לפני: כב' השופט עדו בן-צור

נציג ציבור (עובדים) מר אהרון ביתן

נציג ציבור (מעסיקים) מר נתן חיים

החלטה

בפנינו תביעה להכרה באירוע מיום 15.3.2020 כתאונת עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן – החוק).

התובע הגיש תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה, אשר נדחתה בהחלטת פקיד התביעות במוסד לביטוח לאומי (להלן גם – המל"ל) מיום 28.10.2020 מהנימוק: "מעיון בפרטי תביעתך, ומבירורים שנערכו, לא הוכח, לדעתנו, שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתך. כמו כן עפ"י התייעצות רפואית לא נמצא נזק כתוצאה מהאירוע הנטען על ידך".

תמצית העובדות וטענות הצדדים

1. התובע, יליד 1973, הועסק במועדים הרלבנטיים לתביעה כמחסנאי בבית מלון ברשת ישרוטל אגמים אילת.
2. לטענת התובע, ביום 15.3.2020 סמוך לשעה 14:00, במסגרת הכנות לסגירת המלון עקב מגיפת הקורונה, התכופף והרים גלון במשקל של 25 ק"ג, וכתוצאה מכך חש כאב בצוואר ובכתף. בעקבות כך, פנה התובע למנהלת כוח אדם, הגב' לירז אזולאי (להלן – גב' אזולאי), אשר הייתה עסוקה באותה עת בהוצאת עובדים לחל"ת בשל פרוץ מגיפת הקורונה, ודיווח לה כי לנוכח הכאבים הוא יוצא מהעבודה בשעה מוקדמת.
3. לטענת התובע, באותו יום התייצב לתור שנקבע לו מראש למרפאת כאב בגין פציעה קודמת ושאיבת דיסק בגב התחתון, שאינה קשורה להליך דנן. באותו מועד לא התלונן התובע על האירוע בעבודה, מאחר שחשב שמדובר בשריר תפוס. משהכאבים בצוואר ובכתף החריפו פנה התובע ביום 17.3.2020 לרופא המשפחה וזה הפנה אותו למומחה אורתופד ורשם לו משככי כאבים. ביום 26.4.2020 נבדק התובע אצל האורתופד ד"ר סרגיי בויקוב והתלונן על כאבים בצוואר ובכתף ימין וכן על כאבים בגב התחתון, וזה הפנה אותו לבדיקות נוספות. ביום 19.5.2020 נבדק שוב התובע על ידי ד"ר בויקוב. בתום הבדיקה שם התובע לב כי בדוח סיכום הביקור נכתב בטעות "חצי שנה כאב בכתף", מאחר שחצי שנה קודם לכן בוצעה לו שאיבת הדיסק בגב התחתון. לטענת התובע, טעות זו השתרשרה למסמכים רפואיים נוספים מאוחרים יותר. בעקבות זאת, בבדיקה נוספת אצל ד"ר בויקוב ביום 7.7.2020, לבקשת התובע עדכן ד"ר בויקוב את תוצאות הבדיקות ואת מועד התאונה ברישומים הרפואיים.
4. לטענת הנתבע, התובע לא הוכיח כי אירעה לו תאונת עבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק. הנתבע טוען כי המסמכים הרפואיים בסמוך לאירוע הנטען אינם תומכים בגרסת התובע, אין כל קשר סיבתי בין האירוע לבין האבחנות הרפואיות ואי כושרו של התובע, וכי מצבו הרפואי של התובע נובע ממצב תחלואתי טבעי. לטענת הנתבע לא היו עדים לאירוע הנטען, ואף עדותה של גב' אזולאי, מנהלת כח האדם, אינה תומכת בגרסת התובע ואף סותרת אותה. בהיעדר עדים לאירוע הנטען, יש לתת משקל גדול יותר לרישומים הרפואיים ולאמנזה הרפואית הראשונה, אשר אינם תומכים בגרסת התובע ואף סותרים אותה.

דיון והכרעה

1. בסעיף 79 לחוק הוגדרה תאונת עבודה כך:

"תאונת עבודה - תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו..."

עובד שכיר נהנה מחזקת הסיבתיות שנקבעה בסעיף 83 לחוק:

"תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך..."

