ניתן ביום 31 אוקטובר 2022

השופט מיכאל שפיצר

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי ירושלים (השופטת רחל בר"ג-הירשברג; ב"ל 20172-08-19) אשר דחה את תביעת המערער להכיר בפגיעה בכפות ידיו ובאצבעות (CTS) כפגיעה בעבודה בעילת המיקרוטראומה או מחלת מקצוע.

רקע עובדתי ופסק דינו של בית הדין האזורי

1. המערער, עבד בחברת החשמל בין השנים 1983-2018 בתפקיד משגיח במחלקה לתפעול רשת. המערער טען כי הפגיעה בכפות ידיו ובאצבעותיו היא פגיעה בעבודה לפי עילת המיקרוטראומה או מחלת המקצוע, וזאת שעה שלדבריו נדרש לבצע פעולות חוזרות ונשנות באימוץ וסיבוב כפות הידיים והאצבעות, וכן בגין שימוש קבוע בכלי עבודה רוטטים במשך כ-3-4 שעות מידי יום.
2. בית הדין האזורי קבע כי גרסתו של המערער נמצאה אמינה ברובה, אך מנגד קבע כי איננה מהווה תשתית עובדתית מספקת למיקרוטראומה, שכן מדברי המערער עלה כי פעולת ההברגה כוללת פעולות משנה השונות זו מזו שלא ניתן לראות בהן כתנועות חוזרות ונשנות או זהות במהותן ברצף על פני זמן שיש בהן כדי להסב נזק. באשר לטענות המערער לביצוע פעולות מסוימות באמצעות כלים רוטטים, קבע בית הדין כי גרסתו של המערער לפיה השתמש בכלים רוטטים בהיקף של 4 שעות עבודה ביום מוגזמת, וכי התמונה העובדתית שהוצגה לו מלמדת על שימוש בכלים רוטטים בין 0 ל-5 פעמים ביום, שימוש אשר נמשך בין מספר שניות לדקות בודדות בכל פעם, כשבין שימוש לשימוש בכלי רוטט ביצע המערער פעולות אחרות בידיו.
3. בית הדין אף דחה את טענת המערער שיש לבחון את עניינו בעילה של מחלת מקצוע לפי פריט 26 לחלק א' ופריטים 14-13 לחלק השני של התוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד-1954 (להלן – התקנות), וזאת שעה שאופי עבודתו כרוך בעבודה עם כלים רוטטים, עבודה בלחץ ממושך על העצב ובתנועות חד גוניות של האצבעות וכף היד כמצוין בפריטים אלה. בהקשר זה קבע בית הדין שהמערער לא הוכיח ולו באופן לכאורי שתסמונת התעלה הקרפלית שבגינה הוגשה התביעה, עונה לאחת או יותר מההגדרות שבתקנות, וכי לכל היותר מדובר בהשערות לא מבוססות שאין בהן להצדיק מינוי מומחה.
4. לאור האמור, קבע בית הדין האזורי כי המערער לא הוכיח תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה או מחלת מקצוע, וכפועל יוצא מכך נדחתה תביעתו.

טענות הצדדים בערעור

1. המערער טוען בעניין המיקרוטראומה כי אופי עבודתו מקיים את דרישות הלכת המיקרוטראומה. גרסתו נמצאה אמינה ברובה וכי לא קיימת מחלוקת ביחס לאופי עבודתו. הפעולות שביצע כפי שתוארו בבית הדין האזורי, מבססות תשתית עובדתית למיקרוטראומה בהתאם לנדרש בפסיקה.

המערער טוען כי הוכיח שמדובר בפעולות אשר חזרו על עצמן באופן שיטתי בכל יום עבודה יחד עם שימוש בכלים רוטטים וידניים לצורך פעולות ההברגה, קביעת בית הדין האזורי כי אין במספר התנועות להוכיח שאלה בוצעו ברצף ועל פני זמן מספיק שיכול לגרום לנזק, היא שאלה רפואית הנתונה להכרעת יועץ מומחה רפואי ולא שאלה משפטית. המערער מוסיף כי גם עדות המעסיק תיארה ותמכה בגרסתו שאופי עבודתו היה כרוך בביצוע מאות פעולות חוזרות ונשנות ובמשך 3-4 שעות ביום.

1. בעניין מחלת המקצוע טוען המערער כי בית הדין האזורי שגה כשקבע כי טענות המערער הינן השערות לא מבוססות שאין בהן להצדיק מינוי מומחה והתעלם מקביעת בית הדין הארצי כי די בהפניה למקרים דומים בהם נקבע כי התשתית העובדתית מתאימה למחלת מקצוע כדי למנות מומחה רפואי. והרי בפסיקה נקבע פעמים רבות כי תסמונת המחלה הקרפלית מוכרת כמחלת מקצוע במיוחד על רקע שימוש בכלים רוטטים. עוד הוסיף כי עבד עם כלים רוטטים לא רק לצורך פעולות ההברגה אליהן התייחס בית הדין האזורי בקביעותיו, אלא גם לצרכים נוספים ועם כלים נוספים, בהיקף מצטבר של 3-4 שעות ביום.
2. המשיב בתשובתו לכתב הערעור טוען כי מדובר בערעור עובדתי המבוסס על תשתית ראייתית רחבה שנדונה בבית הדין האזורי אשר קבע כי המערער לא הוכיח תשתית עובדתית למיקרוטראומה ולא ביסס את טענותיו בעניין מחלת המקצוע.

