26 דצמבר 2021

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 28.02.21 (להלן: "הוועדה"), אשר קבעה למערער נכות בשיעור 10% בגין קטיעה מלאה או חלקית של אצבע יד ימין ושללה קשר סיבתי בין מצבו הנפשי של המערער לבין התאונה (להלן: "ההחלטה").

רקע

2. המערער יליד 1990, שכיר במפעל דלתות במקצועו. ביום 22.08.19 נפגע המערער בתאונה שהוכרה על ידי המשיב כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. הפגימה שהוכרה "אצבע 5 כף יד ימין".

3. ביום 04.11.20 קבעה ועדה מדרג ראשון למערער נכות בשיעור 10% בגין אצבע יד ימין.

4. על החלטה זו השיג המערער.

5. ביום 28.02.21 התכנסה ועדה רפואית לעררים על מנת לדון בערר המערער. הוועדה שמעה את תלונת המערער וטענות בא כוחו כדלקמן:

"יש לי חלומות עם הדם ולא יכול לחזור לישון.

עו"ד – הערעור הוא לעניין הפסיכיאטרי, לא דנו בכלל בדרג I, מטופל, לאחרונה היה ב 2.2.21 – מסמך לא בידינו." (הטעויות במקור - נ.ח.)

6. הוועדה ואשר ישב בהרכבה גם רופא מומחה בתחום הפסיכיאטריה, ערכה בדיקה קלינית וסיכמה את ממצאי בדיקתה והתייחסותה לתיעוד הרפואי כדלקמן:

"לא עבר אשפוזים פסיכיאטריים, נמצא במעקב פסיכיאטרי אצל ד"ר אאידה, היה אצלה 3 פעמים.

לדבריו מקבל טרזודיל, עוזר לפני השינה.

בבדיקה- התמצאות תקינה, דיבור ספונטני תקין, אפקט תואם, אין סימני דיכאון ומחשבות שווא, לא נצפו סימנים בתר חבלתיים. אין עדות להפרעות בקוגניציה ובתפיסה, ריכוז תקין, קיימת תובנה למצבו.

נבדק לדבריו 3 פעמים אצל ד"ר אאידה לוקנין, פסיכיאטרית. בדיקה ראשונה ב 8.9.2020 – שנה לאחר האירוע. בבדיקה צוין מצב רוח רגיל, ללא סימני PTSD, ללא סימנים פסיכוטיים, ללא הפרעות במהלך החשיבה. תלונות על הפרעות בשינה בלבד.

הציג מכתב נוסף מ17.11.2020 עם אבחנה מצב תגובתי ללא תיאור קליני של הפרעה נפשית כלשהי.

מכתב נוסף מ17.11.2020 עם אבחנה מצב תגובתי ללא תיאור קליני של הפרעה נפשית כלשהי.

מכתב נוסף 2.2.2021 לא ברשותם"

7. הוועדה שללה קשר סיבתי בין תלונות המערער בתחום הנפשי לבין התאונה וקבעה כך:

"הוועדה קובעת כי אין קש"ס בין תלונותיו לבין התאונה, עברה שנה מיום התאונה ועד שניגש לראשונה לטיפול נפשי וכמו כן ללא תיעוד של מצב נפשי כלשהו בבדיקות פסיכיאטר בקופה.

הוועדה מציינת כי הערעור בתחום הפסיכיאטרי בלבד"

8. על החלטה זו של הוועדה לעררים הוגש הערעור שלפני.

טענות הצדדים

9. לטענת המערער, בהחלטת הוועדה נפלו מספר פגמים משפטיים כדלקמן:

א. מצבו הרפואי והתפקודי נכון להיום מוסיף להיות קשה ואף מחמיר והוא מקבל טיפול תרופתי במרפאת הכאב וכן טיפול תרופתי ופסיכיאטרי בגין מצבו הנפשי.

ב. לאחר התאונה לא היה כל אירוע המנתק את הקשר הסיבתי בין הפגיעה לבין מצבו הנפשי והטיפול הנפשי שקיבל בעקבותיו.

ג. המערער מקבל טיפול תרופתי קבוע מבחינה נפשית, אשר אינו מטיב עם מצבו.

ד. לאחר הפגיעה החל לקבל טיפולים רפואיים ולהיות במעקב וביקורת בפני בית החולים וכן בפני קופת החולים בה הוא מטופל, בתלונות על כאב באזור האצבע ביד ימין וכי בטיפולים האחרונים בבית החולים נאמר לו מפורשות שמצבו לא יטיב ויישאר עם מוגבלות צמיתה שהוא אמור להסתגל לחיות איתה.

