עניינה של עתירה זו בהחלטת משטרת ישראל שיש בה כדי למנוע מהמשיבה 2 (עירית בני ברק) ליתן רישיון לעסקיו של העותר, עסק מסוג מוסך אופנועים הנמצא ברח' מבצע קדש 55 בני ברק (להלן: "המוסך") וכן מגרש המשמש לאחסנה של אופנועים המטופלים במוסך, מעברו של הכביש ברח' הקישון 2 בני ברק (להלן: "המגרש"), זאת מכוח סמכותה הנתונה לה בסעיפים 8א' ו-8א'2 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 (להלן: "החוק").

סירובה של משטרת ישראל, מתבסס על מידע מינהלי ממנו עולה כי המוסך שימש כפלטפורמה לביצוע עבירות פליליות ובין היתר עבירות של הלבנת הון; כמו גם מעברו הפלילי של העותר בתחום רישוי העסקים, ניהול מוסך ללא רישיון, ובתחום הפלילי וכן בשל ניסיונותיו של העותר להתל ברשויות החוק לעניין זהות המחזיק בעסקים.

יצוין כי עתירה זו הינה עתירה שלישית במספר שמגיש העותר כאשר עתירות קודמות נמשכו על ידי העותר בהמלצת בית המשפט. לטענת העותר עשה כן לאור טענות המשיבה במהלך אותם דיונים כי בקרוב יוגש נגדו כתב אישום, דבר שלא נעשה עד היום באופן המלמד, לטענתו, כי אין כל בסיס מהימן ומבוסס לחשדות המיוחסות לו .

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

1. העותר אדם צעיר שלטענתו הינו המפרנס העיקרי והיחיד במשפחתו הגרעינית (אשה + 3 בנות קטינות) אשר בצעירותו, כך לדבריו, היה מוכר לרשויות אכיפת החוק ואולם, בבגרותו החליט לשקם את חייו ופתח עסק של תיקון אופנועים, שהיווה עבורו גם מסגרת שיקומית.
2. העותר הגיש בקשה ראשונה לקבלת רישיון עסק למוסך ביום 15.3.16, לאחר שהחל להפעילו במקום מבלי שיש בידיו רישיון עסק. בקשה זו סורבה על ידי המשטרה ביום 9.6.16 ועמדתה הועברה לעותר באמצעות המשיבה 2, עיריית בני ברק, היא הרשות המקומית האמונה על הוצאת רישיון העסק בהינתן מיקום העסק.

חלף סירוב למתן רישיון עסק, המשיך העותר בניהול העסק מבלי שיש בידיו רישיון כדין.

1. בד בבד נתקבלה אצל המשטרה בקשה נוספת של העותר לפתיחת מוסך בכתובת אחרת, רח' ברוך הירש 18 בני ברק, גם בקשה זו סורבה ביום 15.8.17, מאותם טעמים שצוינו לעיל ועל בסיס מידע עדכני לאותה עת. גם חלף סירוב זה המשיך העותר לנהל את העסק מבלי שיש בידיו רישיון כדין.
2. בהינתן האמור, הוגש כנגד העותר ביום 10.12.17 כתב אישום בגין ניהול עסק ללא רישיון (תו"ב 65947-12-17), שם הורשע העותר על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון שבין הצדדים, שם גם התחייב בין היתר לעזוב את המוסך ברחוב ברוך הירש וכן המוסך ברחוב מבצע קדש 55 (המוסך מושא העתירה). כמו כן, במסגרת גזר דין חתם העותר על התחייבות בסך 18,000 ₪ להימנע מניהול עסק ללא רישיון, למשך שנתיים מיום 1.10.19.
3. יצוין כי לאחר הרשעתו בדין וטרם שלב הטיעונים לעונש, ביקש העותר מבית המשפט לעניינים מקומיים ליתן לו שהות על מנת שימצה הליכים מינהליים בעניינו של המוסך ברחוב מבצע קדש 55. ואכן, בחודש נובמבר 2018 הגיש העותר עתירה לבית המשפט המינהלי (עת"מ 10620-11-18) ולאחר שבית המשפט נחשף לחומר הסודי ועמד על השיהוי הכבד בהגשת העתירה, הציע לעותר לחזור בו מן העתירה והעותר עשה כן.

עוד יצוין כי בחודש ינואר 2018 הורשע העותר במסגרת כתב אישום שהוגש נגדו (ת.פ. 64005-11-16) בעבירות של אי רישום פרטים ורישום בחלקי רכב משומשים.

