראות - שונה. יתרה מכך, על פניו ברי כי היקפה של זכות העיון ביוזמת השותף המוגבל, בהבדל מהחובה להמצאת מסמכים מידי שנה על ידי השותף הכללי – רחבה יותר. שהרי, ככל שכל המסמכים אשר ניתן לעיין בהם לפי סעיף(a)8.1, נכללים ממילא במסגרת חובת הגילוי לפי סעיף (b)8.1, על פניו, לעולם לא תחול זכות העיון לפי סעיף (a)8.1. לאור זאת, הרי שכבר מתוך השוואת שני סעיפים אלו, אין בידי לקבל את טענת הנתבעת ובהתאם לה ה – books and records אותם על השותף הכללי לגלות בהתאם להוראות סעיף (a)8.1, כוללים רק את מסמכי הנהלת החשבונות – קרי רק את הדו"חות הכספיים, שהרי אלו נכללים ממילא במסגרת הגילוי היזום נשוא סעיף (b)8.1
זאת ועוד, באשר להיקף המסמכים הקבועים בסעיף (a)8.1, הנני מוצאת להבהיר כי לדידי נקודת המוצא היא שסעיף (a)8.1, לפי לשונו, אינו חל רק על ה " books and records" של השותפות, אלא שהרישא לסעיף זה מלמדת כי היקף הזכות רחב יותר. זאת הואיל ובראשית הסעיף נכתב כי על השותף הכללי לשמור את ה: "books and records reflecting all of the partnership's activities and transactions. " – לדידי המשך הסעיף המדבר על זכות השותף המוגבל לעיין ב - books and records"", נסב על אותם"books and records" הנזכרים בתחילת אותו סעיף, קרי ה- " books and records" המשקפים את כל הפעילויות והעסקאות של השותפות ("reflecting all of the partnership's activities and transactions"). לאור זאת, הנני סבורה כי היקף הגילוי הקבוע בסעיף (a)8.1 לפי לשון הסעיף, תואם את דרישת התובעת לגילוי המסמכים כפי שהתבקשו במסגרת התביעה קרי – את כל המסמכים המתארים את פירוט העסקאות שנעשו עם ההון המושקע של התובעת, מסמכים המתארים את נכסי הקרן וחובותיה, מסמכים המתארים את סכום המזומנים המוחזקים בפיקדון בקרן, מסמכים המעידים על התקשרות הקרן עם נותני שירותים לקרן והתמורה ששולמה להם ומסמכים הנוגעים לכספים שהתקבלו בקרן – שכן, כל אלו מסמכים המשקפים את הפעילויות והעסקאות של השותפות, כפי הקבוע בסעיף (a)8.1.
בקביעתי זו לא נעלמו מעיני שתי טענות אשר הועלו על ידי הנתבעת, באשר לאופן הפרשנות של היקף הגילוי בהתאם לסעיף (a)8.1 ואשר תומכות לדידה בכך שהיקף הגילוי כולל רק את מסמכי הנהלת החשבונות של החברה ((books וכן רישומים אשר נערכו על ידי השותף הכללי (records). הראשונה מתבססת על ההבחנה בין האופן בו מנוסח היקף המסמכים בסעיף 4.2(c), הנסב על זכויות הקניין של השותף הכללי במסמכים שונים אל מול ניסוח היקף המסמכים בסעיף (a)8.1. והשנייה מבוססת על פרשנות שניתנה למינוח "books and records" המופיע גם בסעיף 220 לחוק התאגידים של מדינת דלוואר בארצות הברית, על ידי בתי המשפט שם. טענות אלו אין בידי לקבל ומשכך, אינני מוצאת כי יש בהן כדי לשנות את אופן פרשנות ההוראה בסעיף כפי שנקבע על ידי והמושתת על לשונו.
