06 פברואר 2022

1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (צירוף נכויות) מיום 28.2.2021 (להלן: "הוועדה") אשר קבעה שאין לצרף את נכויותיו של המערער.

התשתית העובדתית

1. המערער נפגע בארבע תאונות שהוכרו כפגיעות בעבודה ושנקבעו בגינן אחוזי נכות:
2. פגיעה מיום 27.6.1997 – 10% נכות רפואית לפי סעיף 35(1)(ב).
3. פגיעה מיום 8.7.2007 – 10% נכות רפואית לפי סעיף 48(2)(ז)(4).
4. פגיעה מיום 11.10.2012 – 25% נכות רפואית לפי סעיפים 29(6)(1-2) ו-37(7)(ב) + הפעלת תקנה 15 25%.
5. פגיעה מיום 11.12.2016 – 15.85% נכות רפואית לפי סעיפים 48(1)(ז) ו-75(2)(א).
6. וועדה מדרג ראשון דחתה את בקשת המערער לצרף נכויות והמערער ערר.
7. ביום 28.2.2021 הוועדה דחתה את הערר ומכאן ערעורו זה.
8. בפרוטוקול הוועדה פורט כדלקמן:

"לקוח: עבדתי בפיקוח פחות משנה וחצי.

עו"ד: לאחר התאונה מ2016 ישב 10 חודשים בבית הופנה לרופא תעסוקתי שקבע שאינו יכול לעבוד בעבודתו חזר לניסיון לפיקוח שלא צלח ופוטר ביוני 2019 סופית.

העבודה היא בגובה וברצפה. עליה על סולם. או לכרוע על ברך. המעסיק שלח לרופא תעסוקתי וקבע שהוא מנוע מלעסוק במקצוע.

שתי הפגיעות בירך ימין קשות שגרמו לחוסר יכולת לעבוד בעבודה הדורשת כריעה לשאת משקלים ועוד. המעסיק יזם את הפסקת עבודתו.

צריך לעבור ניתוח מחדש בL3 בשל החמרה במצבו.

יש לשקול את גורם הגיל. פרש בגיל 62 יכול היה להמשיך לעבוד עד מאוחר.

עפ"י הפסיקה הופעלה תקנה 15 לעניין הגב ולכן בשל כך יש לאחד הנכויות.

המשך הבדיקה:

המדידות בוצעו עם ASIS סדק מפרקי מדיאלי ברכיים. לקצה פטישון מדיאלי קרסוליים וכנ"ל מזיז האיליום הקדמי העליון תנועות פרקי ירכיים כיפוף אפשרי עד 100 דו"צ. יישור 0 דו"צ. ריחוק 45 דו"צ. קירוב 40 דו"צ. סיבוב חיצוני 40 דו"צ. סיבוב פנימי 30 דו"צ. כח גס גלוטוס מדיוס אדוקטורים ו4 ראשי 5/5 דו"צ. בצד החיצוני ירך ימין עליון צלקת ניתוחית עדינה 5 ס"מ אורכה, לא דבוקה ולא קלואידית.

הוועדה עיינה בתקליטור CT ע"ש מותני 8/6/20 מצב לאחר קיבוע 4-5L באמצעות פלטה וברגים נראה שהבורג ב4L מערב את הדיסק ולכן נראה בגוף חוליה 1L שבר בפלטה התחתונה עם גומחה.

סיכום:

הוועדה סבורה כדי שניתן יהיה לבצע צרוף נכויות הנכויות שניתנו בשעתו בגין פגימות אמורות להיות קבועות ולא להשתנות. במידה וקיים שינוי בכיוון כזה או אחר לא ניתן לבצע צירוף נכויות שכן הנכות השתנתה.

בא כוח התובע טוען להחמרה בברך שמאל. הוועדה לא התרשמה מהחמרה כזו. לעניין פרק ימין הוועדה לערר קבעה בגין שבר בצוואר הירך 15% לפי 48(1)ז הגבלה בינונית בכל תנועות מפרק הירך ____ב1997 היה שבר באותו מיקום.

