1. לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט גיא היימן) מיום 4/2/2021 בת.א. 26644-11-18 ולפיו התקבלה תביעת לשון הרע שהגישו המערערים נגד המשיב.

הערעור נסב על הפיצוי שנפסק לטובת המערערים, אותו הגדירו כ"פיצוי זעום".

2. התביעה הוגשה בסך של 268,000 ₪ - כפל פיצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיף 7 א' (ב) לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק") לכל אחד מהתובעים – המערערים לאחר מכן הופחת סכום התביעה לסך 140,000 ₪ - פעמיים סכום התקרה שבחוק (סעיף 33 לתצהיר העדות הראשית של ד"ר אליגולא).

התביעה הוגשה בגין פרסום לשון הרע ביום 31/8/2017, עת התייצב הנתבע – המשיב במשרדו של ד"ר אליגולא, אז פצח בסדרת קללות ודברי בלע ביחס למערערים, כמפורט היטב בפסק דינו של בית משפט קמא.

3. באשר לגובה הפיצוי:

נקבע בסעיף 12 לפסק הדין:

"במקרה שלפנַי מתקיימים, זה לצד זה, טעמים להחמיר בפיצוי וטעמים להקל בו. אדבר באלה, גם באחרים, בתמצית המתחייבת. לחומרה עומדות לנתבע חריפותם של הדברים שהושמעו והעובדה כי הוא התמיד, לאורכו של האירוע, בהשמעתם גם לנוכח הפצרותיהם בו של הנוכחים כי יחדל וגם אל מול מאמציו של תובע 2 להתרחק מן הנתבע ולשים בכך קץ למעמד הפוגעני. כפי שהסבירו עדי-התביעה, שהיו נוכחים במקום בעת האירוע, הנתבע שב והשמיע את ביטוייו תוך שהוא עוקב אחר תובע 2 אל פנים-המשרד ולא מוותר אפילו כשהלה שוב לא נכח בחלל הציבורי. אין אנו מצויים, כאמור, בטענה לעוולה מחוץ לכתליו של חוק איסור לשון הרע, ובכל זאת למאפייניו האלימים והמאיימים של המעמד יש משקל בקביעתו של שיעור-הפיצוי בלשון-הרע. הנפגעים היו שניים – עורך-הדין אליגולא ובנו – כל אחד מהם בענינים, הקשורים בעיסוקו המקצועי בעת ההיא. בייחוד תובע 1 נדרש להמשיך ולעסוק במשלח-ידו כשזכרו של האירוע, כך יש להניח, מלווה את סביבתו המקצועית והאישית עוד זמן".

נקבע כי בית משפט חב להגן על עניינם של עורך דין ובנו המתמחה, שחלק ממאפייני המקצוע שלהם הוא שמם הטוב.

בית משפט השתכנע כי הנתבע לא התנצל בכנות ומתוך כוונה אמיתית.

מנגד – בית משפט קמא מצא לאחר בחינה עובדתית של הראיות, כי יש להקל עם הנתבע שלהתפרצותו קדמו ביטויים קשים שהשמיע כלפיו ד"ר אליגולא (סעיף 14 לפסק הדין) וכי עורך דין שנפגע מדברים קשים שאומרים עליו יתקשה במיצוי טענתו כשלאותה פגיעה כלפיו קדמו דברים קשים שהוא הרשה לעצמו להשמיע כלפי אחר.

נקבע כי הסכום שנקבע בסעיף 7 א' לחוק קובע תקרה ולא רצפה (רע"א 4740/00 אמר נ' יוסף פ"ד נה (5) 510, 527) ופסיקה נוספת שאוזכרה בסעיף 18 לפסק הדין).

בית משפט קמא בחן את הפסיקה הקיימת ובכלל זה פסק דיני בע"א 20857-02-19 קליגמן נ' הפטר ולפיה פסיקת פיצוי סטטוטורי לפי החוק איננה עניין אריתמטי וקיים שוני רב בין המקרים השונים.