1. העותר חזר והגיש בקשה נוספת לקבלת רישיון עסק למוסך שברחוב מבצע קדש 55, במהלך חודש יולי 2018, אך סורב בשנית על ידי משטרת ישראל, סירוב אשר לא נתקף על ידו בהליך מינהלי. ואולם, חרף הסירוב, המשיך העותר לנהל המוסך מבלי שיש בידיו רישיון עסק כשהוא מעביר לכאורה את השליטה בעסק לצד ג', מר נועם דגן (להלן: "דגן"), אשר גם הוא נמצא כגורם המסורב על ידי משטרת ישראל למתן רישיון עסק, בשל קשריו עם גורמים עבריינים וניצול פלטפורמת המוסך לעבירות רישוי וניהול עסקים ללא רישיון עסק.

גם כנגד דגן החלה משטרת ישראל לפעול על מנת לקדם סגירת המוסך על דרך של הוצאת צו הסגירה השיפוטי ומאוחר יותר הגשת כתב אישום כנגד דגן בגין ניהול עסק ללא רישיון. דגן גם הוא הודה במסגרת ההליך הפלילי, ועוד בטרם שמיעת טיעונים לעונש בעניינו, נענה בית המשפט לבקשתו לדחות הטיעונים לעונש על מנת שיתאפשר לו להגיש עתירה מינהלית בגין הסירוב המשטרתי שעמד נגדו. עתירה שכזו אכן הוגשה ובהמלצת בית המשפט חזר בו דגן מהעתירה עקב השיהוי שנפל בהגשתה.

1. יצוין כי במהלך הדיון שהתקיים בעתירה המינהלית של דגן, הודיעה באת כוח המדינה כי בידה בקשה לקבלת רישיון עסק על המוסך, שהגיש העותר כאן (ערוסי) וביקשה לדעת האם העתירה של דגן עדיין רלוונטית. או אז, נמצא כי ערוסי, באמצעות בא כוחו, שלח הודעה לדגן על ביטול ההסכם ביניהם, מכוחו שכר, לכאורה, דגן את העסק מהעותר, וכן הודיע על השבת הפעילות והחזקה בעסק לידיו של העותר.
2. ביום 15.9.20 ניתן פסק דין בתיק ערעור (עצ"מ 27873-07-20) במסגרתו ניתנו צווי סגירה שיפוטיים למוסך ולמגרש, עד לקבלת רישיון עסק ו/או היתר זמני להפעלתם. בעקבות זאת נעלה משטרת ישראל את מגרש האחסנה בו ביום.
3. בקשות חוזרות של העותר לקבלת רישיונות לעסקים נדחו על ידי משטרת ישראל (ראו החלטה מיום 21.9.20 וכן החלטה בהשגה מיום 21.10.20). עתירה מינהלית שהוגשה בנדון (עת"מ 55914-10-20) הזהה במהותה למסגרת עתירה זו, נמחקה בהסכמת העותר לאחר שבית המשפט עיין בחומר הסודי שהובא בפניו והמליץ לעותר לחזור בו העתירה. (ראו פסק הדין מיום 2.11.2020)
4. לאחר מכן חזר ופנה העותר בבקשות חוזרות ונשנות לקבלת רישיון עסק (ראו בקשה מיום 3.1.21).

מביקורת שנערכה במוסך - מקום העסק, נמצא כי דלת המוסך פתוחה ושומעים במוסך אנשים, בניגוד לצווי הסגירה שחלים על המקום. כמו כן, נמצאו במקום ליקויים נוספים וביניהם העדרם של רישיונות רכב מקוריים ליותר ממחצית האופנועים שהיו במקום.

1. ביום 3.2.21 החליטה משטרת ישראל לסרב לבקשות רישיונות העסק של העותר בנימוק, כי קיים מידע מנהלי מעודכן ומוצלב הקושר את העותר לגורמים פליליים והמעיד כי הוא עושה שימוש בעסקיו למטרות פליליות. עוד הודגש כי העסק מופעל מבלי שיש רישיון לעסק ובניגוד לצו סגירה שחל על המקום.

השגת העותר על החלטה זו נדחתה, בהחלטה מיום 24.3.21.

פניית העותר אל משטרת ישראל, מיום 24.2.21, על מנת שיותר לו להפעיל עסק של שטיפת מכוניות בחלקו של מגרש האחסנה עליו חל צו הסגירה, נדחתה אף היא.