כך, אשר להשוואה להגדרת סעיף (c)4.2, אין בידי לקבל את טענת הנתבעת ולפיה היקף המסמכים המפורטים בסעיף זה רחב יותר מזה הכלול בסעיף (a)8.1. אלא שעל פניו מדובר במסמכים מסוגים שונים ובסעיפים אשר נועדו להשיג תכליות שונות. כך, סעיף (c)4.2 מקנה זכות קניין במסמכים לשותף הכללי, בהתאמה לכך, בניגוד לנטען על ידי הנתבעת, אין הוא חל על כל המסמכים של השותפות. אלא שהמסמכים נשוא סעיף זה הם : "Any documentation, analysis, data or other information gathered or produced by the General Partner is connection with the management of the partnership" – קרי הסעיף נסב רק על מסמכים שנאספו או הופקו על ידי השותף הכללי. זאת הואיל וכאמור תכלית הסעיף היא להקנות זכות קניינית לשותף הכללי במסמכים שהם תוצר שלו. בהתאמה לתכלית זו, הרי שהזיקה הרלוונטית בסעיף היא הזיקה בין השותף הכללי לבין המסמכים. הבהרת התכלית וכן אופי המסמכים נשוא סעיף (c)4.2 מלמדת כי לא ניתן ללמוד דבר לעניין פרשנות היקף המסמכים נשוא סעיף (a)8.1 מהיקף המסמכים נשוא סעיף (c)4.2. זאת ראשית, הואיל ואין בכך שקבועה במסמכים כלשהם זכות קניין לשותף הכללי, כדי לשלול את זכות השותף המוגבל לעיין במסמכים אלו ולא ניתן לשלול קטגורית מתן אפשרות לעיון רק בשל זהות בעל הקניין במסמכים. קרי – אין בין זכות הקניין המוקנית לבין זכות העיון המוקנית כל קשר, אשר יש בו כדי להשליך על אופן פרשנות היקף זכות העיון. יתרה מכך, על פניו לפי לשון סעיף (a)8.1, לא מדובר בו במסמכים בהיקף קטן יותר מזה הקבוע בסעיף (c)4.2. זאת, בשים לב לכך שהיקף המסמכים הקבוע בסעיף (a)8.1 כולל גם מסמכים שלא הוכנו על ידי השותף הכללי (קרי שאין לו בהם זכויות קניין) ואולם, שהם באים בגדר ההגדרה הקבועה בסעיף (a)8.1 – שעל פניו היא רחבה יותר מזו הנזכרת בסעיף (c)4.2 - והכוללת את כל המסמכים המשקפים את פעילויות השותפות ועסקאותיה.
עוד אין בידי לקבל את טענתה השנייה של הנתבעת ולפיה יש להחיל לעניין פרשנות המינוח "books and records" בסעיף (a)8.1, את הפרשנות שניתנה למינוח זה – המופיע גם בסעיף 220 לחוק התאגידים בדלוואר - על ידי בתי המשפט בארצות הברית. אשר לכך, ראשית נוטה אני לקבל את עמדת התובעת ובהתאם לה, בהינתן שמדובר בהסכם שנכרת בישראל, בין שתי חברות אשר התאגדו בישראל, אין כל מקום להידרש לשם פרשנות הסכם, לפרשנות אשר ניתנה למינוחים בהסכם זה בדין זר. והאמור חל ביתר שאת, בהינתן שלא הובהר מדוע דווקא יש להחיל את הדין הזר בארצות הברית ולא דין זר אחר. יתרה מכך, אף לא הוכח כי אמנם הדין הזר הוא כפי הנטען על ידי הנתבעת, זאת שעה שהנתבעת הפנתה לשני פסקי דין אשר ניתנו על ידי בתי המשפט בארצות הברית (ודוק אשר כלל לא צורפו) ואשר מהם מבקשת הנתבעת ללמוד על קיומו של דין זר בדבר אופן פרשנות המינוח. מבלי לגרוע מהאמור והרבה למעלה מן הצורך, הנני מוצאת לציין כי עיינתי בפסקי הדין אליהם הפנתה הנתבעת וכן לנוסח סעיף 220 לחוק התאגידים בדלוואר ולא מצאתי כל רלוונטיות לענייננו. זאת במיוחד הואיל וסעיף 220 קובע:
"[a]ny director shall have the right to examine the corporation's…books and records for a purpose reasonably related to the director's position as a director"
מתוך קריאת סעיף זה, המאפשר לדירקטור לעיין ב books and records"" של החברה הקשורים באופן סביר למילוי תפקידו כדירקטור, נמצאתי למדה תחילה כי המינוח "books and records" כשלעצמו רחב יותר שאם לא כן, מדוע הוגבל הדירקטור רק למסמכים הבאים בגדרו והקשורים באופן סביר למילוי תפקידו כדירקטור?! זאת ועוד, ממילא בהסכם נשוא הדיון דנן, לא מדובר רק ב – "books and records" אלא, במסמכים כאמור הכוללים את כל פעילויות החברה ועסקאותיה. משכך, לא ניתן ללמוד מהמינוח כפי שהוא מופיע בסעיף 220 לחוק בדלוואר, על פרשנות המינוח לפנינו שהוא שונה. יתרה מכך, סעיף 220 מצוי בחוק התאגידים בדלוואר ומדובר בו בזכויות דירקטור בחברה, שעה שההסכם דנן הוא הסכם הדן בזכויות שותף בשותפות מוגבלת ומשכך, גם אופן ההתאגדות השונה יש בו כדי להשליך על הבדל בפרשנות אשר יש ליתן לביטוי (על כך ארחיב הדיבור במסגרת הדיון בסעיף 49 להלן).
