לפני בקשה לביטול איסור שימוש ברכב

עיקר טענות המבקשת:

1. בעלה של המבקשת, מי שנהג ברכב, ונתפס כשהוא נוהג בשכרות ציין לפני השוטרים שהמבקשת "...לא ידעתי על זה שהוא יצא לבלות". כן הוסיפה ש"העבירה המיוחסת לבעלי נעשתה שלא בידיעתי ושלא בהסכמתי"

2. אין בטופס תיאור נכון שהרכב שנתפס משמש את המשפחה כאשר בפועל הוא משמש את המבקשת הן לצורכי הגעה לעבודה, הן לטובת הסעת הילדים למסגרות החינוכיות וחזרה מהן והן לצורך ביצוע קניות.

3. ההחלטה אינה מידתית ופוגעת בה על לא עוול בכפה.

4. בדיון שהתקיים ביום 3/5/21 שבה המבקשת על טיעוניה והוסיפה:

"העבירה המיוחסת היא לבעלי. בעלי מנהל ביטחון ברמון, הוא היה חייב לצאת. הוא יצא, אני לא ידעתי לאן הם הולכים, אמרתי לו כמובן שאם הוא מתכוון לשתות לא לקחת את הרכב, ואני נרדמתי מוקדם. את המשך הסיפור אנו יודעים.

כעיקרון בעלי יש לו הסעות מהעבודה, הוא לא משתמש ברכב בכלל, אני זו שהולכת לעבודה וחוזרת עם הרכב, המסגרות של הילדים, הכל זה אני. רק חזרתי מחל"ת. אני מסכימה לחלוטין עם דברי בית המשפט אבל לא ידעתי על זה, אני נרדמתי ולא ידעתי על זה. אני את שלי עשיתי בזה שאמרתי לו לא לצאת עם הרכב אם הוא מתכוון לשתות. נרדמתי, לא הייתה לי שליטה על זה. אני זו שמשתמשת ברכב עם הילדים ולעבודה ועכשיו בימים האלה אני לוקחת מוניות כל בוקר וחוזרת באוטובוס להוציא את הילדים בחום ברגל הביתה, זה מאוד קשה. אני מסכימה לחלוטין עם דברי בית המשפט אבל זה לא קשור, אני לא אשמה, זה אוטו שלי, על שמי, הוא לא צריך את הרכב ולא נוהג ברכב הזה בכלל, הוא לא נוהג. אחרי זה דיברתי איתו אבל אני את שלי עשיתי."

5. בא כוח המשיבה טען "המבקשת בת זוגו של הנהג, מכאן יש זיקה ישירה בין מבצע העבירה לבעלת הרכב. לא ברור מהבקשה של המבקשת כי בן זוגה לא סיפר לה שהוא יוצא לבלות.

אני מפנה לעברו התעבורתי של הנהג, בעברו עבירת שכרות נוספת ולכן עליו היה לדעת טוב מאוד כי אם שותים לא נוהגים. בדוח פעולה בשכרות הוא לא כופר כי הוא שתה אלכוהול. אני מפנה לשימוע, שם מציין הקצין כי בעלת הרכב לא יכלה להופיע לשימוע כי היא בבית עם הילדים והם ישנים. ...מפנה ל – 1286/11 שם נקבע שיש להעדיף את האינטרס הציבורי על פני האינטרס הפרטי. "

דיון והכרעה:

6. ראש וראשון יאמר שקיים פער בין אותה אזהרה לכאורה שהזהירה המבקשת בן זוגה כ דבריה בפרוטוקול הדיון לבין אי הידיעה כלל כעולה מהבקשה. ברם, גם ללא כל סתירה דין הבקשה להידחות.

7. כעולה מתיק המשטרה שהועבר לעיוני בבדיקת ינשופון נמצאו 400 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אוויר נשוף העולה על הריכוז המרבי המותר בחוק. ובבדיקה מאחרת יותר 355 מיקרוגרם אלכוהול לליטר נשוף.

8. ב-בש"פ 2177/98 ארנביב נ. מ"י (5/5/1998) נקבע בהקשר זה כי בשלב מקדמי זה, בו טרם גובשה החלטת התביעה אם להגיש כתב אישום, יש צורך בראיות לכאורה ברמה נמוכה יותר מהראיות הנדרשות לצורך הגשת כתב אישום.

9. סעיף 57 ב (ב) קובע כי ביהמ"ש יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

"

1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

2. מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע נסיעה כאמור. "

10. על פי ס' 57ב(ג) נתונה לבית המשפט הסמכות לבטל או לקצר את תקופת איסור השימוש:

" אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב...".

11. בענייננו, כאמור, הנהג הוא בן זוגה של המבקשת וספק בעיני אם הוא זקוק לאישורה על מנת לקחת את הרכב. רישומו של הרכב על שמה של המבקשת אינו מעיד שבתא המשפחתי שוררת הפרדה שכזו המחייבת את רשותה של המבקשת על מנת שבן הזוג יוכל לנהוג.

דברים אלו מתיישבים עם דבריו של הנהג, בן הזוג שאמר בסעיף 4 לשימוע את הדברים הבאים: "הרכב משמש את כל המשפחה ואת אשתי בעיקר לי יש פיתרון של תחבורה מהעבודה אבל הרכב הזה משמש את כלל המשפחה ואשתי בזמן הזה [מילה לא ברורה ] לכל המשפחה." יודגש שאני איני מקבל את גרסת המבקשת בבקשה שהדברים אינם נכונים.

בשים לב לאמור ספק בעיני אם אכן הוזהר הנהג על ידי המבקשת. ברם גם אם אקבל דבריה איני יכול לקבל שיש להסתפק ב"אמרתי לו כמובן שאם הוא מתכוון לשתות לא לקחת את הרכב ואני נרדמתי מוקדם" מקל וחומר שידעה שהוא נתפס כבר בעבר כשהוא נוהג בגילופין.

ממה נפשך? אם היה בן הזוג צריך לאישורה של בת הזוג המבקשת, לא יצא ידי חובתה בהתנהלותה אם לא היה צריך רשותה כעולה מדבריו בזמן אמיתי עת נעצר מבקש לקח את הרכב בידיעתה שלהמבקשת בילתה עם החברה במהלך כל הערב, שתתה עמה אלכוהול וברי שידעה בוודאות שהחברה שתתה אלכוהול. יתרה מכך, מעדותה של החברה עולה כי המבקשת היא זו שביקשה ממנה לנהוג ברכב ועל כן אין למבקשת אלא להלין על עצמה.

כך אין לי אלא לדחות את טענת המבקשת שלא ניתנה ההזדמנות להשמיע דברה כבעלת הרכב כעולה מהדיון בבקשה (פרוטוקול עמ' עמ' 2 ש' 9-6).

12. לא התרשמתי כי המקרה שבנדון עומד בחריג שבסעיף 57ב(ג) בשים לב לנסיבות שפורטו.

13. מכל המקובץ נחה דעתי, כי החלטת קצין המשטרה ניתנה כדין ובסמכות, ואני דוחה את הבקשה.

14. תואיל המזכירות לשלוח החלטתי לצדדים ולסגור התיק.

ניתנה היום, כ"ב אייר תשפ"א, 04 מאי 2021, בהעדר הצדדים.