1. מונחת לפניי בקשת הנתבע ושולח ההודעה לצד השלישי למתן היתר לפיצול סעדים, כלפי הצד השלישי בהליך.

2. לטענת שולח ההודעה, היתר פיצול סעדים נדרש מאחר וההודעה לצד שלישי שהוגשה מוגבלת לסכום התביעה העיקרית, שהוגשה בסך של 673,023 ₪, וכן מאחר ונזקיו הממוניים עולים על סך של 5,000,000 ₪, סכום שהינו בסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי. התובעת, שהצד השלישי נמנה על בעליה, ביקשה מנגד לדחות את ההודעה לצד השלישי ובכך לייתר את שאלת מתן ההיתר לפיצול סעדים, שכן לשיטתה אין לכרוך את ההודעה ואין לבררה במסגרת הליך זה.

3. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, כפי שהועלו בדיון שנערך בפני ביום 29.11.22, ולאחר שעיינתי בטיעוניהם המשלימים של הצדדים שהוגשו לתיק, נחה דעתי כי דין הבקשה – להתקבל, וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן.

4. במסגרת ההלכה הפסוקה (בג"ץ 336/99 דלתא להשקעות ולמסחר (קרני שומרון) בע"מ נ' בית-המשפט לעניינים מקומיים באריאל, נה(3) 246 (2001)), נקבע כי אין להרחיב את הסמכות העניינית של בית המשפט באמצעות התקנות, שכן הנורמה המסדירה את הסמכות העניינית של ביהמ"ש קבועה בחוק, שהוא בעל מדרג נורמטיבי גבוה מהן. במקרה דנן, סמכותו העניינית של בית משפט השלום קבועה בסעיף 51 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, והיא מוגבלת לתביעות שאינן במקרקעין, לסך של עד ל- 2,500,000 ₪, בעוד שתקנות 22 ו- 23 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, הן שמסדירות את ההוראות לעניין משלוח הודעה לצד שלישי במסגרת ההליך המשפטי. מכאן יוצא אפוא, כי אין לבית משפט השלום את הסמכות לדון בהודעה לצד השלישי המוגשת ע"ס של 5 מיליון ₪, חרף הסמכות לדון בתובענה העיקרית שהוגשה.

5. יתר על כן, חוק בתי המשפט בו קבועים כללי הסמכות העניינית, אינו מרחיב את סמכותו של בית המשפט לדון בהודעה לצד שלישי המוגשת בסך של למעלה מ- 2.5 מליון ₪, כפי שהרחיב את סמכות בית המשפט לדון בתביעה שכנגד "יהיה שוויו של נושא התביעה-שכנגד אשר יהיה" (סעיף 51(א)(4) לחוק בתי המשפט[נוסח משולב], התשמ"ד-1984). לכך יש עוד להוסיף, כי בהלכת רע"א 4962/19 לוקי בניה ופיתוח בע"מ נ' דורי דנקנר (נבו, 19.11.2019)), עמד בית המשפט העליון על החסר הקיים בהוראות החוק ביחס לסמכותו העניינית של בית המשפט לדון בהודעה לצד השלישי, וקבע בהתאם לכללי הפרשנות, כי לבית המשפט המחוזי סמכות עניינית לדון בהודעה לצד שלישי, אף אם סכומה בא בגדר סמכותו של בית המשפט השלום, דהיינו מתחת ל 2.5 מיליון ₪, אך לא להיפך. כלומר, לא ניתן להקיש כי לבית משפט השלום סמכות לדון בהודעה לצד שלישי הצפויה להיות מוגשת בסך של 5 מיליון ₪, סכום המצוי כאמור מעבר לגבול הסמכות העניינית שלו, כפי שנקבע בחוק.

6. לפיכך, נמצא כי בהתאם להלכה הפסוקה, הוראות החוק לעניין כללי הסמכות העניינית גוברות על פני הוראות תקנות סדר הדין האזרחי בעניין שליחת הודעה לצד שלישי, ומכך יוצא אפוא כי יש הצדק ליתן לשולח ההודעה היתר לפיצול סעדים, לצורך הגשת תביעה נפרדת לבית המשפט המחוזי.

7. אשר לטענת התובעת לפיה יש לדחות ההודעה לצד השלישי ואין לבררה במסגרת ההליך, תקנה 22 לתקנות סדר הדין, התשע"ט-2018, מסדירה את החלופות בהם ניתן להגיש הודעה לצד השלישי, וכך לשון התקנה:

"נתבע רשאי לתת הודעה לצד שלישי לכל אדם, במקרים שבהם הוא זכאי ממנו להשתתפות, לשיפוי או לביצוע פעולה בנוגע לסעד הנתבע ממנו או אם מתקיים קשר עובדתי או משפטי משותף בסוגיה שבינו ובין הצד השלישי, הכרוכה בנושא התובענה."

8. התקנה מצביעה על שלוש חלופות בהם ניתן להגיש הודעה לצד שלישי, כאשר אף אם יהיה ניתן להניח כי לא מתקיים קשר משפטי או עובדתי לתובענה העיקרית כטענת התובעת (ראו יששכר רוזן-צבי, הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים, עמ' 160 (2021)), הרי שקיימות חלופות נוספות, כגון דרישה לשיפוי או השתתפות, המצדיקות בירור ההודעה לצד השלישי, בגובה הסכום הנתבע בתובענה העיקרית, במסגרת הליך זה, ואין לקבל את טענת התובעת כי יש להורות על דחייתה.

9. אשר על כן, הבקשה להיתר פיצול סעדים - מתקבלת.

10. הצד השלישי ישא בהוצאות הבקשה בסך של 2000 ₪.

ניתנה היום, כ"ד שבט תשפ"ב, 26 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.