בהקשר זה האחרון, הנני מוצאת לציין כי תימוכין לכך שהמינוח "books and records" אינו כולל רק את מסמכי הנהלת החשבונות של החברה, ניתן למצוא בפסק דינו של בית המשפט בעליון ברע"א 5510/98 צמנטכל ב. קוטיק בע"מ נ' רשות שדות התעופה בישראל (13/9/98). שם נדרש בית המשפט העליון לפרשנות המינוח "books and records" אשר הופיע כחלק מדרישות המכרז (נקבע כי רואה החשבון יגיש אישור לאחר בחינת ה – "books and records" של המתמודד במכרז) ובאותו העניין, מצא בית המשפט העליון לאמץ פרשנות רחבה למינוח זה, כך שאישור רואה החשבון יעשה לאחר בחינת עסקי החברה באופן מהותי לא רק בהתאם לדוחותיה הכספיים ויבחן לא רק את ההכנסות בפועל אלא גם את ההכנסות מפרויקטים שנתקבלו וטרם בוצעו באופן מלא או חלקי.
הנה כי כן, הנני סבורה כי המסמכים אשר התבקשו על ידי התובעת באים בגדר סעיף (a)8.1 מבחינת היקף הגילוי אשר יכול לדרוש שותף מוגבל.
לאחר ששקלתי את טענותיה של הנתבעת, בכל הנוגע לתנאים למתן זכות העיון, כפי שפורטו לעיל, נחה דעתי כי דינן להידחות והנני סבורה כי דרישת התובעת מקיימת את שני התנאים הגלומים בסעיף זה.
כך וראשית בכל הנוגע לרלוונטיות של המסמכים, אינני מוצאת לקבל את טענתה המקדמית של הנתבעת ולפיה - אין להידרש לטיעון ולפיו העיון נדרש לשם בחינת אופן ניהול הקרן, הואיל ולא הועלה בפניותיה הראשונות של הנתבעת. אשר לכך, הרי שעיון במכתב זה מיום 8/12/20 (אשר צורף כנספח 7 לכתב התביעה) מגלה כי המכתב הוצא בהמשך להודעת הפירוק אשר נשלחה על ידי השותף הכללי. במסגרת מכתב זה מפנה התובעת לכך, שבמכתב הפירוק התבקש להעביר את כל הנכסים וההתחייבויות לשותף הכללי וכן צויין כי לקרן אין נכסים מלבד כספים המוחזקים בפיקדון. בהמשך לכך, נכתב: "בטרם נוכל להתייחס לטענות לגופן, הנכם נדרשים להמציא לידי החברה המרכזית את המסמכים הבאים..." . בעקבות כך, הועברו לתובעת מסמכים שונים וכן, נדחתה על ידי הנתבעת דרישת התובעת לעיין במסמכים נוספים. לאור זאת, הוצא ביום 26/1/21 מכתב מאת התובעת (נספח 12 לכתב התביעה), במסגרתו עתרה התובעת לקבלת מלוא המסמכים :"על מנת לקבל מידע מלא על פעילותה של השותפות, ועל מנת להבין כיצד פעלה השותפות ומה נעשה בכספי ההשקעה שלה". הנה כי כן, דרישותיה הראשונות של התובעת מלמדות על כך שכבר מההתחלה ביקשה התובעת לבחון את אופן התנהלות הקרן, באשר להשקעה אשר בוצעה על ידה ולא מדובר בטענה כבושה, כנטען על ידי הנתבעת.