טענות העותר

1. עוד בטרם אפרט את טענות העותר, יצוין כי במסגרת עתירה זו הודיע העותר לבית המשפט כי הוא מוותר על טענותיו בכל הנוגע למתן רישיון עסק למגרש ועתירתו ממוקדת אך בעניין הפעלת המוסך.
2. במסגרת עתירה זו טען העותר, כי סירובה של משטרת ישראל ליתן המלצה אשר תאפשר קבלת רישיון עסק נגוע בחוסר צדק משווע והתעמרות בעותר אשר שיקם חייו במסגרת פעילות המוסך וכי כל החשדות הנטענות המיוחסות אליו מזה שנים רבות חסרות כל בסיס ואין בהן כדי להצדיק סירוב המשטרה ליתן המלצה לקבלת רישיון עסק.
3. נטען כי הסירוב, מצד משטרת ישראל, מונע מהעותר פרנסה בכבוד אותה הוא מבקש להביא לבני משפחתו.

עוד טען העותר, כי סירוב המשטרה נגוע במניעים בלתי כשרים, בנסיבות בהן מנסה המשטרה לגייס אותו "כמודיע" מזה זמן רב ובתמורה מציעה לו קבלת רישיון עסק, אלא שסירובו לשתף פעולה ולשמש כמודיע עומד בעוכריו ואך בשל כך מסרבת משטרת ישראל ליתן המלצתה לקבלת רישיון עסק. במילים אחרות נטען, כי המשטרה מפעילה עליו לחץ לשמש כמודיע ומתנה הסכמתה לסגת מהתנגדותה למתן רישיון עסק לעותר כנגד גיוסו של העותר כ"מודיע" משטרתי.

העותר ביקש לתמוך טענתו זו בתמליל שיחה שהוקלטה בינו לבין קצין משטרה. תמליל זה הועבר לעיון ב"כ המשטרה ותגובתה לתוכן האמור בתמליל נמסרה לתיק בית המשפט, על פי היתר שקיבלה. (המדובר בחומר חסוי שאינו פתוח לעיון).

טענות המשטרה

1. משטרת ישראל, חזרה וטענה לקיומו של מידע מודיעיני בעניינו של העותר אשר יש בו כדי לבסס את סירוב משטרת ישראל למתן רישיון עסק למוסך. עוד עמדה משטרת ישראל על הטענה כי מאז פסק הדין שניתן בעתירה הקודמת, מיום 2.11.2020, לא חל כל שינוי בנסיבות אשר מצדיק דיון חוזר בעניינו של העותר.
2. משטרת ישראל דחתה טענות העותר כי היא מתנה הסכמתה לסגת מהתנגדותה למתן רישיון לעותר בהסכמתו להתגייס כמקור מודיעיני. אשר לתמלול השיחות שהציג העותר, המלמדות על שיח שהתקיים בין העותר לבין קצין המודיעין, נטען כי אין בתמול כדי לבסס טענתו בדבר שידולו "להתגייס" כ"מקור מודיעיני" בתמורה להסרת התנגדות משטרת ישראל להפעלת המוסך שבבעלותו.

עוד עמדה משטרת ישראל על העובדה כי משטרת ישראל החזיקה בהתנגדותה זו, עוד בטרם התקיימה שיחה זו, במסגרת שתי עתירות קודמות שהתבררו בעניינו של העותר בנדון.

לגופו של התמלול טענה משטרת ישראל כי לא ניתן ללמוד מתמלול השיחות את שטוען העותר. להיפך, נטען כי עולה מן השיחות כי קצין המודיעין לא הבטיח דבר לעותר וגם לא התנה את הסרת ההתנגדות בהסכמת העותר להתגייס כמקור משטרתי.

טענות עיריית בני ברק

1. עירית בני ברק, בהיותה הגורם המרשה, המעביר את הבקשה לרישיון עסק לגורמי הרישוי השונים, ציינה בתגובתה כי ביום 16.7.2020 הוגשה בקשה למתן רישיון עסק למוסך, על ידי חברה בשם "ר.א.ג. מוטו בע"מ שמנהלה הוא העותר. הבקשה הועברה לקבלת אישור גורמי האישור ומבדיקה שנעשתה עולה כי קיים אישור של גורמי האישור למעט אישור משטרת ישראל. בהינתן האמור, הודיעה עיריית בני ברק לעותר על סירוב המשטרה למתן רישיון וכן על סירוב למתן רישיון עסק.
2. נטען כי ראשית העותר אינו הגורם הנכון להגשת העתירה כי אם החברה. ועוד צוין כי בעבר, ביום 20.2.2020 הוגשה בקשה לרישיון לעסק המוסך על ידי אותה חברה כאשר מגישת הבקשה היא הגב' ליאורה יצהרי.
3. בהינתן כל האמור, נטען כי אין לעותר טרוניה כנגד עיריית בני ברק המתנהלת בנסיבות העניין על פי החוק.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