ה. עד שהפנים המערער כי הוא זקוק למעקב וטיפול נפשי לאחר מסכת הטיפולים הרפואיים שלא עזרה לו, וטיפול במרפאת הכאב, הופנה לטיפול בפני מומחה פסיכיאטר.

ו. פגיעתו הנפשית הנה תוצאה ישירה של הפגיעה בעבודה,. מדובר על קטיעה מלאה של אצבע הזרת ביד ימין, המערער עובד בעבודות פיזיות ובעקבות התאונה נפגעה יכולתו להשתכר, ומשכורתו נפגעה וחלה ירידה של ממש בהכנסותיו.

ז. בבדיקתו בפני ד"ר לוקנין מטעם הקופה, אובחן כסובל "מהפרעת הסתגלות כרונית" בעקבותיה מטופל תרופתית וקיימת ירידה בהכנסותיו.

ח. בהתאם היה מן הראוי כי הוועדה תקבע למערער אחוזי נכות עבור מצבו הנפשי בהתאם לסעיף 34 לתקנות המל"ל (נפגעי עבודה) סעיף 34 (ב) בסיפא נרשם (הפרעות הסתגלות לסוגיהן): לפחות 10% בהתאם לסעיף 34(ב)(2), עם פגיעה קלה עד בינונית בכושר העבודה.

ט. הבדיקה הייתה שטחית וללא ממצה והתעלמה מהתיעוד הרפואי ומהמסמכים הרפואיים שהובאו בפניה בכללותן.

שגתה הוועדה בהתעלמותה ממצבו הנפשי של המערער וקבעה בשטחיות שאין קשר סיבתי בין התאונה למצב הנפשי, בטענה שהטיפול הראשון היה לאחר שנה מיום האירוע, ללא כל הנמקה ופירוט הנמקה, הגם שבמסמכים הרפואיים מטעמו של המערער צוין כי הוא סובל מהפרעת הסתגלות כרונית.

י. לטענת המערער הוועדה הרפואית סתרה את עצמה בעניין הקשר הסיבתי, כך שהמערער פנה לטיפול נפשי פעם ראשונה בחייו לאחר התאונה ובעקבות הטראומה הקשה, מדובר בתאונה קשה ומצערת שהותירה את המערער עם קטיעה מלאה של הזרת, אשר השאירה את אותותיה הפיזיים והנפשיים על המערער.

10. מנגד טען המשיב כי דין הערעור להידחות, מן הנימוקים שלהלן:

א. בדיקתה הקלינית של הוועדה בתחום הנפשי נמצאה תקינה לחלוטין.

ב. המערער פנה לראשונה לפסיכיאטר רק כעבור שנה ממועד התאונה.

ג. מלבד העובדה כי אין כל תימוכין לטענת המערער בדבר "מיסוך" של המצב הנפשי עקב הפגיעה באצבע הרי שגם בתיעוד הראשוני מד"ר אאיאדה לוקנין לא נמצאו על ידה כל סימני PTSD.

ד. גם הוועדה לא מצאה כל סימני PTSD.

ה. בנסיבות, אין תימה כי הוועדה לא מצאה כל קשר סיבתי בין תלונותיו בתחום הנפשי והתאונה המוכרת.

ו. המערער סבור כי לא נפלה כל טעות משפטית בפעולת הוועדה וכי החלטתה מפורטת ומנומקת וניתן בקלות להתחקות אחר הלך מחשבתה.

11. ביום 21.12.21 התקיים דיון מוקדם בפני כב' הרשם טארק חסנין במסגרתו חזרו הצדדים על עיקר טענותיהם בהודעת הערער וכתב התשובה והוסיפו טיעונים כמפורט בפרוטוקול.

דיון והכרעה

12. הלכה פסוקה היא כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)).

13. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות, מן הנימוקים שלהלן:

14. המערער נפגע בתאונה שאירעה בתאריך 22.08.19 שכתוצאה ממנה נחבל באצבע 5 בכף יד ימין. למערער נקבעה נכות בשיעור 10% לפי סעיף 44(1) בגין האבחנה של קטיעה מלאה או חלקית של אצבע יד ימין.

15. המערער טען כי כתוצאה מהתאונה סובל הוא ממצב נפשי הקשור לתאונה. המערער הפנה לתיעוד רפואי מתאריך 08.09.20 ומתאריך 17.11.20.

