1. בפניי תביעה לפינוי מושכר.

2. בפתח הדברים אציין כי חרף הקרבה המשפחתית בין בעלי הדין (הנתבעים 2 ו – 3 הם אחים והם בני דודים של התובע), וכן חרף ממדי המחלוקת המצומצמת בתיק, לא השכילו הצדדים להגיע לעמק השווה, למרות שהערתי בעניין זה במהלך הדיון לרבות במהלך שמיעת הראיות, כי ראוי שייעשה כן.

3. בתיק נשמעו ראיות הצדדים: מטעם התובע העיד הוא בעצמו, אחיו מוחמד אסדי וכן בנו מאהר. מטעם ההגנה לא הובאו עדים. הוגשו סיכומים בכתב.

3. התובע טוען כי השכיר לנתבעים, בהסכם בעל פה, מבנה שבבעלותו וזאת לשם הקמת עסק להספקת חומרי בניין ואינסטלציה. לטענתו, הנתבעים הפרו באופן בוטה את ההסכם הנ"ל, הרסו קיר הפרדה שמפריד בין חלקת אדמתו לבין חלקת האדמה של שכניו, וכן גרמו נזקים רבים למושכר. פניות התובע אל הנתבעים בנדון לא נענו, ועל כן עתר בתביעה שבפנינו לפינוי הנתבעים מהמושכר.

4. הנתבעים עתרו לדחיית התביעה, וטענו כי אין יריבות בין התובע לבינם, במיוחד נוכח העובדה כי התובע איננו הבעלים של הנכס נשוא המחלוקת, וממילא לא נוצרו יחסי שכירות בינם לבינו, ועל כן אינו יכול לעתור בסעד כלשהו נגדם.

הנתבעים חתמו חוזה שכירות עם אחיו של התובע בשם מוחמד אסדי והדברים ידועים לתובע אישית. בהעדר זכות קניינית כלשהי ובהעדר יחסי שכירות כלשהם, דין התביעה להידחות.

5. לאחר ששקלתי היטב את מלוא טענת הצדדים וכן את סל הראיות שהובא בפניי, וכן לאחר שעיינתי היטב בסיכומי טענותיהם, נחה דעתי לדחות את התביעה.

6. בתמצית אציין כי הנתבע נכשל בהוכחת זכות קניינית בנכס שהושכר לנתבעים, ולמצער, נכשל בהוכחת זכות חזקה ו/או הוכחת מעמד משפטי אחר כלשהו לפיו הוא יכול לעתור לסעד של פינוי נגד הנתבעים.

בנוסף, שתי עדויות שהובאו מטעם התובע (עדות אחיו ועדות בנו) מכרסמות בטענות התביעה ומטות את הכף לזכות טענות ההגנה.

7. התובע טען בתביעה העיקרית שהגיש כי הוא הבעלים ו/או המחזיק בבניין המורכב מ - 4 קומות והנמצא בחלקה 68 בגוש 18814 מאדמות כפר דיר אל אסד. בהמשך, טען התובע בתצהיר עדות ראשית מטעמו כי השטח עליו בנוי הבניין (בו ממוקם העסק) שייך במשותף לו ולאחיו מוחמד אסדי.

8. ב"כ התובע טען בסיכומיו כי מאחר ומדובר בבעלות משותפת במושע, הרי בעלותו של התובע משתרעת על כל גרגיר וגרגיר. מכאן, הוא זכאי לעתור לפינוי הנתבעים מהמושכר.

טיעון זה אינו מתקבל בנסיבות העניין, הן לאור העדר אסמכתא כלשהי בדבר הזכות של בעלות ולו בחלק של הנכס, והן לאור השינוי בגרסת התביעה בכל הקשור למיקום של הנכס.

9. לאמור בפסקה הקודמת אוסיף ואציין כי בנו של התובע אשר העיד מטעמו ציין מפורשות במהלך חקירתו בבית המשפט כי הנכס שייך לדודו (דהיינו מוחמד, אחיו של התובע).

ב"כ התובע אינו חולק על תוכן עדות זו, ולא ברור מדוע הוא סבור שעד תביעה זה תומך בטענותיו.

10. עדות נוספת שמכרסמת בראיות התביעה הינה עדות אחיו של התובע שכאמור העיד כעד תביעה מטעמו. אמנם בפתח עדותו של העד הנ"ל ביקש ב"כ התובע לחקור בחקירה נגדית את העד הנ"ל, אך בקשה זו נדחתה בהעדר כל בסיס משפטי. במהלך סיכומיו הלין ב"כ התובע על כך שנמנעה ממנו "הזכות" לחקירה נגדית של העד העוין הנ"ל, אך טרוניה זו איננה מבוססת כלל ועיקר.

11. זאת ועוד יש לציין כי, לכאורה, עומדת עדותו של התובע כעדות יחידה בפניי לצורך ביסוס טענות התביעה, כאשר בפועל שני עדי התביעה הנוספים לא רק שאינם מהווים תמיכה בעלת משקל כנדרש בפסיקה לשם ביסוס התביעה על סמך עדות יחידה של בעל דין, אלא נהפוך הוא, שתי עדויות אלה מכרסמות בעדות התובע.

12. זאת ועוד, הוכח במהלך שמיעת הראיות כי קיים חוזה שכירות כדין בין אחיו של התובע לבין הנתבעים בזיקה לנכס נשוא המחלוקת. גם בנו של התובע שהעיד מטעמו ציין מפורשות כי הוא חתם על אותו הסכם כבעל עסק לשם מכירת הסחורה לנתבעים.

13. בטרם אסיים אציין כי פסק דין זה מתייחס אך ורק לסעד הפינוי, מבלי להידרש לסכסוך כספי כזה או אחר אשר עשוי להתעורר ממכלול הנתונים בתיק.

14. סוף דבר:

התובע נכשל בהוכחת זכות קניינית ו/או מעמד משפטי אחר שיכול להקים יריבות עם הנתבעים, ו/או להקים בסיס לסעד של פינוי.

15. מכל הנימוקים שציינתי לעיל, אני מחליט לדחות את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 2500 ₪ לתשלום תוך 30 יום מיו קבלת פסק דין זה.

המזכירות תעביר העתק מפסק הדין אל ב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ח סיוון תשפ"ב, 27 יוני 2022, בהעדר הצדדים.