בעניין המיקרוטראומה קבע בית הדין האזורי כי המערער הבהיר שעבודתו מגוונת ומשתנה וכל טיפול בתקלה מתבצע באופן שונה ובכלים שונים והצורך בשימוש בכלים רוטטים היה תלוי בסוג התקלה. בית הדין קבע כי הערכת הזמן בשימוש בכלי עבודה רוטטים כפי שהעידו המערער והמעסיק הייתה מוגזמת בהתחשב בכך שהיו ימים בהם לא השתמש כלל בכלים רוטטים או שהשתמש בהם לסירוגין כך שלא ניתן להסיק כי השימוש בהם בוצע ברצף של זמן שיש בו כדי לגרום לנזק.

1. בעניין מחלת מקצוע טוען המשיב כי המערער לא עמד בנטל להוכחת קיומה של מחלת מקצוע לפי תנאי הסעיף מבחינה רפואית ומבחינת תנאי העבודה כפי שנקבע בבית הדין האזורי.

דיון והכרעה

1. לאחר שבחנו את טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק אנו סבורים שיש לקבל את הערעור בחלקו ולהורות על השבת עניינו של המערער לבית הדין האזורי לצורך מינוי מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בעילת מחלת המקצוע בלבד. וזאת, כפי שיפורט להלן:
2. בית הדין האזורי בהתייחסו לנטל ההוכחה שנדרש על הטוען למחלת מקצוע קבע כדלקמן:

"...התובע לא הוכיח ולו באופן לכאורי שהתסמונת התעלה הקרפלית שבגינה הוגשה התביעה, עונה לאחת או יותר מההגדרות שלעיל. מדובר לכל היותר בהשערות לא מבוססות שאין בכוחן להביא למינוי מומחה. כל זאת עוד מבלי להידרש לשאלה אם הונחה תשתית עובדתית מתאימה לכל אחת מהמחלות הנזכרות".

בית הדין האזורי נימק את קביעתו כי:

"בית הדין הארצי פסק שמבוטח הטוען לקיומה של מחלת מקצוע נדרש להוכיח תחילה שהוא עומד בתנאי הסעיף ולו באופן לכאורי, הוכחה ששתי פנים לה. מבחינה רפואית על המבוטח להוכיח באמצעות חוות דעת רפואית או הפנייה לחוות דעת רפואית המובאת בפסיקה כי הליקוי שעמו הוא מתמודד נמנה על רשימת מחלות המקצוע. מבחינת תנאי העבודה על המבוטח להוכיח כי תנאי עבודתו עונים לתנאי העבודה המפורטים בטור ב' שצמוד למחלת המקצוע שלה הוא טוען" '(עב"ל (ארצי) 62348-09-19 רבקה מזרחי – המוסד לביטוח לאומי (18.3.2020)'. (להלן – עניין מזרחי)."

1. אולם, אין בידינו לקבל קביעה זו של בית הדין האזורי. שאלת הקשר שבין עבודה ממושכת עם כלים רוטטים לבין תסמונת התעלה הקרפלית מוכרת מחוות הדעת שמוגשות לבתי הדין, ראו להלן כדוגמה את בר"ע (ארצי) 5805-04-16 גרשי – המוסד לביטוח לאומי (16.5.2017), בסעיף 8א לפסק הדין (ציטוט חוות דעת של מומחה בית הדין שמונה באותו עניין):

"ברשימת העובדות צוין כי התובע עבד במשך שנים עם פטישי אוויר. עבודה ממושכת עם כלים רוטטים מוכרת לי כגורם ל- CTS, אבל לא זאת הבנתי מאופי עבודתו של התובע.

באם עבודתו הקבועה הייתה עם פטיש אוויר אזי יש להכיר בתסמונת ה- CTS כמחלת מקצוע."

באשר לכך שניתן להסתמך על חוות דעת מתיקים אחרים לצורך מינוי מומחה רפואי להלן בעניין מזרחי שם נקבע כי:

"על מנת למנות מומחה רפואי לבחינת עמידה בתנאי הפריט די לו למבוטח שיוכיח כי קיימת אפשרות לכאורית כי מתקיימים בו תנאי הפריט. אין להציב לפני המבוטח רף הוכחתי שיחייב אותו להידרש לחוות דעת רפואית משל עצמו. אמנם טוב יעשה אם יגיש המבוטח, ככל שדבר עולה בידו תעודת רופא או מסמך רפואי של מומחה תעסוקתי בקופת חולים, פעולה שאינה כרוכה בעלות כהגשת חוות דעת רפואית. אך העדרם של אלה אינו סותם בהכרח את הגולל על תביעתו, ומקום בו שוכנע בית הדין בקיומה של אפשרות לכאורית כי המבוטח עומד בתנאי הפריט ימונה מומחה רפואי כדי לבחון שאלות אלה (ואם כן, גם את שאלת הקשר הסיבתי)." ההדגשה אינה במקור, מ.ש.)