לגופם של דברים, בכל הנוגע לרלוונטיות המסמכים המבוקשים לתובעת - הנני מקבלת עמדת התובעת ולפיה בהיותה שותפה מוגבלת, אשר השקיעה מהונה בקרן, המסמכים המבוקשים רלוונטיים לה, הואיל והם נוגעים במישרין להשקעתה ולזכותה לקבלת כספים מהקרן – זכות הנגזרת מהאופן בו התנהלו עסקיה של הקרן. אשר לכך, הנני מוצאת להוסיף ולציין כי פרשנות מצומצמת ולפיה זכאי השותף המוגבל רק למסמכים הנוגעים בו ישירות, אינה עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף (b)8.1, שם ממילא מוקנית לשותף המוגבל הזכות לקבל את המסמכים הנוגעים לו ישירות לשם עריכת דוחותיו השנתיים. משכך ואם כל זכות העיון מתמצית במסמכים עליהם חל סעיף (b)8.1, מדוע נקבעה זכות עיון נוספת בסעיף (a)8.1 ?!
יתרה מכך, אינני סבורה כי על התובעת להצביע על חשד ספציפי המלמד על זכות עיון, זאת הואיל ותימוכין לכך לא מצוי בסעיף הרלוונטי, אשר אינו קובע תנאי כאמור ומשכך, אין בו כדי לתמוך בצמצום היקף תחולתו כנטען על ידי הנתבעת. למעלה מן הצורך אציין כי במסגרת סיכומיה הצביעה התובעת על חוסר קוהרנטיות במידע אשר נמסר על ידי הנתבעת באשר לפרויקטים אשר הקרן בנתה, כמבססים חשד ספציפי (ראו לעניין זה הפירוט בסעיף 19 לעיל לפסק הדין) ואילו הנתבעת לא מצאה להתייחס לטענות אלו ומשכך אלו לא נשללו.
זאת ועוד, הנני מקבלת את טענתה של התובעת ולפיה התכלית לשמה נועד העיון היא תכלית ראויה, באשר תכלית העיון היא בחינת אופן ניהול הקרן, שהיא תכלית כדין ולא נטען וקל וחומר שלא הוכח, שבבסיס הבקשה עומדת תכלית לא נאותה של התובעת. קרי לדידי פרשנות המינוח "תכלית ראויה" היא שלא הוכח שהתכלית לשמה התבקש האישור אינה "לא ראויה". בהקשר זה אציין כי הנתבעת מפנה להוראות תזכיר חוק השותפויות, במסגרתו נקבע, בין היתר, כי לשותף הכללי עומדת הזכות לסרב לבקשת עיון של שותף מוגבל, אם לדעתו היא נועדה לשרת מטרה לא נאותה. אציין כי אינני מוצאת לקבל את הפנייתה של הנתבעת לתזכיר הצעת החוק, הואיל ואמנם – כפי שנטען על ידי התובעת – פקודת השותפויות כבר תוקנה, בין היתר בנושא זכויות העיון של השותפים, בתיקון מספר 5, משנת 2015. במסגרת תיקון זה, הוכנס אמנם תיקון באשר לזכות עיון למחזיק ביחידת השתתפות בשותפות מוגבלת ציבורית (סעיף 65לז) ואולם, לא הוכנס, בשלב זה, כל תיקון הנוגע לזכות העיון של שותף בשותפות מוגבלת פרטית. משכך, אינני סבורה כי לעניין זה ניתן להסתמך כמבסס קביעת נורמות על תזכיר שנערך לפני 7 שנים ולא הוטמע בחקיקה. יחד עם זאת, ככל שהייתי נדרשת לתזכיר הצעת החוק, ממילא יש בו כדי לשלול את טענות הנתבעת, הואיל וכפי העולה ממנו, אפשרות הסירוב היא במקרה בו המטרה אינה נאותה – קרי גם הוראת סעיף זה תומכת בפרשנות ולפיה כאשר נקבע בסעיף כי תכלית העיון תהיה ראויה, כוונתו היא שתכלית ראויה תתקיים מקום בו לא הוכח או נטען כי התכלית אינה ראויה או נאותה.