1. סעיף 5(א)(1) לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 (להלן: "החוק") קובע כי: "(א) רשות הרישוי לעסק טעון רישוי היא – בתחום רשות מקומית – ראש הרשות המקומית או מי שהוא הסמיכו לכך (בחוק זה – רשות הרישוי המקומית)".

סמכותו של ראש הרשות המקומית או המוסמך לכך מטעמו, מותנית בין היתר, בקבלת אישורים מוקדמים של גורמים מהשלטון המרכזי. וכאמור בסעיף 6(א) לחוק: "רישיון או היתר זמני לפי חוק זה לעסק שקביעתו בעסק טעון רישוי נעשתה בהתייעצות עם שר אחד או יותר, לשם הבטחת המטרות באמור בסעיף 1 – לא יינתן אלא אם נתן אישור של אחד מהשרים או מי שהם הסמיכו לבד (להלן – נותן האישור). לעניין סעיף זה רשאים השרים להסמיך, בין היתר, עובד של הרשות המקומית שבתחומה נמצא העסק או עובד של רשות מקומית אחרת".

1. סעיף 1 לחוק, אליו מפנה סעיף 6(א) דלעיל, קובע את הרציונל בקבלת האישורים האמורים, וכן מי הוא אותו גוף 'נותן האישור', המוסמך לעניין אותה מטרה, כדלקמן:

"(א) שר הפנים, רשאי לקבוע בצווים עסקים טעוני רישוי ולהגדירם, כדי להבטיח בהם מטרות אלה או מקצתן:

1. איכות נאותה של הסביבה ומניעת מפגעים ומטרדים;
2. מניעת סכנות לשלום הציבור והבטחה מפני שוד והתפרצות;
3. בטיחות של הנמצאים במקום העסק או בסביבתו;
4. מניעת סכנות של מחלות בעלי חיים ומניעת זיהום מקורות מים בחומרי הדברה, בדשנים או בתרופות;
5. בריאות הציבור, לרבות תנאי תברואה נאותים;
6. קיום תכליות דיני התכנון והבניה;
7. קיום הדיונים הנוגעים לכבאות.

(ב) היתה אחת ממטרות הרישוי מטרה כמפורט להלן, טעון הצו התייעצות –

(1) בסעיף קטן (א)(1) – עם השר לאיכות הסביבה;

(2) בסעיף קטן (א)(2) – עם שר המשטרה;

(3) בסעיף קטן (א)(3) – עם שר העבודה והרווחה;

(4) בסעיף קטן (א)(4) – עם שר החקלאות;

(5) בסעיף קטן (א)(5) – עם שר הבריאות;

(6) בסעיף קטן (א)(7) – עם השר לביטחון פנים.

1. מכוח סעיף 1 לחוק, התקין שר הפנים את צווי רישוי עסקים, כאשר בתוספת לצו מפורטים סוגי העסקים טעוני הרישוי. כמו כן לגבי כל אחד מהם מנויות מטרות הרישוי העיקריות שלהם וכפועל יוצא נקבע, אפוא, מהות הגורם נותן האישור. הכול, בהתאם למטרת העסק מושא בקשת הרישיון.
2. בנוסף, בסעיף 8א2 לחוק התיר המחוקק למשטרת ישראל למנוע מתן רישיון או היתר לעסק, על מנת להבטיח את שלום הציבור ובטחונו, גם אם מתקיימים בעסק או במבקש כלל התנאים הנדרשים, ובלשון הסעיף בחוק:

"בעסק שנקבע בטעון רישוי כדי להבטיח את המטרה המנויה בסעיף 1(א)(2), רשאית משטרת ישראל, להשתמש בסמכויותיה לפי חוק זה כדי למנוע מתן רישיון או היתר לעסק, אף אם מתקיימים בעסק או במבקש הרישיון או ההיתר התנאים הנדרשים למתן הרישיון או ההיתר לפי סעיף 7, אם מצאה כי קיימות נסיבות שבשלהן אין לתת לעסק או למבקש רישיון או היתר, מטעמים של שלום הציבור או בטחונו, לרבות בשל עברו הפלילי של המבקש".

