1. מונחת בפניי בקשה לחיוב התובעים (חברה ואדם פרטי) בהפקדת ערובה כספית בסכום של 120,000 ₪ בתוספת מע"מ או בכל סכום אחר לפי שיקול דעת בית המשפט, להבטחת תשלום הוצאותיה בהליך הנדון, וזאת מכוח סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט- 1999 (להלן: "החוק"), ותקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות").
2. עסקינן בתביעה כספית על סך 1.5 מיליון ₪. על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבעת הפרה את ההסכמים בינה לבין התובעים כקבלני משנה שלה, בכך שלא שילמה להם את המגיע להם בגין ביצוע העבודות.
3. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה על נספחיהן, הגעתי למסקנה שיש מקום לקבל את הבקשה באופן חלקי, ואנמק;
4. סעיף 353א לחוק קובע כי:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

1. הכלל הוא לחייב תובעת שהיא חברה בע"מ בהפקדת ערובה, ואילו החריג הוא פטור מהפקדת ערובה, והנטל להוכיח כי יש הצדקה לפטור את החברה מהפקדת ערובה מוטל עליה. הפטור יחול רק מקום בו הראתה החברה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע, או שהוכיחה נסיבות אחרות המצדיקות את הפטור. בהקשר זה יש לבחון, בין היתר, את מצבה הכלכלי וכן את סיכויי התביעה אם כי, ככלל, אין לערוך בחינה מעמיקה של סיכויי ההליך ויש להיזקק לשיקול זה רק מקום שבו מדובר בסיכויים גבוהים ביותר או קלושים ביותר. עוד נפסק כי משהגיע בית המשפט למסקנה כי יש לחייב את החברה-התובעת בהפקדת ערובה עליו לקבוע את שיעורה באופן מידתי המאזן כראוי בין כלל השיקולים הרלוונטיים (ראה: רע"א 6528/14 רפיח בית החלמה בע"מ נ' משרד הבריאות –מדינת ישראל (18.1.15). ראה גם: רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ (23.5.11)).
2. תכליתו העיקרית של סעיף 353א לחוק הינה, להפיג את החשש שמא נתבע שזכה בדין לא יוכל להיפרע בגין הוצאותיו מתובע המסתתר מאחורי ישות משפטית ערטילאית נטולת נכסים (ראה: רע"א 4128/17 LAUDERBAIE YACHTS LTD (חברה זרה) ואח' נ' יצחק טאוב ואח' (29.6.17)).
3. בבואו של בית המשפט לבדוק אם יש מקום לחייב את החברה התובעת בהפקדת ערובה על פי סעיף 353א, עליו לבצע בחינה תלת שלבית: בשלב הראשון, נבחנת יכולתה הכלכלית של התובעת לעמוד בהוצאות שתפסקנה מבחינה כלכלית. בכלל זה, בית המשפט יביא בחשבון את מצבה הכלכלי של התובעת, את סכום התביעה, מהות ההליך הצפוי, לרבות מורכבותו, הצורך במומחים או גילויים חריגים, שכר הטרחה הצפוי, וסיכויי התביעה. אם במסגרת בחינה זו לא הצליחה התובעת להוכיח כי יש ביכולתה לעמוד בהוצאות הנתבע במידה ותביעתה תידחה, הדיון עובר לשלב השני. בשלב השני, בית המשפט יבחן אם ישנן נסיבות המצדיקות מתן פטור מהפקדת ערובה. בשלב השלישי, בית המשפט קובע את גובה הערובה. בשלבים השני והשלישי, בית המשפט נדרש לאזן בין זכות הגישה לערכאות לבין זכותו של הנתבע לקניין. כמו כן, בקביעת הערובה רשאי בית המשפט להתחשב בנכונותם של בעלי השליטה בחברה לערוב באופן אישי להוצאות (ראה: רע"א 4128/17 לעיל).
