לפניי בקשת העותר להארכת מועד להגשת עתירה מנהלית על החלטתה של ועדת האכלוס העליונה מיום 2.3.2021, לפיה נדחתה בקשת העותר להקנות לו זכויות של דייר ממשיך בדירה ציבורית.

יובהר מיד כי עניינה של בקשת האורכה שלפניי אינו במועדים בלבד. בבסיס בקשת האורכה מונחת כוונת העותר למצות תחילה הליך אזרחי טרם הגשת עתירה מנהלית, תוך תקיפה עקיפה של החלטת ועדת האכלוס העליונה הנ"ל במסגרת אותו הליך אזרחי. להבנתי, ההליך האזרחי בו מדובר הוא תביעת פינוי שיזמה חברת עמידר, במסגרתה ניתן בשעתו כנגד העותר פסק דין בהעדר הגנה לפינויו מהדירה הציבורית, כאשר פסק הדין האמור בוטל לאחרונה לפי בקשת העותר (ת"א 55733-05-15 עמידר נ' מויאל; להלן גם: ההליך האזרחי). בבקשתו לפניי, מבקש העותר אורכה בת 60 ימים להגשת עתירה מנהלית, וזאת לצורך "מיצוי" ההליך האזרחי האמור. יוער כי בתשובת העותר מהיום (11.5.2021), התבקשה אורכה להגשת עתירה מנהלית "עד להכרעה בהליך האזרחי".

בעוד שהעותר סבור כי מיצוי ההליך האזרחי הנוגע לתביעת הפינוי היא דרך ההילוך הדיונית הראויה בנסיבות המקרה כדי לברר לעומק את טענותיו העובדתיות, הרי המשיב סבור כי אין לעכב את הגשתה של עתירה מנהלית מחמת ההליך האזרחי, שכן דרך המלך היא תקיפה ישירה של החלטת ועדת האכלוס העליונה באמצעות עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים שהוא הערכאה המוסמכת לדון בסוגיה. ממילא, לשיטת המשיב אין מקום להתיר אורכה להגשת עתירה מנהלית לצורך "מיצוי" ההליך האזרחי תחילה.

לצורך הכרעה בבקשת להארכת מועד, אני סבורה כי הדין עם המשיב, וזאת בלא קביעת מסמרות בסוגיה הרחבה של היחס בין תקיפה ישירה לתקיפה, ובלא להביע עמדה בדבר ההליך האזרחי התלוי ועומד בבית משפט השלום לאחר ביטול פסק הדין בהעדר הגנה שניתן לפינויו של העותר מהדירה הציבורית.

דומה כי אין חולק בין הצדדים שבית המשפט לעניינים מנהליים הוא בעל הסמכות העניינית לדון בעתירה כנגד החלטתה של ועדת האכלוס העליונה. עמדת העותר לפניי לפיה מן הראוי להשהות את הגשתה של עתירה מנהלית כנגד החלטתה של ועדת האכלוס העליונה עד לבירור תביעת הפינוי האזרחית שהוגשה בעניינו, נשענת על דעת הרוב בע"א 51650-02-18 עזרן נ' עמיגור (5.11.2018) (להלן: פרשת עזרן). דא עקא, נסיבות המקרה שנדון בפרשת עזרן ניתנות לאבחון מנסיבות המקרה דנן. עיון בפסק הדין של דעת הרוב בפרשת עזרן, מלמד כי נימוקי דעת הרוב התבססו באופן מרכזי על פגמים שנפלו במסמך ועדת החברה המשכנת (עמיגור) שדנה באותה פרשה בעניינו של מר עזרן (כך למשל, לא צוין במסמך שמדובר בהחלטה; המסמך לא כלל פירוט של הדרך להשיג עליו; ועוד). על רקע זה, דעת הרוב בפרשת עזרן עוררה שאלה האם מדובר בהחלטה מנהלית תקפה, ובין היתר מטעם זה סברה כי יש לאפשר את מיצוי ההליך האזרחי באותו מקרה. על פני הדברים, נסיבות מסוג זה אינן מתקיימות במקרה דנן, שהרי העותר אינו חולק על כך שהתקבלה בעניינו החלטה מנהלית על-ידי גורם מוסמך, אלא הוא טוען שהחלטת הגורם המוסמך שגויה לגופה. יתר על כן; בפרשת עזרן המשיב לא היה צד להליך, לא הוגשה השגה לוועדת האכלוס העליונה ולא ניתנה החלטה על ידה. מנגד, במקרה דנן ניתנה בעניינו של העותר החלטה מחודשת של ועדת אכלוס עליונה, וזאת לאחר שהעותר הסכים לפנות לוועדה זו בבקשה עדכנית מטעמו (מטיעוני הצדדים עולה כי ההסכמה האמורה של העותר ניתנה במסגרת הדיון בבקשתו לביטול פסק הדין בהעדר הגנה בהליך האזרחי). בנסיבות אלה, על פני הדברים, המשיב צודק בגישתו לפיה דרך המלך להשיג על החלטתה של ועדת האכלוס העליונה היא בתקיפה ישירה באמצעות הגשת עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים תוך מיצוי ההליך המנהלי. כך במיוחד כאשר עסקינן בהחלטה פרטנית שהתקבלה על-ידי רשות מנהלית מוסמכת בעניינו של העותר, לאחר שהעותר פנה אל הרשות המוסמכת בבקשה עדכנית בעניינו. לפיכך, לא מצאתי לעכב את הגשת העתירה המנהלית עד להכרעה בהליך האזרחי. יוער כי הדברים נאמרים לצורך הכרעה בבקשה להארכת מועד להגשת עתירה מנהלית, בלא לכבול את שיקול דעתו של המותב שידון בעתירה לגופה לאחר הגשתה.

נוכח הטעמים האמורים, הבקשה להארכת מועד להגשת עתירה מנהלית לצורך מיצויו של הליך אזרחי נדחית.

אשר לבקשה החלופית להארכת מועד לצורך התארגנות לשם הגשת העתירה המנהלית – המשיב הסכים לפנים משורת הדין לאורכה בת 14 ימים, בעוד העותר ביקש באופן חלופי ארכה בת 30 ימים. במכלול נסיבות העניין, אני קובעת כי תינתן לעותר ארכה להגשת עתירה מנהלית מטעמו על החלטתה של ועדת האכלוס העליונה עד יום 2.6.2021.

המזכירות תמציא החלטה זו לב"כ הצדדים, ותבצע מסירה טלפונית לב"כ העותר למניעת תקלות.

ניתנה היום, כ"ט אייר תשפ"א, 11 מאי 2021, בהעדר הצדדים.