לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר המבקש.

כנגד המבקש הוגש ביום 5.5.21 כתב אישום בגין עבירה של אי עטיית מסכה לפי סעיף 3ה(א) לצו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה), תש"ף-2020 + סעיף 20ג(4) ו-20ד(ב)(3) לפקודת בריאות העם, 1940.

לאחר שהמבקש ביקש להישפט הוא זומן כדין לדיון, אך לא התייצב לדיון שנקבע ליום 12.1.22.

בתיק בית המשפט קיים אישור מסירה כדין (הונח בתיבת הדואר לאחר ביקור שלישי), ומאחר והמבקש לא התייצב לדיון, ניתן כנגדו פסק דין בהעדר, במסגרתו הורשע בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום ונגזר עליו עונש של קנס בגובה הקנס המקורי בסך 500 ₪ או יום מאסר תחתיו.

ביום 10.3.22 הגיש המבקש את הבקשה לביטול פסק דין. המבקש טען כי לא קיבל את הזימון לדיון בבית המשפט וכי לא סביר שבכל אחד מהביקורים של פקיד הדואר לא נכח אף אדם בבית, היות ובדירה מתגורר חולה סיעודי ולו מטפל למשך כל שעות היממה. באשר לנסיבות ביצוע העבירה טען המבקש כי קיבל את הדו"ח שלא בצדק.

המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי המבקש זומן כדין לכתובת אותה ציין בבקשתו להישפט, כאשר לפי אישור המסירה מיום 16.5.21 דבר הדואר הונח בתיבת הדואר לאחר ביקור שלישי. לגופו של עניין, נטען, כי בסרטון מצלמות הגוף של השוטר נראה בבירור כי בעת שנתן המבקש שירות ללקוחות רבים בחנות סגורה הוא לא עטה מסכה כנדרש, היות והמסכה הייתה על הסנטר שלו.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, סבורני כי דין הבקשה להידחות ואבהיר;

המסגרת המשפטית לעניין זה קבועה בסעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982, אשר לפיו בהתקיים אחת משתי עילות רשאי בית המשפט לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר. העילה האחת היא "שהייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו" ואילו העילה השנייה היא "שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין". בהתאם לשיקולים אלה, בית המשפט ייעתר לבקשה לביטול פסק דין רק אם קיימת סיבה מוצדקת, טעם ראוי או נימוק ממשי המסביר את אי-ההתייצבות לדיון או אם השתכנע בית המשפט כי דחיית הבקשה עלולה לגרום לעיוות דין (רע"פ 8353/12 קרן בן ישראל נ' מדינת ישראל, (29.11.12)).

לפי סעיף 130(ח) לחסד"פ את הבקשה לביטול פסק דין היה על המבקש להגיש תוך 30 יום מיום שהומצא לו פסק הדין.

לפי אישור המסירה המצוי בתיק בית המשפט, פסק הדין הודבק על דלת ביתו של המבקש, לאחר ביקור שלישי - ביום 25.1.22.

המבקש הגיש את הבקשה לביטול פסק הדין רק ביום 10.3.22, דהיינו בחלוף 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיו ודי היה בכך כדי לדחות את הבקשה.

מעבר לאמור, המבקש לא הוכיח כי הייתה סיבה מוצדקת לאי-התייצבותו למשפט אותו ביקש לקיים.

הזימון לדין הומצא למבקש כדין, בהתאם לאישור המסירה מיום 16.5.21 אשר בו צוין כי דבר הדואר הונח בתיבת הדואר לאחר ביקור שלישי. יצוין כי אישור המסירה הוא מפורט ומצוינים בו התאריכים של שלושת הביקורים שנערכו ע"י פקיד הדואר וחתימת המוסר.

טענת המבקש לשיבושים בהגעת דבר הדואר וכי לא סביר שלא נכח אדם בבית בעת ביקורו של פקיד הדואר, נטענו על ידי המבקש בעלמא, מבלי שהונחה כל תשתית לעניין זה (ראה לעניין זה רע"פ 8427/17 מ"י נ' סאלם (25.3.18): "35. מדוגמאות אלה ועוד רבות אחרות, נלמדים הכללים הבאים: כאשר דו"ח העבירה, ההזמנה לדיון, או כתב האישום נשלחים בדואר רשום לכתובתו של המבקש במשרד הפנים, לא תעמוד לו, ככלל, טענה לקיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות. זאת, גם אם עבר המבקש למקום מגורים אחר מבלי ששינה את כתובתו במשרד הפנים; מסירת הזימון לאדם בוגר בכתובתו הרשומה של המבקש מהווה מסירה כדין; טענות לשיבושים בהגעת דברי הדואר יש לתמוך בחומר ממשי, ואין להעלות טענות מסוג זה בעלמא וללא כל תימוכין; ...").

על פעולתה של הרשות, לרבות רשות הדואר, חלה חזקת התקינות המנהלית אשר קובעת שברגיל ניתן להניח לטובתה של הרשות כי נהגה כדין. אמנם זוהי חזקה הניתנת לסתירה אך על המבקש לסתור את החזקה "על ידי כך שיצביע על בעייתיות לכאורה בפעולתה של הרשות, מה שלא התקיים במקרה דנן" (עפ"א (חיפה) 19412-06-14 ג'בארין נ' עיריית חדרה (16.7.14).

זאת ועוד, גם פסק הדין לא נמסר לידי המבקש, אלא הודבק על דלת ביתו לאחר ביקור שלישי, אך הלכה למעשה הגיע לידי המבקש. כך שהטענה, לפיה לא ייתכן שאיש לא היה בביתו אינה מקובלת עליי.

משכך, מדובר במסירה כדין, ויש לדחות את טענת של המבקש בהקשר זה.

מעבר לכך, המבקש לא העלה שום טענת הגנה הנתמכת בראיות, מלבד טענה בעלמא כי הדו"ח ניתן לו שלא בצדק. לפיכך, אין בטענה זו של המבקש כדי לבסס טענה לעיוות דין.

אמנם פתיחת בית המשפט בפני הציבור היא זכות מהותית, אולם כפופה היא לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות, ועשיית צדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו לדיון אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט (ראה ע"פ (ב"ש) 4252/07 נאוה משיח נגד מדינת ישראל (5.11.07)).

לאור האמור, ומשלא מצאתי נימוקים המצדיקים להיעתר לבקשה, אני מורה על דחיית הבקשה.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז אדר ב' תשפ"ב, 30 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.