הנאשמת זכאית בדין.

כנגד הנאשמת נערכה הודעת תשלום הקנס, על פיה, נטען כנגדה כי במועד ובמקום הנקובים בכתב האישום, השליכה לרחוב פסולת של אשפת קרטונים ללא היתר, גם העובדה המהווה עבירה לפי סעיף 7(ה) לחוק עזר להרצליה (מניעת נפגעים ושמירה על הסדר והניקיון התש"נ 1989).

בישיבה ההקראה כפרה הנאשמת באישום וטענה כי אכן הקרטונים שצולמו על ידי הפקח שייכים לה, אך היא השליכה את הקרטונים ביום שישי לתוך פח שנועד לכך, מדובר בפח אישי שלה שמצוי בתוך חלקת הבית שלה, את הקרטונים הניחה מעלי פחי האשפה שלה.

לדברי הנאשמת, בימי שני בשבוע מגיע פינוי זבל בשעה 11:00 והיא מניחה שהם אלו שהוציאו את הפחים וגם את הקרטונים לרחוב בקדמת ביתה ובהגיעה משאית שאיננה מפנה קרטונים, נותרו הקרטונים ברחובה של עיר שכן מפני האשפה לא חשבו שיש להחזיר את הקרטונים פנימה לתוך חדר האשפה השייך לנאשמת, וכך ארע שהקרטונים מצאו את מקומם על המדרכה, כעולה מהתמונות שצילם הפקח ובשל כך נערכה הודעת תשלום הקנס.

בישיבת ההוכחות העידו בפניי עורך הודעת תשלום הקנס והנאשמת. עורך הודעת תשלום הקנס, סיפר כי הוא סייר בפיקוח העירוני ובמהלך יום עבודתו בסיבוב שגרתי לחלוטין ליד ביתה של הנאשמת במועד הנקוב בכתב האישום, הבחין בערימת קרטונים שמצויה על המדרכה בסמוך לביתה שלא ביום הנקבע להוצאתם, לדבריו, לכל אזור יש יום בו ניתן להוציא לרחוב את הקרטונים, מדובר בהוצאתם ביום חמישי ובפינויים ביום שישי.

לדבריו, בלי לנבור בערמת הקרטונים, מצא על נקלה את שמה של הנאשמת רשום על אחד מהם. בתשובה לחקירה נגדית של באת כוח הנאשמת, השיב הפקח כי הואיל והקרטונים לא מוכנסים לתוך פח האשפה, משאית הזבל איננה אוספת אותם. קרטונים אלו, נאספים במשאית מיוחדת שמגיעה בימי שישי פעם בשבוע ומרימה את הגזם והקרטונים וכיוצא באלה.

בתשובה לשאלה אחרת, השיב הפקח שאין להניח את הקרטונים בתוך פח האשפה, אלא יש להוציאם יום לפני מועד האיסוף, שכן לא מדובר באשפה ביתית.

לנאשמת הוסברו זכויותיה והיא בחרה להעיד. לדבריה, היא הניחה את הקרטונים בתוך הפח ובשובה הביתה הבחינה שהפחים מצויים על המדרכה שליד הבית. לשיטתה, ככל הנראה, פועלי משאית הזבל שפינו את הפחים הוציאו את הקרטונים מתוך הפח עצמו, פינו את הזבל/האשפה לתוך הרכב, ברם, הותירו את הקרטונים מחוץ לפח ומחוץ לחדר האשפה.

בבית המשפט השמיעה הנאשמת הקלטה שבה שוחחה עם מוקד 106 מטעם העירייה, שעל פי ההנחיות נאמר לה שאת הקרטונים יש לניח בתוך הפחים. לדבריה, אין בסביבה מקום למחזור קרטונים. עוד הוסיפה הנאשמת, שבחוק העזר העירוני של הרצליה, כתוב שיש להכניס קרטונים לתוך פח האשפה. שכן לא מדובר באשפת גן, כי אין קרטונים.

לשיטת הנאשמת, על פי ההנחיות שהפקח הסתמך עליהן, פינוי חפצים מיושנים וגזם יעשה ביום חמישי ואילו קרטונים יכולים להיות מפונים יחד עם פח האשפה.

בחקירה נגדית לתובע, השיבה העדה שהקרטונים היו סגורים בתוך פח האשפה, על כן, סבורה הנאשמת שפעלה כפי שנקבע בחוק העזר. לדבריה, צירפה צילום של פחי הזבל המצויים בחדר האשפה של ביתה.