1. על מנת להכיר בחזקת הסיבתיות יש להוכיח כי אירע אירוע תאונתי בעבודה. על פי ההלכה הפסוקה, תאונה מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל מחד גיסא ונזק או פגיעה מאידך גיסא (ראו לעניין זה דב"ע נג/0-153 פארג' עוד ג'אבר – המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ"ז 50; דב"ע נב/0-88 קופטי כמאל – המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ"ט(1) 169; דב"ע שם/0-96 המוסד לביטוח לאומי – אמנון וייל פד"ע יב(1) 225; דב"ע נו/0-251 בצלאל ישינובסקי – המוסד לביטוח לאומי פד"ע ל"א 241).
2. לאחר ששמענו ובחנו את טענות הצדדים, עדות התובע ושאר הראיות אשר הונחו בפנינו, הגענו למסקנה כי התובע הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כדי להוכיח כי ביום 15.3.2020 התרחש אירוע תאונתי בעבודה, והכל בהתאם לנימוקים אשר יובאו להלן.

העדויות בפנינו

1. העידו בפנינו התובע וגב' אזולאי, מנהלת משאבי אנוש במלון בו הועסק התובע, אשר הוזמנה על ידי הנתבע.
2. בעדותו בפנינו העיד התובע כך לעניין האירוע התאונתי הנטען:

"ב15.3 היינו בהכנות לסגירת המלון בגלל הקורונה, אני מנהל מחסן אז עשיתי סיבוב במחסן לראות שהכל בסדר. באחד המעברים ראיתי ג'ריקן נוזלי שנפל ממקומו על הרצפה, התכופפתי על ברכיי, תפסתי את יד שמאל מתחת למכל ואת יד ימין בידית של המכל, הנפתי את המכל מעל גובה השכמות כדי להחזיר אותו למקומו, המכל קיבל זווית והנוזל בא קדימה כמו מעין טלטול, כל הנוזל הטלטל ובא לקדימה ואחורה והרגשתי כאב חד בצוואר ובכתף, עצרתי והלכתי לשבת במשרד שלי, ניסיתי לעשות עבודת ניירת וראיתי שאני לא מצליח. הרגשתי שנתפס לי שריר בצוואר ובכתף, הלכתי למשרד כוח האדם שנמצא ממש ליד המשרד שלי, יצאתי מהמשרד שלי במסדרון וראיתי עשרות עובדים מכל המלון שהגיעו למשרד כוח האדם לקבל חל"ת, פילסתי את דרכי כדי להגיע למשרד, במשרד הראשון ישבה המתאמת של לירז ומנהלת מזון ומשקאות מוריאל שחילקו חל"תים לעובדים, המשרד של לירז הוא פנימי יותר ונכנסתי לשם, גם שם היו קבוצה של עובדים שקיבלו מכתבי חל"ת ממנהלת משאבי אנוש, לירז. נכנסתי אליה למשרד, סיפרתי לה את האירוע שהיה במחסן שהרמתי ג'ריקן נוזלי והרגשתי כאב חד בצוואר ובכתף ונתפס לי השריר ואני הולך הביתה. לירז הביאה לי את המכתב של החלת שהיה מוכן ואמרה לי גל אני אצור איתך קשר אני לא יכולה להתפנות אליך כרגע והלכתי הביתה." (ע' 5, ש' 29 – ע' 6, ש' 11).

