1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת שרון הינדה) מיום 23/2/2021 בת.א. 35992-06-16 ולפיה נדחתה בקשת המבקש – התובע לאפשר לו לצרף מסמכים מטעמו – תיק מוצגים.

2. נדרשתי כבר לעניינו של התיק קמא ברע"א 31549-10-20 מורגנשטרן נ' בוחבוט – בקשת רשות ערעור שהגישו הנתבעים מורגנשטרן על החלטה מיום 10/8/2020 במסגרתה אושר למבקש – התובע (להלן גם: "בוחבוט") לצרף תיק מוצגים.

3. רקע נדרש:

המבקש – התובע הגיש עוד בשנת 2016 תביעה בסך 1,100,000 ₪ נגד המשיבים – הנתבעים.

המבקש הגיש תצהירי עדות ראשית באוקטובר 2018 והמשיבים הגישו ראיותיהם ביום 5/7/19.

4. ביום 23/2/20, ערב ישיבת הוכחות הקבועה ליום 25/2/20 ולאחר שהוחלף ייצוגו של בוחבוט– המבקש לעו"ד אחר מהלשכה לסיוע משפטי (לא בא כוחו הנוכחי) הגיש בוחבוט בקשה לצירוף תיק מוצגים.

נטען כי כל המסמכים הועברו לנתבעים במסגרת גילוי מסמכים וצוינו בתצהיר מטעמו..

התברר כי בשגגה המסמכים לא צורפו לתצהיר העדות הראשית ולצורך חקר האמת יש לאפשר את צירוף המסמכים גופם.

5. בהחלטה שניתנה ביום 25/2/20 במהלך של הדיון שנערך במעמד ב"כ הצדדים נדחתה הבקשה לצירוף המוצגים.

נקבע בהחלטה:

"ערב הדיון הוגשה בקשה לצרף תיק מוצגים לתיק טרם ישיבת הוכחות. עולה כי הבקשה לא נמסרה לצד שכנגד על אף שניתנה החלטה שמורה על הגשת תשובתו בתוך 3 ימים מהבקשה.

איני רואה הצדקה להתיר הגשת מסמכים לתיק שלא הוגשו. ככל שהתובע מניח שבא כוחו הקודם מסר את המסמכים לצד שכנגד, יכול היה להציג ראיה בדבר מסירת המסמכים.

נושא הגשת המסמכים עלה במספר פעמים בפני בית המשפט. ניתנו ארכות להגשת מסמכים וככל שאלה לא הוגשו, לא ניתן להגישם כעת במיוחד מבלי לידע את הצד שכנגד בדבר הכוונה להגישם והפתעתו בישיבת ההוכחות.

אומנם, גישת הפסיקה מאפשרת הגשת ראיות גם בשלבים מאוחרים יותר, אולם המדובר בראיות שהתגלו ושלא ניתן לגלות אותן במועד בו היה צריך להגיש את הראיות.

מתן האפשרות בשלב זה להגשת ראיות, ישנה את המאזן הדיוני, יסרבל את ההליך שמתנהל כבר משנת 2015 וזאת על אף שהיו לתובע כל ההזדמנויות להגיש ראיותיו ומבלי שניתן כל טעם המסביר מדוע הייתה המניעה להגיש את הראיות במועד".

שמיעת ההוכחות באותו מועד הופסקה על מנת שהנתבעים והתובע יגיבו וישיבו לבקשה.

בוחבוט חויב בהוצאות וישיבת הוכחות נדחתה ליום 8/7/20.

6. לאחר הדיון התנהל הליך במסגרתו טען ב"כ הנתבעים, כי לא קיבל את כל המסמכים במסגרת גילוי המסמכים ואילו ב"כ התובע טען כי כל המסמכים גולו במסגרת גילוי המסמכים.בא כוחו הקודם של התובע נפטר. עו"ד קודם של התובע שוחרר מייצוג והתובע יצא מנקודת מוצא שהמסמכים נמסרו לב"כ הנתבעים. מועד ההוכחות קבוע ליום 8/7/20 ולא ייגרם נזק לנתבעים כתוצאה מצירוף תיק מוצגים.

החלטה לא ניתנה עד אשר הוסדר נושא פטור התובע מתשלום אגרה עבור הגשת הבקשה ביולי 2020.

על כן גם בוטלה ביום 25/6/20 ישיבת ההוכחות.

ההחלטה לאפשר צירוף המוצגים ניתנה מבלי שהתקבלה תגובת מורגנשטרן ובפסק דיני מיום 1/12/2020 ברע"א 31549-10-20 ניתנה רשות ערעור והערעור התקבל על מנת לאפשר מתן החלטה חדשה לאחר שיוגשו תגובה ותשובה לתגובה בהתאם לתקנות 241 (ג) ו- (ג/1( לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות הישנות") שחלו באותו מועד.