נמצא על סמך פסיקה קיימת (סעיף 22 לפסק הדין) כי במקרים בהם הושמעה לשון הרע בדרך של דיבור לאוזני קהל נוכחים מצומצם ובייחוד בקבוצת התייחסות רלוונטית לתחום עיסוקו של התובע, נפסק פיצוי בסדר גודל של עד 10,000 ₪ ובמקרה דנן הפיצוי הראוי הוא בסך של כ- 20,000 ₪.

בשים לב לפער בין סכום התביעה (גם לאחר שהופחת על ידי התובעים) ובין סכום הפיצוי הראוי, נקבכ כי אין מקום לפסוק פיצוי בסך 20,000 ₪ לכל תובע אלא ישולם לשני התובעים גם יחד סך 14,000 ₪ וכן ישולמו הוצאות משפט על ידי הנתבע בסך של 2,750 ₪.

פסק דינו של בית משפט קמא מפורט ומנומק כדבעי.

4. בהודעת הערעור טוענים המערערים בנוגע לסכום שנפסק לטובתם.

נטען כי בית משפט קמא לא היה צריך ליתן אמון בעדות יחידה של בעל דין מעוניין בתוצאת המשפט – הנתבע בנוגע לביטויים שטען כי המערער 1 אמר לו, טרם הוא החל בדברי הלשון הרע.מה גם שמערער 2 לא אמר דבר אליבא דכל בעלי הדין.

בית משפט קמא התעלם מהיקף הפרסום. אין מדובר בסכום תביעה מופרז כלל ועיקר ובית משפט קמא התעלם מכך שהנתבע הוא "שור מועד" בנוגע ללשון הרע.

בת.א. 31574-05-12 דורון אוסדון נ' פרופסר אזגי (זגי) פסקה כב' השופטת ריבה ניב ביום 4/3/2014 פיצוי בסך 60,000 ₪ וסכום זה הוגדל על ידי בית המשפט המחוזי לסך 180,000 ₪ לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט (ע"א 18130-03-14 אוסדון נ' אזגי (זגי). להלן: עניין אוסידון.

ב"כ המערער מבקש לאבחן בין המקרים שאוזכרו על ידי בית משפט קמא בפסק דינו ככאלו שבהם נפסק פיצוי בסך של עד 10,000 ₪ ומבקש לשכנע מדוע אין עניינינו דומה וכן טוען כי פיצוי נמוך יהווה אפקט מצנן על תובעים בתביעות לשון הרע.

5. דין הערעור להידחות ללא צורך בתשובה וזאת מכוח תקנה 138 (א) (1) לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות החדשות") כיוון שלדעתי אין סיכוי לערעור להתקבל.

ניתן אף לדחות הערעור ללא פירוט נימוקים בהתאם לתקנה 148 (ב) לתקנות החדשות, משלא מצאתי כי יש לדחות ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית.

הממצאים תומכים במסקנה המשפטית ואין בה טעות שבחוק.

בפסק דיני בת.א. 14264-11-14 כנפו נ' גינזבורסקי (4/1/2018 )קבעתי בסעיף 6 ה':

"הנזק הבלתי ממוני הוא נזק כללי, אשר מחושב על דרך האומדן ועל הערכה של בית המשפט.

כאשר בית משפט שוקל את שיעור הפיצוי, הוא בוחן בין היתר את חומרת הפגיעה שארעה, תפוצת הפרסום מהווה שיקול חשוב ופרסום בתפוצה גדולה, כגון פרסום באמצעי תקשורת מחמיר את הפגיעה ומצדיק הגדלת פיצוי (ראה לעניין זה: רע"א 10520/03 איתמר בן גביר נ' אמנון דנקנר [12/11/2006] סעיף 32 לפסק הדין ופסקי הדין שאוזכרו שם).

כמו כן בית משפט מייחס חשיבות בקביעת שיעור הפיצוי להתנהגות הניזוק ולמעמדו קודם לאירוע הפגיעה ונותן משקל גם להתנהגות הפוגע בעת הפרסום.

יש לתת משקל גם לנושא ההתנצלות ולדבקותו של הפוגע באמירות הפוגעניות בלא לחזור בו.

ביהמ"ש העליון בע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי פירט גם בנוגע לשיקולים שעל ביהמ"ש לפסוק בעת פסיקת פיצויים בתביעת לשון הרע.