1. יודגש, כי התרשמנו כי עדותו של התובע בפנינו הייתה עדות אמינה וקוהרנטית, ותואמת את הודעתו בפני החוקר של המל"ל ואת התצהיר שהוגש בפני בית הדין. התובע צירף לתביעתו צילום המדגים את אופן הרמת המיכל (נספח 1 לכתב התביעה), ובמהלך עדותו גם הדגים בפנינו את אופן הרמת המיכל על ידו ביום האירוע. כאמור, עדותו של התובע לאורך כל הדרך הייתה עקבית ותאמה את ההודעה שנגבתה ממנו ביום 25.10.2020 על ידי החוקר של המל"ל (מוצג נ/5). גרסה זהה לאירוע נשמעה מהתובע גם במהלך הדיון המקדמי שהתקיים ביום 18.10.2021, ובחקירתו הנגדית התובע שב ועמד על גרסה זו לאירוע התאונה ולא התגלו סתירות בעדותו. לאור האמור, שוכנענו כאמור כי עדותו של התובע בפנינו הייתה מהימנה ואמינה.
2. באשר לעדותה של גב' אזולאי – איננו מקבלים את טענת הנתבע כי עדותו של התובע נסתרה בעדותה של גב' אזולאי, על אף שעדותה בפנינו לא תאמה במלואה את מכתב המעסיק ואת גרסתה שלה בפני החוקר של המל"ל. במכתבה מיום 9.8.2020 כתבה גב' אזולאי, כי התובע פנה אליה ביום הפגיעה ועדכן אותה כי הרים ג'ריקן נוזלי וכתוצאה מכך הרגיש כאבים ועזב לביתו (מוצג נ/4). בהודעתה בפני חוקר המל"ל מיום 26.10.2020 ציינה גב' אזולאי כי כאשר התובע הגיע אליה היה "בלאגן" של הוצאת 200 עובדים לחל"ת, הוא אמר לה שהוא הרים משהו והיא לא הייתה פנויה. רק לאחר חזרת התובע מהחל"ת, כשהתובע סבל מכאבים וביקש עזרה, היא דיווחה בדיעבד לקב"ט והם מילאו את הטפסים לתאונת עבודה (מוצג נ/6). לעומת זאת, בעדותה בפנינו העידה גב' אזולאי כי היא לא זוכרת אם התובע עדכן אותה ביום האירוע עצמו על התאונה, וכי היא כתבה את מכתב המעסיק על סמך דבריו של התובע (ע' 4, ש' 27 – ע' 5, ש' 4). יחד עם זאת, גב' אזולאי הבהירה בעדותה כי אותו יום היה יום חריג מאוד בעבודתה, בו היא הוציאה את כל עובדי בית המלון לחל"ת, ולכן היא אינה זוכרת את הדברים: "היינו במצב של לחץ היסטרי של באמת כאילו אני לא יכולה בשעת לחץ לזכור.." (ע' 5, ש' 1-2), וכי מדובר היה ב"אחד האירועים הכי טראומטיים שקיימים בהיסטוריה של בית המלון" (ע' 8, ש' 16). עוד העידה גב' אזולאי כי התובע חזר מהחל"ת ביום 4.6.2020, ובסמוך לחזרתו מהחל"ת הוא בא למשרדה ודיווח על אירוע התאונה ואף המציא מסמכים רפואיים, ובעקבות זאת יצא דו"ח אירוע של הביטחון והם מילאו את הטפסים הנדרשים לתאונת עבודה (ע' 7, ש' 17-33).
3. כידוע, ביום 15.3.2020 החל הסגר הראשון בישראל בעקבות התפשטות מגפת הקורונה והוראות החירום שהוטלו על ידי הממשלה. נוכח מצב החירום והצורך בטיפול בהוצאה לחל"ת של כל עובדי המלון באותו יום, סביר בעינינו כי גב' אזולאי אינה זוכרת את פנייתו של התובע אליה באותו יום ודיווחו על הפגיעה בעבודה. כמו כן, נוכח מצב החירום ושהיית כל עובדי המלון, ובכללם התובע, בחל"ת במשך כשלושה חודשים, סביר כי הטיפול בתאונת העבודה על ידי המעסיק החל רק בתום תקופת החל"ת ועם החזרה לעבודה, כפי שאכן נעשה, וזאת בשונה מאופן הטיפול בתאונת עבודה במלון בעת שגרה. מהאמור עולה, כי אמנם אין בעדותה של גב' אזולאי כדי לחזק באופן משמעותי את עדותו של התובע, אולם גרסתה להתרחשות הדברים במלון באותו יום מתיישבת עם עדותו של התובע, ואין בעדותה כדי לסתור את עדותו של התובע לאירוע התאונה.

