בפניי בקשה לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החוק"), שעניינה הארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין עבירת קנס, שהנה ברירת משפט.

1. העובדות הצריכות לעניין:
2. ביום 26.12.20 נערכה כנגד מר איסמעיל אבו הואש (להלן: "המבקש") הודעת תשלום קנס שמספרה 30154633843 (להלן: "הדו"ח") בגין נהיגה במהירות העולה על המהירות המותרת.
3. באותו המועד, הדו"ח נמסר לידי המבקש וביום 7.4.21 הוגשה הבקשה מושא החלטה זו.
4. טענות הצדדים:
5. המבקש טוען כי הוא מעולם לא קיבל את הדו"ח וכי נודע לו עליו רק בעקבות ביקורת שנערכה לו על ידי משטרת ישראל ביום 5.4.20 במסגרתה נמסר לו כי רשומה לחובתו הודעת תשלום קנס בגין עבירת מהירות מיום 26.12.20.
6. לשיטת המבקש, הוא מעולם לא נהג ברכב בו בוצעה העבירה וגם לא נסע בכביש 6 במועד בו בוצעה העבירה. לפיכך, לטענת המבקש, מדובר בטעות ולחילופין במתחזה שגנב את זהותו. בהקשר זה מציין המבקש כי הוא טרם הגיש תלונה במשטרת ישראל אך הוא מתכוון לעשות כן "בימים הקרובים".
7. המבקש טוען כי דחיית הבקשה תגרום לו לנזק בלתי הפיך שכן הוא נהג חדש והרשעתו בעבירה תגרום לו נזקים כבדים על לו עוול בכפו.
8. המשיבה מתנגדת לבקשה. לשיטתה, הדו"ח נמסר לידיו של המבקש והמפגש תועד במצלמת הגוף של השוטר.
9. כמו כן, המשיבה מפנה לכך שעל אף שהמבקש טוען כי מישהו התחזה אליו, הוא לא הגיש תלונה במשטרה ולפיכך טענתו בעניין זה היא טענה בעלמא.
10. לבסוף, מפנה המשיבה לדברי הנהג כפי שהם עולים מעיון בדו"ח וטוענת כי הם מהווים ראשית הודאה.
11. זה המקום לציין כי ביום 3.6.21 ניתנה החלטתי במסגרת הוריתי כדלקמן: "בהתחשב בכך שמאז הוגשה הבקשה חלפו כחודשיים, המבקש יבהיר, עד ליום 10.6.21, האם פעל כאמור בסעיף 12 לבקשה והגיש תלונה במשטרת ישראל. ככל שהתשובה לכך חיובית, תוגש אסמכתא מתאימה".
12. ביום 14.6.21 הוגשה הודעת המבקש לפיה הוא טרם הגיש תלונה.
13. דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לבקשה, אני סבורה כי בנסיבות העניין דין הבקשה להידחות.

1. סעיף 230 לחוק קובע, בין היתר, כי "בית המשפט רשאי, לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור, ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו".
2. בסעיף 229(ה) לחוק נקבע כי "תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה".
3. כלומר, בבואו של בית המשפט להכריע בבקשה להארכת מועד, עליו לבחון תחילה האם קיימת סיבה מוצדקת, טעם ראוי או נימוק ממשי המסביר את האיחור בהגשת הבקשה להישפט.
4. אולם, ככל שהתשובה לכך היא שלילית, הרי שלא די בכך כדי להוביל לדחיית הבקשה. בהתאם להלכה הפסוקה, על בית המשפט להוסיף ולבחון האם דחיית הבקשה עלולה לגרום לעיוות דין (ראו לדוגמה רע"פ 8353/12 בן ישראל נ' מדינת ישראל (29.11.2012)).
5. באשר לקיומה של סיבה מוצדקת להגשת הבקשה באיחור, הרי שבעוד שהמבקש טוען כי הוא לא ידע על הדו"ח, מעיון באישור קבלת הדו"ח עולה כי הדו"ח נמסר לידיו של המבקש אולם לא נחתם עקב מגפת הקורונה. זה המקום לציין כי לא נעלמה מעיניי טענת המבקש לפיה, ככל הנראה, אדם אחר התחזה לו. אולם, מלבד העלאת הטענה בעלמא, המבקש לא עשה דבר על מנת לבסס את טענתו כאמור ואף נמנע מלסור לתחנת משטרה על מנת להגיש תלונה. בנסיבות אלו, אין אלא לדחות את טענת המבקש לפיה אחר התחזה לו.
6. במצב דברים זה, נראה כי לא קיימת סיבה מוצדקת לאיחור בהגשת הבקשה להישפט ולפיכך עלינו לבחון האם דחיית הבקשה עלולה להוביל לעיוות דין. לטעמי, אף התשובה לשאלה זו הינה שלילית. זאת, בעיקר נוכח דברי הנהג כפי שהם עולים מעיון בדו"ח ("בגלל הירידה לא הרגשתי תעשה לי דוח בלי נקודות") המהווים ראשית הודאה בביצוע העבירה.
7. לאור כל האמור לעיל, הבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט נדחית.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ד תמוז תשפ"א, 24 יוני 2021, בהעדר הצדדים.