4. בענייננו, התובעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם, להוכיח איתנות כלכלית או יכולת לשאת בתשלום הוצאות ככל שאלו יפסקו לטובת הנתבעת בסוף ההליך ככל שתידחה התביעה.
5. בקצרה אציין כי את תביעתם הראשונה באותו עניין של התובעים כנגד הנתבעת עוד מיום 2.7.2017 במסגרת ת"א 23-07-17 (להלן: "ההליך הקודם"), שם עתרו לפטור מתשלום אגרה, מהטעם שהם נמצאים במצב כלכלי קשה וכי אין ביכולתם לשאת בתשלום האגרה המתחייבת מהגשת התביעה. עוד עולה מהתצהירים שם כי אין למי מהתובעים משאבים או כספים או נכסים בעלי ערך, אלא להיפך, הם הצהירו כי יש להם חובות. יתרה מכך, הוצהר כי התובעת עבדה למשך תקופה קצרה מחודש 9/2011 ועד חודש 1/2012, ומאז היא הפסיקה את פעילותה העסקית , ומחודש 1/2012 אין לה כל פעילות עסקית, אין בה נכסים, וככל הנראה תפורק.
6. התובעים אף הודו בתגובה לבקשה דנן כי אחרי דחיית בקשתם למתן פטור מתשלום האגרה, הם העמידו את התביעה על סך 1.5 מיליון ₪ תוך וויתור על חלק מתביעתם בכדי שיוכלו לעמוד בתשלום האגרה.
7. אמנם כתבתי במסגרת ההליך הקודם בהחלטתי בבקשה לפטור מאגרה כי לא התרשמתי ממצוקה כספית אמיתית בה שרוי התובע, אולם מאז ועד היום השתנה מצבו הכלכלי של התובע לרעה, ואף הוכרז הוא כפושט רגל וניתן נגדו צו כינוס.
8. כבר מחודש 9/2013 הוכרזה התובעת כחברה מפרת חוק, ונמנעה היא מתשלום אגרה שנתית לרשם החברות.
9. יתרה מכך, לא שילמו התובעים עד היום את ההוצאות שנפסקו נגדם לטובת הנתבעת בדיון שהתקיים בפניי ביום 6.4.21.
10. לא זו אף זו, ממכלול הטענות והחומר שהועמד בפניי, עולה כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להראות נסיבות שבגינן מוצדק לפטורה מהפקדת ערובה.
11. באשר לסיכויי ההליך, הרי שעסקינן בהחלטה המבוססת על התרשמות ראשונית מתוך כתבי הטענות והמסמכים המצויים באותה עת בפני בית המשפט, ואין בה כל הכרעה לגופה של התביעה. ככלל, אין לערוך בחינה מעמיקה של סיכויי ההליך ויש להיזקק לשיקול זה רק מקום שבו מדובר בסיכויים גבוהים ביותר או קלושים ביותר. בענייננו, אין לומר כי זה המצב, במיוחד כשאנו מצויים בשלב מקדמי, והתמונה העובדתית איננה ברורה כלל ועיקר. ההכרעה בתיק זה תחייב בחינה מעמיקה של העובדות והסוגיות המשפטיות היכולות לנבוע מכך, ולא ניתן לעת הזו, לקבוע מסמרות ביחס לכך.
12. בשקלול כל הנתונים דלעיל, אני קובעת כי האיזון הראוי בין האינטרס של התובעים לממש את זכות הגישה שלהם לערכאות אל מול זכות הנתבעת להבטיח את פירעון הוצאותיה אם תידחה התביעה, מחייב קבלת הבקשה להפקדת ערובה באופן חלקי, וחיוב התובעים בהפקדת ערובה בסך של 30,000 ₪ בלבד.
13. לסיכום, אני מורה לתובעים, ביחד או לחוד, להפקיד בתוך 30 יום סך של 30,000 ₪ בקופת בית המשפט, אחרת תימחק התביעה, ללא התראה נוספת.
14. למעקב המזכירות.

ניתנה היום, י"ד חשוון תשפ"ב, 20 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.