06 נובמבר 2022

1. לפני ערעור מטעם המוסד לביטוח לאומי על החלטת ועדה לעררים (נפגעי עבודה) מיום 4.4.21 (להלן – הועדה), אשר קבעה למשיב נכות רפואית יציבה בשיעור 14.5% החל מיום 1.1.20 כדלקמן: 5% לפי סעיף 29(5)(א)(I) בגין חבלת ראש ו-10% לפי סעיף 37(7)(א) בגין הגבלה בתנועות עמ"ש מותני וזאת בהתאם לפירוט הסעיפים בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן –התקנות).

הרקע העובדתי

1. המשיב יליד 1988 נפגע ביום 8.1.19 בתאונה שהוכרה כתאונה עבודה. הפגימה שהוכרה היא חבלה בפנים, גב וצוואר.
2. ועדה מדרג ראשון מיום 12.1.21 קבעה כי דרגת הנכות היציבה של המשיב היא בשיעור 9.75% כדלקמן: 5% לפי סעיף 29(5)(א)(I) בגין חבלת ראש ו-5% לפי סעיף 37(7)(א) בגין הגבלה בתנועות עמ"ש מותני.
3. המשיב והמוסד לביטוח לאומי עררו על החלטה זו. המוסד לביטוח לאומי ערער על תקופת הנכות הזמנית ועל הנכות הנוירולוגית הצמיתה שנפסקה והמשיב ערער על עמ"ש מותני וברך ימין.
4. ועדה לעררים התכנסה ביום 4.4.21 ופסקה כדלקמן:

"הועדה הרפואית מדרג ראשון ציינה מגבלה קלה בטווחי התנועה של עמ"ש מותני והיה עליה לתת את הנכות המתאימה באבחנה זו – 10% לפי 37(7)(א). הוועדה מקבלת את הערר ואת חוות דעתו של ברוך עמרמי בעניין זה. בנוסף, הוועדה מקבלת את ערר המוסד ומבטלת את הנכות טרום דמי הפגיעה מיום 9.1.19 עד 15.1.19."

1. החלטה זו היא מושא הערעור שלפני.

טענות הצדדים

1. לטענת המערער נפלו מספר פגמים משפטיים מהותיים בהחלטת הועדה: הועדה לא בדקה את המשיב וקבעה את הנכות על בסיס חוות דעתו של ד"ר עמרמי ברוך מיום 8.3.21; הועדה לא נימקה את החלטתה בנושא עמ"ש מותני ומשכך לא ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה. יובהר כי הועדה מדרג ראשון מצאה הגבלה קלה בתנועת הכיפוף ואילו יתר מישורי התנועות נמצאו תקינים. מנגד, ועדת הערר תיארה את ממצאי הועדה מדרג ראשון כ"מגבלה קלה בטווחי התנועה", בניגוד לתיעוד העולה מפרוטוקול הישיבה מיום 12.1.21. בנוסף, הועדה לא דנה בטענות המערער בתחום העצבי.
2. לטענת המשיב דין הערעור להידחות משהועדה לא טעתה בשאלה שבחוק, לא חרגה מסמכותה, לא הסתמכה על שיקולים זרים ולא התעלמה מהוראה המחייבת אותה ועל כן אין בית הדין מוסמך להתערב בקביעותיה. בהתייחס לטענות המערער הרי שהועדה מנמקת מדוע טעתה הועדה מדרג ראשון בנושא נכות עמ"ש מותני ומקבלת את חוות הדעת של ד"ר עמרמי בה נכתב כי הועדה מדרג ראשון קובעת הגבלה קלה בכיפוף גב מותני וכי על כך היה מקום לתת למשיב 10% נכות. טענה זו התקבלה על ידי הועדה ומשכך לא היה כל מקום לבדיקת המשיב במסגרת הערעור. עוד טוען המשיב כי המוסד לביטוח לאומי לא ערער על הנושא האורתופדי ולכן היתה הועדה מוסמכת לקבל את חוות הדעת של ד"ר עמרמי כפי שהיא.

דיון והכרעה

1. לאחר ששקלתי את הטענות שהועלו בערעור ואת המצב המשפטי מצאתי כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי, כמפורט להלן.
2. כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים רק בשאלות משפטיות. עוד נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המל"ל פד"ע ל"ז 213).
3. אחת מהחובות המוטלות על הוועדה לעררים בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה, אשר הנה חיונית גם על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה. בעניין לביא (דב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130) נפסק לעניין חובת ההנמקה, כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק".
4. אקדים ואומר, כי טענות המערער בתחום האורתופדי חותרות תחת שיקול דעתה הרפואי-מקצועי של הועדה, אשר בו אין בית הדין מתערב. באשר לטענת המערער כי הועדה לא טרחה לבדוק את המשיב הרי ששאלת אופן, סוג והיקף הבדיקות אשר יבוצעו על ידי הועדה, היא עניין רפואי מובהק הנתון לשיקול דעתה הבלעדי של הועדה, ובית הדין לא ישים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה המקצועי.
5. הועדה ביססה את החלטתה על ממצאי הועדה מדרג ראשון אשר בדקה את המשיב ועל חוות דעתו של ד"ר עמרמי, מומחה בכירורגיה אורתופדית.
6. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה, כי היא אינה טועה לחשוב שלמשיב מגבלה ביותר מתנועה אחת בעמ"ש מותני שכן היא משתמשת במילה 'תנועה' ולא 'תנועות' עת היא מציינת את קביעת הועדה מדרג ראשון, ואולם הועדה סברה כי הנכות המתאימה באבחנה זו הינה 10% בהתאם לסעיף 37(7)(א) לרשימת הליקויים ולחוות דעתו של ד"ר עמרמי ולא 5%, כפי שקבעה הועדה מדרג ראשון.
7. קביעתה זו של הועדה הינה קביעה רפואית, ניתנה בסמכות הועדה והינה מנומקת וברורה כך שניתן בנקל לעמוד אחר הלך מחשבתה. לפיכך, אין להתערב בה.
8. אוסיף, כי לדידי סעיף 37(7) שלשונו "הגבלת התנועות בעמוד השדרה המותני" אינו מחייב כי תימצא הגבלה ביותר מתנועה אחת בעמוד השדרה המותני אלא כי ההגבלה חייבת להיות באחת מהתנועות בעמוד השדרה המותני, ובמקרה של המשיב תנועת הכיפוף.
9. בהתייחס לטענת המערער בתחום הנוירולוגי מצאתי לקבל את הערעור משהועדה אינה מנמקת כלל את החלטתה לדחות את הערר שהוגש מטעם המוסד לביטוח לאומי בדבר קביעת הנכות הנוירולוגית שנקבעה למשיב והתאמתה לממצאים.
10. בנסיבות אלה, מאחר והחלטת הועדה אינה עומדת בחובת ההנמקה – מצאתי, כי נפל פגם משפטי בהחלטה המחייב התערבות.

סוף דבר

1. על יסוד כל האמור, הערעור מתקבל באופן חלקי.
2. עניינו של המשיב יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתתייחס במפורש לערר המוסד לביטוח לאומי לגבי הנכות הנוירולוגית שנקבעה.
3. המשיב יוזמן לדיון בוועדה ויוכל לטעון בנושאים שצוינו בלבד וכן להציג מסמכים בנושאים אלה אשר מועדם קודם ליום 4.4.21.
4. החלטת הועדה תהיה מנומקת ומפורטת.
5. הואיל ומדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי, לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

ניתן היום, י"ב חשוון תשפ"ג, (06 נובמבר 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.