7. לאחר מתן פסק הדין, הוגשו תשובה ותגובה לתשובה והצדדים השלימו טיעוניהם בדיון שהתקיים ביום 23/2/2021.

8. בהחלטה מיום 23/2/2021 נקבע כי אכן לא היה מקום לשנות החלטה קודמת שלפיה לא הותר לבוחבוט לצרף תיק מוצגים, שכן לא נמצא טעם ממשי בנוגע למניעה שהיתה בהגשת מסמכים מבעוד מועד.

הניסיון לטעון כי כל המסמכים גולו בגילוי מסמכים תוך הישענות על אמרה של ב"כ הנתבעים בדיון (מיום 25/2/2020) כי כל המסמכים גולו בגילוי המסמכים לא נתנה מענה מדוע אם כן לא צורפו המסמכים בפועל לתצהיר עדות הראשית של בוחבוט והיה צריך להגיש מסמכים חדשים בין כולם ובין חלקם בשלב ההוכחות.

נקבע בין היתר:

"הליכים אזרחיים מתנהלים בקלפים פתוחים. השקיפות בניהול ההליך היא ערך בעל חשיבות אשר יש לאזנו אל מול רצונו של התובע ירידה לחקר האמת ואל מול האינטרס של הנתבעים להגיע לסיום ההליך ולא להיות מופתעים בשלהי ההליך במסמכים חדשים שלא גולו להם במועד.

כידוע, בית המשפט מגלה גישה ליברלית בכל הנוגע לבירור חקר האמת ולמתן יומו של בעל דין בבית המשפט, ונוטה גם בשלבים מאוחרים של ניהול ההליך לאפשר הגשת ראיות תוך איזון בין הצדדים באופן של חיוב בעל הדין המאחר בהגשת ראיות, בתשלום הוצאות.

אולם, על מנת שבית המשפט יאפשר זאת, על בעל הדין לתת הסבר מניח את הדעת מה הייתה המניעה להגיש את הראיות במועד. כאשר הכלל הבסיסי הוא, כי את הראיות יש להגיש כמקשה אחת ולא להפתיע את בעל הדין שכנגד בראיות חדשות.

במקרה שלפני, לא הסתפקתי בתשובת הנתבעים ובתגובת התובע לתשובתם, אלא ביקשתי לשמוע טיעוניהם בדיון היום. בטיעוני ב"כ התובע, והתובע עצמו, לא מצאתי כל טענה המלמדת מהי הסיבה שבגינה נמנע מהתובע להגיש את הראיות במועד וכל שנשמע הוא, כי חילופי עורכי הדין הובילו לשינוי ההתנהלות של התובע באופן שעורך דין אחד סבר שיש להגיש מסמכים, ועורך דין אחר ככל הנראה סבר שלא היה צורך בהגשת המסמכים, אולם בפועל, לא הייתה כל מניעה להגיש את המסמכים.

חילופי עורכי דין שלעצמם אינם מהווים טעם המצדיק הגשה מאוחרת של ראיות.

בענייננו, לא ניתן להתעלם גם מרצף ההחלטות שאליהן הפנו הנתבעים מהן אכן ניתן ללמוד כי ניתנו לתובע הזדמנויות חוזרות ונשנות להגיש את ראיותיו ולמסור אותן לנתבעים והוא לא ניצל את ההזדמנויות שניתנו לו. לא ניתן גם להתעלם מהעובדה כי בתיק זה בוטלו ישיבות הוכחות מספר פעמים וכי למעשה הבקשה להגשת תיק המוצגים, הועלתה לאחר שכבר אמור היה להתקיים שלב ההוכחות באופן המחזק את המסקנה כי מדובר בשינוי אסטרטגיה הנובעת מהחלפת עורך הדין ולא ממניעות אמיתית להגשת המסמכים במועד.

סיכומו של דבר, לאחר שניתנה לנתבעים זכות הטיעון בבקשתו של התובע, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים לעניין הגשת המסמכים, אני סבורה כי התובע לא גילה טעם המצדיק איחור כה משמעותי בהגשת ראיותיו, וכי אין מקום לאפשר לו בשלב זה כחמש שנים לאחר הגשת התביעה ולאחר שנקבעו מספר ישיבות הוכחות, להגיש ראיות חדשות שלא צורפו לתצהיר העדות הראשית, ועל כן, אני מקבלת את עמדת הנתבעים ודוחה את הבקשה לצירוף תיק המוצגים...".

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור.

9. להשלמת התמונה העובדתית אציין, כי לאחר הגשת הבר"ע נדחתה ישיבת ההוכחות שהיתה קבועה ליום 13/4/2021 ליום 4/10/21.

