09 אוקטובר 2021

1. בהתאם לבקשת התובעת, התביעה נמחקת.
2. לטענת התובעת, יש לחייב את הנתבע בהוצאותיה בהליך זה בשל האופן הלקוי בו התייחס הנתבע לעניינה, שבעקבותיו נאלצה לפנות אל בית הדין לשם קבלת סעד. הנתבעת טוענת כי בעקבות הודעת הנתבע בדיון שהתקיים ביום 25.6.2020, לפיו חזר בו הנתבע מהחלטתו ביום 15.4.2018 וכי החליט לראות בה כתושבת מיום 21.12.2012 ועד היום, פנתה אל הנתבע מספר פעמים בבקשה לחדש את ביטוח הבריאות שלה, לשלם לה באופן רטרואקטיבי את קצבת הנכות לה היתה זכאית מהמועד בו הופסק תשלומה על ידי הנתבע, וכן להחזיר את תשלומה הסדיר, אולם הנתבע מעולם לא טרח להשיב לפניותיה אלו. רק לאחר שנאלצה לפנות אל בית הדין בהליך זה, ניאות הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים המגיעים לה, וכן חודש תשלום הקצבה החודשית המגיעה לה.
3. הנתבע מצדו, השאיר את שאלת ההוצאות לשיקול דעת בית הדין, בהפנותו את תשומת הלב לשלב הדיוני בו הסתיים התיק, והיות התיק מתחום הביטחון הסוציאלי.
4. שקלתי את טענות הצדדים. מעיון במסמכים המצורפים עולה כי תושבותה של התובעת בתקופה הרלוונטית הוכרה כבר במסגרת פסק הדין בתיק בל 60358-07-19 שניתן ביום 25.6.2020. בנסיבות אלה, נוכח העובדה שרק בעקבות פתיחת ההליך בתיק זה ניאות הנתבע ליתן לתובעת את זכויותיה ולאחר שהבאתי בחשבון גם את השלב בו הסתיים ההליך ואת ההלכות הנוהגות במקרה זה, מצאתי מקום לחייב את הנתבע בהוצאות התובעת בסך של 2,200 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לנתבע, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד לתשלומו המלא בפועל.

ניתן היום, ג' חשוון תשפ"ב, (09 אוקטובר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.