1. נמצא, אפוא, כי ההחלטה המנהלית בעניין בחינת בקשה לרישיון עסק, לא מתקבלת על ידי משטרת ישראל לבדה, אלא על ידי רשות הרישוי – היא המשיבה 2 המחויבת טרם מתן האישור לקבל את אישורם של כלל הגורמים.
2. אשר לבחינת החלטות המשטרה, המבוססות על עמדת הגורמים המקצועיים, נעשית לפי כללי המשפט המנהלי. היינו, כל עוד הפעילה הרשות שיקול דעתה במסגרת אמות המבחן שנקבעו, בית המשפט לא ימיר את שיקול דעתה של הרשות המנהלית בשיקול דעתו, גם אם הוא סבור כי אין זו ההחלטה הטובה ביותר, בפרט כאשר מדובר בגוף מקצועי המרכז את הידע הנדרש. משכך, רק אם פעלה חרגה הרשות ממתחם הסבירות באופן קיצוני, או נפל פגם מהותי בהחלטתה, יהיה מקום להתערב בהחלטות הרשות. (ראו בג"צ2920/94 אדם טבע ודין נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, פ"ד ג'(3) 446,441).

ובענייננו

1. אקדים ואומר כי לאחר שחזרתי ובחנתי לעומק את טענות הצדדים בנדון ראיתי לנכון לדחות העתירה. בעניינו של העותר קיים מידע מודיעיני מבוסס מוצלב ומהימן המטיל דופי בכשרות ההתנהלות במוסך.
2. מעבר לאמור, התנהלות העותר מלמדת על כי החוק אינו נר לרגליו ועל אף צווי הסגירה החלים על המוסך ממשיך הוא לנהל את עסקו במקום. כך גם משנה הוא זהויות של הבעלים במוסך על מנת להטעות את גורמי האכיפה, תוך הסתרת העובדה כי הוא זה העומד מאחורי הפעילות במקום. (ראו השכרת המקום לדגן ו/או העברת הפעילות על שם חברה בטענה כי הגב' יצהרי היא מגישת הבקשה בעוד שהוא זה העומד מאחורי הגשת הבקשה.)
3. אשר לטענות העותר כי מבקש הוא לשקם חייו יש אך לקוות כי כך הדבר ואולם, לצד הכרזה זו הוצג בפני מידע מודיעיני עדכני, ולא ישן כפי שטען העותר, מהימן וממקורות מוצלבים המעיד אחרת. על ההלכה ולפיה אין מנוס לעיתים מלבסס החלטה על בסיס מידע מודיעיני שהוא בבחינת ראיות חסויות ראו עע"מ 7710/18 השר לביטחון פנים נ' ג'אבר (9.11.2019).
4. כך גם לא מצאתי כל בסיס עובדתי לטענות העותר כי התנגדות משטרת ישראל להסיר התנגדותה למתן רישיון עסק היא בשל התנגדותו לשמש כמקור מודיעיני במשטרה. חזרתי וקראתי את תמלול השיחות שניהל העותר עם קצין מודיעין ואין בשיחות אלו דבר כדי לבסס הנטען האמור. להיפך, העותר פורס טענותיו אל מול קצין המודיעין אודות עמדת המשטרה בעניינו המתנגדת ליתן לו רישיון עסק המבוקש, וקצין המודיעין חוזר ומדגיש בפניו כי הגם נכונותו לעזור לו אין הוא יכול להבטיח לו דבר, גם אם יסכים להתגייס כמקור מודיעיני.
5. בהינתן כל האמור, לא מצאתי כל פגם או חוסר סבירות בהחלטת משטרת ישראל אשר מסרה התנגדותה למתן לעותר רישיון להפעלת המוסך.

כל זאת בהתעלם מטענת עירית בני ברק ולפיה לעותר אין כל מעמד בעתירה זו מקום שהבקשה לרישיון עסק הוגשה על ידי חברה בע"מ.

1. העותר העיד על עצמו, כעולה מתמלול השיחה, כי פעיל הוא בתחום הפרסום וכי הוא מצליח עד מאד, כדבריו. ככל שכך, ישקול הוא להעמיק עיסוקיו בתחום זה תחת הפעלת המוסך.

העתירה נדחית העותר יישא בהוצאות המשיבים בסך כולל של 20,000 ₪ .

ניתן היום, כ"ג באב תשפ"א, 1 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.

חתימה