10. בבקשת רשות הערעור טוען בוחבוט כי החלטת בית משפט קמא סוגרת את הדלת בפניו להוכיח תביעתו מבלי שנעשה איזון ראוי.

נגרמה פגיעה בחקר האמת ונגרם לו נזק מהותי כתוצאה מההחלטה.

המבקש לא פעל במזיד להסתרת מסמכים הוא סבר, כי המסמכים גולו במסגרת גילוי המסמכים ובו פירוט כל המסמכים לרבות הקלטות.

ב"כ מורגנשטרן אמנם טוען כי מעולם לא קיבל את המסמכים "ברם לא סיפק שום מענה להודאתו בפרוטוקול הדיון לפיהם אכן הודה כי קיבל את המסמכים..." (מתוך סעיף 3.18 לבר"ע).

נטען כי בית משפט קמא לא נקט באופן שוה עם מחדלי הנתבעים – מורגנשטרן בהליך (סעיף 3.19 לבר"ע) והשית על המבקש פעמיים הוצאות למרות שהוא נתמך בסיוע המשפטי.

הודגש כי טרם החלה שמיעת ההוכחות בתיק.

התובע פעל להגשת תיק מוצגים עוד בטרם החלה להישמע פרשת התביעה.

11. בתשובת המשיבים לבר"ע נטען כי טיעוני המבקש בבר"ע הן בגדר שיפור עמדות והעלאת טענות עובדתיות ומשפטיות שלא נטענו בפני הערכאה הדיונית.

כך למשל חלק מהנספחים שצורפו לבר"ע לא הוצגו בבית משפט קמא (נספח 9).

בבית משפט קמא לא נטען כלל כי המסמכים נחוצים לצורך הדיפת טענת התיישנות.

יתרה מזו – לא הוגש כלל כתב תשובה על ידי המבקש והוא לא התמודד כלל עם טענת ההתיישנות של המשיבים.

בית משפט קמא קבע עובדתית כי לא הועלה טעם ממשי שמנע הגשת המסמכים במועד, למעט שינוי ייצוג, שאין בו כדי להצדיק את אי הגשת המסמכים.

בפועל, ב"כ המבקש הודה בדיון בבית משפט קמא כי בא כוחו הקודם של המבקש העלים מסמכים שחשב כי לא כדאי להגישם.

עתה – בא כוח המבקש החדש חושב שכן כדאי להגיש המסמכים אך לא מגיע למבקש פרס על התנהגות לא טובה.

בית משפט קמא לאחר קיום דיון ושמיעת הצדדים שוכנע כי המסמכים לא גולו.

המבקש לא הגיש תצהיר מבא כוחו הקודם שבו יצהיר כי מסר את המסמכים למשיבים.

אין די לטעון שיש לחתור אל האמת וכך להכשיר התנהלות חסרת תום לב ומזלזלת, הפוגעת בזכויות צד ג'.

במשך 3 שנים ביקשו המשיבים מסמכים. (המשיבים מפנים להחלטות רבות שניתנו בעניין בשנים 2017 – 2018).המבקש בחר להגיש מסמכים אלו רק ימים ספורים לפני ישיבת ההוכחות ואין לאפשר לו לנהוג בדרך זו.

12. לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי לנכון ליתן רשות ערעור ולדחות הערעור לגופו מהנימוקים כדלקמן:

א) יש בהחלטה כדי להשפיע מהותית על זכויות בעלי הדין לפי סעיף 52 (ב) לחוק בתי המשפט ועל כן מצאתי לנכון ליתן רשות ערעור על החלטת הביניים.

ב) דין הערעור להידחות לגופו.

לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בעניינים הנוגעים לאופן ניהול ההליך, ובכלל זה גם בכל הקשור לניהול הליכים מקדמיים ולצירוף מסמכים וראיות.

ראה גם: רע"א 8761/20 פלונית נ' פלוני (20/1/2021), סעיף 10 (להלן: "עניין פלונית").

ההכרעה בעניינינו אינה קלה וגם לא היתה קלה לערכאה הדיונית.

עובדה היא כי פעם אחת דחה בית משפט את הבקשה .לאחר מכן קיבל אותה ובשלישית – חזר להחלטתו המקורית לדחות את הבקשה לצירוף תיק המוצגים.

כך נעשה לאחר שהתקיים דיון ובית משפט קמא בחן בקפדנות את הבקשות וההחלטות שניתנו במשך מספר שנים בנוגע לגילוי המסמכים ולאחר שעל סמך החומר והטיעונים שנשמעו, לא נסתרה טענת ב"כ המשיבים ולפיה הוא ביקש לקבל מסמכים אך לא קיבל אותם עד אשר הוחלף שוב ייצוג וב"כ המבקש החדש רצה לצרף את המסמכים.