המסמכים הרפואיים

1. טענתו המרכזית של הנתבע היא כי המסמכים הרפואיים אינם תומכים בגרסת התובע. מעיון במסמכים הרפואיים שהוגשו בפנינו עולה, ביום האירוע התובע ביקר אצל רופאת המשפחה, לצורך אישור טיפול בקנאביס רפואי בשל כאבי גב חמורים, ובמועד זה לא דיווח על כאבים בצוואר ובכתף ועל האירוע התאונתי (מוצג נ/11). ביום 17.3.2020, יומיים לאחר מועד האירוע הנטען, התובע פנה שוב לרופא משפחה, ובמועד זה התלונן, בין היתר, גם על כאבים בכתף ימין, אך לא תועד כי ציין בפני הרופא את אירוע התאונה בעבודה (מוצג נ/7). בדו"ח ביקור אצל רופאת משפחה מיום 10.6.2020 נכתב "מזה חצי שנה יש החמרה קיצונית בכאבים ותנועות הצוואר והכתפיים. תחילה חשב שזה בגלל הכתף, אבל אחרי שהרים משהו במשקל בינוני בעבודה, החל להרגיש החמרה קיצונית בתפקוד באופן קבוע כמעט, ביום ובלילה" (מוצג נ/11). בדו"ח ביקור אצל רופא המשפחה מיום 29.6.2020 ודוחות נוספים מאוחרים יותר נכתב "לדבריו כאשר עבד במחסן במלון אגמים הרים גלון כבד וכתוצאה מכך הרגיש כאב חד בצוואר עם הקרנה לכתף ימין. ביקר במרפאתי ב17/3/2020 והתלונן על כאבים בגב וכתף ימין" (מוצג נ/11). באותו יום אף הוצאה לתובע תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה בנוסח הנ"ל. בכתב יד הוסיף רופא המשפחה על גבי התעודה בסמוך למילים "כאבים בגב וכתף ימין" גם את המילה "צוואר" בצירוף חתימתו (מוצג נ/3). באישור רפואי מיום 6.7.2020 נכתב כי "מ-15/3/2029 [הטעות במקור] יש החמרה קיצונית בכאבים ותנועות הצוואר והכתפיים. חשב תחילה חשב שזה בגלל הכתף, אבל אחרי שהרים משהו במשקל בינוני בעבודה החל להרגיש החמרה קיצונית בתפקוד באופן קבוע כמעט, ביום ובלילה..." (מוצג ת/1).
2. לטענת הנתבע חוסר ההתייחסות לאירוע הנטען במסמכים הרפואיים הסמוכים לאירוע מעיד על כך שאירוע התאונה כלל לא התקיים. כמו כן, המסמך הרפואי מיום 10.6.2020 בו צוין כי מזה חצי שנה יש החמרה בכאבים ובתנועות הצוואר והכתף סותר את טענת התובע כי הכאבים החלו בעקבות אירוע בעבודה מחודש 3/2020.
3. מנגד, התובע הסביר כי ביקור הרופא מיום 15.3.2020 נקבע מראש בשל פגיעה קודמת ממנה הוא סובל בגב, ומאחר שבאותה עת חשב שנתפס לו השריר בצוואר לא ציין זאת בפני הרופא. כאשר הכאבים בצוואר ובכתף החמירו, פנה יומיים מאוחר יותר לרופא והתלונן גם על כך. באשר לרישום הרפואי לפיו מזה חצי שנה יש החמרה בכאבים, התובע הסביר בחקירתו כי מדובר בטעות ברישום, אשר "השתרשרה" מטעות ברישום בבדיקה קודמת אצל האורטופד ד"ר בויקוב, ואשר נבעה מכך שחצי שנה קודם לכן בוצעה לתובע שאיבת דיסק בגב התחתון. ביום 7.7.2020 תיקן האורתופד את הרישום הרפואי לבקשת התובע. לעניין זה העיד התובע בפנינו כך:

"נכנסתי לד"ר בויקוב ב19/5 אחרי שעשיתי בדיקת CT, באילת אנחנו לא מקבלים פענוח של הCT, שולחים את זה לב"ש וזה לוקח 3 שבועות עד שמקבלים את הפענוח. הלכתי לד"ר סרגיי בויקוב אם אני לא טועה ב19 או ב20/5 עם הדיסק עצמו כדי שיפענח, נכנסתי אליו למשרד, הרופא גער עלי שבאתי אליו עם דיסק ולא עם פענוח בכתב. הוא אמר לי תראה כמה מטופלים יש לי בחוץ, אם כולם יגיעו עם דיסק... תלך למומחה גב והוא יפענח לך את הדיסק. הוא לקח את הדיסק הכניס אותו למחשב, הקליד במחשב ולא דיבר איתי, הוציא דף וקרא כבר לתור הבא אחריי, הייתי בהלם מההתנהגות ויצאתי החוצה ובחוץ הסתכלתי על דף שהביא לי וראיתי שרשם למטה C6 ו-C7 וראיתי למעלה "מזה חצי שנה כאב" פעם ראשונה שראיתי את זה. ביקשתי מאחד האנשים שהיו לפני להיכנס לרופא כדי להעיר לו על הטעות, הוא היה עם מטופל בפנים ואמרתי לו ד"ר יש לך טעות, חצי שנה מדובר על השאיבה אצל פרופ' שבת, הוא אמר לי אני לא יכול לטפל בך, אני מבקש ממך תלך לבדיקות ששלחתי אותך, תחזור אליי ונתקן את הסיכום. בחודש יולי הייתי אצל ד"ר סרגיי והוא אכן כתב את התאריך המדויק." (ע' 14, ש, 3-15).