עוד הנני מוצאת לדחות את ניסיונה של הנתבעת להחיל על פרשנות מינוחים אלו, את הפרשנות אשר ניתנה להם במסגרת דיני החברות. אשר לכך, אפתח ואציין כי לטענת הנתבעת, פקודת השותפויות היא פקודה מיושנת אשר אין בה מענה לשותפות מהסוג דנן, אשר התאגדותה ויחסי השותפים בה, דומים יותר להתאגדות בחברה. דא עקא, השותפות נשוא הדיון התאגדה בשנת 2002 ומשכך, על פניו נקודת המוצא היא כי המתאגדים בה – שאין חולק כי הם מתוחכמים אשר זכו ליעוץ משפטי בניסוח ההתקשרות ביניהם – היו מודעים להבדלים בין התאגדות בשותפות לבין התאגדות בחברה ויחד עם זאת, לא מצאו לסייג את ההוראות נשוא הדיון, כך שלעניין פרשנותם יחולו הוראות דיני החברות. לאור זאת, הרי שהנני סבורה כי מתוך אופן ההתאגדות ומהעדר הכפפת הזכויות בעניין זה לדיני החברות, גילו הצדדים דעתם כי הם מבקשים להחיל על יחסיהם את דיני השותפויות. ודוק - אין באמור כדי להביע עמדה באשר לאפשרות הצדדים להגביל את תחולת הוראות חלק מדיני השותפויות על מערכת היחסים ביניהם באמצעות קביעת הסדרים ספציפיים, כפי שאמנם נעשה על ידם. ואולם כאמור, לגישתי בקביעת אופן ההתאגדות ובהעדר קביעה ולפיה באשר לעניינים מסוימים יחולו הסדרי דיני החברות, יש כדי לשלול טענות הנתבעת ולפיהן, אין להידרש לשם פרשנות ההוראות לדיני השותפויות, הואיל וההתאגדות במהותה דומה יותר להתאגדות בחברה. זאת ועוד, לעניין זה, בחנתי את הפסיקה אליה הפנתה הנתבעת, ממנה ביקשה הנתבעת ללמוד כי במקרים דומים החילה הפסיקה על שותפות מוגבלת הסדרים מדיני החברות ומצאתי – כנטען על ידי התובעת – כי מדובר בפסיקה אשר אינה רלוונטית לענייננו. כך, בת"פ (מחוזי תל אביב-יפו) 948/07 סינמה נאמנויות (1991) בע"מ נ' סינמה נאמנויות השקעות בסרטים (25/11/07), נדונו היחסים בין שותף מוגבל לבין בעלי יחידות השתתפות שנסחרות בבורסה לניירות ערך ובשאלה האם חלוקת רווחים מהווה משיכת השקעתו של השותף המוגבל. באותו מקרה, הואיל ופקודת השותפויות שותקת ואינה מבארת מהי חלוקת הון מותרת ומהי חלוקת הון העולה כדי משיכת השקעתו של השותף בשותפות המוגבלת, הפעיל בית המשפט – מפי כב' השופטת ברון - את שיקול-דעתו, תוך הידרשות לדיני החברות בבחינת הסדר דומה. קרי, שם החלת דיני החברות, נעשתה בהעדר הסדר חוקי. בדומה בה"פ (מחוזי תל אביב-יפו) 411/03 אוטו חן בע"מ נ' כל מוביל בע"מ (9/5/04), נדרש בית המשפט להחלת איסור לניגוד עניינים על ידי שותף בשותפות וקבע כי אמנם פקודת השותפויות אינה קובעת איסור להימצא במצב של ניגוד עניינים ואולם, החיל איסור כאמור מכוח עקרונות יסוד בשיטה המשפטית. לשם ביסוס הקביעה, על דרך ההיקש, הפנה בית המשפט גם לחוק החברות. ולבסוף בה"פ (כלכלית) 25301-07-14 גלוב אקספלוריישן (י.ח.ד.) נ' אלכסיי דנילוב (21/8/14), שם ניתנה החלטה במסגרת סעד זמני, דובר בבעלי יחידות השתתפות הנסחרות בבורסה לניירות ערך ומשכך – תוך שבית המשפט מתבסס על תזכיר הצעת החוק (ודוק- דובר בהחלטה אשר ניתנה בשנת 2014) – הוחלו על בעלי יחידות השתתפות דינים הלקוחים מתוך דיני החברות. ואולם, כאמור באותו עניין ממילא דובר בבעלי יחידות השתתפות בשותפות מוגבלת ציבורית – קרי לא היה מדובר בשותפים מוגבלים בשותפות מוגבלת פרטית.