16. ממקרא הפרוטוקול עולה, כי הוועדה שמעה את תלונות המערער וטענות בא כוחו ועיינה בתיעוד הרפואי שהונח לפניה בכל הנוגע לתחום הנפשי. הוועדה עיינה במסמכים הרפואיים תוך שהיא מתייחסת לכל אחד ואחד מהמסמכים ואולם, הוועדה סבורה כי אין באותם מסמכים בכדי להוכיח קשר סיבתי בין התאונה לבין תלונות המערער בנושא הנפשי.

17. הוועדה מציינת כי המערער לא עבר אשפוזים פסיכיאטריים, נמצא במעקב פסיכיאטרי אצל ד"ר איאדה והיה אצלה שלוש פעמים כאשר הבדיקה הראשונה היתה בתאריך 08.09.20, שנה לאחר האירוע. הוועדה מפנה לתוכן הבדיקה אשר שללה סימני PTSD, ללא סימנים פסיכוטיים וללא הפרעות במהלך החשיבה, תלונת על הפרעת שינה בלבד. הוועדה גם מפנה למכתב נוסף מתאריך 17.11.20 עם אבחנה של מצב תגובתי ללא תיאור קליני של הפרעה נפשית כלשהי.

לאחר שהוועדה ערכה בדיקה קלינית ועיינה בתיקו הרפואי של המערער כולל שני מסמכים אשר נערכו בחלוף למעלה משנה ממועד התאונה ואשר שוללים אבחנה של PTSD, קובעת כי אין קשר סיבתי בין התאונה לבין תלונות המערער בתחום הנפשי שכן לדידה "עבר שנה מיום התאונה ועד שניגש לראשונה לטיפול נפשי וללא תיעוד על מצב נפשי כלשהו בבדיקות פסיכיאטר בקופה". בנסיבות, ובהעדר כל רמז למעקב או מהלך המכוון לטיפול או תלונות בתחום הנפשי, שללה הוועדה אבחנה זו כקשורה לתאונה הנדונה.

18. המדובר לטעמי בהחלטה מפורטת ומנומקת של הוועדה וניתן בקלות להתחקות אחר הלך מחשבתה. הוועדה התייחסה באופן מפורט לכל אחד מהמסמכים בתיקו הרפואי של המערער ואולם בשים לב כי התלונה הראשונה היתה שנה ממועד התאונה וללא תיעוד על מצב נפשי כלשהו בבדיקות פסיכיאטר בקופה (בקהילה), קבעה הוועדה שאין קשר סיבתי בינה לבין התאונה. המדובר בקביעה רפואית מובהקת של הוועדה אשר מבוססת על שיקול דעתה הרפואי מקצועי והמתכתבת עם התיעוד הרפואי אשר הונח לפניה.

19. יש לדחות את טיעון ב"כ המערער לפיו קופת חולים לא סיפקה תור לפסיכיאטר בגלל הסגר בחודש מרץ 2020. ראשית, המדובר בטיעון לא רלבנטי אשר מועלה רק כעת ובדיעבד. שנית, המערער לא הוכיח כי פנה לקופה לקביעת תור ובקשתו סורבה כאשר בפנינו תיעוד ראשון מתאריך 08.09.20 שגם הוא בתקופת הקורונה. שלישית, מקובלת עליי בהקשר זה טענת ב"כ המשיב כי המערער מצא אפשרות לקבוע תור ולבקר אצל רופאים מומחים בתחום האורטופדיה בתקופת הסגר, בפניהם ביקר וקיבל טיפול ולא נראה כל סיבה מדוע לא יכל היה לקבוע תור גם לפסיכיאטר.

20. יש גם לדחות את טענת המערער כי לא נבדק על ידי פסיכיאטר בדרג הראשון, שכן משהוגש ערר לוועדה הרפואית לעררים מתרפא הפגם אשר נפל, לכאורה, בפעולת הדרג הראשון.

21. לסיכום, שוכנעתי כי הוועדה ניתחה, לפי שיקול דעתה הרפואי את מצבו של המערער יחד עם התיעוד הרפואי שהונח לעיונה והממצאים הקליניים שמצאה בבדיקתה באופן שניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה. הוועדה הסבירה, בהתאם לכלים, הידע והסמכות המקצועית שלה, מדוע תלונות המערער בתחום הנפשי אינן קשורות לתאונה המוכרת. מדובר במסקנה רפואית נהירה ומבוססת, ולא מצאתי טעם להתערבות בית הדין בהחלטת הוועדה.

סוף דבר

22. לאור כל האמור, הערעור נדחה וזאת ללא צו להוצאות.

23. לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, כ"ב טבת תשפ"ב, (26 דצמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.