נקבע, כי בראש ובראשונה יש ליתן משקל לנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהפרסום, וקיימת חזקה, כי נגרם נזק לשמו הטוב של הנפגע מעצם פירסום לשון הרע, המצדיק פסיקת פיצויים אף ללא צורך בהוכחת נזק ממון מיוחד אשר נגרם הלכה למעשה (ראה סעיף 55 לפסה"ד, אשר מפנה לע"א 354/76 עזבון מנדל שרף נ' שרותי יעוץ כלכלי בע"מ, פד"י לה (4) 169 (1981), ולע"א 2668/97 רו"ח דורון רופין נ' גלובס פבלישר עיתונות, פד"י נה (1) 721, 725).

צוין, כי יש להתחשב גם בהתנהגות הצדדים לאחר הפרסום, ואף במהלך הדיון המשפטי, יש להתחשב בבחינת כוונת המפרסם (האם פעל מתוך זדון או מתוך רישול וקלות דעת), וכן יש לשקול את הנסיבות הכלולות בסעיף 19 לחוק.

בימ"ש פוסק את סכום הפיצוי, בין היתר, עפ"י אמות מידה כלליות ולפי הנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה".

רק במקרים שבהם סכום הפיצוי שנפסק חורג מגדר הסבירות בהתחשב במכלול הנסיבות, תתערב ערכאת ערעור בגובה הפיצוי שנפסק, שכן פסיקת פיצוי סטטוטורי אינה נעשית כאמור על בסיס חישוב אריתמטי ושיקול דעתה של הערכאה הדיונית ששמעה את העדויות והתרשמה ישירות ממכלול הנסיבות והראיות הוא רחב .

ראה לעניין זה גם: ע"א 15269-09-17 סרנה נ' נתניהו (28/1/2018) בסעיף 16.

כך למשל בע"א 20665-02-19 צורי נ' קרשובר (16/6/2019) כב' השופטת תמר שרון נתנאל קיבלה חלקית את ערעורם של המערערים – ראש עיר ורעייתו שהגישו תביעה בגין 13 פרסומים בפייסבוק, במקום פיצוי בסך 5,000 ₪ הועלה הסכום בגין 6 פרסומים שנמצאו כמהווים לשון הרע לסכום כולל של 30,000 ₪.

דוגמא נוספת היא פסק דין שנתתי ביום 17/7/2019 בע"א 20857-02-19 קליגמן נ' הפטר, שם הגדלתי סכום פיצוי מסך של 5,000 ₪ לסך של 10,000 ₪ והותרתי על כנו את סכום ההוצאות הזעום שבו חויב הנתבע (1,000 ₪) בשים לב לפער בין סכום התביעה והסכום הפסוק).

במקרה שלפנינו אין הצדקה להתערבות בגובה הפיצוי משנימק בית משפט קמא כדבעי מדוע הנסיבות דנן מצדיקות פסיקת פיצוי בסכום נמוך יחסית.

עניינינו לחלוטין שונה מהמקרה שמאזכר ב"כ המערערים בהודעת הערעור על מנת להראות כי המשיב הוא "שור מועד" שיש להרתיעו על ידי פסיקת סכום פיצוי גבוה.

בעניין אוסדון התביעה הוגשה בגין 8 פרסומים בכלי תקשורת (תוכניות רדיו, סרטון ביוטיוב, תוכנית "צינור לילה"), כאשר רק לסרטון היוטיוב היו עשרות אלפי ציפיות.

למרות היקף זה של הפרסום פסק בית משפט שלום פיצוי בסך 65,000 ₪ בלבד ובית משפט המחוזי כמעט שילש סכום זה.

אין דמיון לעניינינו בהיקף הפרסום ובנזק הנובע מאותו פרסום.

6. לסיכום:

א) לאור האמור לעיל, נדחה הערעור.

ב) משלא התבקשה תשובה, לא אחייב בהוצאות.

ג) הערבון יוחזר למערער באמצעות בא כוחו.

ד) המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, י"ג אייר תשפ"א, 25 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.