הנה כי כן, מצאתי כי דרישתה של התובעת עומדת בתנאיי סעיף (a)8.1 ומשכך, זכאית התובעת, בהתאם להסכם השותפות, לעיין במסמכים כפי שהתבקשו על ידה.
אשר לטענות הנתבעת ולפיהן את פרק הזמן לשמירת המסמכים יש למנות מהמועד בו הסתיימה מסירת הדירות בפרויקט האחרון, קרי מכירת כל נכסי הקרן - אינני מוצאת להכביר במילים. בהקשר לכך, הנני מוצאת לקבל את טענת התובעת ולפיה מדובר בהרחבת חזית. זאת הואיל ואמנם, הטענה לא הועלתה בכתב ההגנה מטעם הנתבעת. לכך יש להוסיף כי אמנם, במכתב התשובה של הנתבעת אשר צורף כמוצג 11 לתצהיר התובעת, כתבה הנתבעת בין היתר כי :"בהתאם לסעיף (b)9.1 להסכם השותפות של קרן פייר... השותפה הכללית בשותפות, מרשתנו, מוסמכת להחליט על פירוקה", קרי – אמנם כטענת התובעת, בזמן אמת פירשה הנתבעת את המינוח dissolution כמועד בו החליטה הנתבעת על פירוק השותפות. למעלה מן הצורך אציין כי בהינתן שהנתבעת הייתה זו אשר ניסחה את ההסכם, ממילא יש להחיל את הכלל ולפיו במקרה בו הוראה ניתנת לפרשנות בשני אופניים, יש להחיל את הפרשנות כנגד המנסח. במקרה דנן – עיון בסעיף 9 מלמד כי קיימות בו מספר אפשרויות לקיומה של dissolution ואשר אחת מהן (הקבועה בסעיף (b) היא שהוא יחול במועד החלטה בדבר dissolution אשר תתקבל על ידי השותף הכללי. אין חולק כי הודעה כאמור נמסרה ביום 3/11/20 משכך, ממילא יש להחיל חלופה זו כחלופה ממנה יש למנות את מניין התקופה לשמירת המסמכים ואין לקבל את החלופה האחרת בסעיף זה שהנתבעת מבקשת לאמצה.
לאור כל האמור, הנני קובעת כי בהתאם להוראות ההסכם חלה על הנתבעת החובה לשמור את המסמכים – כפי שאמנם נעשה על ידה בפועל – לפרק זמן של שלוש שנים ממועד הודעת הפירוק על ידה. אציין לעניין זה כי הואיל וכאמור הנתבעת הודתה כי המסמכים שמורים בארכיבים חיצוניים ובהינתן הסכמת התובעת – כפי שמצאה ביטויה כבר בכתב התביעה – לשאת בהוצאות עלויות העיון במסמכים, הנני קובעת כי העיון כאמור אינו כרוך בהכבדה כלשהי מעבר לשיפוי בגין הוצאות העיון בו תישא התובעת.
זאת ועוד, הואיל ולגישתי זכותה של התובעת לעיון במסמכים המבוקשים על ידה, מבוססת על ההסכמות בין הצדדים, אינני נדרשת לבחון את טענותיה הנוספות של התובעת המבססות את זכות העיון על דיני השותפות ודיני האמונאות.
"אכן אילו נמשכו יחסי בנק לקוח בין המשיב לבין המערערים לא הייתי רואה מניעה לחייב את המשיב למסור למערערים העתקי החשבונות, אולי כנגד תשלום, אף על פי שהם כבר קבלו העתקים של אותם החשבונות בעבר; אך כל עוד ההסכם בתקפו עומד, תמו יחסי הבנק והלקוח ולפיכך פסקה חובתו של הבנק לספק את החשבונות. דין המערערים במקרה שלפנינו אינו שונה מדין מבקש פלוני המבקש לקבל גילוי מסמכים מיריב פרוספקטיבי על מנת לשקול אם המידע שיקבל מצדיק הגשת תביעה שכנגדו."