בסיכומיו מציין בא כוח המאשימה כי כתב האישום מייחס לנאשמת השלכה או הנחה של קרטונים בשטח המדרכה. לדבריו, אין מחלוקת על כך שאכן מדובר בקרטונים ששייכים לנאשמת ושאכן נמצאו על המדרכה הסמוכה לביתה. עם זאת, טוען בא כוח המאשימה כי הנאשמת טענה שהניחה את ארגזי הקרטון בחדר האשפה שלה מעל הפחים. אם כך הואיל ולא מדובר בחתיכת קרטון קטנה אלא בארגזי קרטון שמיועדים למחזור, אין מקומם בחדר האשפה, שכן, אילו מדובר היה בחתיכת קרטון קטנה ניתן היה להניחה בתוך פח האשפה והייתה מוגדרת כאשפה אותם מפנה משאית האשפה, אלא שבכתב האישום מדובר בארגזי קרטון גדולים המיועדים למחזור, כך גם על פי חוק איסור ופינוי למחזור תשנ"ג.

בא כוח המאשימה הפנה אותי לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בעפמ"ק 24113-05-20, מדינת ישראל נ' ספיר סרי עמית, בו קבע בית המשפט המחוזי כי קרטונים הם פסולת למחזור, ואין להניחם בחדר האשפה, בסוגיה זו הפנה בית המשפט המחוזי לחוק איסוף ופינוי פסולת למחזור תשנ"ג 1993.

לדברי התובע, בית המשפט המחוזי מבהיר בפסק דינו שחדר האשפה, מיוחד לאשפה בלבד, לפיכך אין להניח בה קרטונים.

התובע הוסיף עוד, כי אין צורך בהוכחה המלמדת על כך שמשליך הקרטון נלכד בכף "על חם" ודי בקיומה של ראיה נסיבתית המלמדת על קשר בין הקרטון לבין מי כנגדו נערכה הודעת תשלום הקנס.

מאידך, סיכמה באת כוח הנאשמת את טיעוניה בכך שפסק דינו של בית המשפט המחוזי מתייחס לחוק העזר של עיריית רמת השרון ואילו בחוק העזר של עיריית הרצליה אין מילה וחצי מילה באשר למחזור קרטונים. בעניין זה, הופניתי לחוק איסוף ופינוי פסולת למחזור תשנ"ג 1993 בו ישנה הגדרה לאשפה ונקבע שם כי "אשפה" : "פסולת שאינה פסולת למחזור" ובסעיף 2(א)(2) נאמר כי רשות מקומית רשאית לקבוע בחוק עזר הסדרים לאיסוף ולפינוי פסולת למחזור בתחומה אלא שלדברי באת כוחה של הנאשמת, בחוק העזר להרצליה (מניעת נפגעים ושמירה על הסדר והניקיון) תש"ן 1989 בפרק ההגדרות בסעיף 1, "אשפה" מוגדרת : "שארי מזון ומטבח, קליפות, נייר, בקבוקים, שברי זכוכיות, קופסאות, קרטונים...."

ובסעיף 7(ה) לחוק, הוא החוק שעליו עומדת הנאשמת לדין ובעטיו נערכה הודעת תשלום הקנס, נאמר : "לא יזרוק אדם, לא ישליך, לא ישים, לא ישאיר, לא יניח, לא ירשה לזרוק, להשליך, לשים, להשאיר או להניח אשפה, פסולת בניין, זבל או אשפת צמחים בכל קרקע בין פרטית או בין ציבורית, אלא בהסכמת המפקח בכתב ובהתאם להוראותיו."

מכאן, שקרטונים העונים להגדרת אשפה, מצויים בתוך הפריטים שמפורטים בתוך סעיף 7(ה) ומכאן, שאין כל מניעה להניח קרטונים בתוך פח האשפה.

בנסיבות אלה, אני מקבל את טענת הנאשמת שהניחה את הקרטונים בתוך פח האשפה ואפילו אם הניחה אותם מעל הפח, כפי שגורס בא כוח המאשימה בהסתמך על פרוטוקול הישיבה מתאריך ב-7.7.21 שורות 11-12, גם אז יצאה הנאשמת ידי חובתה בהניחה את הקרטונים מעל הפח, בהנחה שהפח היה מלא, כי גם אז משאית האשפה הייתה צריכה לפנותם ולא להשליכם לצד המדרכה.

בנסיבות אלה, יש ממש בטענת הנאשמת שהחוק מתיר לה להתנהג כפי שהתנהגה, כאמור לעיל, ואני מזכה אותה.

ניתנה היום, ב' ניסן תשפ"ב, 03 אפריל 2022, במעמד הצדדים