1. בפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין דוח שמספר 30154317835 וזאת בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982.
2. על פי האמור בדוח, הנאשמת נהגה במהירות של 126 קמ"ש במקום 90 קמ"ש המהירות המותרת בכביש, זאת בניגוד לתקנה 54 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961.
3. העבירה בוצע בתאריך 09.06.2020 וכי המועד האחרון להגשת בקשה להישפט הינו 07.09.2020 , שהוא המועד האחרון שנקבע בחוק לתשלום הקנס.
4. לטענת המבקשת לא פנתה במועדים הקבועים בחוק בבקשה להישפט בשל מצב החירום – קורונה, כאשר לטענת ב"כ המבקשת המועד להישפט מוארך באופן אוטומטי ב- 90 יום נוספים.

עוד טענה המבקשת כי לא ביצעה את העבירה ולכן יגרם לה עיוות דין.

המבקשת צירפה לבקשתה תצהיר התומך בבקשה.

1. המשיבה התנגדה לבקשה, לדבריה המבקשת קיבלה את הדוח לידיה והיא יכלה להגיש בקשה להישפט באופן מקוון.

עוד טענה ב"כ המשיבה כי הבקשה דנן הוגשה בחלוף שנה מאז ביצוע העבירה ללא כל הסבר סביר לאיחור.

עוד טענה המשיבה כי המבקשת אינה עומדת בתנאים הקבועים בחוק להארכת המועד.

דיון

1. השיקולים להם בית המשפט נדרש בדונו בבקשה להארכת מועד להישפט דומים לאלה שהוא שוקל בבקשה לביטול פסק דין שניתן שלא בנוכחות הנאשם. על בית המשפט לבחון אם מתקיים לפחות אחד משני התנאים שלהן:

האחד – סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש במועד את הבקשה להישפט.

השני – אם יגרם למבקש עיוות דין, במידה ולא ינתן לו יומו.

טעמים אלה אינם מצטברים. ראו דברי בית המשפט העליון ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל (2.10.03) , פסקה 8:

"יוצא שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שערו של בית-המשפט בפניו, בית-המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק דין גם אם אי התייצבות נבעה מרשלנות גרידא. אולם, אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית-המשפט את בקשתו...".

1. אין חובה לדון בבקשה זו במעמד שני הצדדים.

ראו בעניין זה ההלכה עליה חזר בית המשפט העליון ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם(25.3.18) (להלן- רע"פ סאלם):

"אין חובה לקיים דיון במעמד הצדדים, כל אימת שמתבקש ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר. קיום דיון כאמור הוא החריג ולא הכלל, ובית המשפט יזמן את הצדדים לדיון בנסיבות חריגות, שבהן ניתן להצביע על טעמים של ממש לביטולו של פסק דין שניתן בהעדר. עם זאת, כל בית המשפט הדוחה בקשה לקיים דיון בנוכחות הצדדים, לנמק ולו בקצרה את החלטתו לדחות את הבקשה"

ובהמשך:

"כאשר הורם הנטל הראשוני לקיומו של חשש לעיוות דין אשר נגרם למבקש, ישקול בית המשפט אם לקיים דיון בנוכחות הצדדים על מנת לבחון את תקפותה של הטענה, או להחליט, גם מבלי לקיים דיון כזה, על ביטול פסק הדין וניהול המשפט מראשיתו".

1. בעניינה של המבקשת, לא מצאתי כי המחלוקת העולה מטיעוני הצדדים היא כזו המצריכה בירור עובדתי במעמד הדיון. ראו בעניין זה ע"פ (באר שבע) 5445/08 להב שמואל נ' מדינת ישראל (26.10.08) וגם ע"פ (ירושלים) 2224/08 מוסברג עופר נ' מדינת ישראל (30.10.08).
2. בחנתי את טענותיה של המבקשת ולא מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה.
3. ביחס לטעת המבקשת כי נבצר ממנה להגיש בקשה להישפט במסגרת סד הזמנים הקבוע בחוק בשל מצב החירום, הרי שהמבקשת לא הראתה כיצד מצב החירום מנע ממנה באופן ממשי להגיש בקשה להישפט במועד.

אין מדובר במצב חירום בו נמנע מאזרחים לפעול על פי החוק ובמסגרת סד הזמנים הקבוע בחוק. מצב החירום לא האריך את המועדים הקבועים בחוק, כטענת ב"כ המבקשת.

צודקת המשיבה כי ניתן היה להגיש בקשה להישפט באופן מקוון במועד, שהרי המבקשת ידע שהדבר אפשרי והיא הגישה בקשה להישפט באופן מקוון ואולם באיחור.

1. לא זו אף זו, המבקשת גם לא נתנה כל הסבר סביר המניח את הדעת אודות השיהוי הרב בהגשת הבקשה הנדונה להארכת המועד להישפט, בחלוף מספר חודשים מהמועד האחרון שנקבע בחוק לתשלום הקנס ו/או להגשת בקשה להישפט.

כאמור לעיל, בפני המבקשת עמדה האפשרות להגיש בקשה להישפט באופן מקוון במועד.

ראה, עפ"ת (מחוזי ב"ש) 11976-02-21, קוקואשווילי נגד משטרת ישראל פניות ואח', החלטה של כב' השופטת גילת שליו, ניתן ביום 3.3.21).

1. בנוגע לטענה כי יגרם למבקשת עיוות דין אם לא ינתן לה יומה, כפי שנקבע ברע"פ סאלם שלעיל:

"על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה. "

1. טענה כללית כי המבקשת כופרת בביצוע העבירה אין בה די כדי לבסס טענת עיוות דין המצדיקה ביטול פסק דין (ראו רע"פ 2573/17 גייאר נ' מדינת ישראל (6.9.17).
2. בית המשפט מחויב ליתן ביטוי לעקרון סופיות הדיון ולא להשתמש בסמכותו להאריך מועדים כדבר בשגרה.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07):

" לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט".

1. לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת להימנעותה של המבקשת מלהגיש את הבקשה במועד, משלא לא שוכנעתי כי יגרם למבקשת עיוות דין במידה ולא ינתן לה יומו, ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון, לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשה.
2. הבקשה נדחית.
3. המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט אייר תשפ"א, 11 מאי 2021, בהעדר הצדדים.