ועדה רפואית של המל"ל קבעה 10% נכות בגין מגבלת תנועת פרק ירך ימין. ולפיכך היה על הוועדה הרפואית שדנה בפגימה מ2016 לנכות מ 15% 10% כמתחייב ולא היא.

הוועדה סבורה שכיום לאור טווחי התנועה מהם התרשמה בפרק ירך ימין הנכות היא פחותה מ15% הינה היום 10%.

ולכן מהבחינה הרפואית אין מקום לצירוף נכויות."

טענות הצדדים

1. לטענת המערער נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה. ראשית, הוועדה קבעה שלא ניתן לצרף דרגת נכות במקרים בהם יש שינוי בדרגת הנכות ומדובר בקביעה שאינה בסמכותה. שנית, הוועדה קבעה שלאור טווחי התנועה התרשמה שלמערער נכות פחותה מ-15% ולכן אין מקום לצירוף הנכויות. לטענת המערער הוועדה מנועה מלהפחית מדרגת נכויות קודמות. הוועדה גם מנועה מלהפחית נכות שנקבעה טרם בקשת הצירוף. שלישית, הוועדות הרפואיות הקודמות, לעניין התאונות מהשנים 1997 ו-2016 לא ניכו מצב קודם והחלטותיהן חלוטות כך שהוועדה לא היתה מוסמכת לנכות מצב קודם בהחלטתה. רביעית, הוועדה לא דנה בצירוף כל פגימה ופגימה ובהשפעה המצטברת שלהן. גם אם חלה הטבה ביחס לירך שמאל הוועדה היתה צריכה לבדוק אם הפסקת העבודה קשורה לצירוף הנכויות. חמישית, הוועדה לא התייחסה לקשר בין נכויות המערער לבין עזיבתו את עבודתו ולא נימקה מדוע אין קשר סיבתי בין התאונות לבין עזיבתו את העבודה. שישית, הוועדה לא התייחסה להחמרה שמצאה בגבו של המערער בצירוף הנכויות. לסיכום, ביה"ד מתבקש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה בהרכב חדש שכן עולה חשש שהוועדה תהיה "נעולה" על החלטתה.
2. לטענת המשיב, לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה והשגותיו של המערער עוסקות בשיקול הדעת המקצועי של הוועדה. ראשית, הוועדה אכן לא מוסמכת לנכות מצב קודם או להפחית נכות עקב הטבה, אבל בסמכותה להביע את דעתה כי הנכות בגובה 15% כוללת גם את החומרה הקודמת וכך עשתה. שנית, בסמכותה של הוועדה לציין כי מצבו של המערער הוטב עם הזמן. שלישית, הוועדה נימקה מדוע אין הצדקה רפואית לצרף את הנכויות ומדוע לא היתה מניעה שהמערער ימשיך בעבודתו. לסיכום, בנסיבות אלה משההחלטה מנומקת ומדובר בשיקול דעת מקצועי של הוועדה, יש לדחות את הערעור.
3. במעמד הדיון בפניי טען המערער כי הוועדה שגתה כשקבעה שהליקוי בצוואר ירך ימין משנת 1997 והליקוי בירך ימין משנת 2016 הם אותו ליקוי. בנוסף, הוועדה שגתה כשלא דנה באופי המצטבר של הנכויות שנקבעו על כושר השתכרותו. על כן טען כי יש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה בהרכב חדש או להורות לוועדה לדון בקשר הסיבתי בין האופי המצטבר של הנכויות לכושר ההשתכרות וכן להתייחס בנפרד לפגיעות משנת 1997 ו-2016.
4. המשיב טען, כי הטענה שמדובר בפגימות שונות היא טענה רפואית מובהקת ואין מקום להנחות את הוועדה כיצד להתייחס לסוגי הפגיעות. המשיב הוסיף כי משעה שהוועדה סברה שיש לנכות את הנכות בגין התאונה המוקדמת הרי שאין השפעה מצטברת כי מדובר בפגיעה אחת. בנוסף, חלה הטבה בנכות הכוללת ומשכך לא ניתן עוד לדון בצירוף נכויות.