1. על פי ההלכה, יש ליתן משקל לרישומים הרפואיים ולאנמנזה מתוך הנחה כי הפונה לקבלת טיפול רפואי ימסור את העובדות הנכונות על מנת לקבל את הטיפול המתאים. עם זאת, יש לזכור כי האנמנזה נועדה לצורך טיפול רפואי ולא לצורך ההליך המשפטי. לעניין זה נקבע כי יש להבחין בין "אנמנזה חיובית", המציינת אירועים שהמבוטח מתכחש להם, לבין "אנמנזה שותקת", שלא כוללת התייחסות לאירוע שקדם לקרות המחלה. בכל מקרה האנמנזה היא ראיה ממכלול הראיות ולא בהכרח בעלת משקל מכריע (עב"ל (ארצי) 13366-02-12 יורי קוברינסקי – המוסד לביטוח לאומי (11.12.2012)). כמו כן, מסמכים רפואיים ממועד סמוך למועד בו נטען כי התרחש אירוע התאונה, אינם יוצרים חזקה חלוטה כי הכתוב בהם מהווה את הגרסה הנכונה, ובית הדין יכול להגיע למסקנה אחרת על יסוד מכלול הראיות שהובאו בפניו, לרבות רישומים ממסמכים רפואיים ממועדים מאוחרים יותר, הודעות שנמסרו לחוקר המוסד לביטוח לאומי והעדויות שנשמעו בפני בית הדין (ר' עב"ל (ארצי ) 25998-06-15 שלמה נסים – המוסד לביטוח לאומי (09.2.2016)).
2. כעולה מהמפורט לעיל, יומיים לאחר האירוע הנטען התלונן התובע על כאבים בכתף ובצוואר, בנוסף לכאבים קודמים בגב, אולם רק מיום 10.6.2020 נרשם לראשונה בתיעוד הרפואי כי מדובר בתאונת עבודה. דעתנו היא כי אי אזכורו של האירוע התאונתי בעבודה ברישומים הרפואיים הראשוניים, אינו מהווה אנמנזה הסותרת את גרסתו של התובע אלא אנמנזה "שותקת", שאין בה כדי להשליך על מהימנות גרסת התובע. לעניין זה יש לזכור כי מטרתו של הרישום הרפואי הוא בראש ובראשונה לצורך הטיפול הרפואי ולא לצורך הליכים משפטיים, ובשלבים הראשונים של הטיפול הרפואי סביר להניח כי המטופל יתמקד בעיקר בדיווח על כאביו, לצורך קבלת הטיפול הרפואי המתאים. כמו כן, במסמכים הרפואיים המאוחרים יותר מאוזכר האירוע התאונתי בעבודה, באופן אשר תואם את גרסת התובע לאירוע התאונה.
3. אשר למסמך הרפואי מיום 10.6.2020, בו נרשם כי התובע סובל מהחמרה בכאבים מזה חצי שנה, בהתחשב במכלול הראיות שהובאו בפנינו, לרבות האישור הרפואי מיום 6.7.2020, ומשעדותו של התובע בפנינו נמצאה עקבית ומהימנה, אנו מקבלים את גרסת התובע לעניין הטעות ברישום הרפואי, אשר תוקנה מאוחר יותר לבקשתו.
4. לאור האמור, מצאנו כי אין במסמכים הרפואיים בסמוך לקרות אירוע התאונה כדי לסתור את גרסת התובע והמסמכים הרפואיים המאוחרים יותר תומכים בגרסתו של התובע.

סוף דבר

1. לאור כל האמור, מצאנו כי התובע הרים את הנטל להוכיח את קיומו של האירוע ויש למנות מומחה רפואי אשר יבחן את הקשר הסיבתי שבין האירוע לבין מצבו הרפואי.
2. החלטה על מינוי מומחה תינתן בנפרד.

ניתנה היום, ד' אלול תשפ"ב, (31 אוגוסט 2022), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.