רק לאחרונה פסק בית דין זה בעב"ל (ארצי) 17235-12-21 ישעיהו – המוסד לביטוח לאומי (26.7.2022). (להלן – עניין ישעיהו). כי מקום בו מתקיימים לכאורה תנאי טור 1 ("מחלות ... של הגפיים"; עבודה עם מכשירים רוטטים) יש להוסיף ולבחון האם מתקיים התנאי שבטור 2 "עבודה ממושכת". וכך קבע סגן הנשיאה א' איטח בעניין ישעיהו:

"משתנאי טור 1 מתקיימים לכאורה, יש לפנות ולבחון אם תנאי טור 2 של הפריט מתקיימים. שכן, רק לגבי מבוטחים העובדים בתנאי טור 2, המחלה בטור 1 היא מחלת מקצוע. טור 2 מתייחס למבוטחים ב"עבודה ממושכת עם מכשירים רוטטים". לא היה חולק כי המערער עבד עם כלים רוטטים. השאלה היא האם עבודתו עם כלים אלה היא "עבודה ממושכת"?

נזכיר כי "לעניין הדרישה לעבודה ממושכת עם מכשירים רוטטים לא נדרשת על פי הפסיקה הוכחה של רצף תנועות חוזרות ונשנות", זאת בשונה מהיסודות העובדתיים הדרושים לעילת המיקרוטראומה. למה תיחשב עבודה ממושכת עם כלים רוטטים?

בשים לב לכך שבפריט לא נקבעו מדדים כמותיים, הרי שבהעדר בסיס רפואי המורה אותנו אחרת, יש לנהוג בזהירות שעה שנבחן מינוי מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי שבין ליקוי שמוכר הקשר שלו לעבודה עם כלים רוטטים (מתקיימים תנאי טור 1) לבין עבודה ממושכת עם כלים רוטטים. בנוסף, בהעדר בסיס רפואי המורה אחרת בבחינת יסוד "העבודה הממושכת" יש ליתן את הדעת לא רק להיקף העבודה הממוצע ביום עבודה, אלא גם לשנות העבודה ולטיב הכלים הרוטטים".

משכך ובהעדר בסיס רפואי המורה אותנו לנהוג אחרת, יש לנהוג משנה זהירות שעה שנבחן מינוי מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי שבין ליקוי שמוכר הקשר שלו לעבודה עם כלים רוטטים (תסמונת התעלה קרפלית – CTS) לבין עבודה עם כלים רוטטים, ולמנות מומחה כל עוד "קיימת אפשרות לכאורית כי מתקיימים בו תנאי הפריט" (עניין מזרחי). כשבבחינת העבודה הממושכת יש ליתן את הדעת לא רק להיקף העבודה ביום עבודה, אלא גם לתקופת העבודה הכוללת. משכך, ובהעדר מחלוקת על עבודת המערער משך שנים רבות עם כלים רוטטים, קמה ההצדקה למינוי מומחה בעילת מחלת המקצוע.

1. באשר לערעור בעילת המיקרוטראומה, כידוע על מנת לבסס תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה יש צורך להוכיח את קיומן של תנועות חוזרות, זהות או דומות במהותן, הפועלות על מקום מוגדר בגוף, ועל קיומו של רצף בביצוע התנועות המשתרע על פני פרק זמן או פרקי זמן משמעותיים במהלך שגרת העבודה. ובעניין זה מקובלת עלינו קביעת בית הדין האזורי אשר בחן את העובדות ושמע את עדויות הצדדים והתרשם מטעמיו כי המערער לא הוכיח תנועות חוזרות ונשנות בידיו ברצף המשתרע לאורך זמן, אשר מספיק כדי להכיר בו כתשתית עובדתית למיקרוטראומה.
2. סוף דבר – הערעור מתקבל בחלקו כמפורט בפסק דיננו לעיל משאנו סבורים כי המערער הניח תשתית עובדתית ראויה באשר לעבודה עם מכשירים רוטטים המצדיקה מינוי מומחה רפואי וכי יש לבחון את עניינו של המערער בעילה של מחלת מקצוע.
3. עניינו של המערער מוחזר לבית הדין האזורי לשם מינוי מומחה רפואי וכן לצורך קביעת התשתית העובדתית שתונח בפניו. משהתקבל הערעור בחלקו יישא המוסד בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 2,500 ₪.

ניתן היום, ו' חשוון תשפ"ג (31 אוקטובר 2022) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.