דיון והכרעה

1. סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: החוק), מסמיך את בית הדין לדון בערעור על החלטה של ועדה הרפואית לעררים בשאלות משפטיות בלבד. נפסק כי על בית הדין לבחון אם חרגה הוועדה מסמכותה, טעתה בשאלה שבחוק, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ר' עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד, 213).
2. אחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהיא גוף מעין שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (ר' דב"ע שם/01-1318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60(להלן: עניין עטייה)). בית הדין הארצי פסק כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הוועדה נתנה פירוש נכון לחוק" (ר' דב"ע מג/1356 - 01 לביא נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130).
3. הוראות סעיף 121 לחוק קובעות כי: "על אף הוראות סעיף 120, רשאי השר לקבוע, באישור ועדת העבודה והרווחה, נסיבות שלפיהן תובא בחשבון לצורך הגדלת דרגת הנכות אף נכות קודמת כתוצאה מפגיעה בעבודה אשר בשלה שולמה או משתלמת גמלה לפי סימן ה', אם עקב האופי המצטבר של הנכויות נפגע במידה ניכרת כושר השתכרותו של נכה העבודה."
4. תקנה 12 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות") מסדירה את הנסיבות לצירוף הנכויות:

" 12. הנסיבות שלפיהן תובא בחשבון נכות מעבודה קודמת לצורך הגדלת דרגת נכות מעבודה של נכה עבודה לפי סעיף 121 לחוק (להלן - דרגת הנכות המצטברת) הן אלה:

(1) כתוצאה מהאופי המצטבר של הנכויות צמצם נכה מעבודה בדרך קבע את הכנסתו מעבודה או ממשלח-יד ב-50% או יותר לעומת הכנסתו הממוצעת ברבע השנה שקדם ליום שבעדו מגיעים לו לראשונה דמי פגיעה עקב הפגיעה בעבודה האחרונה או ליום שבו חלה לאחרונה לפי סימן ג' החמרה בדרגת הנכות שעליה הוגשה התביעה לצירוף הנכויות; בפסקה זו, "הכנסה" - כמשמעותה בסעיף 98(ב) לחוק;

(2) צירוף דרגות הנכות מעבודה עשוי לזכות את הנכה באחת מאלה:

(א) קיצבה במקום מענק;

(ב) דרגת נכות כאמור בתקנה 16."