הנה כי כן בעניין בלס הבחין בית המשפט העליון בין תביעה המבוססת על הסכם העומד בתוקפו, לבין תביעה לצו גילוי מסמכים כללי טרם הגשת התביעה – הראשונה – לגיטימית ובדין והשנייה - לא.
בהלימה להבחנה כאמור בה"פ (מחוזי ירושלים) 510/98 אדוארד ויינשטיין נ' אלי בראשי (23/3/99), ניתנה לבעל מניות בחברה זכות עיון בכל מסמכי החברה אשר באו לעולם בעת שהמבקש היה בעל מניות בחברה וזאת, בהתבסס על הוראת תקנון החברה התומכת במתן זכות כאמור. אציין כי באותו עניין נבחנה על ידי בית המשפט האפשרות למתן צו גילוי מסמכים כללי, קודם להגשת תביעה ובאשר לצו כאמור נקבע כי הואיל ואין בידי המבקש תלונה ספציפית כנגד החברה אשר לשם הוכחתה הוא נדרש למסמכי החברה ולחשבונותיה הרי שלא ניתן לקבוע כי התגבשה זכותו לצו גילוי מסמכי החברה וחשבונותיה כסעד דיוני. (עוד לעניין ההבחנה כאמור- ראו ה"פ (מחוזי תל אביב-יפו) 817/04 אביטן נ' בנק ירושלים סניף באר שבע ( 15/12/05) – במסגרתו נדונה באופן נרחב האפשרות לקבלת צו לגילוי מסמכים לפי תקנה 112 לתקנות סדר הדין, התשמ"ד – 1984, קודם הגשת תביעה כסעד העומד בפני עצמו).
לאור כל האמור הנני דוחה טענותיה של הנתבעת לעניין זה.
סוף דבר;
ניתן היום, ח' שבט תשפ"ג, 30 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.
תאריך | כותרת | שופט | צפייה |
---|---|---|---|
03/06/2021 | החלטה על בקשה של נתבע 1 פניה להארכת מועד לכתב הגנה | טל לוי-מיכאלי | צפייה |
29/06/2021 | הוראה לבא כוח תובעים להגיש כתב תשובה | טל לוי-מיכאלי | צפייה |
29/07/2021 | החלטה שניתנה ע"י לימור ביבי | לימור ביבי | צפייה |
08/11/2021 | החלטה על בקשה של תובע 1 הודעה על הגשת דיווח לבית המשפט בדבר הדיון המקדמי | לימור ביבי | צפייה |
19/12/2021 | החלטה על בקשה של תובע 1 הודעה על הגשת רשימת עדים | לימור ביבי | צפייה |
01/05/2022 | החלטה על בקשה של נתבע 1 הודעת הנתבעת על הגשת תצהיר עדות ראשית וכרך מוצגים | לימור ביבי | צפייה |
01/07/2022 | החלטה על בקשה של נתבע 1 הודעה על הסדר דיוני מוסכם ובקשה לביטול דיון | לימור ביבי | צפייה |
08/09/2022 | החלטה על בקשה של נתבע 1 בקשה להארכת מועד להגשת סיכומים מטעם הנתבעת בהסכמה | לימור ביבי | צפייה |
06/11/2022 | החלטה על בקשה של נתבע 1 בקשה להארכת מועד להגשת סיכומים מטעם הנתבעת | לימור ביבי | צפייה |
20/12/2022 | הוראה לבא כוח תובעים להגיש הודעת הצדדים | לימור ביבי | צפייה |
29/12/2022 | החלטה על בקשה של נתבע 1 הודעה חוזרת מטעם הנתבעת | לימור ביבי | צפייה |
05/01/2023 | החלטה על בקשה של תובע 1 בקשה -בהסכמה- למתן ארכה להגשת סיכומי תשובה | לימור ביבי | צפייה |
11/01/2023 | החלטה שניתנה ע"י לימור ביבי | לימור ביבי | צפייה |
30/01/2023 | פסק דין שניתנה ע"י לימור ביבי | לימור ביבי | צפייה |
06/03/2023 | החלטה שניתנה ע"י לימור ביבי | לימור ביבי | צפייה |
תפקיד | שם | בא כוח |
---|---|---|
תובע 1 | החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ | יגאל קווה |
נתבע 1 | שובל - גרופמן נדל"ן בע"מ | יורם זמיר |
מבקש 1 | שלמה מנחם |