במקרה דנן, אמנם ההחלטה לא עסקה ישירות בנושא גילוי מסמכים, אך בפועל הבקשה היא לצירוף מסמכים שלא צורפו לתצהיר עדות ראשית של התובע.

התובע טוען כי סבר שבא כוחו הקודם גילה את המסמכים.

ב"כ הנתבעים עמד על כך שהמסמכים לא גולו למרות שדרש גילוי ואין סיבה שלא לקבל את טענותיו.

בעניין פלונית נקבע בסעיף 14:

"הליכי גילוי ועיון נאותים הם אפוא תנאי בסיסי לקיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, ובהתאם לכך נקבעו בתקנות החדשות הסנקציות שיוטלו על הפרתם (דברי ההסבר לתקנות, עמ' 27). אם מצא בית המשפט הדן בהליך כי בעל דין לא קיים כראוי את חובתו, רשאי הוא "לחייב את בעל הדין באופן מיידי בהוצאות ובמקרים מיוחדים אף למחוק את כתב טענותיו" (תקנה 60(א) סיפא). בנוסף, בעל דין שאינו מגלה מסמך שיש לגלותו או שאינו נענה לדרישה לעיין במסמך שגילה, לא יהיה רשאי להגיש את המסמך כראיה מטעמו אלא ברשות בית המשפט לאחר שנוכח לדעת כי היה לבעל הדין הצדק סביר למחדלו (תקנה 60(ג) רישא שהיא המקבילה לתקנה 114א לתקנות הישנות. לביקורת על נוסח תקנה 114א ראו מיכאיל קרייני "הגילוי המוקדם בהליך האזרחי  בישראל: מגמות" משפטים לח 559 (2008)).

חידוש בתקנות נוגע למסמך שיש בכוחו כדי להזיק לבעל דין. אם לא גילה בעל דין על קיומו של המסמך המזיק, רשאי בית המשפט להורות על מחיקת כתב התביעה או כתב ההגנה, ואם לא הורה כן, יחויב בעל הדין בהוצאות. זאת, אלא אם מצא בית המשפט טעמים מיוחדים שלא לעשות כן (תקנה 60(ג) סיפא)".

במקרה דנן, לאחר שמיעת ב"כ הצדדים הגיע בית משפט קמא למסקנה כי המסמכים לא "הושמטו" מהתצהיר בשל טעות אלא כי כך חשב עורך דינו הקודם של המבקש שכדאי לעשות – החלטה אסטרטגית ולא טעות בשגגה.

ברור שבשל בקשת המבקש לצירוף מסמכים לא ניתן יהיה להחיל עליו את הסנקציה שנקבעה בתקנות החדשות באשר לאי צירוף מסמך מזיק ,אך השתלשלות העניינים מובילה למסקנה ולפיה אין הצדקה להתערבות בשיקול דעת הערכאה הדיונית (יובהר למען הסר ספק כי התביעה הוגשה לפני שנים וזמן רב לפני כניסת התקנות החדשות לתוקפן).

גם לאחר כניסת התקנות החדשות לתוקפן עדיין החתירה לחקר האמת "ולהשיג תוצאה נכונה ופתרון צודק של הסכסוך" מצויה בבסיס ההליך השיפוטי האזרחי (תקנה 1) וחובת בעלי הדין ובאי כוחם לסייע בקיום התקנות וכן "לנהוג בתום לב ובהגינות דיונית תוך שהם מסייעים במימוש התכלית הדיונית..." (תקנה 3 (ב).

עקרונות היסוד שבתקנות 1-5 חלות גם על ההליך קמא (תקנה 180 (א)).

לו היה משתכנע בית משפט קמא לאחר דיון ,כי המסמכים לא גולו על ידי עורך דין קודם בשל טעות או "נשמטו" בטעות מתצהיר העדות הראשית כי אז ניתן היה "למחול" על מחדלו של המבקש על ידי פסיקת הוצאות, אך לאור המסכת העובדתית שנבחנה על ידי הערכאה הדיונית ומשלא נטען בערכאה הדיונית כי המסמכים דרושים לצורך הדיפת טענת התיישנות, אין מקום להתערב בשיקול דעת הערכאה הדיונית וההחלטה נמצאת במתחם הסבירות בהתחשב בטיעונים העובדתיים והמשפטיים שהוצגו בפניה.

13. לסיכום:

א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור נדחה.

ב) המבקש יישא בהוצאות המשיבים ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪.

סכום זה יחולט מתוך הערבון ויועבר למשיבים באמצעות בא כוחם.

יתרת הערבון תוחזר למבקש באמצעות בא כוחו.

ג) המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב אלול תשפ"א, 30 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.