1. מטרת התקנה 12 לראות את הנפגע על כלל ליקוייו ולבחון את השפעת הגומלין של הליקויים השונים והפגימות השונות אחד על השני וכן לבחון את השפעתם המצטברת של אלה על כושר העבודה (דב"ע (ארצי) שם/132-0 חיים אדלר נגד המוסד לביטוח לאומי , 22/1/81).
2. לפי פסיקת בית הדין הארצי לא ניתן לצרף נכויות כאשר אחת הנכויות היא נכות לא יציבה (עב"ל (ארצי ) 497-09 המוסד לביטוח לאומי נ' שושנה רז (07.12.2010), עב"ל (ארצי ) 52303-06-13 המוסד לביטוח לאומי נ' יואב אלי ספר (24.04.2014)).
3. תקנה 12 ב. (א) לא נועדה לשמש דרך עוקפת לדרכי הערעור או הבדיקה מחדש של הנכויות. אם המוסד סבור כי קיימת הטבה במצבו של המבוטח ביחס לנכויות – עליו פעול לפי תקנה 37 (ראה: ב"ל (אזורי ת"א) 44750-10-11 המוסד לביטוח לאומי נ' ישראל פרגי (15.01.2013), וכן: "היות והובהר לוועדה כי חלק משיעורי הליקויים כפי שהוגדרו בעבר אינם נכונים עוד, הרי שאינה יכולה לעשות עבודה שלמה של קביעת דרגת נכות מחדש ואף לא לבצע הערכה שלמה של השלכות הצטברות כל הנכויות או חלקן על יכולת ההשתכרות- לפני שנקבעו שיעורי נכות נכונים בענין הצוואר וכפות הרגליים. במובן זה וככל שלכך כוונה הוועדה- צודקת היא בקביעתה כי יש לקבל נתונים נכונים על הנכויות ורק אז לדון בצירוף נכויות." (ב"ל (אזורי י-ם) 2485-05-21 גבי בלילתי נ' המוסד לביטוח לאומי, 19.01.2022) וכן סעיף 12 לפסק הדין ב"ל (אזורי י-ם) 9143-06-18 א.ש. נ' המוסד לביטוח לאומי, 12.5.2019). הנה כי כן אם סברה הוועדה שמצבו של המערער הוטב חלף קבלת החלטה היתה צריכה לפעול לקבלת נתונים נכונים קודם למתן החלטתה האמורה.
4. בנוסף לכך, סעיף 121 הנו החריג לכלל לפיו יש להתייחס לכל פגיעה בנפרד. תקנה 12 דורשת בחינה של השפעת האופי המצטבר של הנכויות על הכנסתו של המבוטח וכפי שנקבע בר"ע 31747-07-20 פיניאן – המוסד לביטוח לאומי (9.2.2021) שם הדגיש בית הדין הארצי כי:

"המבחן המנחה את הוועדה לבדיקת צירוף נכויות הוא המענה לשאלה כיצד משפיע האופי המצטבר של הנכויות על מצבו התפקודי של המבוטח והאם הוא נושא השלכה על כושרו להשתכר, באופן שישנה ירידה בהכנסותיו. מענה זה אינו מתרכז בעבודה מסוימת או בסיבה הישירה לירידה בהכנסות אלא במסוגלות של המבוטח לעבודה."

1. עיון בפרוטוקול מראה כי הוועדה לא התייחסה להשפעת האופי המצטבר של הנכויות על כושר השתכרות של המערער. הוועדה נימקה הימנעותה זו בכך ש"מהבחינה הרפואית אין מקום לצירוף נכויות". הבחנה זו מתבססת על ממצאיה ביחס להטבה במצבו הרפואי בגינה סברה הוועדה כי צריך היה לקבוע למערער נכון להיום אחוזי נכות נמוכים יותר. אין בידינו לקבל את ההסבר האמור. כפי שציינו, במידה והוועדה מצאה שיפור במצבו – היה על המוסד להפעיל את תקנה 37 ולאחר מכן לאפשר למערער לשוב ולבקש צירוף נכויות.
2. לאור האמור, מצאנו כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה המצדיקה השבת עניינו של המערער לדיון בפניה. יחד עם זאת לא מצאנו כי יש מקום להחליף את הרכב הוועדה. כידוע החלפת הרכה נעשית במקרים חריגים ולא שוכנעתי שמדובר במקרה המצדיק סטייה מדרך המלך והיא השבת העניין לאותו הרכב.
3. סוף דבר - עניינו של המערער יושב לוועדה לצירוף נכויות באותו הרכב על מנת שתדון באופי המצטבר של נכויותיו על כושר השתכרותו. ככל שבמהלך בחינתה את האמור תסבור כי חלה הטבה במצב נכויותיו, יבחן המשיב את נכויותיו של המערער בגדר תקנה 37, וממצאים אלה יומצאו לעיון הועדה.

החלטת הוועדה תהא מנומקת ומפורטת.

המערער יוזמן לוועדה ויוכל לטעון בפניה ביחס לעילת התכנסותה.

1. משהתקבל הערעור, יישא המשיב בהוצאות המערער בסך 2,500 ₪.
2. הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מהמצאתו לידי הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, ה' אדר א' תשפ"ב, (06 פברואר 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.