לפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 7.3.21 במגרש חניה בראשון לציון בה היו מעורבים רכב בבעלות התובעת ורכב בבעלות הנתבע שהיה נהוג על ידו.

לטענת התובעת בשעה שנסע רכבה בנתיבו כדין, התפרץ לנתיב רכב הנתבע, פגע בו וגרם לו לנזקים.

לטענת הנתבע עת הוסע רכבו במסלול נסיעתו לכיוון ישר, הגיע רכב התובעת משמאל לרכבו, נסע במהירות, התפרץ לנתיב נסיעתו ו/או לא נתן לרכב הנתבע זכות קדימה, פגע ברכב וגרם לו לנזקים.

בדיון שנערך העידו הנהגים המעורבים וכן רעייתו של נהג התובעת, והם נחקרו על גירסאותיהם.

נהג התובעת העיד כי בשעה שנהג ברכבו במגרש חניה התקרב למעבר בין שני חלקי המגרש כאשר כיוון נסיעתו היה ישר. במעבר בין שני המגרשים קיימת דרך חוצה כאשר שדה הראיה לנתיב הנסיעה מימין לו היה חסום ע"י רכב שחנה במקום. לדבריו, במקום אין שילוט ואין תמרור. מהירות נסיעתו הוערכה על ידו כ-10-20 קמ"ש ולאור חסימת שדה הראיה הסב מבטו לשמאל כדי לוודא כי הדרך פנויה. כאשר הסב מבטו לימין כבר היה רכב הנתבע בסמוך אליו והרכבים התנגשו. לדבריו לאחר התאונה בעת שהוחלפו הפרטים הודה הנתבע לפני נהג התובעת כי ראה את רכב התובעת מגיע מרחוק אולם סבר כי יעצור טרם הכניסה לצומת. נהג התובעת טען כי חש מאוים ע"י הנתבע ולכן חתם על המסמך שהוכן על ידו ואישר כי בשיחה הטלפונית שניהלו לאחר מס' ימים אישר באוזני הנתבע כי הוא מודה באחריות לתאונה ולדבריו אמר לנתבע את אשר ביקש לשמוע מבלי להכנס עימו לעימות. כן טען נהג התובעת כי רכב הנתבע היה נהוג בצידה השמאלי של הדרך ולא בימינו כנדרש ע"פ הדין. נהג התובעת הבהיר שסבר כי לאור העדר התמרור והשילוט והעובדה שהוא נוסע בכביש ראשי המחבר בין החניונים ואילו הדרך החוצה היא יציאה מחניון, כי זכות הקדימה נתונה לו, חרף העובדה כי אישר כי בצומת זכות הקדימה הינה לרכב המגיע מימין.

עדת התובעת העידה כי ישבה במושב לצידו של בעלה ושוחחה בטלפון הנייד כאשר הרגישה חבטה מצד ימין. העדה אישרה כי הייתה מגבלת ראיה מצידה הימני של הדרך וכי רכבם לא היה נהוג במהירות מופרזת אלא גלש לכיוון הצומת. כן העידה כי זכור לה שראתה את ראשו של בעלה מסתובב לבחינת דרך הנסיעה לפני התאונה אולם הדגישה כי דעתה הייתה נתונה לשיחה שניהלה. כן העידה כי לאחר התאונה עסקה בדיווח על הנזק ולא הייתה חלק מהשיחה בין הנהגים.

הנתבע העיד כי נסע ישר במהירות של כ-15 קמ"ש ומצידו השמאלי כביש גישה המגיע בירידה אליו לא היה לו שדה ראיה. רכב התובעת שהגיע כנראה במהירות בירידה מן הדרך שבשמאל פגע באופן עוצמתי מצידו השמאלי של הרכב. לאחר מכן הודה נהג רכב התובעת באחריותו לתאונה במסמך שנכתב על ידו וכן בשיחת הטלפון שקיימו. בנוסף ציין נהג רכב התובעת כי נפגע בצד שמאל של הרכב בעוד הפגיעה הייתה בצד ימין. הנתבע אישר כי לא ראה את רכב התובעת עד לתאונה עצמה וכי טענתו בדבר מהירות נסיעת רכב התובעת מבוססת על מידע שנמסר לו ע"י שמאי הרכב שבדק את רכבו. כן העיד כי לא התבונן לכיוון ממנו הגיע רכב התובעת לפני ההגעה לצומת שכן בזמן נהיגה הוא מסתכל לכיוון ישר בלבד, ולכן לא ראה את רכב התובעת מגיע למרות שמגיע מנקודה המצויה מעליו ולכן לא חסומה זווית הראיה אליה. הנתבע הכחיש כי נהג בצידו השמאלי של הנתיב וטען כי לאור נסיעת רכב התובעת מכיוון ירידה, לא היה ניתן למנוע את התאונה. הנתבע אישר כי ברכב היו שני נוסעים שהיו מעוניינים לרכוש את הרכב אולם הם לא הגיעו להעיד שכן הוא הנהג ברכב ולכן רק הוא יכול להעיד על ההתרחשות.

דיון ומסקנות-

לאחר עיון בתמונות שצולמו במקום האירוע, בתמונות הנזקים ולאחר שהאזנתי לעדויות שנשמעו אני בעמדה כי יש לחלק את האחריות לתאונה בין הנהגים המעורבים.

אין חולק כי התאונה אירעה בצומת המצויה בחניון כאשר כפי שנקבע בפסיקת ביהמ"ש לא אחת גם בשטחו של חניון חלים חוקי התעבורה באשר כל אחד מן הנתיבים בהם נסעו הנהגים המעורבים מהווה "דרך" כשהגדרתה בפקודת התעבורה, והמפגש ביניהם מהווה צומת – וראו לעניין זה בר"ע (ת"א) 2652/04 רונן חבז נ' איתן בונדרקר (31.8.05). בנוסף, אין מקום לאבחנה בין דרך צדדית ודרך ראשית מקום בו המדובר בדרך כהגדרתה בתקנות התעבורה ולאור העובדה כי התקנות לא מצאו מקום להבחין בין דרך צדדית לדרך ראשית עת הן נפגשות בצומת. המסקנה המתבקשת הינה כי כל אחד מן הנכנסים לצומת חב בחובת זהירות על מנת לוודא כי יהיה בידיו להשלים את המעבר בצומת בבטחה. ראו לעניין זה הקבוע בתקנה 64 לתקנות התעבורה.

ביחס לאחריות רכבים בחניון המתקרבים לצומת ראו והשוו תא"מ (ראשל"צ) 3268-09 דוד אשכנזי נ' מימי מייארה (27.4.10).

לעניין היקף אחריותו של כל אחד מהנהגים-

אין ביכולתי לקבוע כי רכב התובעת הגיע לצומת במהירות שכן הנתבע כלל לא ראה את רכב התובעת טרם התקרב לצומת לפי עדותו וטענתו כי למד מפיו של שמאי שבחן את רכבו מהווה עדות שמועה וגם הטענה עצמה היא טענה שבמומחיות שלא נתמכה בחוו"ד מתאימה. משכך, עדות נהג התובעת כי מהירות נסיעתו הייתה כ-10-20 קמ"ש לא נסתרה ואף אוששה בעדותה של רעייתו.

לאור טופוגרפית השטח כפי שהודגמה בתמונות שצורפו ע"י שני הצדדים עולה כי רכב התובעת מגיע בירידה, כך שלו היה בוחן הנתבע את הדרך במהלך התקרבותו לצומת – ודאי כשהוא רואה מולו כי שדה הראיה לכיוון שמאל שלו חסום ע"י רכב חונה- היה אמור להבחין ברכב התובעת כשהוא יורד לכיוון הצומת ויתכן והיה מונע את התאונה או לכל הפחות מקטין את נזקיו.

נהג התובעת היה אמור לתת זכות קדימה לרכב המגיע מימינו בהתאם להוראות הדין ובכל מקרה ככל וראה ששדה הראיה מצידו הימני חסום ע"י רכב מצופה כי יאט את רכבו ואף יעצור אותו לפני הכניסה לצומת על מנת להימנע מהפתעת רכבים המגיעים מצידו הימני ולהם הוא חב במתן זכות קדימה.

שני הנהגים הסיעו רכבם בחניון ומשמעות הדברים הינה כי היה על שניהם, בנוסף לאמור לעיל, לנהוג רכבם באיטיות ותוך משנה זהירות שהינה פועל יוצא של תנאי הדרך.

בנוסף אני לוקחת בחשבון את העובדה כי ברכב הנתבע היו שני עדים נוספים אשר הוא בחר שלא להביאם לעדות. כידוע אי הבאת ראיה שנמצאת בידיו של צד שלא הביאו, חזקה היא שהיא פועלת לחובתו ושאילו הובאה היה בה כדי לתמוך בגרסת הצד השני. כן לקחתי בחשבון את הודאת נהג התובעת באחריותו לתאונה במסגרת השיחה שנוהלה בין הצדדים (המסמך עליו חתמו הנהגים אינו מציין באחריותו של מי מהצדדים אירעה התאונה) וכאמור - אני סבורה כי אכן האחריות לתאונה מוטלת עליו- אולם כמוסבר לעיל, אני סבורה כי גם על הנתבע חלה אחריות לתאונה לאור האמור לעיל.

כן לקחתי בחשבון את מיקומי הנזק אשר בשני הרכבים מצויים בחלקו הקדמי של הרכב מצד ימין ברכב התובעת ומצד שמאל ברכב הנתבע.

לאחר שקלול כלל האמור לעיל אני מוצאת לחלק את האחריות לתאונה כך שנהג התובעת יישא ב-60% מהאחריות לתאונה ואילו הנתבע 1 יישא ב-40% מהאחריות לתאונה.

בהתאמה ישלם הנתבע לתובעת סך של 10,785 ₪ בצירוף אגרה כפי ששולמה, שכר העדים כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה עד למועד תשלומם בפועל.

זכות ערעור כדין.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ב טבת תשפ"ב, 16 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.